פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/גלריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אוסף ביוגרפיות של כימאים חשובים

ניתן לעזור על ידי תרגום הביוגרפיות מויקיפדיה האנגלית.

לעריכת סדרות הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

Amedeo Avogadro2.jpg

אמדאו אבוגדרו (1776-1856) היה כימאי איטלקי, ידוע בעיקר בשל תרומתו לתאוריה של המולריות והמסה המולקולרית. הוא גילה את חוק אבוגדרו, הרומז כי הקשר בין המשקל של גזים שונים בעלי אותו נפח (באותה טמפרטורה ולחץ), מתאים לקשר בין המשקל המולקולרי של אותם גזים. כלומר, נפחים שווים של גזים מכילים מספר שווה של מולקולות. לפיכך, מסות מולקולריות יחסיות ניתנות לחישוב ממסות דגימות הגזים. אחת התרומות החשובות ביותר של אבוגדרו לכימיה הייתה הבדלת וייחוד האטום מן המולקולה, והצהרתו כי גם חומרים מיקרוסקופיים יכולים להיות מורכבים ממולקולות, והמולקולות מורכבות מאטומים. אבוגדרו היה הראשון שטבע את המונח מולקולה, ומספר אבוגדרו קרוי על שמו.

2

Dalton John desk.jpg

ג'ון דלטון (1766-1844), כימאי ופיזיקאי אנגלי, חלוץ התורה האטומית בכימיה. דלטון טען כי כל יסוד כימי באשר הוא, מורכב מאטומים בעלי משקל אטומי זהה, ושונה מאלו של יסוד אחר. הוא ערך לוח משקלים אטומיים יחסיים, בהתבסס על משקלו של המימן, היסוד הקל ביותר. דלטון ערך מחקרים גם בתחום חקר הגזים-חוק דלטון הקובע כי לחץ תערובת גזים שווה לסכום הלחצים של הגזים, נקרא על-שמו. הוא ואחיו היו שניהם עיוורי-צבעים הנקראת גם "דלטוניזם", על-שמו של דלטון, שהיה הראשון שתיאר וחקר אותה באופן מדעי.

על-שמו של דלטון קרויה גם יחידה המידה דלטון, למדידת משקלן של מולקולות.

3

Democritus2.jpg

דמוקריטוס (460 עד 370 לפנה"ס) היה מתמטיקאי ופילוסוף יווני, הוגה התורה האטומית. האמין כי כל חומר מורכב מחלקיקים בלתי נראים להם קרא ביוונית: a-tomos ("בלתי ניתן לחלוקה"), הם האטומים. הוא חשב שכל תחושותינו מקורן באטומים המהווים את החומר שממנו עשוי היקום. היקום מורכב מחלל ריק ומאטומים המתאחדים עם אטומים דומים ויוצרים את כוכבי הלכת ואת כל הכוכבים האחרים. אטומים אלה נבדלים בצורתם, גודלם ומשקלם. אין בנמצא כל כוח עליון המכוון את האטומים. כמות החומר שבטבע איננה משתנה. שום חומר לא נוצר ולא נעלם, אלא רק משנה צורה על ידי שינוי הרכבם של האטומים. רעיונותיו של דמוקריטוס הקדימו את זמנו באלפי שנים וכתביו נשכחו. למעשה, רק בראשית המאה ה-19 רעיון האטום התחדש על ידי ג'ון דלטון.

4

Marie Curie (Nobel-Chem).png

מארי קירי, כימאית ופיזיקאית חלוצה בתחום הרדיואקטיביות, ילידת פולין וכלת פרס נובל לכימיה ופרס נובל לפיזיקה.
מארי עבדה ביחד עם בעלה פייר קירי. הם חקרו חומרים רדיואקטיביים וגילו את היסודות פולוניום ורדיום, על ידי זיקוק של עפרת אורניום. בשנת 1903 מארי ופייר קירי קיבלו ביחד עם אנרי בקרל פרס נובל לפיזיקה, ובכך הייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל. ב-1911 זכתה מארי קירי בפרס נובל לכימיה. הפרס ניתן על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום. בצעד יוצא דופן מארי קירי לא רשמה פטנט על תהליך בידודו של הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית לערוך מחקרים ולפתח את המדע. היא הייתה האדם הראשון שקיבל שני פרסי נובל, והיא אחת משני האנשים היחידים שזכו לפרס נובל בשני תחומים שונים. במהלך מלחמת העולם הראשונה יזמה הפעלה של מכוני רנטגן ניידים לסיוע לפצועי מלחמה. מארי נפטרה מאנמיה, כנראה בעקבות חשיפתה לקרינה רדיואקטיבית ממחקריה. הערכה זו התחזקה לאחר שבבדיקות שנערכו בשנות התשעים בביתה נמצאו שרידים רדיואקטיביים ובמיוחד על ספרי הבישול שלה. לכבודם של בני הזוג נקבעה יחידה המידה הקודמת לרדיואקטיביות בשם קירי.

5

Frederick Sanger2.jpg

פרדריק סנגר הוא ביוכימאי אנגלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1958 ופרס נובל לכימיה לשנת 1980. בשנת 1955 קבע סנגר את הרצף המלא של חומצות האמינו בחלבון האינסולין, וזאת על ידי חשיפת האינסולין לאנזים טריפסין שחתך את האינסולין למקטעים. בעזרת שיטות שונות של כרומטוגרפיה הוא הפריד את המקטעים על פי מסיסותם ומטענם החשמלי. מקטעי האינסולין נעו לכיוונים שונים על פי תכונותיהם כאשר הופעל עליהם שדה חשמלי. הפרדה זאת יצרה דפוס קבוע וייחודי לאותו חלבון, אותו הוא כינה "טביעות האצבע" של החלבון, כיוון שבדומה לטביעות אצבע של בני אדם, כל חלבון מניב בשיטה זו דפוס ייחודי. על ידי קביעת רצף המקטעים קבע סנגר שלחלבון רצף קבוע ומדויק של חומצות אמינו, כלומר הוא הוכיח כי לחלבונים יש מבנה מוגדר, תגלית שזיכתה אותו בפרס נובל הראשון שלו לכימיה בשנת 1958.
בשנת 1975 פיתח סנגר שיטה לריצוף DNA וכעבור שנתיים השתמש בה כדי לקבוע את רצף בסיסֶי הגנום של נגיף הבקטריופאג'. זאת הייתה הפעם הראשונה שגנום שלם מופה בהצלחה, וזו הייתה אבן דרך חשובה בהתקדמות של המדע לעבר מיפוי הגנום האנושי. תרומתו לקביעת רצפי הבסיסים בחומצות גרעין זיכתה אותו ואת וולטר גילברט בפרס נובל השני שלו לכימיה בשנת 1980. בשנת 1982 סנגר פרש מן המחקר, אך הוא עדיין עוזר לחוקרים בעזרת הידע הנרחב שלו בנושא הגנום שבמחקריהם.

6

Arrhenius2.jpg

סוונטה אוגוסט ארניוס (18591927) היה כימאי שוודי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1903, ממייסדי הכימיה הפיזיקלית.

ארניוס היה הראשון להסביר את העובדה שגם מלחים וגם מים טהורים אינם מוליכים, אך תמיסה של מלח במים מוליכה חשמל בשל הדיסוציאציה (כימיה), תהליך בו מתחלקים המלחים ליונים. כהרחבה לרעיון זה, הציע ארניוס כי חומצות הם חומרים היוצרים יוני מימן בתמיסה, וכי בסיסים הם חומרים היוצרים יוני הידרוקסיל בתמיסה. על חקירת נושא המוליכות של אלקטרוליטים (תמיסות היוצרות יונים), ובעיקר על התאוריה האלקטרוליטית של דיסוציאציה, קיבל ארניוס את פרס נובל לכימיה.

ארניוס פיתח גם את המודל של אפקט החממה המסביר את מחזוריות תקופות הקרח על פי רמות הפחמן הדו-חמצני הכלוא באטמוספירה.

משוואת ארניוס, המקשרת בין טמפרטורה לקצב תגובה כימית, ו"מכתש ארניוס" על פני הירח, קרויים על שמו.

7

Robert Boyle.jpg

רוברט בויל (25 בינואר 1627 - 30 בדצמבר 1691) היה מדען ואלכימאי אירי, שנודע בשל מחקריו בכימיה ובפיזיקה ובעיקר בזכות גילוי חוק בויל הקושר את הנפח של גז עם הטמפרטורה והלחץ שלו. בויל חקר את תפקידו של האוויר בהתפשטות הקול, את האנומליה של המים, וכן מחקרים על גבישים וחשמל. תחת כובעו ככימאי, התקדם לעבר תפיסה מודרנית של היסודות כמרכיבים בלתי ניתנים לפירוק של גופים; בהבינו את ההבדל בין תערובות לתרכובות, השיג התקדמות של ממש בשיטות לגילוי מרכיביהן, תהליך אותו כינה "אנליזה". כיום ישנו ענף בכימיה העוסק בתהליך זה הקרוי כימיה אנליטית. בנוסף, בויל הניח שהיסודות עצמם מורכבים מחלקיקים בסוגים וגדלים שונים, אולם לא ניתן לפרק את היסודות לחלקיקים אלה באף דרך ידועה.

8

Antoine lavoisier.jpg

אנטואן-לורן דה לבואזיה, כימאי ואציל צרפתי שנחשב לאבי ענף הכימיה האנליטית. זכור בעיקר בשל עבודתו על גזים, אבק שרפה ותהליך הבעירה. לבואזיה קבע לראשונה את חוק שימור החומר, הפריך את תאוריית הפלוגיסטון ותרם לשינוי מקיף במונחים בכימיה. הוא נתן את השמות הלועזיים לחמצן ומימן והסביר את תפקיד החמצן בבעירה. לבואזיה היה משקיע ומנהלן בפרם ז'נרל, חברת גביית מסים פרטית, יושב ראש הנהלת בנק שהיה לעתיד הבנק המרכזי של צרפת, וחבר חשוב בכמה מועצות אצילים. בשיא המהפכה הצרפתית נערף ראשו בגיליוטינה עקב מעורבותו בממשל הצרפתי הטרום-מהפכני. לתרומתו של לבואזיה להבנת מאפייני החומר חשיבות גדולה לכל תחומי המדע.

9

Pauling.jpg

לינוס קארל פאולינג (28 בפברואר 1901 - 19 באוגוסט 1994) היה כימאי ופיזיקאי אמריקני, מראשוני הכימאים הקוונטיים. פאולינג נחשב לכימאי המשפיע ביותר של המאה ה-20 וכאחד המדענים החשובים ביותר של כל הזמנים. פאולינג היה הראשון שהציע את מושג האלקטרושליליות, שהוא מידת נטייתו היחסית של אטום (גרעין האטום) למשוך אליו אלקטרונים בקשר כימי, ו"טבלת פאולינג" היא הטבלה הנפוצה ביותר לחישוב ערכי האלקטרושליליות. פאולינג הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1954 "על מחקריו בעניין אופי הקשר הכימי"; ופרס נובל לשלום לשנת 1962 על המערכה שהפעיל כנגד ניסויים גרעיניים מעל פני הקרקע, וכך הפך לאדם היחיד בהיסטוריה שקיבל שני פרסי נובל ללא שותפים לפרס.

בהגיעו לגיל 65 גילה את "נפלאות" הויטמינים ואף פרסם ספר על יתרונותיו של ויטמין C, בשם "ויטמין C והצטננות". בגיל 92 התגלה בגופו סרטן בלוטת הערמונית, ופאולינג טען שעובדת היותו נוטל ויטמינים בכמויות גדולות עיכבה את הופעת הסרטן.
ספרו "כימיה כללית: מבוא לכימיה תאורטית ולתורה הכימית החדישה" תורגם לעברית.

10

Gaylussac.jpg

ז'וזף לואי גה-ליסאק, כימאי ופיזיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בזכות שני חוקים שניסח, העוסקים בגזים וכן במחקריו העוסקים בתמיסות אלכוהוליות. בשנת 1802 ניסח לראשונה את החוק הקובע שגז הנתון בלחץ קבוע מתפשט ביחס ישר לטמפרטורה שהוא נתון בה. בשנת 1809 פרסם את החוק החשוב ביותר שלו, חוק הנפחים הפשוטים והקבועים בריאקציות כימיות בין גזים, כמו כן גילה את היסוד יוד והיה שותף לגילוי היסוד בורון.

11

Robert Bunsen.jpg

רוברט וילהלם בונזן (31 במרץ 1811, גטינגן - 16 באוגוסט 1899, היידלברג) היה כימאי גרמני. שכלל את המבער הקרוי על שמו (ואשר הומצא למעשה על ידי מייקל פאראדיי) וחקר את הפליטה הספקטרוסקופית של גופים חמים. גילה את היסודות צסיום ורובידיום.

בשנת 1877 היה לזוכה הראשון (יחד עם גוסטב קירכהוף) במדליית דייווי מטעם החברה המלכותית בלונדון. שלושה מתלמידיו הם חתני פרס נובל, אך הוא עצמו לא יכול היה כמובן לזכות בפרס, מכיוון שזה הוענק לראשונה רק כשנתיים לאחר מותו.

12

Louis Pasteur.jpg

לואי פסטר (27 בדצמבר 1822 - 28 בספטמבר 1895) היה כימאי צרפתי שנחשב לאבי המיקרוביולוגיה. במהלך מחקרו הופנתה התעניינותו של פסטר למדע הגבישים, קריסטלוגרפיה. ב-1848 גילה תגלית בעלת ערך רב בתחום זה, גילוי הבדלים במבנה גבישי בין שני האננטיומרים של חומצה טרטרית. תגלית זו הביאה להתפתחות הסטריאוכימיה ולהבנת תכונת הכיראליות של מולקולות מסוימות. על תגלית זו קיבל את אות "לגיון הכבוד" הצרפתי.

בשנת 1849, בהיותו רק בן 27, מונה פסטר לפרופסור לכימיה באוניברסיטת שטרסבורג. שם החל בחקירותיו בשטח התסיסות. בזמן זה גם נשא לאישה את מריה לורנט שהייתה במשך כל חייהם המשותפים לעוזרתו התומכת. בשנת 1854 מונה לפרופסור ומנהל אוניברסיטת ליל, בזמן זה כבר היה ידוע כאבי תורת החיידקים. מדע הבקטריולוגיה היה עדיין בחיתוליו, שעה שפסטר החל במחקרו על תסיסה. הוא יישב את בעיית הופעת החיידקים ורעיון זה הניח את הדרך לקראת תהליך הפסטור (שנקרא על שמו), להפחתה משמעותית של מספר החיידקים בחלב, יין, בירה, מיצי פירות ודבש. ב-1856 זכה במדליית רמפורד היוקרתית.

פסטר הראה באמצעות ניסוי שצמיחתם של מיקרואורגניזמים על מצע מזין אינה נובעת מבריאה ספונטנית. כמו כן, הוא עזר לפתח חיסון לכלבת בעזרת ניסויים רבים; הניסוי המוצלח הראשון בוצע בילד חולה ב-6 ביולי 1885.

13

Friedrich Wöhler Stich.jpg

פְרִידְרִיךְ וֵלֶר (31 ביולי 180023 בספטמבר 1882) כימאי גרמני המכונה "אבי הכימיה האורגנית" והיה בין גדולי הכימאים של המאה ה-19. ולר ידוע כיום בעיקר בשל הצלחתו בהפקת שתנן במעבדה, אך לזכותו נזקפות גם הצלחות בבידוד כמה יסודות.

בשנת 1828 חימם ולר במעבדתו אמוניום ציאנט, בהנחה שהחימום יגרום לפליטת ציאניד, אך התוצאה התגלתה כשונה מהמצופה, האמוניום ציאנט הפך לשתנן, בתהליך המכונה כיום סינתזת ולר. בתקופה זו רווחה בקרב המלומדים תאוריה המכונה ויטאליזם, על פיה נדרש כוח מיוחד על מנת ליצור חומרים אורגניים בגופם של בעלי חיים וצמחים. בכך שהצליח להפיק שתנן מחומרים אנאורגניים הפריך ולר תאוריה נפוצה זו, והפך לחלוץ בכימיה אורגנית. הסינתזה של השתנן הייתה חיונית לביוכימיה משום שהראתה כי ניתן להפיק מחומרים דוממים, במעבדה בתנאים מבוקרים, תרכובת שהיה ידוע כי רק אורגניזמים ביולוגיים יכלו לייצר. ולר הראה כי ניתן להפוך בחימום אמוניום ציאנט לשתנן, תהליך ששינה את הסדר הפנימי של האטומים בלבד מבלי שבתהליך נגרע או נוסף למשקל החומר. היה זה הגילוי הראשון של תופעת האיזומריה (מונח שטבע ולר).

ב-1832 גילה ולר ביחד עם מדען בשם יוסטוס פון ליביג את המבנה של החומצה הבנזואית, איתו שיתף פעולה במשך זמן רב. בהמשך מחקריהם הוכיחו כי קבוצה של אטומים של פחמן, מימן וחמצן יכולה להתנהג כמו יסוד, לתפוש מקום של יסוד, ויכולה להחליף יסודות בתרכובות כימיות. בתגליות אלה הונח היסוד לדוקטרינה של רדיקלים של תרכובת, דוקטרינה שהייתה לה השפעה עמוקה על התפתחות הכימיה. ב-1837 הפיקו ולר וליביג במשותף את הבנזאלדהיד. בהמשך גילה ולר את התרכובות הפנוליות כינון והידרוכינון.

ולר גם פעל בתחומי הכימיה האנאורגנית. בין התגליות שגילה הייתה הדרך להפקת המתכת ניקל בצורה טהורה, בידוד מתכת האלומיניום (1827) ומיוחסים לו גם בידודם של היסודות איטריום (1828), בריליום (1828) וטיטניום, ואת התגלית כי צורן יכול להתגבש. ולר היה בין הראשונים להפיק את קרביד הסידן. והיה הראשון לגלות כי כמה אבני מטאוריטים מכילות חומר אורגני.

14

Mendeleev Photographische Gesellschaft 3.jpg

דמיטרי איוונוביץ' מנדלייב היה כימאי רוסי, מפתח הטבלה המחזורית של היסודות. הטבלה שיצר מסדרת את היסודות במחזורים ובטורים על פי תכונותיהם ומסייעת להבנת תכונותיהם של היסודות ואופיים האטומי. לתגליתו הזו תפקיד חשוב בהתפתחות הכימיה והפיזיקה המודרנית. היסוד ה-101, מנדלביום, קרוי על שמו.

15

Nobel2004chemistrylaurets-Ciehanover.jpg

אהרן צ'חנובר (נולד ב-1 באוקטובר 1947), ביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004 ביחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז, "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003). צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004.

עם סיום לימודיו התיכוניים הצטרף לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע, ובשנת 1973 קיבל תואר דוקטור לרפואה. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה. עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי, ובשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה, כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.

בשנת 1984, מונה לתפקיד מרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, ובשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנים 1994 עד 2000 היה מנהל מכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה. בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

16

Theodore william richards.jpg

תיאודור ויליאם ריצ'רדס (31 בינואר 1868 - 2 באפריל 1928) היה כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1914, "על קביעת משקלם האטומי של יסודות רבים".

רי'צרדס נולד ב-1868 לויליאם ט. ריצ'רדס, צייר נופים, ואנה ני מטלק, משוררת. בתחילה דאגה אימו להשכלתו, ומאוחר יותר נסע ללמוד באנגליה ובצרפת. ב-1883 החל בלימודיו בהוורפורד קולג' בפנסילבניה, התמחה במדעים, וסיים ב-1885, אז המשיך לאוניברסיטת הרווארד. הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1888, ובילה שנה בגרמניה, שם למד אצל ויקטור מאייר. כאשר חזר להרווארד היה לעוזר הוראה בכימיה, מדריך, פרופסור חבר, ולבסוף התמנה לפרופסור מן המניין ב-1901. ב-1903 התמנה ליושב ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת הארוורד, וב-1912 קיבל את מינוי הפרופסור לכימיה ע"ש ארווינג, ומנהל המעבדה לזכר וולקוט גיבס.

כמחצית מעבודתו המקורית עסקה במשקלים אטומים, החל בעבודתו על חמצן ונחושת ב-1886. הוא המציא את הנפלומטר, ועד 1912 קבע מחדש, בדיוק רב, את משקלם האטומי של יותר משלושים יסודות כימיים בעלי חשיבות. מאוחר יותר שיחק תפקיד חשוב בגיבוש ההבנה המודרנית של האטום, בעזרת עבודתו לקביעת משקלם האטומי של איזוטופים.

17

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/17

18

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/18

19

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/19

20

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/20

21

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/21

22

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/22

23

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/24

25

פורטל:כימיה/ביוגרפיה נבחרת/25