בית החולים שיפא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°31′26.92″N 34°26′39.13″E / 31.5241444°N 34.4442028°E / 31.5241444; 34.4442028

אין תמונה חופשית

בית החולים שיפאערבית: شفاء - מזוֹר) הוא בית החולים המרכזי של רצועת עזה, השוכן במערב העיר עזה. לטענת גורמים ישראלים מפקדת החמאס נמצאת בקומת המרתף של אחד ממבני בית החולים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים הוקם בימי המנדט הבריטי במבנה קסרקטין של הצבא הבריטי, כבית חולים שייעודו טיפול במחלות חום ובידוד החולים בהן מסביבותיהם. בעקבות מלחמת העצמאות והכיבוש המצרי של רצועת עזה, הועברה מבית החולים היחידה לטיפול במחלות חום והתאפשרה התפתחותו לבית החולים המרכזי של הרצועה. עד מהרה הוקמו במקום מחלקה לרפואה פנימית, אגף כירורגי וכן יחידות לרפואת ילדים ורפואת עיניים.

לאחר מבצע קדש הורחב בית החולים ושודרג בהוראת נשיא מצרים, גמאל עבד א-נאסר, ובית חולים נוסף, בעל שם זהה, הוקם בשכונת א-נאסר. שירותי הבריאות ברצועה ניתנו על ידי ארגון "בנדר ע'זה" שהקים מרפאות באזורים צפופי האוכלוסין ברצועה שהופעלו בידי רופאי בית החולים שיפא שפעלו בסבבי תורנויות.

בית החולים פעל תחת ד"ר חיידר עבד א-שאפי שהיה ממונה על כל שירותי הבריאות ברצועה ומקום מושבו היה בבית החולים. לאחר שהסתכסך עם השלטונות המצריים, החליפו בתפקיד ד"ר ח'יירי אבו רמדאן. הממונה המצרי היה מוקַדם ד"ר עבד א-רחים ג'בר, מנתח במקצועו, שעבד ולימד בבית החולים. מנהל בית החולים עד מלחמת ששת הימים היה רופא מצרי בשם שחאדה חביב.

בשנות ה-50 לא היו רופאים מומחים בבית החולים, ועל כן הובאו מומחים מצרים מקהיר בסבבים. המומחה הפלסטיני הראשון בבית החולים היה ד"ר ריאד זענון, שסיים את התמחותו ברפואה פנימית ב-1963 ונתמנה למנהל המחלקה הפנימית בבית החולים. במרוצת שנות השישים צמחה המחלקה הפנימית בבית החולים מ-50 מיטות ל-100 מיטות. במחלקת הילדים היו 70 מיטות, במחלקת הכירורגיה 50 מיטות, במחלקת העיניים 20 מיטות ובמחלקת היולדות והגינקולוגיה 10 מיטות.

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים – 5 ביוני 1967 – טיפלו רופאי בית החולים, יחד עם יתר הרופאים הפרטיים בעזה שהתגייסו לסייע ותחת הנהגת רופא מצרי המומחה ברפואת חירום, סרן טלעת, בחיילים מצרים פצועים שהגיעו לבית החולים. צוות בית החולים הסיק מהגעת גופות לוחמי הנ"מ המצריים כי תוכניות המלחמה המצריות השתבשו. ב-6 ביוני, בשעה 17:30, הגיעו כוחות צה"ל אל בית החולים. המושל הצבאי המצרי חוסייני כבר היה במקום במשך שעות אחדות, ולכן מעמד הכניעה נערך בבית החולים.

הממשל הצבאי הישראלי הותיר את שגרת פעולת בית החולים על כנה ומינה רופא ישראלי קשיש על בית החולים כאחראי על מערכת הבריאות העזתית. עד שנת 1969 התרחבה המחלקה הפנימית בבית החולים למספר מחלקות משנה, אך באותה השנה נאלץ מנהל המחלקה, ד"ר זענון, לימים שר הבריאות הפלסטיני, לברוח מהאזור בשל חשיפת דבר סיועו בהעברת כספים לארגוני המחבלים.

בשנות ה-80 שיפצה ישראל והרחיבה את מתחם בית החולים בסיוע אמריקאי; בין היתר כלל הפרויקט, שנוהל על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שמואל גורן, בניית קומה תת-קרקעית מבטון. במהלך האינתיפאדה הראשונה היווה בית החולים מוקד התעניינות של התקשורת הבינלאומית, ובמקרים מסוימים התארגן המון פלסטיני ותקף את בית החולים, שהיווה סמל של השלטון הישראלי, ביידוי אבנים. באחד השבועות הסוערים של האינתיפאדה פשטו כוחות צה"ל על בית החולים שש פעמים וניהלו בתוכו מרדפים אחרי מחבלים ומפרי סדר.‏‏‏[1]‏‏‏[2] במרוצת ימי השלטון הישראלי העבירו הממונים הרפואיים הישראלים מתפקידם רופאים פלסטינים שנחשדו בקשרים עם ארגוני הטרור ובראשם אש"ף, צעדים שנתפסו על ידי הפלסטינים כהתערבות פוליטית בניהול בית החולים.‏[3]

לאחר הסכם אוסלו טיפל בית החולים בין היתר בקורבנות העינויים של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, ובהם כוח 17.‏‏‏[4] בשנת 1998 הצליח רופא גרמני, לאחר מאמצים שנמשכו שבועיים בבית החולים, להציל את חייו של עדנאן אל-ע'ול, שהורעל על ידי סייען ישראלי שהצליח להערים עליו ולהשקותו בכוס קפה בביתו.‏‏‏[5]

בדצמבר 2008, בעת מבצע עופרת יצוקה, ניהל את בית החולים ד"ר חאלד חאסן.‏[6] ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן מנהל את בית החולים ד"ר נאסר טטאר.‏[7]

מפקדת החמאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2009, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", טען ראש השב"כ, יובל דיסקין, כי אנשי חמאס מסתתרים בבית החולים, מתוך ביטחון כי צה"ל לא יתקוף את המבנה. מנגד, טען מנהל בית החולים שיפא כי טענה זו שיקרית.‏[6] לטענת גורמי שב״כ, מרתף בית החולים הופקע על ידי החמאס ומשמש כמפקדה.‏[8]

ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, טען כתב הוושינגטון פוסט, כי משרדי בית החולים משמשים הלכה למעשה כמפקדה הראשית של החמאס וכי ניתן לראות את ראשי החמאס מסתובבים במסדרונות ובמשרדי בית החולים.‏[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tamara Barnea and Rafiq Husseini, Cooperate and Separate: The Disengagement of the Palestine Health Care System from Israel and Its Emergence as an Independent System, Greenwood Publishing Group, 2002, pp. 135-141. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏David McDowall, Palestine and Israel: The Uprising and Beyond, I.B.Tauris, 1990, p. 3‏
  2. ^ ‏Patrick O'Heffernan, Mass Media and American Foreign Policy: Insider Perspectives on Global Journalism and the Foreign Policy Process, Greenwood Publishing Group, 1991, p. 177‏
  3. ^ ‏Anthony Chase and Amr Hamzawy (Editors), Human Rights in the Arab World: Independent Voices, University of Pennsylvania Press, 2008‏, p. 131
  4. ^ ‏The Palestinian Regime: A "Partial Democracy", As'ad Ghanem, P. 123 Sussex Academic Press, 2002‏
  5. ^ Zaki Chehab, Inside Hamas: The Untold Story of Militants, Martyrs and Spies, I.B.Tauris, 2007, p. 64
  6. ^ 6.0 6.1 דניאל אדלסון, מנהל ביה"ח בעזה על האשמות דיסקין: שקרים, באתר ynet‏, 31 בדצמבר 2008
  7. ^ מנהל בית החולים שיפא בעזה: "40 הרוגים בתקיפה בסג'עייה", באתר מעריב השבוע, 20 ביולי 2014
  8. ^ ראיון עם סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן
  9. ^ William Booth, While Israel held its fire, the militant group Hamas did not, וושינגטון פוסט, 15 ביולי 2014


עזה
זייתון שג'אעיה בית הקברות הצבאי הבריטי בעזה א-תופאח א-תופאח עלי מונטר האוניברסיטה האיסלאמית בעזה תל אל הווא ג'באליה מחנה הפליטים ג'באליה שיח' עג'לין א-רימאל א-רימאל שאטי שיח' רדואן א-דרג' בית החולים שיפא גדר המערכת סביב רצועת עזה דרך סלאח א-דין סברה א-נאצרMap of gaza city draft1.PNG
אודות התמונה

לחצו על המיקום המתאים במפה לניווט