דאוקליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"דאוקליון ופירה", תחריט של Virgil Solis

דֶאוּקָלְיוֹן או דוּקָליוֹןיוונית עתיקה: Δευκαλίων) הוא מלכהּ של העיר תאה וגיבור מהמיתולוגיה היוונית, אשר יצר מחדש את האנושות לאחר שזו הוחרבה על ידי זאוס, אבי האלים (להבדיל מדאוקליון בנו של מינוס). דאוקליון הוא הבן האנושי של הטיטאן פרומתאוס, הטיטאן שיצר את בני האדם וגילה להם את סוד השימוש באש. הוא היה נשוי לבת-דודתו פִּירָה, בתו של אפימתאוס. לבנם קראו הלן והוא נחשב לאב הקדמון של היוונים ועל שמו נקראת יוון - "הלס".

החרבת האנושות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני האדם הרגיזו את זאוס במעשיהם הרעים. בעיקר סלד זאוס ממנהג אכילת והקרבת בשר אדם לאלים. הוא גמל בליבו להשמיד את האנושות כולה על ידי שיטפון שיציף את הארץ ויטביע את יושביה. פרומתאוס חזה את האסון הקרב והזהיר ממנו את בנו. דאוקליון חזר לעירו ובנה ספינה גדולה, אליה נכנסו הוא ואשתו. כשהחל השיטפון, וגלים ענקיים הציפו את העולם כולו וכיסו את הבתים והערים, ישבו דאוקליון ופירה בספינה שהטלטלה על פני הגלים. לאחר תשעה ימים נפסק השיטפון, המים פחתו והספינה עצרה על פסגת ההר פרנסוס.

החזרת האנושות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוקליון ואשתו יצאו מהספינה והקריבו קורבן הודיה לזאוס. הם הבחינו במקדש קטן שהיה מכוסה בצדפים וצמחי מים בגלל השיטפון. מקדש שהיה שייך לאלה תמיס, אליו הם נכנסו והתחננו בפניה שתעזור להם. זאוס שמע את תחינתם, והורה לתמיס לעזור לדאוקליון ופירה להחזיר את האנושות לארץ. תמיס שמעה לזאוס, ואמרה להם את המסר הבא:

"כסו את ראשיכם, לכו קדימה וזרקו את עצמות אימכם לאחורנית"

דאוקליון ופירה הבינו שהכוונה לאמא אדמה, ועצמותיה הן האבנים. הם מילאו את הוראותיה של תמיס והלכו לפנים בזמן שראשם מכוסה והם זורקים אבנים אחורנית. האבנים שזרק דאוקליון נהפכו לגברים והאבנים שזרקה פירה נהפכו לנשים, כך מילאו בני האדם את הארץ כמקודם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]