אנדרסון קופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרסון קופר
3 ביוני 1967 (בן 47)
Anderson Cooper.jpg

אנדרסון קופר, אוקטובר 2007
מקום לידה ניו יורק, ארצות הברית Flag of the United States.svg
מקצוע עיתונאי, מגיש חדשות, מנחה טלוויזיה
http://ac360.blogs.cnn.com

אנדרסון הייז קופראנגלית: Anderson Hays Cooper; נולד ב- 3 ביוני 1967) הוא עיתונאי, סופר ומגיש טלוויזיה אמריקאי. קופר הוא המגיש המרכזי של תוכנית החדשות של רשת CNN‏, "Anderson Cooper 360°", המשודרת בשידור חי מניו יורק. בנוסף, אנדרסון מגיש מבזקי חדשות ומופיע כמנחה אורח בתוכניות טלוויזיה נוספות. משנת 2011 מגיש גם תוכנית אירוח יומית שעוסקת בבידור ולייף-סטייל.‏[1]

קופר נחשב לאחד ממגישיה הבולטים של CNN בהיותו כתב שטח נמרץ אשר סיקר כמעט כל מלחמה, רצח עם ואסון טבע שבלטו בעולם מאז תחילת שנות ה-90. הוא נחשב לאחד מחלוצי ז'אנר ה"אימו-ג'ורנליזם" ("עיתונות רגשית") בארצות הברית, המאופיין בהבעת רגשות באופן חופשי בעת הדיווח החדשותי, דבר שהיה נדיר יחסית טרם תקופתו ובכך הוא שונה ממגישי החדשות המסורתיים. הוא ידוע בחריפותו וברהיטותו, בביטחון העצמי הרב שלו ובהופעתו הנאה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר נולד בניו יורק. הוא בנם הצעיר של הסופר והתסריטאי ויאט אמורי קופר והאמנית, המעצבת והציירת גלוריה ואנדרבילט. סבא רבא רבא רבא שלו היה היזם האמריקאי הידוע קורנליוס ואנדרבילט, שעשה את עיקר הונו בתחומי הספנות ומסילות הרכבת.

התנסותו הראשונה של קופר במדיה הייתה בגיל צעיר מאוד, כאשר כתינוק צולם על ידי הצלמת דיאן ארבוס עבור מגזין האופנה הארפר'ס בזאר[2], ובגיל שלוש התארח בתוכנית The Tonight Show יחד עם אמו. בגילאי 10 עד 13 דגמן קופר עבור רשתות האופנה של ראלף לורן, קלווין קליין, ומרסיז.‏[3]

אביו סבל משורה של התקפי לב, ובשנת 1978 מת באמצע ניתוח לב פתוח, בגיל 50. האירוע השפיע קשות על אנדרסון, שבדיעבד אמר כי הוא ואביו דומים לא רק במראה החיצוני ובחוש ההומור שלהם, אלא גם חולקים בדחף והאהבה שבסיפור סיפורים. בראיון ל"ניו יורק" אמר קופר כי ספר שכתב אביו הוא עבורו "מדריך" כיצד היה רוצה שיהיה.‏[3] אחיו הגדול, קרטר ואנדרבילט אנדרסון, התאבד בשנת 1988 כאשר אנדרסון היה בן 21. אמו כתבה בספר שהוציאה כי להערכתה ההתאבדות נעשתה תחת השפעת פסיכוזה שנגרמה לקרטר כתופעת לוואי לתרופה נגד אסטמה שנטל, סאלבוטאמול (ונטולין). אנרדסון אמר שלהתאבדות של אחיו היה משקל רב בבחירתו לעסוק בעיתונות.‏[3]

אנדרסון סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "דלטון" שבניו יורק בשנת 1985, ובגיל 17 יצא לבדו לטיול באפריקה שם חלה במלריה ואושפז בקניה. לאחר שחזר לארצות הברית החל את לימודיו באוניברסיטת ייל, שם למד מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים. הוא סיים כבוגר אוניברסיטה בשנת 1989. למרות שבמהלך לימודיו האקדמאים עבד כמתמחה בסוכנות הביון המרכזית (ה-CIA) ולא למד תקשורת או עיתונאות, הוא העדיף לפנות לתחום זה. לדבריו, ההחלטה נבעה מכך שהוא "מכור לחדשות ואקטואליה עוד מתקופתו ברחם..." ‏‏‏[4]. לאחר שעבד זמן מה כעיתונאי בתחילת שנות ה-90 החליט קופר לעשות הפסקה ועבר להתגורר בוייטנאם למשך כשנה, במהלכה גם למד וייטנאמית באוניברסיטת האנוי. קופר העיד כי מאז שכח את השפה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרסון קופר בעת צעדת מחאה כנגד האלימות בניו-אורלינס, 2007.

התוכנית "Channel One News"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו האקדמאיים עבד קופר כ"מאמת עובדות" בסוכנות ידיעות קטנה שמפיקה תוכניות אקטואליה לילדים ונוער המשודרות בבתי ספר יסודיים רבים ברחבי ארצות הברית. באותה העת ניסה להתקבל לעבודה ברשת ABC, אך הדבר לא עלה בידו והוא גייס חבר שסייע לו להפיק תעודת עיתונאי מזויפת. את התעודה ניצל לשם כניסה תחת חסות עיתונאית למיאנמר, לשם נסע לבדו. כשהגיע אנדרסון למיאנמר הוא הכיר קבוצה של סטודנטים שפעלו במחתרת כנגד השלטון הבורמזי. את הכתבה שהכין אודותיהם מכר בקלות לרשת Channel One News ‏‏[4]. לאחר שדיווח ממיאנמר עבר אנדרסון לווייטנאם שם למד את השפה, שכנע את הרשת לציידו בציוד צילום איכותי והחל להכין כפרילאנסר כתבות על החיים בווייטנאם והתרבות המקומית. בהמשך קוּדם ונשלח לדווח מאזורי מלחמה נוספים: סומליה, בוסניה ומהאזור בו בוצע רצח העם ברואנדה. קופר העיד כי המראות הקשים שראה במקומות מהם דיווח שינו את חייו והשקפת עולמו. בשנת 1992 סיקר את הרעב בסומליה וצילם זוג הורים ששוטפים ומכסים את גופת ילדם שנהרג. הכתבה עוררה תגובה רגשית עזה בקרב הצופים והוא הוחתם על חוזה בן שנתיים ככתב.

מחלקת החדשות של ABC[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 החל קופר לעבוד ברשת ABC ככתב במחלקת החדשות "ABC News", ולאחר ארבע שנים מונה לתפקיד מנחה התוכנית "World News Now" העוסקת באקטואליה באופן קליל ובגישה הומוריסטית יחסית. בשנת 2000 שינה את מסלול הקריירה שלו וזנח את העיסוק באקטואליה לטובת הגשת תוכנית המציאות "החפרפרת". אנדרסון הסביר את המעבר לתחום הבידור בכך שהעיסוק האינטנסיבי בחדשות דרש ממנו כוחות נפשיים רבים והוא רצה "לנקות את הראש לתקופה קצרה" ‏‏‏[4]. בנוסף, הוא שימש כמחליף זמני והגיש את תוכנית הדיונים "Live with Regis and Kelly".

רשת CNN[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 עזב את הגשת "החפרפרת" לאחר עונתה השנייה כדי לחזור ולעסוק בחדשות ברשת CNN. לדבריו, על המהלך השפיעו פיגועי 11 בספטמבר שעוררו בו את הדחף לחדשות. המשרה הראשונה אותה אייש ברשת הייתה הנחיית תוכנית חדשות הבוקר של הרשת, "American Morning", לצדה של פאולה זאהן. ב- 2002 הפך קופר למנחה הפריים טיים בסוף השבוע. מאז 2002 הוא מגיש באופן קבוע את שידורי חגיגות הסילבסטר המשודרות בשידור חי מכיכר טיימס, יחד עם הקומיקאית קאת'י גריפין. ב- 8 בספטמבר 2003 קיבל ב- CNN תוכנית בהנחייתו המלאה, "Anderson Cooper 360°". את הפילוסופיה שעומדת מאחורי סגנון ההנחייה שלו הסביר כך:

"אני חושב שהקונספט של המנחה הקלאסי נעלם אט אט. האיש הכל-יודע והכל-רואה שמדבר אל הקהל מלמעלה. אני לא חושב שהקהל "קונה" את זה יותר. כצופה, אני יודע שאני לא קונה את זה. אני חושב שאתה חייב להיות עצמך ולהיות אמיתי. אתה צריך להודות במה שאתה לא יודע ולדבר על מה שאתה כן. אתה יכול לדבר על דברים שאינך יודע אודותיהם כל עוד אתה מודה בכך. בטלוויזיה, אני נוטה להתייחס יותר לאנשים שהם פשוט עצמם, מאשר לאלה שעוטים על עצמם אישיות אחרת. מנחה הטלוויזיה במשפחת סימפסון הוא דוגמה טובה לכך".

קופר היה אחראי לסיקור העיתונאי של כמה אירועים חשובים שהתרחשו ברחבי העולם, ובין הבולטים בהם נמנים רעידת האדמה באוקיינוס ההודי, מהפכת הארזים בביירות, הלוויתו של יוחנן פאולוס השני בותיקן, חתונתם של קמילה, דוכסית קורנוול וצ'ארלס, נסיך ויילס בברקשייר, משבר המזון הניז'רי ‏‏‏[5] בניז'ר, מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה, מלחמת לבנון השנייה בישראל והלוויתו של מייקל ג'קסון. בנוסף לאקטואליה, קופר מרבה לדווח על נושאים כמו טבע, בעלי חיים וסביבה, והוא הנחה את הסדרה "כוכב בסכנה" שצולמה במשך שנה ביבשות שונות ועסקה בחיות הנמצאות בסכנת הכחדה[6].

פרשת העימותים בעת סיקור ההוריקן קטרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 נשלח קופר על ידי CNN למיסיסיפי על מנת לסקר את תוצאות אסון ההוריקן קתרינה בניו-אורלינס. הסיקור נחשב לזה שהביא את אנדרסון לתודעה הציבורית, והוא קיבל פרסום נרחב בעקבות עימות לא-מתוכנן שערך עם הסנאטורים מרי לנדריו (לואיזיאנה) וטרנט לוט (מיסיסיפי) אודות חלקם בטיפול הממשלתי באסון, שהיה לקוי לדעתו. קופר קטע את הראיון עם השניים והטיח בלנדריו שאלות קשות על הגופות הפזורות ברחובות כאשר הוא נרגש וכעוס, שלא כהרגלו. הסנאטורית פתחה את הראיון בשורת תשבחות לפוליטיקאים המסייעים בטיפול ואנדרסון איבד את סבלנותו ואמר: "סליחה שאני קוטע אותך סנאטורית, אבל אני לא שמעתי על כל זה בגלל שבארבעת הימים האחרונים ראיתי גופות מתגוללות ברחוב פה במיסיסיפי. אני חייב לומר לך שלשמוע פוליטיקאים מודים זה לזה ומחמיאים זה לזה גורם להרבה מאוד אנשים פה להתעצבן", בהמשך תיאר בפניה את המראות הקשים שראה. אמירתו זו הותירה את הסנאטורית המומה ואת מפיקי התוכנית נבוכים.

לאחר הראיון עסקה התקשורת האמריקאית רבות בשאלה האם קופר נהג שלא כשורה כעיתונאי, ובספרו האוטוביוגרפי "דיווחים מן הקצה" שיצא שנה לאחר מכן העיד כי מיד בסיום הראיון הרגיש כי חצה את הגבול. למרות זאת, הוא קיבל שבחים רבים על הסיקור המשולהב והרגיש של האסון, סיקור שהעלה את קרנו ברשת CNN בפרט ובחוגי התקשורת האמריקאית בכלל. אל הרשת הגיעו תגובות רבות שתמכו באנדרסון ותושבי ניו-אורלינס ראו בו את הדמות הממסדית היחידה שהייתה קשובה למצוקותיהם.

בספטמבר 2005 השתנה פורמט השידורים של התוכנית "NewsNight" והיא הורחבה משעת שידור אחת לשעתיים על מנת לכסות את עונת ההוריקנים האטלנטית 2005. קופר גויס להנחיית התוכנית באופן זמני לצידו של אארון בראון, ובהמשך החליטה הנהלת הרשת להשאירו כמנחה קבוע במקום בראון, חרף מחאתם של צופים רבים ‏‏‏[7]. בעקבות המהלך אמר מנכ"ל הרשת על קופר כי הוא "מנחה החדשות של העתיד" ‏‏‏[8], וההחלטה התבררה כנכונה כאשר טבלאות הרייטינג הצביעו על עלייה חדה בכמות הצופים, דבר שהביא לכך שתוכניתו "Anderson Cooper 360°" הורחבה לשתי שעות שידור והועברה לשעה עשר בערב.

בתחילת 2007 חתם קופר על חוזה חדש מול רשת CNN, ובו נקבע כי במקביל לעבודתו ברשת יהיה רשאי להכין כתבות מגזין עבור התוכנית "60 דקות" שמשודרת ברשת CBS, ובנוסף משכורתו תוכפל מ-2 מיליון דולר ל-4 מיליון ‏‏‏[9]. באוקטובר אותה השנה החל להנחות את תוכנית הריאליטי החברתית-סביבתית "Planet in Peril".

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת ספרו של אנדרסון "דיווחים מן הקצה".

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקופר שני אחים למחצה הגדולים ממנו; ליאופולד וסטן סטוקובסקי. השנים נולדו לאמו מנישואיה למוזיקאי והמנצח ליאופולד סטוקובסקי. הוא עצמו מעולם לא נישא, והוא נמנע באופן עקבי ונחרץ מלשוחח אודות חייו הפרטיים, דבר שהוא מסביר כרצון להגן על הנייטרליות שלו כעיתונאי. האיפוק התקשורתי המכוון שלו שונה מהותית מזה של אמו, גלוריה ואנדרבילט, שחייה היו תדיר תחת אור הזרקורים ועל מעשייה דווח רבות בצהובונים. היא אף חשפה פרטים אינטימיים מיחסיה עם ידוענים בספר שפרסמה. קופר החליט "שלא לחזור על האסטרטגיה הזו" ‏‏‏[11] ‏‏‏[12].

בראיון בתוכניתה של אופרה ווינפרי, אותו ערך כדי לקדם את הספר שהוציא, אמר קופר כי למרות שאינו נשוי הוא מעוניין להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם ‏‏‏[13]. עוד גילה אנדרסון בראיון כי הוא סבל מדיסלקסיה כאשר היה ילד, והוא חזר על כך גם בראיון לג'יי לנו (אשר גם הוא מוגדר כדיסלקט) וכינה זאת "דיסלקסיה קלה". במרץ 2008 גילה קופר בבלוג אותו הוא כותב כי עבר ניתוח להסרת גידול סרטני קטן מתחת לעינו השמאלית ‏‏‏[14].

כלי תקשורת עצמאיים ובלוגים רבים מרבים לעסוק בחייו האישיים של אנדרסון, והוא מרבה להופיע במדורי הרכילות בעיתונים ובאתרי האינטרנט אשר עוקבים אחריו ומתעדים אותו מחוץ לאולפני הטלוויזיה. במאי 2007 פרסם מגזין "אאוט", הפונה לאוכלוסיית ההומוסקסואלים בארצות הברית, כתבת שער תחת הכותרת "ההומואים והלסביות בעלי הכוח הרב ביותר באמריקה", ושם דורג אנדרסון במקום השני, אחרי דייוויד גפן ‏‏‏[15]. למרות הכתבה הנרחבת ופרסומים שונים אודות היותו הומוסקסואל‏[16] ‏‏‏‏‏‏[17] ‏‏‏[18] כאשר נשאל על כך ישירות אמר:

"אני מבין מדוע אנשים מתעניינים בנושא, אבל אני פשוט לא מדבר על החיים האישיים שלי. זו החלטה שעשיתי לפני זמן רב, הרבה לפני שידעתי שחיי האישיים יעניינו מישהו. כל העניין בלהיות עיתונאי זה שאתה אמור להיות צופה מהצד, ולהיות מסוגל להזדהות עם כל קבוצה שאתה נמצא בה. אני לא רוצה לעשות שום דבר שיפגע בזה".

בקיץ 2012, שינה קופר את עמדתו לגבי חשיפת פרטים על חייו האישיים. היה זה כששלח אי-מייל לבלוגר אנדרו סאליבן, ואישר להפיץ אותו בפומבי, ובו למעשה יצא מהארון: "העובדה היא שאני הומו. תמיד הייתי. תמיד אהיה. ואני לא יכול להיות יותר שמח, נוח עם עצמי וגאה"[19].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר זמן - תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכניות המרכזיות אותן הגיש והנחה:

שנים תוכנית תפקיד
19992000 World News Now מגיש-משנה
20012002 The Mole מנחה
2003–היום Anderson Cooper 360° מגיש
2005 NewsNight מגיש-משנה
2007–היום 60 דקות כתב מגזין

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרסון קופר, "דיווחים מן הקצה" (באנגלית: "Dispatches from the Edge"), הוצאת HarperCollins, מאי 2006.
  • שחר סמוחה, "סופר קופר", באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנדרסון קופר יגיש תוכנית אירוח בידורית, ynet‏, 30/0910
  2. ^ מגזין "‏Harper's Bazaar", יצא לראשונה ב- 1867‏
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Jonathan Van Meter, Unanchored, New York Magazine, Sep 11, 2005
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ‏David S. Hirschman, So What Do You Do, Anderson Cooper?, MediaBistro, 11/5/04 ‏
  5. ^ ‏ראו משבר המזון הניז'רי בוויקיפדיה באנגלית.‏
  6. ^ "כוכב גוסס", nrg מעריב, 25/10/2007
  7. ^ ‏ראו NewsNight with Aaron Brown בוויקיפדיה באנלית‏
  8. ^ ‏ Jensen, Elizabeth, An Anchor Who Reports Disaster News With a Heart on His Sleeve, 12/9/05 ‏
  9. ^ ‏Ben Grossman, Exclusive: Anderson Cooper Signs New Multiyear Deal with CNN, Broadcasting & Cable, 19/1/07
  10. ^ "Anderson Cooper", Top 49 Men of 2006, "AskMen". ‏
  11. ^ ‏Brian Dakss, Gloria Vanderbilt's Many Loves, CBS News Sunday Morning, 31/7/05 ‏
  12. ^ ‏Michael Musto, The Glass Closet: We all know which stars are inside the glass closet, so why won't they come out?, Out, 5/07
  13. ^ ‏Po Bronson, Anderson Cooper's Private War, Men's Journal, 3/03 ‏
  14. ^ ‏Blogs from CNN.com, Anderson Cooper 360: 2008 March, 20/3/08 ‏
  15. ^ The Most Powerful Gay Men and Women in America, Out Magazine, 5/07 ‏
  16. ^ ‏Jessica Grose, Anderson Cooper's Gay Timeline, 4/9/07 ‏
  17. ^ ‏Perez Hilton, Anderson Cooper Category, perezhilton.com ‏
  18. ^ Brian Moylan, Presidential debate for youth includes gay issues, Washington Blade, 7/11/03
  19. ^ Anderson Cooper: "The Fact Is, I'm Gay."‎, באתר ה-Daily Beast, ‏2 ביולי 2012