עמק צורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמק צורים
Mount Scopus PA180024.JPG
גן עמק צורים, וברקע קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים
מיקום ירושלים, ישראל
שטח הפארק כ-170 דונם
שכונה הר הצופים
קואורדינטות 31°47′22″N 35°14′36″E / 31.78944444°N 35.24333333°E / 31.78944444; 35.24333333
תאריך הקמה 2000
אדריכל שדה גולדשטיין מורד אדריכלות נוף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תוכנית גדס (המפה בעריכת אשבי) כפי שהופיע בדו"ח של האגודה למען ירושלים במרץ 1921. האזור המסומן בצהוב בהיר הוא השטח הפתוח המוצע, הנקי מבנייה מסביב לאגן העיר העתיקה. בצפון המפה סומן אזור הר הצופים כ-"Proposed University"
עמק צורים, מהאוניברסיטה העברית. העמק כולל את האזור הנטוע הכלוא בין הכביש למבנים. במרכזו נמצא האוהל בו מתקיים סינון העפר מהר הבית
מבט על עמק צורים ממצפור גליק לאחר השיקום

עמק צורים הוא גן לאומי מצפון-מזרח לעיר העתיקה בירושלים, בגודל 170 דונם, באפיק נחל קדרון, למרגלות הר הצופים. הגן הלאומי הוכרז בשנת 2000, על מנת ליצור רצועת גנים החובקת את חומות ירושלים, לשמר את מרקמו ההיסטורי של הר הזיתים ולמנוע בנייה במקום. קרוי על-שם אבני הצור הרבות יחסית במקום[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית להותיר שטח פתוח, לפי העקרון התכנוני של "אזור חיץ ירוק" (Green belt), למרגלות הר הצופים והר הזיתים, וסביב חומות העיר העתיקה, נכללה כבר בתוכניות המתאר של העיר בתקופת המנדט הבריטי: תוכנית מקלין משנת 1918, תוכנית גדס משנת 1919, ותוכנית גדס-אשבי משנת 1922. התוכנית הגדירה את השטח הפתוח בעיקר ממזרח ומדרום לעיר העתיקה, מאחר שהבינוי באזור זה היה דליל באותה עת. האזור מצפון וממערב לעיר העתיקה כבר היה בנוי. התוכנית ברובה הגדול לא יישומה, מאחר שהיה צורך להפקיעה אדמות בכדי לממשה, והשטח הבנוי של העיר התפתח בהדרגה גם לאזור זה[2].

לאחר איחוד העיר פעל ראש העיר דאז, טדי קולק, לממש את התוכנית. כמה ימים לאחר תום המלחמה נהרסו קירות הבטון שחצו את העיר מאז מלחמת העצמאות במתחם ממילא, בכיכר צה"ל ובאזור מוסררה, וכן כל הבתים ההרוסים למחצה מקרבות 1948 שלאורך החומה. ביולי 1967 הוחלט בישיבה, שבה השתתפו ראש הממשלה לוי אשכול, טדי קולק וחברי הנהלת רשות הגנים הלאומיים, להקיף את חומת העיר העתיקה בגן לאומי. במשך 15 שנים הוכשר הגן הלאומי סובב חומות ירושלים עד השלמתו, במימון תרומות שגייסה הקרן לירושלים[3]. תוכנית המתאר המקומית שאישרה עיריית ירושלים בשנת 1970 (עמ/6) ייעדה את הקרקע לגן הלאומי, ההכרזה הרשמית על גן לאומי סובב חומות ירושלים נעשתה בשנת 1974. בשל מיקומו המיוחד של הגן האצילה רשות הטבע והגנים לעיריית ירושלים סמכויות לתפעולו ולפיתוחו[4]. באזור שלמרגלות הר הצופים לא מומשה התוכנית, מאחר שהשטח ברובו כבר היה בנוי, חלק מאדמות באזור הן בבעלות הווקף המוסלמי חלקן אדמות פרטיות בבעלות פלסטינים וחלקן בבעלות העדות הנוצריות השונות[1].

בשנת 2000 הוכרז, ביוזמת חבר הכנסת בנימין אלון, שטח בן כ-170 דונם כ"גן לאומי עמק צורים". רשות הטבע והגנים הסבירה כי הגן הוכרז בשטח זה "כדי ליצור רצף גאוגרפי עם גן לאומי סובב חומות ירושלים", וכן כדי לשחזר "נקודת תצפית של עולי הרגל בתקופה הקדומה", ואת "נוף התרבות החקלאי של ספר המדבר"[5]. בשטח הגן לא נעשו עבודות פיתוח באותה עת, אך ההכרזה הביאה לכך שבעלי הקרקעות לא יכולו לקבל אישורי בנייה. החל משנת 2004 הופעל במקום פרויקט סינון עפר הר הבית. בינואר 2017, הוציא עיריית ירושלים לשטח "צו גינון", צו שאיפשר לעירייה ולרשות הטבע והגנים לבצע עבודות גינון סלילת שבילים והקמת מתקני משחקים במקום. עם זאת רוב השטח עדיין בבעלות הווקף[6].

טבע ונוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הלאומי משמר דוגמאות לחקלאות הררית המאופיינת בכרם זיתים גדול, טרסות וחורש ים תיכוני.

פרויקט סינון עפר הר הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרויקט סינון עפר הר הבית

בין השנים 2004 ל-2017 הופעל במקום מיזם לסינון שפכי העפר שהוצאו מהר הבית בחפירות שונות שנערכו על ידי הווקף. העפר סונן על ידי מתנדבים, בהנחיית אנשי הצוות, ותחת חסותם של הארכאולוגים גבריאל ברקאי ויצחק צוויג מאוניברסיטת בר-אילן. בסינון נמצאו, בין היתר, חותם של כהן מימי בית המקדש הראשון, מטבעות מימי המרד הגדול, שרידי אבנים מעוטרות וחרסים רבים וכן מגוון ממצאים מכל התקופות שלאחר חורבן בית שני.

כיום מקיימת עמותת אלע"ד במקום סינון של עפר מחפירות שונות מירושלים ומחוצה לה, ופעילויות חינוכיות ותרבותיות לקהל הרחב, כולל התנסות עצמית בגילוי ממצאים, הסברים על ממצאים ארכאולוגיים וכדומה.

בשנת 2018 נחשף מטבע ברונזה מהשנה הרביעית למרד הגדול בפרויקט סינון העפר הארכאולוגי בגן הלאומי עמק צורים.[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גבריאל ברקאי ויצחק צוויג, אור חדש על הר הבית, אריאל 175, תשס"ז
  • גבריאל ברקאי ויצחק צוויג, חידושים במפעל סינון העפר מהר הבית, בתוך: אייל מירון (עורך) מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, דברי הכנס השמיני, תשס"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמק צורים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]