יונה אבן ג'נאח

יונה אבן ג'נאח
לידה	995?; קורדובה, חליפות קורדובה
פטירה	1050? (בגיל 55 בערך); סרגוסה, טאיפת סרגוסה
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	ספרד
תרומות עיקריות
	ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא, וספר הרקמה (כתאב אללמע), שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו.

רבי יונה אבן ג'נאח (בקיצור: ריב"ג), בשמו הערבי אַבּוּ אלְוַלִיד מַרְוַאן בן ג'נאח (כוּנה רבי מרינוס על ידי ראב"ע), היה בלשן, פילולוג ורופא. הוא חי ופעל בקורדובה ובסרגוסה שבספרד במאות ה-10 וה-11, ונחשב לגדול המדקדקים העבריים בימי הביניים.

תולדותיו

אבן ג'נאח נולד בקורדובה או בסביבתה בתחילת הרבע האחרון של המאה העשירית. שנת לידתו ושנת מותו אינן ידועות בוודאות. הוא חי בתחילת תור הזהב של יהדות ספרד, ופעל על רקע עולם השירה שהצמיחה יהדות זו. על פי הערות אוטוביוגרפיות המצויות בספריו מתברר כי בצעירותו רצה להיות משורר, ואף למד שירה אצל המשורר רבי יצחק אבן מר שאול בעיר אליסאנה. אולם אמנות השירה לא עלתה יפה בידו, ולימים אף העיד על עצמו כי "השיר אינו ממלאכתי והפיוט איננו מעסקי, ואינני מתייחס אליו... אך אמרתי בימי הבחרות חרוזים, הם נמצאים אצלי ונודעים לי".^[1] לאחר ניסיונות הבוסר שלו בחיבור שירים פנה לעסוק בדקדוק ובמילון של השפה העברית, ועד מהרה הוכר כסמכות בלתי מעורערת בתחום זה.

בתורת הדקדוק המשיך את דרכו של רבי יהודה חיוג', ואחז בשיטתו בעניין השורש השלָשי, בניגוד לתפיסה ששלטה בדקדוק העברי עד חיוג', שלפיה מספר העיצורים בשורש איננו קבוע ויכול לנוע מאחד ועד שבעה. הוא אף קיבל את כשרותם של השורשים התנייניים (כמו שורש תר"מ שמקורו בגזירה משנית מן המילה תרומה ששורשה רו"ם), ובכך הצדיק את השימוש שעושה בהם לשון חז"ל. עם הזמן הפך לפוסק החשוב ביותר בענייני "צחות הלשון" בשירה, וקבע כללים שבהם רשאי המשורר לחרוג מכללי הדקדוק המקראי המקובל בגלל אילוצי "דוחק השיר". ככל הנראה ניסיונו המוקדם כמשורר תרם לנטייה שלו להקל על המשוררים ולהתיר חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו מקובלות על כל המדקדקים בתקופתו.

לאבן ג'נאח הייתה מחלוקת חריפה עם ר' שמואל הנגיד, בגלל ספר השגות שכתב על ספריו של ר' יהודה חיו'ג, ששניהם (אבן נג'אח ושמואל הנגיד) היו תלמידיו.^[2]

חיבוריו

אבן נג'אח חיבר כנראה עשרה ספרים בערבית, בענייני חקר הלשון העברית, ובפירושי המקרא על דרך הפשט. רוב ספריו אבדו, ונותר רק ספרו מחברת הדקדוק, על שני חלקיו, ספר הרקמה וספר השרשים (ראו להלן).^[2]

ספרו הראשון, כתאב אלמֻסְתַלְחַק (ספר ההשגה), עוסק בהשלמות ותיקונים לשני חיבוריו של ר' יהודה חיוג', ספר הפעלים בעלי אותיות הרפיון וספר פועלי הכפל.

רסאלה אלתַנְבִּיהּ (איגרת ההערה) היא חיבור קטן, 'איגרת', שבו ענה ריב"ג על חיבור מאת מחברים אנונימיים ובו הם ביקרו את ריב"ג על טעויות שלו בספר ההשגה מצד אחד, ועל חיסורים בהשלמותיו לחיוג' מן הצד השני. ריב"ג מתייחס אל דבריהם פסקה פסקה, מפריך את טענותיהם ומבהיר את דעתו.

רסאלה אלתַּקְרִיבּ וַאלתַּסְהִיל (איגרת הקירוב והיישור) הוא חיבור מעין דידקטי, ובאופן פורמלי הוא ביאור לעניינים בשני חיבוריו של חיוג'. כך הוא פותח: "ביקשת ממני, ה' ישמרך, שאחבר ספר שֶׁיְּקָרֵב [לשכל] מה שעלול להיות רחוק מתפיסתו של הלומד המתחיל וְיָקֵל מה שייתכן שהבנתו תהיה קשה למתקדם, בשני ספרי ר' יהודה חיוג' ז"ל, ספר אותיות הרפיון וספר בעלי הכפל".^[3] בפועל חורג חיבור זה במקומות רבים מביאור דברי חיוג' גרידא, ומפליג לדיונים בלשניים ארוכים.

כתאב אלתַּסְוִיה (יש לקרוא תַּסְוִאַה, تَسْوِئَة – ספר התוכחת) הוא חיבור דקדוקי פולמוסי נוסף. אדם מדרום אנדלוסיה מבני חוגו של שמואל הנגיד השתתף במושב חכמים שהתקיים בסרגוסה בבית אחד מידידיו של ריב"ג. הוא הודיע לריב"ג על ביקורת מצד בני חוגו על פרטים בספר ההשגה שבהם חלק על מורָם ר' יהודה חיוג' שבדעתם להעלות על הכתב. בכתאב אלתסויה פירט ריב"ג אותן ההשגות שהשיגו עליו כפי ששמע מאותו אדם ואת תשובותיו עליהן.

בכתאב אלתַּשְׁוִיר (ספר ההכלמה) הגיע הפולומוס הדקדוקי לשיאו. ספר זה בנוי בארבעה חלקים, וכל אחד כולל תגובות לאחת מארבעת האיגרות שנכתבו נגדו על ידי שמואל הנגיד ובני חוגו וכונו "איגרות החברים". את חיבורו זה החשיב ריב"ג יותר משאר חיבוריו, ובמקומות רבים שבהם הזכירוֹ הפליג בשבחו. החיבור אבד ברובו.

ספרו המפורסם והחשוב ביותר הוא מחברת הדקדוק, ובו שני חלקים: ספר השורשים (כתאב אלאצול), שהוא מילון מלא של השורשים שבמקרא, וספר הרקמה (כתאב אללמע), שהוא תיאור מקיף של הדקדוק המקראי לפי תפיסתו. בספר הרקמה הוא גם מעיר מפעם לפעם על טעויות דקדוקיות וסגנוניות של פייטנים ומשוררים, בהם דונש בן לברט, יצחק אבן מר שאול ואחרים. הספרים נכתבו במקור ערבית יהודית, ותורגמו לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון. מכיוון שנכתבו ערבית, לא יכול היה רש"י, שחי אחרי אבן ג'נאח, לקרוא את הספרים, ולכן ביסס את פירושו לתורה על שיטת הדקדוק המיושנת של דונש ומנחם בן סרוק. על חיבוריו מסתמכים כל חכמי ימי הביניים שעסקו בדקדוק ובפרשנות המקרא אחריו, ובראשם רבי אברהם אבן עזרא (שמכנה אותו "רבי מרינוס"), והוא אף מוזכר בספר מורה נבוכים של הרמב"ם,^[4] ובספר חובות הלבבות של רבנו בחיי.^[5]

אבן ג'נאח אף כתב חיבור אחד שאינו עוסק בדקדוק, כתאב אלתלכ'יץ (ספר התמצות). זהו מעין מילון רפואי המפרט בתמציתיות את שמותיהם ותיאורם של תרופות וצמחי מרפא רבים. חיבור זה הרים תרומה נכבדת למדע הפרמקולוגיה הכללי של אותה התקופה והוא נזכר וצוטט על ידי רופאים והיסטוריונים ערבים, ואף הרמב"ם עשה בו שימוש נרחב בכתביו הרפואיים.^[6] חיבור זה היה נחשב אבוד עד למאה העשרים. כתב יד יחיד של החיבור נתגלה באיה סופיה שבאיסטנבול, ובשנת 2020 יצא החיבור לראשונה באותיות ערביות ובתרגום לאנגלית.^[7]

מהערות בחיבורו הראשון עולה כי בראשית ימיו חי בקורדובה, עד למצור הבֶּרְבֵּרים על העיר בשנת 1013. בעקבות המצור ברח יחד עם רבים אחרים ועבר לעיר סרגוסה.

מדבריו

בעל המאור מביא בהקדמת חיבורו (ביחס למחלוקותיו שלו עם הרי"ף) מדברי אבן ג'נאח במחלוקתו עם רבי יהודה חיוג'^[8]:

כתב החכם המורה אבן גנא"ח בהשיבו על המורה הגדול בעל הדקדוק רבי יהודה ז"ל. הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר: "ריב לאמת עם אפלטון ושניהם אהובינו, אך האמת אהוב יותר". ואמר עוד: אני לא באתי לגרוע מעלת האיש הזה ולהשפילה, אך להפליאה ולהגדילה, כי כולנו משדי חוכמתו הניקנו, ומעושר בינתו העניקנו, ומפרי פי שכלו אנחנו לוקטים, ובים דעתו אנחנו שטים, והוא אשר פקח עינינו ולמדנו, והועילנו וגידלנו והשכילנו בחכמה הזאת, וכאשר למדנו מפיו אנחנו משיבים מדבריו על דבריו.

לקריאה נוספת

דוד טנא, ענייני התחביר שבכתאב אלתנקיח (ספר הדקדוק) לר' יונה אבן ג'נאח, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, 2016
זהר עמר וירון סרי, ליקוטים ממילון שמות הרפואות של ר' יונה אבן ג'נאח, לשוננו כרך 63, חוברת 3–4, תש"ס–תשס"א, עמ' 280–291.

קישורים חיצוניים

ספר השרשים לר' יונה בן ג'נאח, מהדורת חברת מקיצי נרדמים, ברלין, תרנ"ו / 1896, באתר היברובוקס
ספר הרקמה לר' יונה בן ג'נאח, מהדורת פרנקפורט, תרט"ז / 1856, באתר היברובוקס
יונה אבן ג'נאח, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
ספר הרקמה לריב"ג בתרגום יהודה אבן תיבון, באתר seforim online
פירוש לכתבי הקודש, ליקט א"ז רבינוביץ'
יונה אבן ג'נאח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רשימת כתבי יד של חיבורי אבן ג'נאח, מתוך אתר "כתיב", הספרייה הלאומית בירושלים.
יוחאי אורלן, מאבק שורשי: מנחם בן סרוק מול רבי יונה אבן ג'נאח, באתר מִילִימִילִים, ‏20 באוקטובר 2021
יונה אבן ג'נאח (995?–1050?), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ כך כתב בספרו, הריקמה. מהד' פרנקפורט 1856 עמ' 185–186. אבן ג’נאח, יונה, 995–1050, הרקמה, באתר היברובוקס
^ ¹ ² אהרון בן אור (א.אורינובסקי), תולדות השירה העברית בימי הבינים., תל אביב: יזרעאל, 1962, עמ' 54-56
^ אלנתן חן, "רסאלה אלתקריב ואלתסהיל – איגרת הקירוב והיישור לר' יונה אבן ג'נאח", ספונות כז, תשפ"ב, עמ' 175
^ נזכר בשמו "אבן ג'נאח" (ללא כינויים נוספים) במורה נבוכים, חלק ראשון פרק מג.
^ בתחילת ההקדמה לספרו.
^ "לשם בירור השמות הללו [= שמות הרפואות] הנני מסתמך על ספרו של אבן ג'לגל [...] על ספרו של אבו אל וליד (מרון) אבן ג'נאח" וכו' (ביאור שמות הרפואות, בתרגום זיסמן מונטנר, עמ' 16).
^ Gerrit Boss et al. (eds.), Marwān ibn Janāḥ: On the Nomenclature of Medicinal Drugs (Kitāb al-Talkhīṣ): Edition, Translation and Commentary, with Special Reference to the Ibero-Romance Terminology, Leiden/Boston, 2020
^ בעל המאור, הקדמה לחיבורו

[1] כך כתב בספרו, הריקמה. מהד' פרנקפורט 1856 עמ' 185–186. אבן ג’נאח, יונה, 995–1050, הרקמה, באתר היברובוקס

[:0-2] ¹ ² אהרון בן אור (א.אורינובסקי), תולדות השירה העברית בימי הבינים., תל אביב: יזרעאל, 1962, עמ' 54-56

[3] אלנתן חן, "רסאלה אלתקריב ואלתסהיל – איגרת הקירוב והיישור לר' יונה אבן ג'נאח", ספונות כז, תשפ"ב, עמ' 175

[4] נזכר בשמו "אבן ג'נאח" (ללא כינויים נוספים) במורה נבוכים, חלק ראשון פרק מג.

[5] בתחילת ההקדמה לספרו.

[6] "לשם בירור השמות הללו [= שמות הרפואות] הנני מסתמך על ספרו של אבן ג'לגל [...] על ספרו של אבו אל וליד (מרון) אבן ג'נאח" וכו' (ביאור שמות הרפואות, בתרגום זיסמן מונטנר, עמ' 16).

[7] Gerrit Boss et al. (eds.), Marwān ibn Janāḥ: On the Nomenclature of Medicinal Drugs (Kitāb al-Talkhīṣ): Edition, Translation and Commentary, with Special Reference to the Ibero-Romance Terminology, Leiden/Boston, 2020

[8] בעל המאור, הקדמה לחיבורו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח	רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • אברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי
פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב	יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • שלמה פרחון • אבן ג'נאח • משה הכהן אבן ג'יקטילה • יהודה אבן בלעם
פרשני ספרד	יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל
פרשני צרפת	מנחם בן חלבו • רש"י • יוסף קרא • רשב"ם • אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • אליעזר מבלגנצי • חזקוני
פרשני פרובאנס	יוסף קמחי • משה קמחי • רד"ק • מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג
פרשני אשכנז	יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש
פרשני איטליה	הרי"ד • עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו
פרשני תימן	נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדני • דוד הלוי חמדי
פרשני המגרב	רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין