להט"ב ויהדות
|
עיינו גם בפורטל  פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. |
סוגיות הקשורות להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב), נידונו עוד בתורה. בספר ויקרא מופיע איסור משכב זכר, וכן איסור על גברים להתלבש בבגדי נשים וההפך.
תוכן עניינים |
רקע הלכתי[עריכה]
 |
ערך מורחב – הומוסקסואליות בהלכה |
ההלכה אינה עוסקת בנטייה המינית עצמה או בזהות ההומוסקסואלית, ולכן הומו או לסבית הנמנעים מפעילות מינית אינם עוברים כל עבירה. ההלכה אוסרת על יחסי מין בין שני גברים, (לרבות הרהור עבירה), אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וכן אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה.
ההלכה אוסרת ניתוחים לשינוי מין משום איסור סירוס, ולבישת בגדי המגדר השני ("לא ילבש"), איסורים הרלוונטיים לטרנסג'נדרים.
באופן כללי, המעשה של משכב זכר זוכה לגינוי מוחלט בדברי הרבנים הרואים בו חטא חמור במיוחד. למשל, המהר"ל מפראג כותב: "ואין לך חטא והעדר מצד השלמת האדם יותר מזה"[1] ו"כי אין לך דבר מתועב ומגונה כמו משכב זכר"[2]. הרבנים לרב אינם דנים בהומוסקסואל עצמו ובסיבות שהביאו לנטייתו, אולם ישנם המוצאים דיון כזה בדבריו של הרב משה פיינשטיין (יליד 1895), שכתב בשנת 1976 לאדם שביקש חיזוק בחזרה בתשובה מחטא של משכב זכר. הרב פיינשטיין כתב שהיצר הדוחף את ההומסקסואל שונה מהיצר הדוחף לחטאים אחרים בכך שאין לטבע תועלת מיצר כזה, בעוד מיצר מיני הטרוסקסואלי יש לטבע את התועלת של הולדת ילדים. כמו כן, מציין הרב פיינשטיין שגם רשעים שחוטאים בחטאים אחרים מבזים את ההומסקסואלים. אך באשר לגורם לתאוה ההומוסקסואלית הוא כותב[3]:
|
...תאוה למשכב זכור, הוא נגד עצם התאוה, וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם, אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור, והיצר הרע מסיתו להמרות נגד רצון הקדוש ברוך הוא |
||
| – שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד' סימן קטו. | ||
עמדות רבניות-אורתודוקסיות בימינו[עריכה]
ככלל, הממסד הרבני מוקיע כל ביטוי פומבי של נטייה מינית הומוסקסואליות או של ביטויי זהות מגדרית שונה, ומתנגד להכרה בזוגיות חד-מינית, במישור החוקי והתרבותי. האיסורים החלים על להט"ב מוסכמים על כלל הרבנים האורתודוקסים ולא חל שום שינוי במישור ההלכתי בעשרות השנים האחרונות.
לעומת זאת בסוגיות מרכזיות הנוגעות לאדם הלהט"ב, לעצם ההכרה בקיומו ובמאוויו, להנחיות לגבי ניהול אורחות חייו, וליחס הראוי אליו מצד הקהילה, חל שינוי משמעותי בשני העשורים האחרונים [דרוש מקור]. צאתו של הסרט "לפניך ברעדה" בשנת 2001, ופרויקט הסברה בקרב מטפלים ואנשי חינוך בציבור הדתי בישראל[4] שבא בעקבותיו מהווים נקודת ציון בשינוי דעת הקהל הדתית והתייחסות הרבנים לנושא. לאחר שנת 2001 רבנים בולטים מתבטאים בפומבי על קיומם של רגשות, ומאוויים הומוסקסואלים שאינם דבר שבבחירה, והם מתחבטים בדרך הראויה להתמודד עמם.
מדיניות הרבנות הראשית לישראל[עריכה]
הרבנות במדינת ישראל אינה מוכנה לגייר גברים הומואים, מכיוון שהיא אינה מאמינה שהם מקבלים עליהם לשמור את המצוות שהוא תנאי יסודי בגיור וגם אינה מוכנה לגייר את בניהם ובנותיהם בגיור קטנים, במידה ואלה הובאו מחו"ל בהליך של אימוץ או פונדקאות, מכיוון שאינה מקבלת שהם יכולים לגדל את הילד המתגייר בבית יהודי.
הרב אבינר[עריכה]
בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 גבר העיסוק של רבנים שונים בנטייה המינית ההומוסקסואלית ובזהויות מגדרית טרנסג'נדריות, אך הם נשארו חלוקים עד היום לגבי טיבה של הנטייה המינית ולגבי היחס לאדם הלהט"ב בקהילה. בשנת 2001 כתב הרב שלמה אבינר כי יש הומואים בחברה הדתית, על כל רבדיה, וכי הם לא בחרו את נטייתם המינית. אך לדבריו, "כולם בלי יוצאים מן הכלל יכולים להתרפא תוך זמן לא ארוך. על פי רוב נטייה זו היא רק סימפטום של סיבה עמוקה יותר כגון צימאון לחום ולאהבה ... הנטייה ההפוכה היא בניגוד גמור לטבע"[5]. למימוש גישה זו הקים בשנת 2001 את ארגון "עצת נפש", אשר מציע סדנאות והפניה לפסיכולוגים המציעים שינוי ושליטה בנטייה המינית. בין השאר מציע הארגון ראוריינטציה מינית של גברים הומואים.
בשנים לאחר מכן התעצם השיח הרבני בנושא. פתיחתם של אתרי שו"ת דתיים באינטרנט איפשרה קשר אנונימי עם הרבנים, שהוצפו במאות פניות מלהט"ב דתיים, רובם גברים הומואים, שביקשו הנחייה מהרבנים. רבנים החלו להיפגש עם קבוצות חברתיות של להט"ב דתיים, שהחלו מתארגנות בתקופה זו. עלוני דעה פירסמו דיונים בנושא מקומם של להט"ב בחברה הדתית.[6] בתחילת שנת 2004 הועלה הנושא בכנס רבני מכון עמיאל.[7] הייתה זו הפעם הראשונה שהנושא הועלה בפומבי בכנס רבני אורתודוקסי בישראל.
הרב לוביץ'[עריכה]
הרב רונן לוביץ', רב היישוב ניר עציון, מרבני "צהר", היה אחד הרבנים הראשונים שהעזו לעסוק בנושא. במאמריו ובהתבטאויותיו הוא קורא לסובלנות וקבלה מלאה של הומואים בחברה הדתית[8], ומתנגד בחריפות לטיפולי המרה[9].
|
העובדה שהדבר אסור, עדיין אינה מהווה סיבה להתייחס בצורה שוללנית ובוודאי לא פוגענית כלפי ההומוסקסואל [...] באחוז ניכר מההומוסקסואלים, טיפולי המרה לא זו בלבד שלא יועילו, אלא אפילו עלולים לגרום נזק נוסף [...] אנחנו צריכים לומר (להומוסקסואל הדתי): [...] אתה חבר מקובל בקהילה שלנו, אנחנו מתייחסים אליך כאל כל אחד אחר [...] אתה חלק מהמניין, אתה עולה לתורה, אתה חבר בקהילה הדתית לכל דבר [...] |
||
| – הרב רונן לוביץ ב"לונדון את קירשנבאום", פברואר 2010 | ||
הרב שרלו[עריכה]
הרב יובל שרלו, גם הוא מרבני "צהר", הוא מהרבנים הבולטים שעוסקים בנושא הומואים ולסביות בחברה הדתית. הרב שרלו מקבל את עצם קיומה של נטייה מינית, ואת קיומו של מרכיב גנטי בנטייה. הוא גם מקבל את העובדה שרבים מהלהט"ב אינם יכולים לשנות או לדכא את נטייתם המינית. הוא רואה בכך דילמה בלתי פתורה, שאין לה פתרון הלכתי. הוא מנחה להט"ב המסוגלים לכך להיכנס לקשר נישואין עם בן המין השני אך אוסר עליהם להסתיר את הנטייה המינית מבן הזוג לעתיד. הרב שרלו מזהיר מפני הסיכונים הכרוכים בטיפולי ההמרה אותם מציע ארגון "עצת נפש":
|
אם הייתם שואלים אותי לפני שש שנים האם יש בכלל דבר תופעה כזו שנקראת נטייה הפוכה, הומוסקסואליות, ומשיכה לגברים וכדומה, אני חושב שהייתי עונה את התשובה השכיחה מאוד בעולם ובוודאי בעולם של הרבנים: אין כזה דבר! כלומר, יש שניים שלושה ארבע משוגעים, מערביים, יוונים, פוסט מודרניים וכדומה, מפגינים, גאוותנים, לא משנה כרגע באיזה ביטוי נשתמש, שהם סתם מורדים ובא להם לעשות את ההיפכא מסתברא ולהיות אחרים, ושבכלל זה לא נושא שבכלל יש לדון בו [...] המהפכה התחוללה בגלל שני עניינים: האחד זה האינטרנט. כל הרבנים שעוסקים באתרי התשובות באינטרנט, פתאום נחשפו להיקף עצום של מכתבים ושל שאלות, ושל טענות, ושל בכיות, כאשר המכנה המשותף המאוד מאוד חזק בהם היה כנות [...] עד היום היה לי קשר עם לפחות 300 חבר'ה במגזר שלנו [...] והדבר השני שנעשה בצורה מאוד משמעותית הוא ב"לפניך ברעדה" [...] אני חושב שזה בהחלט נושא שנמצא על השולחן, והוא נמצא משתי סיבות:
אני מוכרח לומר, שגם מבחינה שאני צריך לומר לעצמי, בבניין האמונה שלי, איפה אחד המקומות הכי נוקבים שאנחנו עומדים בו מול הקדוש ברוך הוא, זה באמת השאלה שאנחנו עומדים לדון בה הערב. שאלה שהיא לא פתורה... |
||
| – דברי פתיחה של הרב יובל שרלו בשיחה עם הומואים דתיים, 12 ביולי 2007 | ||
הרב מדן[עריכה]
הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון כתב במאמר שפורסם ב"מקור ראשון" [10] כי:
 |
שאלה קשה מאין כמותה היא מהו גבול הקרבה המותר בין שני חברים לחיים. התורה אוסרת במפורש, ובאיסור חמור ביותר, את המגע המיני. קרבה פחותה ממנו מדין סייג נידונה מעט בחז"ל ובהלכה, ואין בה כדי למלא שולחן ערוך מסודר. לדעתי, ניתן למשוך את גדרי האיסור עד קצה גבול החומרה, אך דומה שאין להחמיר עם מי שאין פורקן כשר לכוחותיו המיניים, שהרי כל חומרה עלולה להוליד קולא אצל מי שיתייאש מיכולתה של ההלכה לענות על צרכיו הבסיסיים. השאלות דורשות שיקול דעת גדול ועמוק, ודומה שיפה עשו רבני דורנו שלא ניסחו משנה ברורה וסדורה בעניין, והותירו שיקול דעת של בדיקת כל מקרה לגופו על פי מצבו של השואל. מכל מקום, קיימת ציפייה מכל בעל נטיות הפוכות לאמץ לעצמו רב תלמיד חכם וירא שמים |
 |
| – הרב יעקב מדן, במאמר שפורסם ב"מקור ראשון" | ||
הרב הראל[עריכה]
הרב ארלה הראל, עוסק בנושא, ואף התארח בכנס פומבי שארגנו חברותא וארגון הלל, לצד הומואים ולסביות[11]. הרב יצא כנגד רבנים ואנשים שעוסקים בנושא הומוסקסואליות ללא שום הבנה וגורמים נזקים איומים, כלשונו [12]:
|
כל רב בישראל צריך למחות נגד אותם אנשים חנטרישים שבשם ההלכה פוגעים באנשים אחרים ומנצלים תמימות […] מדברים על נושא שאינם מבינים בו […] כמעט כל הרבנים שאני מכיר לא הוכשרו מעולם להתמודד עם הומוסקסואליות, הם לא מבינים בזה שום דבר […] הנזקים שהם עושים נוראים ואיומים והמחאה שצריכה להיות פה היא מחאה מאוד מאוד חריפה |
||
| – הרב ארלה הראל בכנס חברותא וארגון הלל, 2011 | ||
הרב אומר כי ייתכן ונטייה מינית אינה ניתנת לשינוי. הוא מציע להומואים ולסביות להתחתן ביניהם (הומו עם לסבית) ואף פתח מיזם שידוכים למטרה זו[13].
למיזם שותף ארגון "כמוך", המציע אותו כחלופה אפשרית לגברים הומואים לאחר שניסו לשנות את נטייתם המינית ולא הצליחו.
הרעיון להציע פתרון להומואים ולסביות בחברה הדתית המבוסס על נישואים ביניהם זכה להסכמות של הרבנים מנחם בורשטין, חיים דרוקמן, רא"ם הכהן, יובל שרלו, יחיאל פאוסט.
|
אני רואה בה (בהצעה לשידוכים) חשיבות עליונה. מניסיוני ראיתי גם שחלק מאוד (גדול?) מחפשים את הדרך הזו |
|
| – הרב יובל שרלו, אב תשע"א - אוגוסט 2011 | ||
מנגד זכה להתנגדות מצד ארגוני הקהילה הדתית הגאה חברותא ובת קול, ומצד עצת נפש והרב שלמה אבינר.
|
שידוך בין הומו ללסבית לא מביא אושר,[...] כדי לגדול באופן בריא, ילד צריך הורים שאוהבים האחד את השנייה, ולא זרים זה לזו. הרעיון לשדך בין הומואים ללסביות עלה בעבר ולא הניב פירות של אושר - לא אצל הזוגות ולא אצל הילדים |
|
| – הרב שלמה אבינר, מתוך ארי גלהר, "שידוך בין הומו ללסבית לא מביא אושר", באתר ynet, אוגוסט 2011 | ||
מסמך עקרונות מאת רבני ארצות הברית[עריכה]
ביולי 2010 חתמו עשרות רבנים אורתודוקסים מישראל ומארצות הברית, על מסמך העוסק ביחס ההלכתי והחברתי הראוי כלפי להט"ב יהודים דתיים.[14] המסמך הוא יוזמה של קבוצת ראשי ישיבות ורבנים המלמדים בישיבות הנמנות עם הזרם האורתודוקסי-מודרני, אחדים מהם מלמדים במוסד הדגל "ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק, אף שהמוסד עצמו לא היה שותף למהלך.[15] עיקרי המסמך הם:[14]
- ההלכה אוסרת רק מעשים הומוסקסואלים ולא נטייה או משיכה לבני אותו המין.
- "לבעלי נטייה הומוסקסואלית יש זכות דתית שלא לפנות ל"טיפולי המרה" אם לדעתם הם חסרי תועלת או מסוכנים, משום שרוב אנשי בריאות הנפש ורבנים רבים סבורים גם הם שהטיפולים אינם יעילים ויש בהם פוטנציאל לפגיעה."
- "יהודי עם נטיות הומוסקסואליות יתקבל כחבר מלא בבית הכנסת ובבית הספר הקהילתי והיחס אליו יהיה זהה לזה שזוכים לו אחרים. עם זאת, הוא מחויב לקבל על עצמו למלא את כל החובות הנגזרות מחברוּת זו, כולל אלה שנוצרו על ידי נורמות קהילתיות או עקרונות יהודיים רחבים שהם מעבר להלכה הפורמלית."
- "צריך להשאיר לאנשים אלה את ההחלטה האם להיות פתוחים לגבי נטייתם המינית ואין לחשוף אותה ללא הסכמתם."
- "היהדות ההלכתית לא יכולה לתת גושפנקא לטקסי מחויבות או לנישואים של בני זוג מאותו מין, אך על הקהילות להפגין רגישות ולקבל בחיבוק מלא ילדים ביולוגים או מאומצים של הומואים פעילים, בבית הכנסת ובבית הספר. אנו מעודדים הורים ובני משפחה של יהודים הומוסקסואלים לעשות כל מאמץ כדי לשמור על קשרי משפחה הרמוניים עם ילדיהם."
- "אין לעודד יהודים בעלי נטייה הומוסקסואלית בלעדית להינשא כסטרייט, משום שהדבר יכול להוביל לאסון גדול, אהבה נכזבת, בושה, חוסר יושר והרס חיים. במקום זה יש להפנות אותם לתרומה אחרת לחברה היהודית הכללית, בדרכים משמעותיות שונות. אם אדם כזה מתכנן להתחתן עם בן המין השני, חובה אתית להודיע לבן הזוג המיועד על הנטייה המינית."
על הגרסה הסופית של המסמך חתמו, בין היתר, נשיא הסתדרות הרבנים של אמריקה (RCA), הרב שמואל גולדין, וראש קהילת ישורון במנהטן - מהחשובות והמשפיעות בארצות הברית - הרב יחזקאל לוקשטיין.[15] כמו כן חתומים עליו: רבנים מישיבה יוניברסיטי ומישיבת חובבי תורה – "מוסדות הדגל" של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. מישראל חתומים הרב שלמה ריסקין, הרב יובל שרלו, הרב ד"ר בני לאו, הרב דוד ביגמן, הרב ד"ר שאול פרבר, עו"ד ד"ר אביעד הכהן ואחרים. במקביל לפרסומו יצא מסמך הלכתי גם בישראל, יוזמה של ארגון הו"ד.[14][15]
עמדת הזרמים הלא אורתודוקסים[עריכה]
היהדות הקונסרבטיבית[עריכה]
היהדות הקונסרבטיבית חלוקה לגבי נושא שילוב הומואים ולסביות בקהילות ובבתי המדרש של התנועה, וככלל אינה מאפשרת טקסי נישואים של בני זוג מאותו המין[דרוש מקור].
בשנת 1992 קיבל ועד הרבנים הקונסרבטיבי העולמי החלטה שקבעה כי להט"בים גלויים יתקבלו בברכה כחברי התנועה הקונסרבטיבית, אך לא יוכלו לשמש בתפקידים ציבוריים או להיות מוסמכים לרבנות במוסדות התנועה. בעקבות ההחלטה הוקם ארגון "קשת רבנים", הכולל רבנים קונסרבטיביים מכל העולם, התומכים בשוויון זכויות מלא ללהט"בים קונסרבטיבים ועורכים טקסי נישואים חד-מיניים.
אין התייחסות תנועתית לטרנסג'נדרים.
ביוני 2006 החליט הוועד העולמי לאפשר הסמכה של להט"בים לרבנות במוסדות התנועה הקונסרבטיבית, אך התיר לכל אחד מארבעת בתי המדרש בעולם להכריע בסוגיה באופן עצמאי. שני בתי המדרש בארצות הברית החליטו על קבלה מלאה, ואילו בית המדרש בישראל ובית המדרש בארגנטינה החליטו שלא לקבל להט"בים לשורותיהם.
הרב הקונסרבטיבי הרשל מאט הביע את דעתו בנושא, ולפיה איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לגיבוי ותמיכה גם בישראל.[16]
היהדות הרפורמית[עריכה]
היהדות הרפורמית (היהדות המתקדמת) מקבלת להט"בים באופן מלא. רבני התנועה משיאים זוגות בני אותו המין, ובמוסדות התנועה מכשירים רבנים ורבניות להט"בים[17]. היהדות הרפורמית קוראת את הפסוק "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא י"ח, כב), כמתייחס למין פולחני שהיה נהוג במקדשים הכנעניים, ועיקרו עבודת אלילים. על פי היהדות הרפורמית איסור זה אינו רלוונטי לגברים הומואים בימינו. עמדת היהדות הרפורמית נקבעה לאחר תהליך שינוי עמוק ושל בחינה מחדש של נושא היחס להומואים וללסביות בקהילות היהודית. התהליך החל בשנות השבעים של המאה העשרים, והגיע להבשלה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. שינוי עמדות זה מתבסס על התפיסה המדעית המודרנית של נטייה מינית ושל זהות מגדרית, והושפע על ידי תהליכים חברתיים בחברה היהודית האמריקאית. חברה שבה היהדות הרפורמית היא הזרם הדומיננטי והגדול ביותר. בשנות השמונים החלו סמינרים לרבנים רפורמים לקבל הומואים ולסביות לשורותיהם, ובשנות התשעים פסקה המועצה העליונה של הרבנים הרפורמים בארצות הברית, כי אין להבדיל בין רבנים על סמך נטייתם המינית, וכי "כל היהודים שווים מבחינה דתית, ללא קשר לנטייתם המינית". בשנת 1998 אישרה היהדות הרפורמית עריכת טקסי זוגיות לזוגות גברים, ולזוגות נשים. בשנת 2000 הונהגו טקסי נישואין לכל דבר גם בין זוגות חד מיניים. בשנת 2005 הוקם "המכון ליהדות ונטייה מינית" על מנת לקדם שילוב של הומואים ולסביות ואנשים טרנסג'נדרים בקהילות היהודיות[18].
שיח ציבורי[עריכה]
יצירה קולנועית שיחקה תפקיד חשוב בשיח הציבורי והרבני בנושא ההומואים והלסביות הדתיים, אף שמרבית הסרטים לא הוצגו בהקרנות מסחריות אלא רק בפסטיבלי סרטים והקרנות פרטיות.
בשנת 2001 יצא הסרט התיעודי "לפניך ברעדה" בארצות הברית. הסרט מביא את סיפוריהם האישיים של הומואים ולסביות דתיים בארצות הברית ובישראל, ומשלב ראיונות עם רבנים אורתודוקסים ועם אנשי טיפול המתמחים בדיכוי נטייה מינית באמצעים כימיים. הסרט היה פורץ דרך בהעלאת הנושא לשיח ציבורי. יציאת הסרט עוררה דיון מורכב בציבור הדתי שנמשך עד לימים אלו, ומבוסס על ההנחה שהומואים ולסביות בציבור הדתי היא מציאות קיימת.
סנונית ראשונה לדיון הציבורי בנושא הופיעה בשנת 2001 בכתב העת "דעות" בהוצאת תנועת נאמני תורה ועבודה[19], שהמשיך לדון בנושא מזוויות שונות בגיליונות נוספים. עד 2007 התקיימו דיונים בבמות שונות, למשל בכתב העת "אקדמות" שמוציא לאור בית מורשה, בדיוני שאלות ותשובות באתרי אינטרנט דתיים מרכזיים (למשל, "כיפה") ובבטאון רבני צהר.
בשנת 2004 יצא הסרט התיעודי "את שאהבה נפשי", המספר את סיפורן של שלוש נשים לסביות דתיות וחרדיות בירושלים, המנסות כל אחת בדרכה לגשר בין הצורך באינטימיות עם אישה ובין אורח חייהן ואמונתן. הסרט זכה בפרס אופיר לסרט תיעודי ובפרסים נוספים.
בשנת 2005 יצא הסרט התיעודי "תגיד אמן", של הבמאי דוד דרעי, בן זקונים למשפחה דתית מרובת ילדים מירוחם, בו הוא מתעד לאורך חמש שנים את יציאתו מהארון, מול משפחתו, משלב החששות והניחושים ועד לשלב ההתמודדות של ההורים והאחים. השפעת הסרט על השיח הלהט"בי הדתי בארץ מצומצמת מאחר שהסרט נגנז למעשה, לבקשת אחיו של הבמאי, ואינו מוקרן בפומבי בישראל.[20] לעומת זאת זכה הסרט להקרנות רבות ולביקורות חיוביות בפסטיבלים בינלאומיים.
בשנת 2007 יצר חיים אלבום את הסרט העלילתי "ואהבת" במסגרת בית הספר הדתי לקולנוע מעלה, ובתמיכתו. הסרט מספר את סיפורו של בחור דתי הלומד בישיבת הסדר, ונקרע בין אהבתו לאלוהיו ורצונו להיות שותף מלא בחיי התורה והישיבה, לבין נטייתו המינית. ההכרה במשיכתו לגברים יוצרת אצל הגיבור קונפליקט אמוני וזהותי קשה הנשאר ללא פתרון. הסרט מציג את הקונפליקט בו שרויים הומואים דתיים, והוא הוקרן מול רבנים וקהל דתי כפתיח לדיון בנושא. בין השאר הוקרן הסרט בכנס במסגרת "מכון תורה ויצירה" של בית ספר מעלה בו דנו בנושא רבנים יחד עם הומואים ולסביות דתיים.
התייחסות לשינויי מין[עריכה]
טרנסג'נדרים דתיים ודתיות כמעט ואינם מצויים בשיח הציבורי בחברה הדתית בישראל. כאשר כבר ישנה התייחסות היא מוגבלת לרוב להתייחסות לטרנסקסואליות מזכר לנקבה וטרנסקסואלים נקבה לזכר זוכים להתעלמות גורפת כמו גם טרנסג'נדרים אחרים כקרוסדרסרים.
יש רבנים שהתבטאו באופן שלילי כלפי טרנסג'נדרים: כתבו שיש ברצון לשינוי מין "מרידה במלכות שמים",[21] כתבו שאין להשתמש בגט בשם החדש שאימצו לעצמם בגלל שזה שם שמבטא חטא גדול,[22] או שהנחו לא להתייחס אליהם בכינויי הגוף המתאימים למינם החדש כדי לא לבטא הסכמה ל"איסור חמור" שיש בו "חוסר דרך הארץ האנושי",[23] וכן יש מי שכתב שהם נחשבים "שוטים לדבר אחד".[24] לעומת זאת, הרב יובל שרלו הביע הכרה בכך שיש אנשים בעלי תחושות מסובכות, וקרא לא להתייחס אליהם בצורה מזלזלת ושופטת.[25]
להט"ב יהודים דתיים[עריכה]
להט"בים בחברה היהודית הדתית מתמודדים עם קשיים דומים לאלו עמם מתמודדים עמיתיהם בחברה הכללית: קבלה עצמית, התמודדות עם דעות קדומות של החברה ושל האדם עצמו ויציאה מהארון. קשיים אלו מועצמים בחברה הדתית על שום היותה חברה שמרנית ובעלת מבנה קהילתי חזק, בגלל גילויים של הומופוביה שניתן למצוא בה וכן בגלל איסור משכב זכר ואיסורים נוספים הנוגעים לשינוי מגדר שבהלכה.
למרות הקשיים שמעמידה החברה הדתית, ולמרות הדילמות האמוניות עמן נדרש להתמודד האדם הלהט"ב הדתי עצמו, שומרים לסביות, טרנסג'נדרים והומואים דתיים רבים על אורח חיים דתי, מבלי להתכחש לנטייתם המינית ולזהותם המגדרית ומבלי לוותר על זוגיות עם בן-זוג מאותו המין, ועל גידול ילדים. רבים אחרים בוחרים לעזוב את הדת ולצאת בשאלה. אצל חלקם הנטייה המינית ו/או הזהות המגדרית מהווה גורם משמעותי בהחלטה לוותר על אורח החיים הדתי. גם אלו ממשיכים להתמודד עם החברה הדתית ויחסה ללהט"ב, משום שבני משפחתם ורבים מחבריהם נשארים דתיים.
החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 מתקיים בציבור הדתי שיח ער בנושא הומואים ולסביות (ראו להלן), ונראה כי יש תהליך של הגדרה מחדש של היחס להומואים וללסביות הן בקרב מנהיגים בציבור הדתי והן בקרב חלק מהקהל הדתי.[26] הדיון בנושא טרנסג'נדרים לעומת זאת עדיין נמצא בראשיתו.
התגבשות קהילה להט"בית דתית בישראל[עריכה]
להט"ב שגדלו בחברה הדתית בסוף המאה העשרים, כשנושא הנטייה המינית עוד היה טאבו, גדלו בתחושה כי הם הלהט"ב היחידים בסביבתם. האפשרות של שילוב הנטייה המינית וחיים אמוניים נתפסה כסתירה מובנית, והם נאלצו לבחור בין חיים בשקר בתוך החברה לבין יציאה בשאלה.
בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, התארגנה לראשונה קבוצה של הומואים דתיים במסגרת אגודת הלהט"ב, הקבוצה שנקראה הו"ד-הומואים דתיים, פעלה במשך כמה שנים וקיימה מפגשים חברתיים. הקבוצה היוותה ניסיון בוסרי ליצור מסגרת להומואים דתיים והיא התפרקה כעבור מספר שנים מבלי שהגיעה להיקף פעילות ניכר.
הגורם המכריע בגיבוש קבוצות להט"ביות דתיות בנות קיימא ובהיקף שלא ניתן להתעלם ממנו היה האינטרנט. משהתרחב היקף השימוש באינטרנט בישראל בשלהי המאה העשרים, הוקמו פורומים מקוונים של הומואים ולסביות דתיים. הפורומים איפשרו לראשונה להומואים דתיים וללסביות דתיות ליצור קשר עם אנשים כמותם מבלי לפגוע במעטה האנונימיות. מספר רב של להט"ב דתיים נוכחו לדעת, לראשונה בחייהם, כי התחשות שהם חווים והדילמות איתן הם מתמודדות שותפות לרבים אחרים בציבור הדתי. לאחר זמן החלו הכותבים בפורום לארגן מפגשים, ונוצר הווי חברתי להומואים ולסביות דתיים שחרג מגבולות המרחב הווירטואלי.
אחת הקבוצות החברתיות הבולטות הייתה קבוצתו של בחור שהשתמש בשם הבדוי "אסף זהבי" - בחור ישיבה שחזר בתשובה על מנת להילחם בנטייתו המינית, ולאחר שנואש ממלחמתו האישית בחר להשלים עם נטייתו ופעל לריכוז קבוצות חברתיות של הומואים בציבור הדתי. בשנים 2001 עד 2005 אירגנה קבוצתו של "אסף זהבי" מפגשים קבועים שכללו פעילות חברתית ודיון על האפשרות להכיל את הנטייה המינית תוך שמירת האמונה. הקבוצה הזמינה רבנים מהציבור הדתי לאומי לדבר בפנייה והייתה מהגורמים שהניעו את השיח בין רבנים להומואים דתיים.
התבססות הקבוצות הלהט"ביות הדתיות, הפורומים באינטרנט והיצירה הקולנועית בנושא הביאו להט"בים דתיים להכרה כי מצבם אינו זמני או בר שינוי. נוצרה מסה קריטית של נשים לסביות דתיות וגברים הומואים דתיים שביקשו לקיים זוגיות עם בן זוג מאותו המין תוך שמירה על אמונתם הדתית.
קהילה דתית גאה[עריכה]
"קהילה דתית גאה" היא קואליציה של הארגונים הדתיים הגאים חברותא ובת קול וכן המניין הגאה, שבל, ואיגי דתי, הרואים עצמם חלק מקהילה אחת בעלת ערכים משותפים ומטרות דומות. [27] . ארגונים אלו רואים בזהות מינית ומגדרית חלקים מרכזיים בהווייתו של אדם, ושואפים לקבלה והשלמה עם הנטייה המינית, בשילוב עם אורח חיים דתי. בין הארגונים קיימת מחויבות אסטרטגית לשיתוף פעולה, והם עושים שימוש במותג "קהילה דתית גאה" בפרויקטים קהילתיים משותפים כגון צעדה משותפת במצעד הגאווה, ושבתות קהילתיות.
חברותא הומואים דתיים[עריכה]
|
ערך מורחב – חברותא |
חברותא, היא ארגון אורתודוקסי של הומואים מזרם הציונות הדתית, המנוהל על ידי קהילה ובראשו עומד וועד נבחר[28]. חברותא הוקמה ב-2007, על ידי בוגרי ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות. חברותא פועלת על מנת לאפשר להומואים להשלים עם נטייתם המינית ולשלבה עם זהותם הדתית ולשם כך מספקת מסגרת חברתית להומואים מבית דתי, הכוללת פעילות חברתית חודשית, טיולים, ושבתות משותפות. חברותא פועלת לשילוב הומואים בחברה הדתית באמצעים ארגון כנסים, פרסום עלונים, ופעולות אחרות לקידום שיח גלוי בנושא ומתחזקת אתר אינטרנט המשמש במה לדעות ולחוויות. חברותא אף נמצאת בשיח ישיר עם רבנים ומחנכים בשיתוף פרויקט ההסברה שבל. חברי חברותא מדריכים את קבוצות הנוער הדתיות בארגון הנוער הגאה. אנשים מתוך חברותא היו שותפים בהקמת המניין הגאה.
בת קול לסביות דתיות[עריכה]
|
ערך מורחב – בת קול |
בת קול היא ארגון של לסביות דתיות, המקיים מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים, המקיים מפגשי שיחה קבועים ופעילויות חברתיות שונות ללסביות דתיות לאורך כל השנה, ביניהן קבוצת לימוד ושבת משותפת. מפגשים אלו מהווים מסגרת חברתית חשובה וקבוצת תמיכה וסיוע. בת קול הוקמה בחורף 2005, ומראשיתה התנהלה כארגון קהילתי בעל וועדה נבחרת. בנוסף לפעילות הקהילתית פועלת בת-קול במישור הציבורי ומעוררת מודעות לנושא הנטייה המינית בחברה הדתית באמצעות ראיונות באמצעי התקשורת, ארגון כנסים, צעידה כארגון במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים ובתל אביב, ושותפות בפרויקט ההסברה שבל. נשים מבת קול היו שותפות בהקמת המניין הגאה. בבת-קול חברות היום מעל מאתיים חברות.
המניין הגאה[עריכה]
ביום כיפור ה'תש"ע, ארגנה קבוצה של לסביות הומואים בי וטרנס דתיים מבת קול וחברותא, מניין במרכז הגאה בתל אביב. למרות שיש מספר מניינים אורתודוקסים הפתוחים גם להומואים ולסביות גלויים, הרגישו המארגנים של המניין הגאה כי דווקא ביום כיפור הם רוצים ליצור מקום תפילה שבו טרנסג'נדרים, הומואים ולסביות יוכלו לעמוד לפני קונם ללא הסתרה, וללא התכחשות[29]. המניין הוא הלכתי שוויוני על פי פרוטוקול שירה חדשה. בשל שיקולים הייחודיים לקהילה הגאה, בין היתר הצורך להכיל גם כאלו שאינם מזדהים במגדר מסוים, הוא מכיל בנוסף לעזרת הנשים ולעזרת הגברים גם עזרה מעורבת. המניין מהווה אבן שואבת גם ללסביות, טרנסג'נדרים והומואים מסורתיים וחילוניים שעד אותו רגע לא ראו מקום בבית הכנסת. המניין מתאסף בחגי ישראל בלבד, ומקיים תפילות אליהם מגיע קהל של מעל מאתיים איש בכל פעם.
חברותא ובת-קול תומכים במניין הגאה, למרות התנגדות של רבנים לקיומו. [30]
נוער גאה דתי[עריכה]
בנובמבר 2009 הוקמו בארגון נוער גאה קבוצות חברתיות להומואים וללסביות צעירים דתיים הפועלת במתכונת נפרדת. הקבוצה מחולקת לבנים ובנות והיא כוללת קבוצת בנים צעירה בגילאי 15-18, קבוצת בנים בוגרת לבני ה-18-23, וקבוצת בנות בגילאי 16-22.[31] הקבוצות מרוכזות על ידי מתנדבים מארגון ההומואים הדתיים חברותא[32]. ומתנדבות מארגון הלסביות הדתיות בת-קול. החניכים והחניכות הבגירים מצטרפים לשבתות הקהילה הדתית הגאה. תכני "איגי דתי" מותאמים לבני נוער ולצעירים דתיים והפעילות מתקיימת במעטה של סודיות, תוך הקפדה על כללי חשאיות נוקשים. זאת על מנת שלא לבצע אאוטינג ולשמור על דיסקרטיות המשתתפים אשר כולם בארון.[31]
שבל - חינוך ותמיכה[עריכה]
"שבל - שהכל ברא לכבודו", מאגד בתוכו כשלושים איש ואישה, מחברותא ומבת קול[33], המקיימים מאז שנת 2008 מפגשים עם מחנכים בחברה הדתית, לצורך קידום הבנה לבני נוער ובוגרים הומואים לסביות בי וטרנס. מתנדבי שבל מגיעים לכשלושים פעילויות בשנה עם מחנכים ואנשי טיפול דתיים בבתי ספר ישיבות ואולפנות. פורמט הפעילות נלקח מארגון ההסברה החילוני חושן, בו מגיעים גבר הומו ואישה לסבית למפגש של כעשרה עד שלושים איש וממספרים על החוויות והקשיים בהם נתקלו כבני נוער וכבוגרים להט"ב.[34]. שבל זוכה לשיתוף פעולה ולסיוע בגיוס כספים מחברותא ומבת קול, לצד תמיכה מקצועית מחושן.
ארגונים נוספים[עריכה]
הו"ד - הומואים דתיים[עריכה]
|
ערך מורחב – הו"ד |
ארגון אורתודוקסי הפועל לפי תורת ישראל וההלכה היהודית שהקים ומנהל הרב רון יוסף, רב אורתודוקסי הומו גלוי. הרב רון יוסף פעיל בתחום השיח הרבני, ומקדם את "מסמך העקרונות" העוסק בשילוב הומואים בחברה הדתית ובבתי הכנסת. על פי דיווחי הארגון חתמו על המסמך עד כה כמאה רבנים, ומספר רבנים ידועים אף הודיעו על תמיכתם בפומבי. הארגון מתנגד ומפקפק ביעילותם של טיפולי המרה, ולחלופין תומך בנישואים בין גברים הומואים לנשים לסביות, ואף מקדם מיזם בנושא מאז שנת 2011. הארגון מותח ביקורת על השתתפות במצעד הגאווה.
כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים[עריכה]
|
ערך מורחב – כמוך |
כמוך היא עמותה מזרם הציונות הדתית, אשר הוקמה בשנת 2011 על ידי פעיל שפרש מחברותא. הארגון זוכה לתמיכת רבנים ונבדל מהארגונים האחרים בעמדותיו לגבי טיפולי המרה ונישואים לנשים. הארגון מעודד את הפונים אליו לבדוק את האפשרות לטיפולי המרה לשינוי אפשרי לנטייתם המינית. הארגון הקים עם הרב ארלה הראל[35] את "אנחנו" - מיזם שידוכים בין הומואים דתיים ללסביות דתיות[36], מיזם שזכה לברכת רבנים, כגון הרב חיים דרוקמן, הרב יובל שרלו, הרב רא"ם הכהן, הרב מנחם בורשטין. הארגון מתנגד לשימוש במילה גאווה בהקשר לנטייה מינית הומוסקסואלית ומתנגד לצעידה במצעד הגאווה. הארגון מקיים מפגשים חודשיים קבועים ופעילויות קהילתיות, בירושלים ובתל אביב, ומתחזק אתר אינטרנט המתעדכן בכל יום ובו חומר על הומואים דתיים.
מענה ארגוני לטרנסג'דרים דתיים[עריכה]
ככלל ארגוני הקהילה הדתית הגאה מנסים להכיל טרנסג'נדרים. גברים טרנסים הנמשכים לגברים, משתתפים בפעילויות חברותא, ואילו נשים טרנסיות משתתפות בפעילויות בת קול, הפעילויות המשותפות לחברותא ובת קול תחת הכותרת קהילה דתית גאה, פתוחות ללא הבדל מגדר ונטייה מינית ומאפשרות מקום נוח יותר לטרנסג'נדרים. טרנסים אף נכללים בפעילויות ההסברה של "שבל - שהכל ברא לכבודו". סידורי הישיבה במניין הגאה נבנו על מנת ליצור עזרה מעורבת שאינה דורשת הזדהות מגדרית, דבר שהביא לביקורת מצד מספר רבנים כלפי ארגון חברותא התומך במניין.
אם זאת מספרם המועט של טרנסג'נדרים בקהילה הדתית הגאה, והתמחותם של הארגונים במענה להומואים ולסביות, לא נותנים מענה מספק לקשיים הייחודים עמם מתמודדים טרנסג'נדרים. כדי לתת מענה ייחודי לצרכים אלו , הוקמה ב-2008 קבוצה לטרנסג'נדרים דתיים, דתיות ולדתל"ש. הקבוצה התכנסה כפעמיים בחודש בירושלים ופעילותה נמשכה כשנה וחצי. הקבוצה עברה כעת למתכונת אינטרנטית. במקביל קיים מזה כחמש שנים קו תמיכה טלפוני ותמיכה במייל המיועד לאוכלוסייה זו.[37]
בתרבות הפופולרית[עריכה]
סרטים[עריכה]
- לפניך ברעדה - יצא בשנת 2001 והציג את סיפורם של מספר הומואים ולסביות דתיים, ואת נסיונותיהם להתמודד עם נטייתם המינית מחד גיסא ועם אמונתם מאידך גיסא. היה הסרט התיעודי הראשון הדן בהומוסקסואלים ולסביות דתיים ממקור ראשון.
- את שאהבה נפשי - יצא בשנת 2004 ומציג את סיפורן של שלוש נשים לסביות דתיות-חרדיות.
- תגיד אמן - יצא בשנת 2005 בבימויו של דוד דרעי, והוא מתאר את יציאתו מהארון בפני משפחתו הדתית והתמודדותם עם נטייתו המינית.
- ירושלים גאה להציג - מציא את פעילותו של הרב יהודה לוין לביטול מצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, ואת מאבקו של הבית הפתוח לקיים את המצעד למרות המחאות.
סרטים עלילתיים :
- הסודות - סרט משנת 2007 בבימויו של אבי נשר מתאר קבוצת נערות דתיות הלומדות במדרשה תורנית שבצפת, שם שתים מהן מנהלות רומן לסבי.
- ואהבת מאת חיים אלבום יצא באותה שנה, והוא מספר את סיפורו של תלמיד ישיבת הסדר המתמודד עם היותו הומו.
- עיניים פקוחות - משנת 2009 בבימויו של חיים טבקמן עוסק ברומן בין שני גברים חרדים, ובמלחמת משמרות הצניעות בהם.
ספרים[עריכה]
- אהבת נפש מאת יהושע בר יוסף: נובלה המתארת את עולמו הפנימי של חרדי בן מאה שערים המאוהב בגבר.
- שני סיפורים קצרים מאת יצחק בשביס-זינגר שיצאו בעברית בקובץ "ינטל, בחור הישיבה": הסיפור "השניים" מספר את סיפור אהבתם הטראגית של שני אברכים צעירים, העוברים מן העיירה לעיר גדולה כדי שיוכלו לחיות יחד; והסיפור "ינטל, בחור הישיבה" (שעליו מבוססת באופן רופף עלילת הסרט ינטל), המספר על נערה צעירה המשתוקקת להיות גבר, ובסופו של דבר לובשת בגדי גברים, עוברת לעיר אחרת, חיה שם כגבר ומתחתנת עם בחורה.
- "שתיקת החרדים" מאת שייע בריזל (שם עט) מתאר את גילויו של בריזל כי אביו, סופר סת"ם, הוא הומוסקסואל.
- "החתן העשירי" הוא ספר מאת סופיה רון-מוריה, העוסק באישה המגלה היא חתנה לעתיד אותו הכירה דרך שידוך הוא למעשה הומוסקסואל ארוניסט.
- "זוג יונים בנים" מאת נדב שטכמן הוא ספר ילדים אודות הדילמה בה נמצא יוני היון (זכר היונה) אשר מצוּוה להיכנס לתיבת נח עם בת זוג ממין נקבה, אך אינו יכול להתנכר למני, בן הזוג האהוב שלו, ולהפקירו נוכח המבול המתקרב.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- עירית קורן, ארון בתוך ארון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
- סטיבן גרינברג, הומוסקסואליות ואלהים - לבטים של רב אורתודוקסי, בספר: אסא קידר (עורך), שיחות עם יצר הרע, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007.
- סטיבן גרינברג, עם אלוהים ועם אנשים - הומוסקסואליות במסורת היהודית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.
- י. בליי, א-אינטגרציה כמנגנון התמודדות בקונפליקט בין דת והומוסקסואליות. עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2008.
- Padva, G. (2011). Gay Martyrs, Jewish Saints and Infatuated Yeshiva Boys: The Emergence of the New Israeli Religious Queer Cinema. Journal of Modern Jewish Studies 10(3): 421-438.
קישורים חיצוניים[עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל להט"ב | ||
 |
פורטל יהדות | ||
ארגונים[עריכה]
- חברותא - הומואים דתיים - דף הבית
- בת קול - לסביות דתיות - דף הבית
- שבל - שהכל ברא לכבודו - תמיכה וחינוך לסובלנות
- הו"ד - ארגון הומואים דתיים - דף הבית
- כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים - דף הבית
- קשת רבנים - ארגון רבנים גיי פרנדלי - דף הבית
מאמרים[עריכה]
- תפישת היחסים ההומו-לסביים בחברה הדתית לאומית, "אנשים בישראל - המדריך לחברה הישראלית", 9 בדצמבר 2009
- זאב שביידל, אח (ר)ים בקרבנו - על מקומם של דתיים הומולסביים בחברה הדתית, אקדמות י"ז
- זיוה אופק, תגובה לאח (ר)ים בקרבנו, אקדמות י"ט
- הרב שרלו בכנס ארגון הו"ד - תמליל מפגש מדצמבר 2008
- עדן ארזי, למה רק ארבעה מינים
- ניולד, ר. (2004). הלכה ומעשה: הומואים דתיים בישראל בראי תיאורית הפרקטיקה, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
- ר. לוביץ, עמדת היהדות בשאלת היחסים בין בני מין אחד, וקווים מנחים ליישומה בחינוך, שנתון המכללה הדתית למורים על שם ליפשיץ, 233-251. מופיע באתר מכון מופ"ת, 1996.
- לוביץ, ר. (2002). סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות, 11, עמ' 9-15.
- לוביץ, ר. (2010). לחתור כדי לא לטבוע: היחס להומוסקסואליים דתיים - האתגרים שלפנינו, דעות, 50, טבת תשע"א.
- פרבר, ז. (2012). הומוסקסואלים בקהילה אורתודוקסית, The Jewish Journal, מאנגלית זאב שביידל.
מהעיתונות[עריכה]
- גאווה ודעה קדומה, ראיון עם רסן יהושע גורטלר, הומו דתי מחברותא, "במחנה", 10 ביוני 2009
- ארון בתוך ארון, באתר הארץ, 10 ביוני 2003
- קובי נחשוני, הרב שרלו להומואים הדתיים: עדיף לצאת מהארון, באתר ynet, 21 בדצמבר 2008
- הרב אבינר: הומו יכול להתחתן בלי לספר לאשתו באתר חברותא, 20 בדצמבר 2008
- שי דורון, עושים אמנות ודת מחוץ לארון, באתר nrg מעריב, תערוכת אמנות של הומואים ולסביות דתיים, 23 במרץ 2009
- עמית לוי, צא מזה? בכלל לא בטוח, באתר ynet, 7 באפריל 2009
- ראיון עם הרב רון יוסף והרב יובל שרלו, ב"רדיו ללא הפסקה", 12 בפברואר 2010
- יהודה שלזינגר, ואהבת לרעך, באתר ישראל היום, 4 במרץ 2011
- תמר רותם, גם כך אפשר להיות הומו ודתי, הארץ, 18/02/11
- יאיר אטינגר, תופעה: הומואים ולסביות מהציבור הדתי מתחתנים כדי להקים משפחה, הארץ, 11/03/11
הערות שוליים[עריכה]
- ^ מהר"ל מפראג, באר הגולה - כרך שני, חלק שישי, מהדורה בעריכת יהושע דוד הרטמן, מכון ירושלים, תשס"ג, באתר HebrewBooks
- ^ מהר"ל מפראג, חדושי אגדות - כרך רביעי, מסכת חולין, ירושלים, תשכ"ד, באתר HebrewBooks
- ^ הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, חלק ו' - אורח חיים, חלק רביעי, סימן קט"ו, בני ברק, תשמ"ב, באתר HebrewBooks
- ^ אתר "לפניך ברעדה".
- ^ "אין דבר כזה הומו דתי", nrg, 12/12/2004
- ^ זאב שביידל, אח (ר)ים בקרבנו - על מקומם של דתיים הומולסביים בחברה הדתית, אקדמות י"ז תשס"ו.
- ^ עמירם ברקת, כנס רבנים ראשון על מקומם של ההומואים בקהילה, וואלה! 1.1.2004.
- ^ הרב לוביץ' במאמר על יחס היהדות להומוסקסואליות, באתר "חברותא", 26 בינואר 2010 (לקוח מכתב העת "דעות" גיליון 11, אלול תשס"א, אוגוסט 2001)
- ^ חדשות nana10, קריאה לשינוי הגישה להומוסקסואלים דתיים, באתר נענע 10, 14 בפברואר 2010
- ^ הומו דתי? יש דבר כזה באתר Mako
- ^ ראו באתר חברותא
- ^ הרב ארלה הראל יוצא כנגד רבנים ומחנכים הפוגעים בהומואים באתר חברותא
- ^ איתמר מרילוס, באישור הרבנים: שידוכים בין הומואים ללסביות , באתר ynet, 21 באוגוסט 2011
- ^ 14.0 14.1 14.2 קובי נחשוני, רבנים בארצות הברית: לקבל את ההומואים וילדיהם, ynet,28.07.10
- ^ 15.0 15.1 15.2 יאיר אטינגר, עשרות רבנים אורתודוקסים גיבשו מסמך עקרונות הקורא להכיר בהומואים ולסביות, הארץ, 29/07/10
- ^ רונן לוביץ, סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות. דעות, 11, עמ' 13, 2002
- ^ ראו באתר של הקהילה היהודית הרפורמית
- ^ ראו אתר המכון ליהדות ונטייה מינית
- ^ הרב רונן לוביץ', סלידה, סובלנות ומתירנות, דעות 11, אוגוסט 2001
- ^ מרב יודילוביץ', הסרט על היציאה מהארון לא יוקרן ב"דוקאביב", באתר ynet, 21.3.2005
- ^ דוד לוי, שינוי מין, תשובה באתר כיפה
- ^ הרב ח. ג'קטר, תחומין, כג, תשס"ג
- ^ ברוך אפרתי, היחס לשינוי מין, תשובה באתר כיפה
- ^ הרב דרור ברמה, מה יחס ההלכה לטרנסג'נדרים?, באתר ynet, 08.07.08
- ^ יובל שרלו, שינוי מין, תשובה באתר כיפה
- ^ כך, למשל, כותב פרופ' אדמיאל קוסמן על "צעירים הומוסקסואלים עדיני נפש, השואפים לבניית זוגיות יהודית על טוהרת חיי הקדושה" אדמיאל קוסמן, כשאדם רע קורים אותו סדומי, אבל לא הומו, באתר הארץ.
- ^ קהילה דתית גאה בפייסבוק
- ^ ראו באתר חברותא
- ^ המניין הזה הוא מצעד הגאווה שלנו טור דעה
- ^ חברותא תומכת במניין הגאה באתר חברותא, 16 בספטמבר 2009, אלול תש"ע.
- ^ 31.0 31.1 רחלי מלק-בודה, נוער בארון הקודש, ynet, 25.01.11
- ^ איגי דתי – קבוצות הנוער והצעירים באתר חברותא
- ^ שבל - שהכל ברא לכבודו - באתר חברותא
- ^ ראיון עם אירית צביאלי-אפרת, מנכ"ל חושן, וגידי גרונברג, מתנדב בשבל בערוץ 2
- ^ ראו [1]
- ^ באתר כמוך
- ^ אתם ואתן לא לבד, באתר GoTrans
