גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבט ממרכז השטח מערבה, ינואר 2019. ניתן להבחין בעץ השיזף הבודד, בפריחה הלבנה של רותם המדבר ובכלניות אדומות
מבט על נס ציונה ממזרח הגן הלאומי, ספטמבר 2018.

גן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה הוא גן לאומי בשטח של כ-800 דונם הגובל ביישובים נס ציונה, בית עובד ואירוס. כשני שלישים ממנו בשטחה המוניציפלי של עיריית נס ציונה וכשליש ממנו בשטח מועצה אזורית גן רווה. הגן הלאומי הוכרז ב-2011.[1] הגן הלאומי כולל גבעות כורכר בהן ריכוזי צמיחה של אירוס הארגמן ואירוס ארץ ישראלי כמו גם ריכוזי צמיחה של כ-300 מינים נוספים, בהם רותם המדבר, שמשון אזוביוני, אזוביון דגול, כלניות, קורנית מקורקפת, עדעד כחול ועוד. ייחודו של האזור הוא בשילוב של צומח מדברי עם צומח ים תיכוני, בשל קרקע הכורכר. בלב האתר חורשת אורן וחורשת אקליפטוס. השביל המרכזי באתר, המוכשר להולכי רגל ורוכבי אופניים הוא "שביל שומר הגבעות" אליו ניתן להגיע מצומת דרך גבעות הכורכר ורחוב כנרת בנס ציונה. בנוסף מרושתות הגבעות בשבילים נוספים, בלתי מסומנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקות רבות באתר נמצאות בבעלות פרטית, על חלקם גדלו פרדסים והוקמו בתי אריזה שננטשו עם הזמן. חלקים באתר שימשו כמזבלה, כולל מזבלת חומרי בניה וכאתר כריית חול והשבילים בה נחרצו בתנועת רכבי שטח וטרקטורונים. כבר ב-1982 פורסמה תוכנית מתאר מחוזית, לפיה גבעות הכורכר בנס-ציונה מיועדות לגן לאומי. עם זאת, בתחילת שנות התשעים קודמה תוכנית לבניית מגורים על גבעות הכורכר. תוכנית הבניה בוטלה בשנת 1994, בעקבות לחץ של ארגוני סביבה ופעילים שנאבקו להגן על ערכי הטבע במקום, אך בעלי הקרקעות הגישו תובענה בדרישה לאפשר להם לבנות במקום.[2] במקביל, נערכו פעולות הסברה ונקיון בשיתוף בני הנוער של היישובים הסמוכים וארגוני שמירת טבע והאתר קודם כריאה ירוקה ואתר טיולים ייוחדי ויחידי ליישובי הסביבה המתפתחים במהירות. התושבים הקימו גוף מאבק בשם "פורום גבעות הכורכר" שנלחם על מנת לשמר את הגבעות. במסגרת זו אורגנו פעילויות רבות, בהן צעדה שנתית מסורתית באביב, צעדת נס ציונה בסימן "שומרים על גבעות הכורכר".

ביוני 2006 פסקה השופטת שרה סירוטה מבית המשפט המחוזי בתל אביב כי לא תתפשר בנייה על גבעות הכוכר בנס ציונה בשל סיכון ערכי נוף וטבע, ובראשם אירוס הארגמן הנדיר הפורח במקום. בית המשפט קבע כי בעלי הקרקעות הפרטיות בתחום גבעות הכורכר לא יקבלו זכויות בנייה במקום, וזאת בהתחשב בתוכניות המחוזיות והארציות, הכופות התחשבות למתן דעת בערכי נוף שונים.[2] באפריל 2008 דחה בית המשפט העליון את ערעורם של בעלי הקרקעות ויזמי הנדל"ן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]