ג'ינגיס חאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ינגיס ח'אן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ינגיס חאן - ציור סיני מהמאה ה-13, כנראה אינו נאמן למראהו האמיתי.

ג'ינגיס חאן (1162 - 18 באוגוסט 1227) (מונגולית: Чингис Хаан, ; סינית: 成吉思汗), מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית ו"אבי האומה" המונגולית. נחשב לאחד מגדולי הכובשים והמצביאים בכל הדורות.

ילדות ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינגיס חאן נולד בשנת 1162 בצפון מונגוליה בשם טמוצ'ין בורג'יגין כבנו של יסוקי בורג'יגין, ראש שבט מונגולי קטן. שבט נוודים זה נדד על פני שפלות אסיה התיכונה בחיפוש אחר מרעה לעדרי הצאן והבקר שלהם. שבט זה (כמו שאר שבטי המונגולים), היה שבט פרשים ולוחמים מצוינים. לפי המסורת אמו של טמוצ'ין, הואלון, נחטפה על ידי יסוקי זמן קצר לפני הולדתו, וזאת מאחר שליסוקי לא הייתה אפשרות לשלם נדוניה עבור כלה, אשר בהתאם למנהגי הערבות הייתה תנאי לנישואין.

ילדותו של טמוצ'ין התאפיינה בחשיפה לאכזריות שהייתה נהוגה בסביבת המחיה שלו. אביו מת כתוצאה מהרעלה של בני שבט טטארי יריב, כנקמה על הריגתו של בן שבט בעבר על ידי יסוקי. בשנים הבאות חיו טמוצ'ין ומשפחתו כנוודים חסרי-כל והתקיימו בעיקר מפירות וחיות קטנות שצדו. בתקופה הזו על פי המסורת תפס טמוצ'ין את אחיו בגטר צד חיות ואוכל את בשרן מבלי לחלוק אותו עם שאר בני המשפחה, ובעזרת אחיו הצעיר קאסאר איתרוֹ וָהרגוֹ באמצעות חץ. אין לדעת אם הסיפור הזה הוא נכון או שמדובר בסיפור שמטרתו להוסיף לדימוי האימתני של ג'ינגיס חאן. על פי מסורות אחרות, רצח טמוצ'ין את אחיו הגדול למחצה בגטר לאחר מות אביו, כדי למנוע ממנו לבעול את אמו. זאת, מאחר שבגטר, שהיה הבכור לאביו מאשתו הראשונה, זכאי היה היה על פי המנהג המונגולי לרשת את אביו, כולל בעילת כל נשותיו שאינן אימו הביולוגית.

כך או כך, רצח אחיו לא נותר ללא תגובה - מעשה זה, שנחשב כעבירה חמורה על המנהג המונגולי, אילץ את טמוצ'ין ומשפחתו להימלט מיד מהאזור. בשנת 1182 נלכד טמוצ'ין בידי בני השבט השליט באזור, שבט הטאיצ'יוד, הוחזק כאסיר וסבל עינויים. בניגוד למסורות המונגוליות, המתייחסות לתקופת שעבוד זו כתקופת ביניים קצרה, קיימות מסורות אחרות המתארות את משך התקופה בכעשר שנים. עם זאת, לבסוף הצליח טמוצ'ין לברוח בעזרת אביו של חילאון (Chilaun), לימים קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורחו (Bo'orchu), גם הם, לימים, גנרלים בצבאו.

עוד בימיו האחרונים של אביו, התארס טמוצ'ין עם בּוֹרטֶה, ולאחר בריחתו מהשבי התחתן עמה בסביבות גיל 16. בשלב זה נהפך טמוצ'ין למנהיגו של התא המשפחתי הקטן שלו, והגיע למצב קיום יציב יחסית. עם זאת, בשלב זה בורטה נחטפה בידי שבט המרקיט, שבט אריסטוקרטי ובעל עוצמה. בתמיכתם של אנשיו, וכן של ג'אמוקה, ידיד ילדות של טמוצ'ין (שבעתיד יהפך ליריבו הגדול ולטוען החלופי להנהגת השבטים המונגולים המאוחדים) שוחררה בורטה על ידי טמוצ'ין. תשעה חודשים לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשון, ג'וצ'י, מה שמעלה שאלות אודות זהות האב, תעלומה זו עתידה לרדוף את טמוצ'ין שנים ארוכות, ולהוביל לסכסוך בין בניו.

כיבושיו ואיחוד השבטים המונגוליים תחתיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים, הודות לגאונותו הטקטית וכושר הנהגתו, הלך כוחו הצבאי של טמוצ'ין וגדל. בתקופה זו נהפך ג'אמוקה, חבר ילדותו של טמוצ'ין ליריבו, עקב שאיפתם המתנגשת של שניהם להנהיג את השבטים המונגולים. בניגוד לג'אמוקה, צאצא של שבטי הערבות המיוחסים והאריסטוקרטים, אשר מזה שנים רבות זכו במעמד נכבד בערבות, מוצאו של טמוצ'ין היה צנוע ביותר. עובדה זו נוצלה על ידי טמוצ'ין כדי ליצור מוקד כוח חדש, אשר בניגוד לקשרי הדם וקשרי המשפחה שאפיינו את האליטות המונגוליות עד אז, התבסס על כישורים אישיים בקרב, וכן על נאמנות לטמוצ'ין עצמו. במשך השנים משך טמוצ'ין רבים מיושבי הערבות ללכת אחריו, עד שבשנת 1204, נערך הקרב הגדול בערבה בין טמוצ'ין וג'אמוקה, אשר נועד לקבוע את זהותו של מנהיג השבטים המונגולים. אף כי ג'אמוקה הצליח לנוס טרם נפילתו בשבי, ניצחונו של טמוג'ין בקרב הוביל לראשונה לאיחודם של מרבית שבטי המונגולים תחת שלטונו. בשנת 1205 הוסגר ג'אמוקה לידי טמוצ'ין על ידי מספר מאנשיו, אשר בתגובה נהרגו על ידי טמוצ'ין באשמת בגידה במנהיגם. לאחר מות ג'אמוקה, חברו-אויבו הוותיק של טמוצ'ין, אשר חוסל על ידי טמוצ'ין בשבירת גבו, מוות מכובד במסורת המונגולית, ליכד טמוצ'ין את כל שבטי המונגולים ובאסיפה כללית אשר נערכה בשנת 1206, בסמוך להר המקודש בורקאן ח'לדון, הכריז על ניצחונו ועל איחוד כלל השבטים המונגולים תחת שלטונו. בעקבות ניצחונו זה, ושליטתו על מונגוליה כולה, החלו אנשיו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים / השליט העולמי).

ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים את האימפריה המונגולית שהייתה האימפריה ששלטה בשטח בעל הרצף היבשתי הגדול מאז ומעולם (האימפריה הבריטית בשיאה שלטה בשטח גדול יותר אך ללא רצף יבשתי), מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, הודו, קוריאה, אפגניסטן, איראן, עיראק ורוסיה. בירת האימפריה הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.

ג'ינגיס חאן ולוחמיו ידועים כסמל לאכזריות עד היום. הם היו לוחמים פראיים שזרעו הרס ואימה בכל מקום בו עברו, כשהם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תכנע לו העיר יותיר את אנשיה בחיים, אולם אם תלחם בו יהרוג את כל אנשיה וכך אכן היה. לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (כיום בייג'ינג), בירת שושלת ג'ין, ולאחר שראש הצבא שלה התאבד נכנס עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום מאוחר יותר סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות שהיה עליהם. מאוחר יותר חזר חאן על ההכרזה הזו בכל עיר שהטיל עליה מצור. כך למשל הזהיר לפי טקסטים פרסיים את הערים העתיקות בוכארה וסמרקנד: "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת, יושמד". ג'ינג'יס ולוחמיו נדדו במהירות רבה מעיר לעיר. חאן ששאף לפתח את המיסחר של מונגוליה קשר בתחילה קשרי ידידות עם ממלכת פרס ושאף לכונן עמה קשרים מסחריים ענפים. לשם כך אף הקים בדרך הארוכה שבין מונגוליה לפרס תחנות ביניים, בהם יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח כשהם נהנים מאבטחה נגד שודדי דרכים ואף ניתנה להם האפשרות להחליף את סוסיהם, אולם בעקבות מעשי התגרות מצד הפרסים שחשו מאויימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח החאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הפרסית. בעיר הפרסית נישפור ציווה לבנות פירמידה ענקית מראשי תושבי העיר, במטרה להרתיע ערים אחרות.

ג'ינגיס חאן אף נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית וזאת עקב פיתוח החשיבות של אסטרטגיה צבאית במהלך ניהול מלחמותיו. חאן הקים יחידות עילית בצבאו והיה גם הראשון שהקים בצבאו חיל רפואה נפרד שליווה את הלוחמים. הוא היה הראשון לקדם קצינים על בסיס יכולת וכישורים ולא על בסיס ירושה וייחוס משפחתי, כפי שהיה מקובל באותה עת.

הוא ליכד סביבו את שבטי המונגולים בחוקה שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו להתייחסות בחוקה ועל נואפים הוטל עונש מוות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, מת ג'ינג'יס חאן מוות טבעי, ב-18 באוגוסט 1227. לאחר מותו התחלקה הקיסרות האדירה שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר דנייפר במערב, בין ארבעה מבניו. בתחילה הם אף הרחיבו אותה, אולם הקיסרות תחת שלטונם לא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין שמרקו פולו ביקר אצלו, ושושלת מצאצאיו היו שליטי הודו במאות ה-16 וה-17.

האימפריה המונגולית בשיא גדולתה הייתה גדולה בשטחה הן מהאימפריה המוקדונית והן מהאימפריה הרומית. בשנת 1260 פלשו המונגולים לארץ ישראל שנשלטה אז על ידי האימפריה הממלוכית, אך הם נחלו תבוסה על ידי הממלוכים ומצביאם קוטוז בקרב עין ג'אלות.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע שחאן זימן לארמונו נזיר סיני מוערך ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות באלמוות, אך יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מקיום יחסי מין. כפי הנראה חאן לא שעה לעצה, שכן בפברואר 2003 העריך מחקר בשם "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים כיום, כלומר, כאחד מכל 200 אנשים הוא צאצא שלו.

רוויזיה של דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" (חיבור על חיי ג'ינגיס חאן מהמאה ה-13) נחשבה אבודה מאות שנים. אפילו כאשר התגלתה מחדש על ידי דיפלומט רוסי בסין, בתחילת המאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מהעמים שכבש.

מאז 1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה הסמכותית המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה החשאית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, גורמים לו להיראות אנושי יותר; היסטוריונים גם מעריכים מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה שלו נתנה לאזרחים חופש דת, אסרה על סחר עבדים, הרחיבה כלכלה גלובלית והנהיגה כמה מושגים בינלאומיים חדשים, כמו חסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו, קובלאי חאן. מספר חוקרים, ביניהם ג'ק ודרפורד, אף מתארים את ההשפעה המונגולית על אירופה כאחת מהגורמים העיקריים לתקופת הרנסאנס באירופה.

על פי האומדנים המקובלים, ג'ינגיס חאן הרג כ-40 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הפריז במתכוון בהיקף מעשי הטבח שלו, וזאת כדי להגדיל את אפקט ההרתעה של מעשיו. חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן בטור אפילו אומרים, שלקראת סוף חייו הוא ניסה להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית, על בסיס ספר חוקים ששמו "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, כולל נשים.

ג'ינגיס חאן בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הומריק, הזאב המונגולי ; מצרפתית - שולמית הנדלסמן ; ייעוץ מדעי והערות ראובן עמיתי, הוצאת כנרת, 2002
  • מונגול: סיפורו של ג'ינגס חאן. סרטו של סרגיי בודרוב, 2008
  • בקומיקס של מארוול אחד מאויביו של איירון מן ששמו המנדרין הוא צאצא של ג'ינגיס חאן.
  • להקת הפופ הגרמנית ג'ינג'יס חאן קרויה על שמו. היא שרה שיר בשם זה באירוויזיון 1979, שנערך בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ק ודרפורד, ג'ינגיס חאן, הוצאת דביר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2010.
  • דן גולדנברג, מונגוליה: מג'ינגיס חאן עד מרקו פולו, הוצאת מפה, תשס"ה, 2005
  • מיכאל פראבדין, 'הכיבוש הגדול - קיסרות המונגולים' (מאנגלית - שרגא גפני; הוצאת מערכות, 1966)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אין
החאן הגדול של האימפריה המונגולית הבא:
אוגדיי חאן