ברוך בן יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברי "החוג הזקן" (מימין לשמאל), עומדים: גרשון מרינבך, שבתי פינשריבר, ד"ר ברוך בן-יהודה, ימימה אבידר-טשרנוביץ, מאיר מוזס, אפרתיה מרגלית, כתריאל כ"ץ; יושבים: יונה בן-יעקב, יהודית פודולית, שמריה צמרת, ברוריה בן-יעקב, יצחק כפכפי, רבקה יפה, תל אביב המחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה ה-20

ד"ר ברוך בן-יהודה (לייבוביץ) (כ"ט באדר ה'תרנ"דכ"ז בתמוז ה'תש"ן; 6 באפריל 189420 ביולי 1990) היה איש חינוך ישראלי, שכיהן כמנהל גימנסיה הרצליה, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות וכן יושב-ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך למבוגרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יהודה נולד באביב 1894 במריאמפול שבליטא. הוא למד ב"חדר", בתנועת הנוער הציונית "תקוות ציון" ובישיבה. הוא עלה לארץ ישראל בגפו בשנת 1911, כשהיה בן 17. למד בגימנסיה הרצליה והיה בין בוגרי המחזור השני שסיים ב1914. במקביל למד ניצוח ומוזיקה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לדגניה ועסק בהוראת עברית, אולם חלה בקדחת והחליט לעבור לראש פינה, שם לימד עברית בבית הספר המקומי. ב-1920 נסע לבריסל, למד מתמטיקה ופיזיקה, ולאחר שרכש תואר דוקטור במתודיקה של הוראת המתמטיקה שב לארץ ולימד את המקצוע בגימנסיה הרצליה. בנוסף לימד בגימנסיה את המקצועות תלמוד, תנ"ך, תולדות הציונות ומוזיקה.

זכורה הופעתו בתוכנית "שרתי לך ארצי" (תוכנית בטלוויזיה הישראלית של דן אלמגור ואליהו הכהן) בה ניגן בקונצרטינה את השיר "פה בארץ חמדת אבות", וסיפר את סיפור צמיחתו של השיר בגימנסיה ואיך נתפרסם בכל הארץ הודות לטיול שערכה הגימנסיה.

בן-יהודה חיבר ספרי לימוד רבים במתמטיקה, והיה שותף לעריכת ספרים רבים ביניהם: "מילון למוזיקה", "מילון כיס צרפתי-עברי". כמו כן היה בצוות עורכי "אנציקלופדיה נעורים" וערך את ספר "הגימנסיה". הוא כתב גם ספר "כולם אהובים" על זכרונותיו כמחנך.

הקים את קן תנועת הצופים בגימנסיה הרצליה ועמד בראשו. תנועת "צופי הגימנסיה" הוציאה הכשרות והשתתפה בהקמת קיבוצים ברחבי הארץ.

שימש כיושב-ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך למבוגרים ונחשב לשופט מחמיר שזוהה עם המשפטים הבלתי נשכחים "הנבחן הבא!" ו"זמנך עבר!". לימים הפכו חידונים אלו לבסיס למערכון בסרט "לול", בו מגלם אורי זוהר את דמותו באינטונציה ובמימיקה המדויקת.

ייסד את מועצת המורים למען הקרן הקיימת ועמד שנים רבות בראשה.

בן-יהודה נשאר בתודעה הציבורית כאיש חמור סבר, קפדן ושמרן בדיעותיו שחי חיי פשטות. כשהוצע לו ב-1948 להיות שר החינוך, הוא עמד על כך שיכהן כמנכ"ל בלבד, שכן כאיש חינוך אל לו להיות מעורב בפוליטיקה, כיהן כמנכ"ל עד 1951 וחזר לנהל את הגימנסיה ל-3 שנים עד יציאתו לגמלאות.

נשא את יפה טוּרקֶניץ, בתם של גאולה ואהרן טורקניץ, שאותה הכיר כשלימד בראש פינה, בבית הספר שבו לימד אביה. היה אב לשלוש בנות: עודדה; צלילה אורגד, עיתונאית ומבקרת אמנות, שהייתה נשואה למוזיקאי בן-ציון אורגד; ונתיבה בן יהודה, לוחמת הפלמ"ח, לשונאית וחוקרת זמר, מורדת במוסכמות.

בשנת 1976 זכה להכרה כיקיר העיר תל אביב-יפו.‏[1] בשנת 1979 זכה בפרס ישראל על מפעל חייו בחינוך.‏[2]

נפטר בתל אביב ב-20 ביולי 1990. נקבר בבית העלמין קריית שאול.‏[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנבואה בישראל, מסדה 1974
  • טעמי המקרא, לבתי הספר, מסדה 1968 (יחד עם בן-ציון אורגד)
  • כולם אהובים‏ - רומן פדגוגי, דביר, 1977
  • משה שרת : אדם ומנהיג, הוצאת משרד החינוך
  • תולדות הציונות : תנועת התחיה והגאולה בישראל מסדה, 1942

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לדמותו של ברוך בן-יהודה", בתוך: ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (תשמ"א):
    • משה גולדשטיין, 'חיים של יעוד ושליחות', עמ' 9–19.
    • דניאל אופיר, 'מהמהר"ל עד ברוך בן-יהודה: תולדות משפחת ברוידא-ליבוביץ', עמ' 20–29. (‬כולל לוח גניאלוגי)
  • ניר ‫ מיכאלי, 'מחנך פרוגרסיבי בגימנסיה אריסטוקרטית: מפעלו החינוכי של ד"ר ברוך בן יהודה', דור לדור (קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות) כז (תשס"ו), 79-120.

ביבליוגרפיה של פרסומיו:

  • 'ביבליוגרפיה (לא מלאה) של פרסומי: ספרים ומאמרים, עד שנת תש"ם', בתוך: ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (תשמ"א), 558–563.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]