זכויות להט"ב בבוליביה
.svg) | |
| בוליביה | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1832 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 2016 |
| שירות צבאי | לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת מאז 2015 |
| הגנה מפני אפליה | הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | אין הכרה בזוגיות חד מינית, בעוד ישנה מגבלה בחוקת המדינה המכירה בנישואים הטרוסקסואלים בלבד מאז 2009, |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים, יחידים רשאים לאמץ ללא קשר לנטייה מינית |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בבוליביה מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית של גברים או נשים חוקית במדינה מאז 1832 בעוד חוקת בוליביה אוסרת על אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית, מה שהופך את בוליביה לאחת המדינות הבודדות בעולם המחזיקות בהגנה חוקתית עבור תושבי להט"ב מפני אפליה. עם זאת, זוגות חד-מיניים ומשקי בית שבראשם זוגות חד-מיניים אינם זכאים לאותן ההכרות המשפטיות הזמינות לזוגות נשואים הטרוסקסואלים.
בשנת 2016, בוליביה העבירה חוק זהות מגדרית מקיפה, אשר החל להכיר לראשונה בעברת ניתוח להתאמה מגדרית לאזרחים טרנסג'נדרים בבוליביה למען שינוי מגדרם ושמותיהם במסמכים רשמיים לזהותם המועדפת.
בעקבות פסיקת בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם בינואר 2018, אשר קבע כי מדינות החתומות על האמנה האמריקאית לזכויות אדם (בהן בוליביה) מחויבות להכיר בנישואים חד מיניים כזכות אדם. בעודו קבע תקדים מחייב לבתי המשפט בבוליביה בנושא, ולהמתנה של פסק הדין מאת בית המשפט החוקתי הרב-לאומי של בוליביה, שירות הרישום האזרחי הודיע על כוונתו ב-9 בדצמבר 2020 להנפיק תעודות איחוד אזרחי ("איחוד חופשי") המציעות את כלל הזכויות, ההטבות והחובות החוקיות של נישואים עבור לזוגות חד מיניים במדינה. עם זאת, במאי 2021, משרד שירות הרישום בלה פאס סירב דה פקטו לרשום מערכת יחסים של זוג לסביות.[1] עורך דין המייצג את בנות הזוג טען כי דחיית רישומן סותרת את החלטת המרשם עצמו שניתנה בדצמבר 2020.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני תחילתה של הקולוניזציה הספרדית, עמים ילידים שונים אכלסו את שטחי בוליביה. בין אלה נכללו אנשי הקצ'ואה (כולל האינקה), האיימרה, גוארני, צ'יקיטאנו והמוקסו בין היתר בעוד הומוסקסואליות ומערכות יחסים חד מיניות תועדו בקרב קבוצות שבטים אלו. העמים מוקסו, צ'יקיטאנו, גוראני והצ'יריגואנו נטו לראות הומוסקסואליות באדישות, בעוד אנשי האיימרה ראו בהומוסקסואלים "יצורים על טבעיים ושמאנים בעלי יכולות קסם". לסביות אשק היו ידועות בשם הוליג'ושטה ("holjoshta") זכו להערכה רבה על ידי בני האינקה.
עם זאת, הקבלה והפתיחות בעבר אינן מוגדרות כרחבות בזמנים המודרניים. המרתה של בוליביה לאמונה בדת הנצרות, שבאופן מסורתי התייחסה להומוסקסואליות כחטא, הביאה לאקלים הומופובי ורדיפת תושבי להט"ב בוליביאנים. המגמה נכונה במיוחד בקרב אנשי האיימרה, שתרבותם הפופולרית רואה כיום בהומוסקסואליות מילה נרדפת לבגידה או מזל רע. התפיסה המסורתית של הומוסקסואליות, במיוחד הומוסקסואליות גברית, על ידי בני האינקה עדיין אינה ברורה ומהווה נושא לוויכוחים מתמשכים. בעקבות הכיבוש הספרדי, "מעשי סדום", בין אם בוצעו על ידי בני זוג הטרוסקסואלים או הומוסקסואלים, הפכו לעונשים בשריפה על המוקד.
מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות הומוסקסואלית בבוליביה הפכה לחוקית מאז 1832, בעוד גיל ההסכמה הן עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד נקבע ל-14 שנים.[2]
הכרה במערכות יחסים חד מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוליביה אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וגם לא בכל צורה של זוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור או שותפות).
לצד אי הכרתה של בוליביה במערכות יחסים הומוסקסואליות, ישנה הגבלה בחוקת המדינה מאז 2009 המגדירה נישואים כאיחוד הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד. ביולי 2010, בעקבות החלת הכרתם של נישואים חד מיניים בארגנטינה, הצהיר סגן הנשיא אלווארו גרסיה לינרה כי לממשלה "אין תוכניות להכשיר נישואים חד מיניים".
באפריל 2012, חבר בקואליציית האופוזיציה, "ההתכנסות הלאומית", הציג הצעת חוק באספה המחוקקת הרב-לאומית להכשרת איחודים אזרחיים עבור זוגות חד-מיניים.[3] אולם, הצעת החוק נתקעה ולא אושרה. הצעות דומות מרובות הוצגו בשנים הבאות, אך כולן נתקעו עקב התנגדות של הכנסייה הקתולית ומספר מחברי מפלגת התנועה הממשלתית לסוציאליזם.
ב-9 בינואר 2018, בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם (IACHR) קבע כי מדינות החתומות על האמנה האמריקאית לזכויות אדם (בהן בוליביה) מחויבות לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא.[4][5] הפסיקה, שקבעה תקדים מחייב למדינות רבות באמריקה הלטינית, קובעת כי,
"המדינה חייבת להכיר ולהבטיח את כל הזכויות הנגזרות מקשר משפחתי בין בני אותו המין בהתאם להוראות הסעיפים 11.2 ו-17.1 של האמנה האמריקאית. (...) בהתאם לסעיפים 1.1, 2, 11.2, 17 ו-24 של האמנה האמריקאית, יש צורך להבטיח גישה לכל הדמויות הקיימות במערכות המשפט המקומיות, לרבות הזכות להינשא. (...) להבטיח את ההגנה על כל הזכויות של משפחות שנוצרו על ידי זוגות חד מיניים, ללא אפליה ביחס לאלו המורכבות על ידי זוגות הטרוסקסואלים".
— פסיקת בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם, 2018
בעקבות ההחלטה, זוג הגברים דייוויד ארוקיפה פרז וגידו מונטניו דוראן, הלכו למשרד הרישום האזרחי (SERECI) בלה פאס באוקטובר 2018, בניסיון למסד את מערכת היחסים שלהם בת 9 השנים כ-"איחוד חופשי" בו מוצעות אותן הזכויות של נישואים. עם זאת, המרשם סירב, אך ב-9 בדצמבר 2020 בעקבות פסיקת בית המשפט לטובת בני הזוג על ידי הלשכה החוקתית השנייה של בית המשפט המחלקתי של לה פאס ב-3 ביולי 2020, הפך את עמדתו. המרשם פרסם את "החלטה 003/2020" והורה על רישום האיחוד החופשי של ארוקיפה פרז ומונטניו דוראן.[6][7][8] בני הזוג רשמו לבסוף את האיחוד שלהם ב-18 בדצמבר 2020.[9] החלטה זו היוותה תקדים לזוגות חד מיניים אחרים לגשת להכרה זו בבוליביה, בעוד פעילי להט"ב תיארו את ההחלטה כ-"היסטורית".[10] עם זאת, במאי 2021, משרד שירות הרישום בלה פאס סירב דה פקטו לרשום מערכת יחסים של זוג לסביות.[1] עורך דין המייצג את בנות הזוג טען כי דחיית רישומן סותרת את החלטת המרשם עצמו שניתנה בדצמבר 2020.
הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ידוע אם זוגות חד מיניים מורשים לאמץ בבוליביה. זוגות אינם רשאים לאמץ במשותף אלא אם בני הזוג נשואים כחוק או באיחוד חופשי, בעוד ישהכרה באיחוד חופשי עבור זוגות חד מיניים מאז דצמבר 2020, סביר להניח כי זוגות חד מיניים באיחודים אלה רשאים לאמץ. עם זאת, אין לכך תיעוד או אישור כלשהו לכך שהרחבת הזכות לזוגות חד מיניים, נכון לשנת 2021.
רווקים, ללא קשר לנטייתם המינית, רשאים לאמץ ילדים, על פי סעיף 84 לקוד הילד והמתבגר.
הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 14 (II) של חוקת בוליביה, שיושם בפברואר 2009, אוסר ומעניש אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.[11]
חוק איסור אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק נגד גזענות וכל צורות האפליה מגדיר אפליה כ-"כל צורה של הבחנה, הדרה, הגבלה או העדפה על בסיס מין, צבע, גיל, נטייה מינית וזהות מגדרית, מוצא, תרבות, לאום, אזרחות, שפה, דת, אידאולוגיה, השתייכות פוליטית או פילוסופית, מצב משפחתי, מצב כלכלי, חברתי או בריאותי, מקצוע, עיסוק, רמת השכלה, מוגבלויות ו/או מוגבלות פיזית, ליקוי שכלי או חושי, הריון, מוצא, מראה פיזי, לבוש, שם משפחה או אחרים שיש להם מטרה או השפעה של ביטול או פגיעה בהכרה, בהנאה או במימוש, על בסיס שווה, של זכויות אדם וחירויות יסוד המוכרות על ידי החוקה והמשפט הבינלאומי".
החוק שינה את סעיף 281 לחוק העונשין כדי להפליל אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית. כמו כן, אוסר על "הפצה והסתה לגזענות ולאפליה", וקובע כי כל מי "שבאמצעות כלשהי משדר רעיונות המבוססים על עליונות גזעית או שנאה, או שמקדמים או מצדיקים גזענות או כל סוג של אפליה על רקע המתואר לעיל, או המסיתים. לאלימות או לרדיפה של אנשים, על בסיס מניעים גזעניים או מפלים, ייאסר בין שנה לחמש שנים".
חוק פשעי שנאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 2010, סעיף "40bis" של חוק העונשין מחמיר עונשים של פשעים המונעים מכל אחד מהעילות המפלות הכלולות בסעיף 281, לרבות נטייה מינית וזהות מגדרית. במאי 2016, ארגון זכויות הלהט"ב "Colectivo de Lesbianas, Gays, Bisexuales y Personas Transgendería" הציג בפני האספה המחוקקת הרב-לאומית טיוטת חוק נגד פשעי שנאה המבוססים על נטייה מינית או זהות מגדרית, הכוללת עונש של כ-30 שנות מאסר.[12] דיווחים על אלימות נגד להט"ב בבוליביה אינם נדירים. בשנת 2017 דיווח נציב תלונות הציבור של בוליביה כי 64 תושבי להט"ב נרצחו במדינה באותה שנה, מתוכם רק 14 מקרים נחקרו ואף אחד מתוכם לא הוביל לגזר דין.[13]
זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 בנובמבר 2015, הוצעה הצעת חוק אשר תאפשר לטרנסג'נדרים בוליבאנים לשנות את שמם ואת מינם החוקיים.[14] ב-19 במאי 2016 העבירה לשכת הסגנים את חוק הזהות המגדרית. יום אחד לאחר מכן, לשכת הסנטורים העבירה את הצעד ברוב רגיל.[15] ב-21 במאי 2016, החקיקה נחתמה לחוק על ידי סגן הנשיא אלווארו גרסיה לינרה, ונכנסה לתוקף ב-1 באוגוסט 2016.[16]
החוק מאפשר לאנשים מעל גיל 18 לשנות באופן חוקי את שמם, מינם וצילומיהם במסמכים משפטיים בעוד כי נדרשת בדיקה פסיכולוגית המוכיחה כי האדם יודע ומניח מרצונו את שינוי הזהות, אך ניתוח להתאמה מגדרית לא מחייב פעולה זו. התהליך מוגדר כחסוי ויש לבצעו בפני שירות הרישום האזרחי. עיבוד התיעוד החדש נמשך כ-15 ימים.
עם זאת, מינם החדש שהוקצה עבור טרנסג'נדרים המסיימים תהליך להתאמה מגדרית, אינו מוכר למטרת נישואים. ביוני 2017 הורה בית הדין העליון לבחירות לשירות הרישום האזרחי להכיר במינם החדש של טרנסג'נדרים בבקשותיהם להינשא.[17] בנובמבר 2017 פסל בית המשפט העליון של בוליביה הוראה זו, בעודו קבע שאינה חוקתית ושאין להכיר במין ששונה על פי החוק לצורך נישואים.[18] קבוצות מקומיות הגישו ערעור על החלטה זו לבית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם במאי 2018.[19]
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוחות המזוינים של בוליביה הכריזו ב-2013 כי אזרחי להט"ב יורשו לשרת בגלוי בכוחותיהם החל משנת 2015,[20] כולל טרנסג'נדרים.[21][22]
תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 10 ביולי 2019, הצו העליון 24547 משנת 1997 החל להתיר לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים לתרום דם.[23] בעבר, הצו אסר על גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לתרום דם, ותייג אותם כ-"קבוצת סיכון גבוה".[24] ביוני 2016 ביקש נציב תלונות הציבור מהממשלה לתקן את הצו, וקבע כי החוק נגד גזענות וכל צורות האפליה אוסר על אפליה על רקע נטייה מינית גם בתרומות דם.
טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1832)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 1832)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 2009)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 2009)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) | (מאז 2009)
|
| חוקים נגד פשעי שנאה הכוללים נטייה מינית וזהות מגדרית | (מאז 2010)
|
| נישואים חד מיניים |  (איסור חוקתי מאז 2009 המכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד)
|
| הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) | (מאז 2023)
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים |  אין נתונים
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים | אין נתונים
|
| לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא | (מאז 2015)
|
| זכות לשינוי מגדר בחוק | (מאז 2016)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות |
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | אין נתונים
|
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם | (מאז 2019)
|
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 HRW denuncia que en Bolivia negaron unión de pareja lesbiana, www.paginasiete.bo (ב־)
- ^ Bolivia Age of Consent & Statutory Rape Laws, www.ageofconsent.net
- ^ Punto Com, Proyecto para aprobar matrimonios gay entra al Legislativo, www.hoybolivia.com (ב־)
- ^ "Latin American human rights court urges same-sex marriage legalization". Reuters (באנגלית). 2018-01-10. נבדק ב-2021-12-02.
- ^ Inter-American Court endorses same-sex marriage; Costa Rica reacts, The Tico Times | Costa Rica News | Travel | Real Estate, 2018-01-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Reuters (2020-12-12). "Bolivia approves first same-sex union following legal battle". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-12-24.
- ^ Bolivia registrará por primera vez la unión libre de una pareja homosexual, La Vanguardia, 2020-12-11 (בספרדית)
- ^ Bolivia autoriza por primera vez registrar la unión civil de una pareja del mismo sexo, France 24, 2020-12-12
- ^ Bolivia: reconocen unión "libre" de pareja del mismo sexo - Caretas Mundo, Caretas, 2020-12-11 (בספרדית)
- ^ Histórico, TSE resuelve el registro de unión libre entre dos personas del mismo sexo en Bolivia, El País Tarija (בספרדית)
- ^ Constitución Política del Estado (CPE) - Infoleyes Bolivia, bolivia.infoleyes.com (בספרדית)
- ^ Opinión Bolivia, Plantean 30 años de cárcel para crímenes por homofobia, Opinión Bolivia (בספרדית)
- ^ El Nuevo Diario, El Nuevo Diario, El Nuevo Diario (בספרדית)
- ^ Bolivia proposes law allowing transgender people to officially change names, genders | Shanghai Daily, archive.shine.cn
- ^ Senado sanciona Ley de Identidad de Género en medio de cuestionamientos de la Iglesia - La Razón, web.archive.org, 2017-05-01
- ^ Luz Mendoza, En un mes 50 transgénero y transexuales cambiaron su identidad en Bolivia, eju.tv (בספרדית)
- ^ Luz Mendoza, Confirman validez de matrimonios de transexuales y transgénero en Bolivia, eju.tv (בספרדית)
- ^ Redacción Sipse, Mundo, sipse.com, 2017-11-10 (בספרדית)
- ^ Luz Mendoza, Colectivo LGBTI de Bolivia destaca Ley de Identidad de Género y Evo garantiza el libre ejercicio de sus derechos, eju.tv (בספרדית)
- ^ GFMER Sexual and Reproductive Rights Country Information - Bolivia - Jimena Villar de Onis, www.gfmer.ch
- ^ After Trump's ban, only 18 nations allow transgender people in military, Newsweek, 2017-07-26 (באנגלית)
- ^ US court bars Trump from reversing transgender troops policy, AP NEWS, 2021-04-20 (באנגלית)
- ^ Aprueban DS que elimina restricción a la población LGBTI como donante, El País Tarija (בספרדית)
- ^ GACETA OFICIAL DEL ESTADO PLURINACIONAL DE BOLIVIA, web.archive.org, 2018-10-06
