ג'ינגיס חאן
ערך זה עוסק במייסד האימפריה המונגולית. אם התכוונתם ללהקה גרמנית, ראו ג'ינגיס חאן (להקה).
ג'ינגיס חאן (1162 - 18 באוגוסט 1227) (מונגולית: Чингис Хаан, להאזנה (מידע · עזרה); סינית: 成吉思汗), מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית ו"אבי האומה" המונגולית. נחשב לאחד מגדולי הכובשים והמצביאים בכל הדורות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ורקע
ג'ינגיס חאן נולד בשנת 1162 בצפון מונגוליה בשם טמוצ'ין בורג'יגין כבנו של יסוקי בורג'יגין, ראש שבט מונגולי קטן. שבט נוודים זה נדד על פני שפלות אסיה התיכונה בחיפוש אחר מרעה לעדרי הצאן והבקר שלהם. שבט זה (כמו שאר שבטי המונגולים), היה שבט פרשים ולוחמים מצוינים.
ילדותו של טמוצ'ין התאפיינה בחשיפה לאכזריות שהייתה נהוגה בסביבת המחייה שלו. אביו מת כתוצאה מהרעלה של בני השבט היריב. בשנים הבאות חיו טמוצ'ין ומשפחתו כנוודים חסרי-כל והתקיימו בעיקר מפירות וחיות קטנות שצדו. בתקופה הזו על פי המסורת תפס טמוצ'ין את אחיו צד חיות ואוכל את בשרן בלי לחלוק עם שאר בני השבט וירה בו חץ. אין לדעת אם הסיפור הזה הוא נכון או סיפור שמטרתו להוסיף לדימוי האימתני של ג'ינגיס חאן. על פי מסורות נוספות, רצח טמוצ'ין את אחיו הגדול כדי למנוע ממנו לבעול את אמו. אחיו למחצה, שהיה הבכור לאביו ומאשתו הראשונה, נועד לרשת על פי המנהג המונגולי את אביו, כולל בעילת כל נשותיו שאינן אימו הביולוגית.
כך או כך, רצח אחיו לא נותר ללא תגובה - טמוצ'ין ומשפחתו נמלטו לאחר הרצח אך בשנת 1182 נלכד בידי בני שבטו, הוחזק כאסיר וסבל עינויים. לבסוף הצליח לברוח בעזרת אביו של חילאון (Chilaun), שיהיה בעתיד קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורחו (Bo'orchu), לימים גנרלים בצבא שהקים.
טמוצ'ין התחתן עם בּוֹרטֶה בסביבות גיל 16. מאוחר יותר היא נחטפה בידי שבט המרקיט ושוחררה על ידי טמוצ'ין וחבריו. תשעה חודשים לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשון, ג'וצ'י, מה שמעלה שאלות אודות זהות האב.
[עריכה] כיבושיו ואיחוד השבטים המונגוליים תחתיו
ג'ינג'יס הלך וגדל ונודע בכשרון הלחימה שלו ואומץ ליבו. הוא משך רבים ללכת אחריו, עד שב-1206 איחד את כל שבטי המונגולים תחת שלטונו. לאחר שרצח את היריב הפוליטי שלו ושותפו לשעבר בשבירת גבו, ליכד את כל שבטי המונגולים והשתלט על מונגוליה כולה, החלו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים / השליט העולמי).
ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים את האימפריה המונגולית שהייתה האימפריה ששלטה בשטח בעל הרצף היבשתי הגדול מאז ומעולם (האימפריה הבריטית בשיאה שלטה בשטח גדול יותר אך ללא רצף יבשתי), מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, הודו, קוריאה, אפגניסטן, איראן, עיראק ורוסיה. בירת האימפריה הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.
ג'ינגיס חאן ולוחמיו ידועים כסמל לאכזריות עד היום. הם היו לוחמים פראיים שזרעו הרס ואימה בכל מקום בו עברו, כשהם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תכנע לו העיר יותיר את אנשיה בחיים, אולם אם תלחם בו יהרוג את כל אנשיה וכך אכן היה. לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (כיום בייג'ינג), בירת שושלת ג'ין, ולאחר שראש הצבא שלה התאבד נכנס עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום מאוחר יותר סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות שהיה עליהם. מאוחר יותר חזר חאן על ההכרזה הזו בכל עיר שהטיל עליה מצור. כך למשל הזהיר לפי טקסטים פרסיים את הערים העתיקות בוכארה וסמרקנד: "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת, יושמד". ג'ינג'יס ולוחמיו נדדו במהירות רבה מעיר לעיר. חאן ששאף לפתח את המיסחר של מונגוליה קשר בתחילה קשרי ידידות עם ממלכת פרס ושאף לכונן עמה קשרים מסחריים ענפים. לשם כך אף הקים בדרך הארוכה שבין מונגוליה לפרס תחנות ביניים, בהם יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח כשהם נהנים מאבטחה נגד שודדי דרכים ואף ניתנה להם האפשרות להחליף את סוסיהם, אולם בעקבות מעשי התגרות מצד הפרסים שחשו מאויימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח החאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הפרסית. בעיר הפרסית נישפור ציווה לבנות פירמידה ענקית מראשי תושבי העיר, במטרה להרתיע ערים אחרות.
ג'ינגיס חאן אף נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית וזאת עקב פיתוח החשיבות של אסטרטגיה צבאית במהלך ניהול מלחמותיו. חאן הקים יחידות עילית בצבאו והיה גם הראשון שהקים בצבאו חיל רפואה נפרד שליווה את הלוחמים. הוא היה הראשון לקדם קצינים על בסיס יכולת וכישורים ולא על בסיס ירושה וייחוס משפחתי, כפי שהיה מקובל באותה עת.
הוא ליכד סביבו את שבטי המונגולים בחוקה שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו להתייחסות בחוקה ועל נואפים הוטל עונש מוות.
[עריכה] מותו
ככל הנראה, מת ג'ינג'יס חאן מוות טבעי, ב-18 באוגוסט 1227. לאחר מותו התחלקה הקיסרות האדירה שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר דנייפר במערב, בין ארבעה מבניו. בתחילה הם אף הרחיבו אותה, אולם הקיסרות תחת שלטונם לא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין שמרקו פולו ביקר אצלו, ושושלת מצאצאיו היו שליטי הודו במאות ה-16 וה-17.
האימפריה המונגולית בשיא גדולתה הייתה גדולה בשטחה הן מהאימפריה המוקדונית והן מהאימפריה הרומית. בשנת 1260 פלשו המונגולים לארץ ישראל שנשלטה אז על ידי האימפריה הממלוכית, אך הם נחלו תבוסה על ידי הממלוכים ומצביאם קוטוז בקרב עין ג'אלות.
[עריכה] צאצאיו
ידוע שחאן זימן לארמונו נזיר סיני מוערך ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות באלמוות, אך יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מקיום יחסי מין. כפי הנראה חאן לא שעה לעצה, שכן בפברואר 2003 העריך מחקר בשם "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים כיום, כלומר, כאחד מכל 200 אנשים הוא צאצא שלו.
[עריכה] רוויזיה של דמותו
המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" (חיבור על חיי ג'ינגיס חאן מהמאה ה-13) נחשבה אבודה מאות שנים. אפילו כאשר התגלתה מחדש על ידי דיפלומט רוסי בסין, בתחילת המאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מהעמים שכבש.
מאז 1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה הסמכותית המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה החשאית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, גורמים לו להיראות אנושי יותר; היסטוריונים גם מעריכים מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה שלו נתנה לאזרחים חופש דת, אסרה על סחר עבדים, הרחיבה כלכלה גלובלית והנהיגה כמה מושגים בינלאומיים חדשים, כמו חסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו, קובלאי חאן.
על פי האומדנים המקובלים, ג'ינגיס חאן הרג כ-40 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הפריז במתכוון בהיקף מעשי הטבח שלו. חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן בטור אפילו אומרים, שלקראת סוף חייו הוא ניסה להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית, על בסיס ספר חוקים ששמו "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, כולל נשים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג'ק ותרפורד, ג'ינגיס חאן, הוצאת דביר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2010.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מיכל בירן, גלגוליו של צ'ינגיס חאן: בין מיתוס למציאות, זמנים 100, סתיו 2007
- השפעה נוספת של ג'ינגיס חאן על אסיה
- ג'הנגיר ס' פוצ'ה, ג'ינגיס חם, באתר הארץ, 13.5.2005 - פורסם במקור בהרלד טריביון
- יצחק נוי, "ג'ינגיס חאן" מאת ג'ק ותרפורד: הוא דווקא היה נאור, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
[עריכה] ראו גם
- דז'וצ'י
- צ'אגאטאי חאן
- אוגדיי חאן
- טולוי
- שושלת יואן
- אורדת הזהב
- צ'אגאטאי (ח'אנות)
- אילחאן
- טימור לנג
- השושלת הטימורית
- השושלת המוגולית
| הקודם: אין |
החאן הגדול של האימפריה המונגולית | הבא: אוגדיי חאן |
