גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבט ממרכז השטח מערבה, ינואר 2019. ניתן להבחין בעץ השיזף הבודד, בפריחה הלבנה של רותם המדבר ובכלניות אדומות
מבט על נס ציונה ממזרח הגן הלאומי, ספטמבר 2018.

גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה הוא אתר טבע בשטח של כ-800 דונם הגובל ביישובים נס ציונה, בית עובד ואירוס. הגן נמצא כולו בשטחה המוניציפלי של עיריית נס ציונה. הגן הלאומי עדיין לא הוכרז עקב בעלות פרטית על חלק מהאדמות והוא במצב סטטוטורי מוצע.[1] הגן הלאומי כולל גבעות כורכר בהן ריכוזי צמיחה של אירוס הארגמן ואירוס ארץ ישראלי כמו גם ריכוזי צמיחה של כ-300 מינים נוספים. ייחודו של האזור הוא בשילוב של צומח מדברי עם צומח ים תיכוני, בשל קרקע הכורכר. בלב האתר חורשות קטנות של אורן ואקליפטוס. השביל המרכזי באתר, המוכשר להולכי רגל ורוכבי אופניים הוא "שביל שומר הגבעות" אליו ניתן להגיע מצומת דרך גבעות הכורכר ורחוב השריון בנס ציונה. בנוסף מרושת הגן בשבילים נוספים, בלתי מסומנים.

גאוגרפיה וטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוס הארגמן בצפון גבעות הכורכר
מרבד חמציץ נטוי ועשנן בתלולית העפר שבצפון הגן הלאומי

הגן הלאומי הוא חלק מרכס של גבעות כורכר, שמשתרעות מגבעת האירוסים בראשון לציון בצפון ועד לבית עובד בדרום. דרך רבין קוטעת את הרצף בין הגן הלאומי לבין גבעות הכורכר של טירת שלום, שמשתרעים עד לצפון רחובות.

בגן הלאומי גבעות הכורכר נס ציונה ישנם ריכוזי צמיחה של אירוס הארגמן ואירוס ארץ ישראלי כמו גם ריכוזי צמיחה של כ-300 מינים נוספים, בהם רותם המדבר, שמשון אזוביוני, אזוביון דגול, כלניות, קורנית מקורקפת, עדעד כחול ועוד. ייחודו של האזור הוא בשילוב של צומח מדברי עם צומח ים תיכוני, בשל קרקע הכורכר. בלב האתר חורשות קטנות של אורן ואקליפטוס.

בחלק הצפוני (המוצל יותר), ליד הפרדס וחורשת האקליפטוס, ניתן למצוא מינים רבים של פרחים, בהם: אירוס הארגמן, צבעוני השרון, כלנית מצויה, נורית אסיה, חרצית עטורה, מרגנית השדה, לשון-שור מגובבת, תורמוס ארצישראלי, סביון אביבי ועוד. בתלולית העפר שבפאתי השמורה ניתן למצוא צמחי מעזבות כגון חמציץ נטוי, חרצית עטורה וסרפד.

בחלק הדרומי של השמורה הצמחייה מדברית יותר ובתצורת בתה, וזאת בשל היותה פחות מוצלת ובעלת מפנה דרומי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקות רבות באתר נמצאות בבעלות פרטית, על חלקן גדלו פרדסים והוקמו בתי אריזה שננטשו עם הזמן. חלקים באתר שימשו כמזבלה, כולל מזבלת חומרי בניה וכאתר כריית חול והשבילים בה נחרצו בתנועת רכבי שטח וטרקטורונים. הגן הלאומי מופיע כבר בתוכנית מיתאר ארצית לגנים לאומיים שמורות טבע ושמורות נוף (תמ"א 8) שאושרה ב-1981. ב-1982 פורסמה תוכנית מתאר מחוזית למחוז מרכז (תמ"מ 3), וגם לפיה גבעות הכורכר בנס-ציונה מיועדות לגן לאומי. עם זאת, בתחילת שנות התשעים קודמה תוכנית לבניית מגורים על חלק מהשטח שיועד לגן הלאומי. התוכנית בוטלה על ידי עיריית נס ציונה בשנת 1994, בעקבות לחץ של ארגוני סביבה ופעילים שנאבקו להגן על ערכי הטבע במקום, אך בעלי הקרקעות הגישו תובענה בדרישה לאפשר להם לבנות במקום.[2] במקביל, נערכו פעולות הסברה וניקיון בשיתוף בני הנוער של היישובים הסמוכים וארגוני שמירת טבע והאתר קודם כריאה ירוקה ואתר טיולים ייחודי ליישובי הסביבה המתפתחים במהירות. התושבים הקימו גוף מאבק בשם "פורום גבעות הכורכר" שנלחם על מנת לשמר את הגבעות, בתמיכת החברה להגנת הטבע. במסגרת זו אורגנו פעילויות רבות, בהן צעדה שנתית מסורתית באביב, צעדת נס ציונה בסימן "שומרים על גבעות הכורכר".

ביוני 2006 פסקה השופטת שרה סירוטה מבית המשפט המחוזי בתל אביב כי לא תתאפשר בנייה על גבעות הכורכר בנס ציונה בשל סיכון ערכי נוף וטבע, ובראשם אירוס הארגמן הנדיר הפורח במקום. בית המשפט קבע כי בעלי הקרקעות הפרטיות בתחום גבעות הכורכר לא יקבלו זכויות בנייה במקום, וזאת בהסתמך על תוכניות המתאר המחוזיות והארציות, המתחשבות בערכי טבע ונוף.[2] באפריל 2008 דחה בית המשפט העליון את ערעורם של בעלי הקרקעות ויזמי הנדל"ן. בנובמבר 2014 קבעה מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה את גבולות הגן הלאומי, ובאותה שנה קמה קבוצת מתנדבים ופעילים בשם "שומרי הגבעות" שהצטרפה לפעילות להגנה על השטח. בספטמבר 2016 גידרה עיריית נס ציונה את מרבית שטח הגן, במטרה למנוע את כניסתם של רכבי שטח ולצמצם את הפגיעה בערכי הטבע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]