עוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עוּץ הוא שמן של שלוש דמויות שוליות מן התנ"ך.

ארץ עוץ מוזכרת 3 פעמים בתנ"ך. בירמיהו (כ"ה, כ') כאחד העמים השותים מכוס התרעלה; במגילת איכה (ד', ה') "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם, יושבתי (קרי: יוֹשֶׁבֶת) בְּאֶרֶץ עוּץ...", ובספר איוב (א', א') כמקום מושבו של איוב.
חוקרים שונים מזהים ארץ זו באזור ארם, באזור אדום או בבשן[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו עמוס חכם, מבוא לספר איוב, דעת מקרא, עמ' 16-17