ברט הארט
 | |
| לידה |
2 ביולי 1957 (בן 66) קלגרי, קנדה |
|---|---|
| שם במה |
ברט הארט באדי הארט |
| כינוי | היטמן |
| משקל | 107 ק"ג |
| גובה | 1.83 מטר |
| לאום |
קנדה |
| קריירה מקצוענית | 1978–2000 (כ־22 שנים) |
| מאמנים |
סטו הארט קטסוג'י אדאצ'י קאזו סאקוראדה |
| היכל התהילה |
2006 (כיחיד) 2019 (כחלק מהצמד The Hart Foundation) |
| מידע אישי | |
| מספר צאצאים |
4  |
  | |
ברט סרג׳נט הארט, (באנגלית: Bret Sergeant Hart, נולד ב-2 ביולי 1957) הידוע בכינויו "היטמן", הוא מתאבק עבר מקצועי קנדי שהתאבק במסגרת הארגונים WWE ו-WCW. במהלך הקריירה שלו, זכה ברט ב-5 אליפויות עולם של ה-WWE ו-2 אליפויות עולם של ה-WCW, 4 אליפויות בארצות הברית, שני תוארי אליפות בין יבשתית ובתארי זוגות רבים כחלק מהצמד "הארט פאונדיישן" שכלל גם את גיסו ג'ים ניידהארט. הארט נחשב על-ידי רבים לאחד מגדולי המתאבקים בכל הזמנים. [1][2][3]
תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארט נולד וגדל בקלגרי שבמחוז אלברטה בקנדה, הוא בנו של סטו הארט, מאמן היאבקות אגדי, ואחיו של המתאבק המנוח אואן הארט. הארט התאבק בארגון ההתאבקות העצמאי של אביו בקנדה עד שבשנת 1984 חתם על חוזה עם ה-WWF. הארט צוות לג'ים ניידהארט כצמד בשם "הארט פאונדיישן" ויחדיו זכה הצמד מספר פעמים בתוארי הזוגות של הארגון. בתחילת שנות ה-90 התחיל הארט להתקדם בקריירת היחידים וזכה באליפות הבין יבשתית בקרב מול רודי פייפר, שנערך ברסלמניה 8. הוא החזיק בתואר עד סאמרסלאם 1992, שם הפסיד לגיסו, דיוויד סמית (שכונה "בריטיש בולדוג" ו"דייבי בוי סמית"), וגם כיבד אותו בניצחונו כשהניף את ידו של סמית ואליהם הצטרף אואן הארט לאיחוד משפחתי.
אחרי שהפסיד את התואר הבין יבשתי, פנה לתואר העולמי ואף זכה בו באירוע שאינו שודר בטלוויזיה את ריק פלייר. הוא החזיק בתואר זה חודשיים עד שהפסיד אותו ליוקוזונה ברסלמניה 9. הארט זכה בטורניר מלך הזירה לשנת 1993, אך חגיגותיו הסתיימו לאחר שהותקף על ידי ג'רי לוולר, שטען שהוא המלך הבלתי המעורער של ההיאבקות. ברט ולולר ניהלו ביניהם פיוד, כשלולר השפיל את אחיו, אואן, והעליב את ההורים של ברט מול עיניו.
בסאמרסלאם 1993 ברט עמד להתמודד ולסגור חשבון עם לולר, אך האחרון הופיע ואמר שהוא לא יכול להתאבק, ובמקומו דוינק הליצן החליף אותו בקרב. דוינק הפסיד בקרב ואז לולר זרק את הקביים ותקף את ברט והסתבר שלולר עשה הצגה, השופטים שלא ראו זאת בעין יפה החליטו שלולר יתאבק נגד ברט למורת רוחו של לולר. ברט ניצח בקרב אחרי שביצע את מהלך ההכנעה שלו. מנגד, לולר ניצח בפסילה לאחר שברט לא הסכים לשחרר את ההכנעה שלו. בסדרת ההישרדות של שנת 1993, ברט הצטוות לאחיו, אואן, ברוס וקית' הארט נגד שון מייקלס (שהחליף את ג'רי לולר שספג פציעה לא מתוכננת) ושלושה מנתיניו של ג'רי לולר.
קבוצתו של ברט יצאה עם ידה על העליונה בקרב זה; לעומת זאת, אואן כעס על ברט שהודח לטענתו בגללו, כשהוא אף איתגר את ברט לקרב. ברט סירב להילחם באחיו ואואן החליט להשלים עם זאת. לאחר מכן, ברט ואואן הצטוותו נגד הקוויבקרים לקרב על תואר הזוגות ברויאל ראמבל 1994. בקרב זה, ברט ואואן הפסידו ובזמן שברט נפצע בקרב וביקש מאחיו לעזור לו לקום, אואן בעט ברגלו של ברט ובגד בו. באותו האירוע, ברט ניצח בקרב הרויאל ראמבל המסורתי ביחד עם לקס לוגר ושניהם קיבלו קרב אליפות נגד יוקוזונה ברסלמניה 10. אירוע זה לא בישר טובות לברט, שנאלץ להתאבק גם נגד אחיו וגם נגד יוקוזונה על התואר, וזה היה בתנאי שלוגר לא יזכה בתואר.
בקרב הפתיחה של רסלמניה 10 ברט הפסיד לאחיו, לאחר מכן לוגר הפסיד בפסילה ליוקוזונה ובקרב השני, ברט ניצח את יוקוזונה וזכה בתואר. אואן זכה בטורניר מלך הזירה של 1994 בעזרת בן דודו ושותפו להארט פאונדיישן, ג'ים ניידהארט, כשהוא בגד בברט והרס לו את הקרב נגד דיזל על התואר. בסאמרסלאם, ברט הארט התאבק בקרב כלוב על התואר נגד אואן, כשג'ים ניידהארט היה לצידו של אואן ואז בריטיש בולדוג חזר ועזר לברט לנצח ולהגן על התואר בהצלחה. בסדרת ההישרדות, ברט הארט הפסיד את התואר לבוב באקלנד בקרב מגבות לאחר שאואן הורה לאמם לזרוק את המגבת בשביל ברט. ברט חידש את הפיוד שלו נגד ג'רי לולר בשנת 1995 והיה בפיודים נגד אייזיק יאנקם (קיין בעתיד) וז'אן פייר לאפיט. באירוע סדרת ההישרדות 1995 הוא התמודד נגד דיזל על התואר העולמי וניצח. ברסלמניה 12 הפסיד את התואר לשון מייקלס בקרב איירון מן. לאחר הקרב ברט לקח חופשה מהיאבקות.
בסוף שנת 1996 חזר ברט ובאירוע In Your House 13: Final Four הוא זכה בתואר לאחר שניצח בקרב מרובע. לעומת זאת, הוא הפסיד אותה לסייקו סיד לילה לאחר מכן. ברט פתח בפיוד נגד סטיב אוסטין, מה שהוביל לקרב ברסלמניה 13, שבו ברט ניצח והפך לדמות הרעה. לאחר מכן, ברט איחד את כל משפחתו - אואן, דייבי בוי סמית', ג'ים ניידהארט, ואליהם הצטרף בריאן פילמן, כשהם נקראו הגרסה המחודשת של ה"הארט פאונדיישן" וגילמו דמויות של קנדים אנטגוניסטים. ברט זכה בתואר שוב בפעם החמישית לאחר שניצח את אנדרטייקר בשל עזרה משון מייקלס, ששימש כשופט מיוחד. ברט התמודד בסדרת ההישרדות 1997 נגד שון מייקלס על התואר והפסיד במה שהוביל לאירוע "הדפיקה במונטריאול" המפורסם. לאחר מכן, ברט עזב בטריקת דלת את הארגון.
אליפות ה-WWE[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 באוקטובר 1992 זכה הארט לראשונה באליפות ה-WWE אחרי שניצח את ריק פלייר באירוע שלא שודר בטלוויזיה. הוא הפסיד את התואר ברסלמניה 9 למתאבק יוקוזונה. הארט השיב לעצמו את התואר מיוקוזונה שנה לאחר מכן ברסלמניה 10, והגן עליו עד סדרת ההישרדות 1994 בה הפסיד לבוב באקלנד את התואר. במהלך כהונתו כאלוף, הסתכסך הארט עם אחיו אואן הארט ואף נלחם מולו על האליפות בקרב כלוב בסאמרסלאם 1994.
בסדרת ההישרדות 1995 זכה הארט בפעם השלישית בתואר לאחר ניצחון על דיזל. את תואר זה איבד בקרב "איש הברזל" ברסלמניה 12 לשון מייקלס, קרב שנודע כאחד הקרבות ה"טכניים" ביותר שידע הענף. בסוף אותה שנה חזר הארט להופיע, ובתחילת 1997 זכה ברביעית באליפות לאחר ניצחון בקרב מרובע על אנדרטייקר, סטיב אוסטין וויידר. תואר זה נותר ברשותו למשך יום אחד בלבד, כשלמחרת הפסידו למתאבק סיד וישס במסגרת התוכנית RAW!.
ברסלמניה 13 התאבק הארט מול סטיב אוסטין כוכבו הפופולרי של הארגון, וכתוצאה מכך הפכה דמותו של הארט לרעה, אנטי אמריקנית ופרו קנדית. בסאמרסלאם 1997 זכה הארט פעם נוספת בתואר לאחר ניצחון על אנדרטייקר, תואר בו החזיק עד סדרת ההישרדות 1997. ב 23 במאי 1999 אחיו של ברט הארט (אואן הארט) מת במהלך פעלול לאחר שחבל שאמור היה להורידו לזירה במהלך מופע נקרע והוא נפל לזירה ונפצע אנושות ולאחר מכן נפטר בבית החולים.
מעבר ל-WCW[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת היותו אלוף מכהן הציע מנהל הWCW להארט חוזה על סכום עתק, בעוד וינס מקמהון נשיא ה-WWE הציע להארט חוזה על סכום נמוך יותר, אך לטווח זמן ארוך יותר של 20 שנה. בתחילה החליט הארט להישאר בארגון, אולם כשהבין שאינו נמצא בתוכניות המקצועיות של ה-WWE שינה את דעתו וחתם ב-WCW. מאחר שכיהן כאלוף ולא רצה להפסיד את התואר ליריבו שון מייקלס בקנדה, הוחלט בסדרת ההישרדות לסטות מאחורי גבו של הארט מהסיום המתוכנן בקרב "הדפיקה ממונטריאול", ולהעניק את התואר לשון מייקלס. באותו לילה נכנסו הארט ומקמהון לתגרה מילולית אמיתית.
הארט עשה את בכורתו ב-WCW במופע סטארקייד 1997 כשופט מיוחד בקרב על אליפות ה-WCW העולמית במשקל כבד בין סטינג להאלק הוגאן. אחרי זה ברט היה מעורב במה שקורה ב-nWo והיה בפיודים עם רודי פייפר, רנדי סאבאג' וריק פלייר. ברט זכה בתואר ארצות הברית אחרי שגולדברג ויתר על התואר, ברט הפסיד את התואר ללקס לוגר וניצח אותו נייטרו אחרי. ברט היה מעורב בעלילה עם סטינג כשאמר שהוא יעזור לסטינג חוץ מל-nWo וסטינג ניסה לקנות האמון שלו, בסופו של דבר סטינג קנה את האמון של ברט הארט שהיה לשווא לאחר שברט תקף את סטינג עם הבייסבול באט והתמודד איתו בהאלווין האבוק 1998 וברט ניצח. ברט אחרי זה היה בפיוד על תואר ארצות הברית עם דידיפי והפסיד לו את התואר. חודשיים אחרי השניים התמודדו שוב על התואר וברט ניצח בעזרת הענק. ברט הפסיד את התואר לרודי פייפר בסופרבראוול 1999. ברט פרש מ-WCW אחרי ההפסד. ברט חזר ל-WCW באמצע 1999 ושיתף פעולה עם האלק הוגן וריק פלייר נגד סטינג ולקס לוגר ואז זכה בתואר העולמי מסטינג. ברט הגן על התואר נגד גולדברג, השניים גם זכו בתוארי הזוגות והפסידו אותם לאוטסיידרס. ברט התמודד נגד גולדברג על התואר העולמי וניצח, ברט חטף זעזוע מוח בקרב לאחר שגולדברב בעט בו בעוצמה. ברט שוב ניהיה בחור רע והצתוות לקייוין נאש, ג'ף ג'ארט, סקוט הול וסקוט שטיינר ל-nWo 2000 אך זה היה לזמן קצר וברט היה צריך לפרוש. ההופעה האחרונה של ברט ב-WCW הייתה בעידן הניו בלאד כשברט תקף את האלק הוגן ודרש את הקרב איתו,אך הקרב לא התקיים כי ברט לא יכל להתאבק יותר.
חזרה ל-WWE[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 2009 דווח שברט הארט חתם על חוזה ל-5 חודשים ב-WWE.
בשנת 2010 שב ברט הארט לזירת ה-WWE במסגרת הפרק הראשון לעונה של תוכנית הטלוויזיה Raw בה לא השתתף מזה 13 שנים. ברט הזמין לזירה את יריבו המיתולוגי, שון מייקלס, עימו לא התעמת מאז קרב "הדפיקה במונטריאול" באירוע סדרת ההישרדות 1997, והשניים התפייסו. בהמשך הפרק נפגש הארט עם נשיא ה-WWE, וינס מקמהן, שהיה למעשה ה"מוח" מאחורי אירוע "הדפיקה במונטריאול", השניים לחצו ידיים, אך עם סיום הפרק בעט מקמהן בבטנו של הארט, במה שהיה תחילתו המחודשת של הסכסוך בין השניים.
ברסלמניה 26, שנערך בשנת 2010, התמודד ברט מול וינס מקמהן וניצח אותו.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היכל התהילה (2006)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ברט הארט (באנגלית)
ברט הארט, ברשת החברתית פייסבוק
ברט הארט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- ברט הארט, באתר WWE.com להיאבקות מקצועית
- ברט הארט, באתר Online World of Wrestling
| אלופי ה-WWE | ||
|---|---|---|
| 1960 | באדי רוג'רס • ברונו סמרטינו |  |
| 1970 | איוון קולוף • פדרו מוראלס • סטן סטייזיאק • סופרסטאר בילי גרהאם • בוב בקלנד | |
| 1980 | שייח' הברזל • האלק הוגאן • אנדרה הענק • רנדי סאבאג' | |
| 1990 | אולטימייט ווריור • הסמל סלוטר • אנדרטייקר • ריק פלייר • ברט הארט • יוקוזונה • דיזל • שון מייקלס • סייקו סיד • "סטון קולד" סטיב אוסטין • קיין • הרוק • מנקיינד • טריפל H • וינס מקמהן • ביג שואו | |
| 2000 | קורט אנגל • כריס ג'ריקו • ברוק לסנר • אדי גררו • JBL • ג'ון סינה • אדג' • רוב ואן דאם • רנדי אורטון • ג'ף הארדי • בטיסטה • שיימוס | |
| 2010 | המיז • סי. אם. פאנק • ריי מיסטריו • אלברטו דל ריו • דניאל בריאן • סת' רולינס • רומן ריינס (נוכחי) • דין אמברוז • AJ סטיילס • בריי וויאט • ג'ינדר מהאל • קופי קינגסטון | |
| 2020 | דרו מקינטייר • בובי לאשלי • ביג אי • קודי רודס (נוכחי) | |
| אלופי ה-WCW | ||
|---|---|---|
| WCW | ריק פלייר • לקס לוגר • סטינג • ביג ואן ויידר • רון סימונס • האלק הוגן • הענק • רנדי סאבאג' • גולדברג • קווין נאש • דיאמונד דאלאס פייג' • ברט הארט • כריס בנואה • סיד וישס • ג'ף ג'ארט • דייוויד ארקט • בוקר טי • וינס רוסו • סקוט סטיינר |  |
| WWE | בוקר טי • קורט אנגל • הרוק • כריס ג'ריקו | |
| זוכי קרב הרויאל ראמבל | ||
|---|---|---|
| זוכי קרב הגברים | ג'ים דאגן (1988) • ביג ג'ון סטאד (1989) • האלק הוגאן (1990 ו-1991) • ריק פלייר (1992) • יוקוזונה (1993) • ברט הארט ולקס לוגר (1994) • שון מייקלס (1995 ו-1996) • סטון קולד סטיב אוסטין (1997, 1998 ו-2001) • וינס מקמהן (1999) • הרוק (2000) • טריפל H (2002 ו-2016) • ברוק לסנר (2003 ו-2022) • כריס בנואה (2004) • בטיסטה (2005 ו-2014) • ריי מיסטריו (2006) • אנדרטייקר (2007) • ג'ון סינה (2008 ו-2013) • רנדי אורטון (2009 ו-2017) • אדג' (2010 ו-2021) • אלברטו דל ריו (2011) • שיימוס (2012) • רומן ריינס (2015) • שינסקה נקאמורה (2018) • סת' רולינס (2019) • דרו מקינטייר (2020) • קודי רודס (2023 ו-2024) | |
| זוכות קרב הנשים | אסקה (2018) • בקי לינץ' (2019) • שארלוט פלייר (2020) • ביאנקה בלאייר (2021) • רונדה ראוזי (2022) • ריאה ריפלי (2023) • ביילי (2024) | |
| זוכי קרב הרויאל ראמבל הגדול ביותר |
ברון סטרומן (2018) | |
| זוכי טורניר מלך הזירה | ||
|---|---|---|
| 1980 | דון מוראקו (1985) • הארלי רייס (1986) • רנדי סאבאג' (1987) • "איש מיליון הדולר" טד דיביאסי (1988) • טיטו סנטנה (1989) | |
| 1990 | ברט הארט (1991 ו-1993) • אואן הארט (1994) • מייבל (1995) • סטון קולד סטיב אוסטין (1996) • האנטר הרסט הלמסלי (1997) • קן שמרוק (1998) • בילי גאן (1999) | |
| 2000 | קורט אנגל (2000) • אדג' (2001) • ברוק לסנר (2002) • בוקר טי (2006) • ויליאם ריגל (2008) | |
| 2010 | שיימוס (2010) • באד ניוז בארט (2015) • ברון קורבין (2019) • אקסבייר וודס (2021) | |
| אלופי גראנד סלאם וטריפל קראון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלופי גראנד סלאם |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אלופי טריפל קראון |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Matt Fowler, Top 50 Wrestlers of All Time, IGN, 2012-11-02 (באנגלית)
- ^ Ranking the 25 Greatest Wrestlers of All Time, Bleacher Report (באנגלית)
- ^ eyun, The Top 25 WWE Superstars of All Time, Muscle & Fitness, 2018-12-18 (באנגלית אמריקאית)