זכויות להט"ב בפרו
.svg) | |
| פרו | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1924 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר, אין חיוב להעברת ניתוח להתאמה מגדרית |
| שירות צבאי | לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | אין הכרה בזוגיות חד מינית (מוצע) אם כי נישואים חד-מיניים אשר בוצעו בחו"ל מוכרים |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים, יחידים רשאים לאמץ ללא קשר לנטייה מינית |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בפרו מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית בקרב מבוגרים בהסכמה חוקית בשטחי המדינה מאז 1924. עם זאת, משקי בית בראשם זוגות חד מיניים אינם זכאים לאותן הכרות משפטיות הזמינות לזוגות הטרוסקסואלים.
בינואר 2017 נכנס לתוקף צו שהוציא הנשיא פדרו פבלו קוצ'ינסקי האוסר על כל צורות של אפליה ופשעי שנאה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית. באפריל 2019, הורה בית המשפט החוקתי האחד-עשר של בית המשפט העליון לצדק בלימה לרשום את הנישואים החד-מיניים של סוזל פאראדס וגרייס אלחובין, שנישאו ב-2016 במיאמי.[1]
הומוסקסואליות בפרו העתיקה הוגדרה כנושא שבשגרה בעת תרבות המוצ'ה בין השנים 700–1000 לספירה אם כי לאחר כיבושם של הספרדים הנוצרים והחלתה של ההאינקוויזיציה הספרדית, נחקקו חוקים המטילים על "מעשי סדום" עונש מוות בעוד חוקים שנועדו להגן על "המוסר הציבורי", כגון סעיף 183 לחוק העונשין על "תערוכות ופרסומים מגונים", שימשו גם נגד לסביות והומואים. יחסה של החברה להומוסקסואלים היה בדרך כלל עוין ועדיין מושפע מהכנסייה הקתולית, אם כי מאז שנות ה-80, ייסוד הארגון "Movimiento Homosexual de Lima" חולל שינויים באופן שבו התייחסה התקשורת להומוסקסואליות. במהלך מצעד הגאווה הראשון של הבירה לימה בשנת 2002, רוב המפגינים לבשו מסכות בדומה למצעדים הראשונים במדינות השכנות ארגנטינה וקוסטה ריקה כדי להימנע מרדיפות הציבור. במהדורתו בשנת 2017, משך מספרי שיא של משתתפים בו לקחו חלק פוליטיקאים בולטים.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – הומוסקסואליות בפרו העתיקה |
תרבות המוצ'ה (100–700 לספירה) לא התייחסה להומוסקסואליות באופן שלילי או נשאה עמדות מזלזלות נגדה בעוד כ-40% מהקרמיקה של מוצ'ה (ואקוס) מתארת יחסים הומוסקסואלים בין נשים לסביות וגברים הומואים. באופן דומה, תרבות צ'ימור (900–1470 לספירה) לא ראתה הומוסקסואליות בצורה שלילית, בעוד קרמיקת צ'ימור גם כן בדומה למוצ'ה, המתארת פעילות הומוסקסואלית קיימת עד היום. עם זאת, רבים מהקרמיקה והחפצים הללו הושמדו על ידי הספרדים הנוצרים שראו בהם כ-"בלתי מוסריים". אנשי האיימרה ראו בהומוסקסואלים כ-"יצורים על טבעיים ושמאנים בעלי יכולות קסם".
_01.jpg)
התפיסה של אימפריית האינקה לגבי הומוסקסואליות אינה ברורה והיא נושא לוויכוח מתמשך. רוב התיעוד המודרני על בני האינקה נובע מהאינקוויזיציה הספרדית, שהכניסה את הנצרות לפרו ולאמריקה הדרומית וראתה הומוסקסואליות כחוטאת. על פי מקורות מסוימים, הומוסקסואליות וקרוס-דרסינג היו נסבלים ב-"מעשי פולחן", שהתקיימו בדרך כלל בטקסים דתיים ובמקדשים. "קוואריווארמי" היו שאמאנים הלובשים בקרוס-דרסינג, שהוטל עליהם לבצע טקסים לכבודו של "צ'וקי צ'ינצ'אי", אל יגואר דו-מגדרי. גברים נשיים נקראו על ידי בני האינקה כהואלמיסוסו ("hualmishcu") או וארמינצ'ו ("warminchu"). נראה שמערכות יחסים לסביות זכו להערכה רבה על ידי חברת האינקה. לסביות אשר היו ידועות בכינוין הולג'ושטה ("holjoshta") נהנו מפריבילגיות רבות ואף יכלו להשתתף בקרבות.
זנות של גברים ונשים הייתה קיימת גם באימפריית האינקה. זונות זכו ליחס בוז, נשים לא הורשו לדבר איתן, אחרת הן היו מגולחות בפומבי, וגברים נשואים שניהלו איתן יחסי מין היו נענשים בקשירת ידיהם ורגליהם ולאחר מכן נשפטו על ידי משפחת נשותיהם. למרות זאת, נראה שהן זכו להערכה רבה על ידי צעירים לא נשואים. זונות גברית, יוחסה עם זכויות יתר מסוימות בעוד אנשים אשר עסקו בה חיו במקדשים עם הנשים והתלבשו בבגדים, ונאהבו במיוחד על אצילים.[3] פרנסיסקו דה טולדו וספרדים נוספים "נחרדו" לגלות שהומוסקסואליות וקיום יחסי מין לפני נישואים היו בשגרה על ידי בני האינקה עם הגעתם במאה ה-16.[4] לאחר נפילת אימפריית האינקה ב-1572, הספרדים הנהיגו עונש מוות על "מעשה סדום" אשר כלל בין היתר פעילות הומוסקסואלית.
מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 1836–1838, חוק העונשין של בוליביה, שהוטל על ידי הגנרל אנדרס דה סנטה קרוז עם הקמת הקונפדרציה הפרו-בוליביאנית, לא אסר במפורש פעילות הומוסקסואלית.[5]
החוק הפלילי הראשון של פרו, שאושר ב-1863, כלל "מעשי סדום" כמעשה פלילי. על פי סעיף 272, אדם אשר ביצע מעשה סדום ישלח למאסר, עם אותם עונשים המוטלים על מבצעי פשעים הקשורים לאונס על פי חוק.
פעילות הומוסקסואלית בהסכמה הפכה לחוקית מאז חקיקת חוק העונשין משנת 1924. גיל ההסכמה בפרו השתנה מספר פעמים במהלך השנים האחרונות, והיה נתון לוויכוח פוליטי,[6] אך כיום נקבע ל-14, עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, בהתאם לחוק מ-2012 החלטה של בית המשפט החוקתי של פרו.
הכרה במערכות יחסים חד מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איחודים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-26 ביולי 2010, הודיע חבר הפרלמנט חוסה ורגאס ממפלגת השלטון ברית המהפכה האמריקאית הפופולרית כי יגיש הצעת חוק המאפשרת הכרה באיחודים אזרחיים.[7] אולם בתחילת 2011 נדחתה הצעת החוק בוועדת המשפטים משום שחלק מחבריה סברו כי יהיה צורך לשנות את החוקה על מנת לאשר את החוק.
לפני הבחירות הכלליות בפרו ב-2011, שניים מהמועמדים לנשיאות, קייקו פוחימורי ואלחנדרו טולדו, הביעו את תמיכתם באיחודים אזרחיים עבור זוגות חד מיניים,[8] אך אף אחד מהם לא נבחר. הזוכה בבחירות, אויאנטה אומאלה, הצהיר כי הוא מתנגד להכרה משפטית בזוגות חד מיניים.[9] באפריל 2014, המחוקק קרלוס ברוס קיבל עצומה שנחתמה על ידי כ-10,000 אנשים בעד התרת איחוד אזרחי לזוגות חד מיניים. ברוס, שהציע את השינוי בחוק בספטמבר 2013, הביע את תקוותו שהוא "יקל על האפליה איתה מתמודדים תושבי הלהט"ב הפרואנים".
הצעת החוק הייתה אמורה לעלות לדיון ב-7 באפריל בפני ועדת המשפטים וזכויות האדם, אך בסופו של דבר נדחתה עד לאחר חג הפסחא.[10] ביוני 2014 נדונו בקונגרס מספר הצעות חוק המעניקות צורות שונות של הכרה. לאחר הדיון, הפוליטיקאי ברוס, שהצהיר במאי 2014 קודם לכן בפומבי שהוא הומוסקסואל, החליט שיש להצביע על הצעת החוק האזרחית המקורית שלו המעניקה לזוגות חד מיניים זכויות מקיפות יותר, בנפרד מההצעות האחרות, הצעת החוק המאפשרת הכרה במערכות יחסים חד-מיניות אשר הייתה אמורה להידון במושב הפרלמנט הבא, שהחל באוגוסט, אם כי הדיון נדחה בסופו של דבר פעם נוספת.
באמצע דצמבר 2014, במהלך השבוע האחרון של שנת החקיקה 2014, הוכרז כי הצעת החוק תהיה הדבר הראשון על סדר היום של הממשלה במושב הפרלמנטרי החדש, שהחל בתחילת מרץ 2015. ב-10 במרץ נדחתה הצעת חוק האיחוד האזרחי של ברוס בהצבעה של 7–4 עם 2 נמנעים ו-2 היעדרויות בוועדת המשפטים. סנאטור אחד קרא לקונגרס לשקול מחדש את הצעת החוק וההצעה הייתה אמורה להצביע ב-17 במרץ, אך הישיבה הושעתה עקב חוסר נוכחות של סנאטורים. על סדר היום עמדה גם הצעה חלופית בשם "איגוד סולידארי" אשר הייתה אמורה להצביע בתוך שבועיים, אם כי הישיבה מעולם לא התממשה.[11] ב-14 באפריל 2015, הצעת החוק נגנזה רשמית על ידי ועדת המשפטים לאחר שקיבלה שני קולות בלבד בעד במהלך בחינתה מחדש.
חברי הקונגרס ברוס ואלברטו דה בלאונדה, ממפלגת הימין-מרכז פרואנים עבור שינוי, הציגו מחדש הצעת חוק להכרה באיחוד אזרחי בקונגרס בסוף נובמבר 2016.[12][13] הצעת החוק נושאת את חתימותיהם של פוליטיקאים שונים, בהם ג'ינו קוסטה, סרג'יו דאווילה, ויסנטה זבאלוס, אנה מריה צ'וקוואנקה, גידו לומברדי, ג'נט סאנצ'ז אלווה, חואן שפוט וסגנית הנשיא מרסדס אראוז. המועמד לנשיאות פדרו פבלו קוצ'ינסקי הודיע על תמיכתו באיחודים אזרחיים עבור זוגות חד מיניים במהלך הקמפיין שלו לנשיאות.
ב-8 באוגוסט 2020 קבע משרד הכלכלה והאוצר כי בני זוג של זוגות חד מיניים של עובדי שירותי בריאות זכאים לקבל הטבות בירושה.
נישואים חד מיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 בפברואר 2017 הוגשה בקונגרס הפרואני הצעת חוק המאפשרת הכרה בנישואים חד מיניים. הצעת החוק בחסות אינדירה הוילקה, מריסה גלאב, טניה פאריון טארקי, אלברטו קינטנילה, מנואל דמרט, הוראסיו זבאלוס, מרקו ארנה ואדגר אוצ'ואה ממפלגת החזית הרחבה ואלברטו דה בלאונדה, גווידו לומברדי וקרלוס ברוס ממפלגת פרואנים עבור שינוי. הוילקה הצהירה כי החקיקה לא עוסקת ב-"יצירת הכרה משפטית אד-הוק לזוגות חד מיניים אלא עבור הרחבת את שוויון הזכויות לא יותר ולא פחות מזה".[14] ההצעה מבקשת לשנות את סעיף 234 של הקוד האזרחי כדי להגדיר נישואים כ-"איחוד המוסכם מרצון על ידי שני אנשים בעלי יכולת חוקית לעשות זאת".[15]
ב-9 בינואר 2018, בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם (IACHR) קבע כי מדינות החתומות על האמנה האמריקאית לזכויות אדם (בהן פרו) מחויבות לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא.[16][17] הפסיקה, שקבעה תקדים מחייב למדינות רבות באמריקה הלטינית, קובעת כי,
"המדינה חייבת להכיר ולהבטיח את כל הזכויות הנגזרות מקשר משפחתי בין בני אותו המין בהתאם להוראות הסעיפים 11.2 ו-17.1 של האמנה האמריקאית. (...) בהתאם לסעיפים 1.1, 2, 11.2, 17 ו-24 של האמנה האמריקאית, יש צורך להבטיח גישה לכל הדמויות הקיימות במערכות המשפט המקומיות, לרבות הזכות להינשא. (...) להבטיח את ההגנה על כל הזכויות של משפחות שנוצרו על ידי זוגות חד מיניים, ללא אפליה ביחס לאלו המורכבות על ידי זוגות הטרוסקסואלים".
— פסיקת בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם, 2018
ב-11 בינואר, נשיא בית המשפט העליון של פרו ויו"ר מערכת המשפט במדינה, דוברלי רודריגז, הצהירו שעל פרו לציית לפסיקה.[18] ב-29 בינואר 2018, שר השיכון קרלוס ברוס העריך שנישואים חד מיניים יתאפשרו בפרו בתוך שנתיים, בעוד מספר מחוקקים ושופטים לשעבר של בית המשפט העליון, בהם המחוקק אינדירה הוילקה, הצהירו כי "נישואים חד מיניים יהיו חוקיים בקרוב בפרו. לא משנה מה".[19][20] עם זאת, ממשלת פרו טרם הוציאה החלטה רשמית בעניין.
הכרה בנישואים שנערכו בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 בספטמבר 2016, בית הדין לרישום של המרשם הלאומי לזיהוי ומעמד אזרחי (RENIEC) פסק לטובת זוג חד מיני אשר נישא בחו"ל, בהתחשב בכך שנישואים חד מיניים אינם סותרים את החוק והסדר הבינלאומי. בני הזוג, אשר נישאו בבלגיה, ביקשו לרשום נכס שרכשו במדינה. עם זאת, הרשם הציבורי סירב. ב-3 בפברואר קבע בית המשפט כי הדין החל במקרה זה הוא הדין הבלגי ולא החוק הפרואני. ככזה, קבע כי בני הזוג יכולים לרכוש ולרשום נכס בפרו. הרשם הציבורי שוב סירב ואמר כי על אף שבמקרה זה הנישואים נערכו על פי החוק הבלגי, הדבר סותר את החוק והסדר הבינלאומי על פי אמנות שנחתמו על ידי פרו. בספטמבר, בית המשפט קבע כי הנישואים אינם יכולים להיות עולים בקנה אחד עם הסדר הציבורי הבינלאומי מכיוון שנישואים חד מיניים מותרים במדינות רבות ושוב קבע כי החוק הפרואני אינו חל על המקרה מכיוון שמדובר בנישואים המנוהלים על פי חוקי בלגיה. כתוצאה מכך, לזוגות חד מיניים שנישאו במדינה זרה יהיו רשאים לרשום נכסים שרכשו בפרו ויוכרו זכויותיהם הכלכליות.[21]
.jpg)
בפסק דין שפורסם ב-9 בינואר 2017, בית המשפט החוקתי ה-7 של לימה הורה ל-"RENIEC" להכיר ולרשום נישואים של זוג חד מיני, אוסקר אוגרטצ'ה ופידל ארוצ'ה, שנישאו בעבר במקסיקו סיטי. בית המשפט קבע כי אי הכרה בנישואים חד מיניים שנערכו במדינות אחרות תהיה מפלה ביותר ומנוגדת הן לחוקה הפרואנית והן להוראות של חוקות בינלאומית רבות. בית המשפט מצא כי "הסיבה היחידה שבגינה לא הוכרו הנישואים היא משום שנכרתו בין בני אותו המין", בעוד טענה זו "אינה סבירה ואובייקטיבית". בנוסף, ציטט תקדימים בינלאומיים רבים, כולל אטלה ריפו ובנותיו נגד צ'ילה ואוברגפל נגד הודג'ס.[22][23][24] "RENIEC" הצהיר כי יערער על פסק הדין לבית המשפט העליון לצדק של לימה.[25] בית המשפט העליון לצדק דחה את התיק במרץ 2018, מכיוון שאוגרטצ'ה הגיש את התביעה נגד "RENIEC" שישה ימים מאוחר מדי. אולם בית המשפט לא פסק לגופו של עניין. אוגרטצ'ה הודיע על כוונתו לערער לבית המשפט לחוקה.[26] בית המשפט דן בתיק ב-20 ביוני 2018.[27] ב-3 בנובמבר 2020, בית המשפט לחוקה הצביע בעד 3–4 לדחות את עתירתו של אוגרטצ'ה לרשום את נישואיו ב-"RENIEC".[28] אוגרטצ'ה הוא מייסד התנועה ההומוסקסואלית של לימה, קבוצת תמיכה להט"ב פרואנית שנוסדה בשנת 1982.
באפריל 2019, הורה בית המשפט החוקתי האחד-עשר של בית המשפט העליון לצדק בלימה לרשום את הנישואים החד-מיניים של סוזל פאראדס וגרייס אלחובין, שנישאו ב-2016 במיאמי.[1]
באפריל 2019 דווח כי ארבעה תיקים המבקשים הכרה בנישואים חד מיניים בפרו תלויים ועומדים. אחד מהם מדבר על נישואים שנערכו בחו"ל, שבגינם ביקשו בני הזוג הכרה בפרו באמצעות תביעה משפטית. אחר הובא על ידי אזרח פרואני המבקש את הזכות להינשא לבן זוגו החד-מיני בפרו מבית משפט בלימה. נלי פארדס רוחאס, תובעת ציבורית של "RENIEC", קראה לקונגרס הפרואני להכשיר נישואים חד מיניים בחוק.[29]
הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 2.2 לחוקת פרו קובע כי "לכל אדם הזכות לשוויון בפני החוק. אין להפלות אדם על בסיס מוצא, גזע, מין, שפה, דעה, מצב כלכלי, או כל מאפיין ייחודי אחר" בעוד ניתן לכלול נטייה מינית וזהות מגדרית תחת "כל תכונה מבדלת אחרת", אך אינן מוזכרות במפורש.
עם זאת, מאז מאי 2004, קוד הנוהל החוקתי (חוק 28.237) קובע במפורש כי ניתן להשתמש בכתב האמפארו, מונח ברוב מדינות העולם הדוברות ספרדית לערובה חוקתית להגנה על אנשים מפני איום או הפרה של הזכויות המוכרות בחוקה, במקרה של אפליה המבוססת על אפליה על רקע נטייה מינית.
ביולי 2013, הקונגרס הצביע נגד, 56–27 עם 18 נמנעים, הצעת חוק לתיקון חוקי פשע השנאה של פרו כך שיכללו נטייה מינית וזהות מגדרית.
עד פברואר 2016, נוסח חוק עונשין חדש שהיה תלוי ועומד בוועדת המשפטים וזכויות האדם אשר יקבע הגנה מפורשת עבור תושבי להט"ב מפני אפליה, רדיפה והסתה לשנאה. כדי לשבור את המבוי הסתום הפוליטי בתוך הקונגרס, צו ממשלתי (מספר 1323) המוסיף את המונחים נטייה מינית וזהות מגדרית לחוקי פשעי שנאה ומניעת אפליה קיימים, פורסם בעיתון הרשמי של המדינה, עם כניסת חוק העונשין החדש לתוקף ב-7 ינואר 2017. הצו הוצא על ידי הנשיא הנבחר לאחרונה פדרו פבלו קוצ'ינסקי.
עם זאת, במאי 2017, הקונגרס הפרואני הצביע ב-66 קולות מול 29 כדי להסיר את הוראות הצו מחוקי פשעי השנאה ונגד אפליה. לחברי המפלגה הלאומנית הגדולה בקונגרס, פופולאר פורס, שמנהיגה הפסיד לקוצ'ינסקי בבחירות 2016, הצטרפו חברי מפלגת הברית להתקדמות, כדי להסיר את ההוראות שהונפקו בצו.[30] אף על פי כן, הנשיא קוצ'ינסקי הטיל וטו על החקיקה, וחברי המפלגות המתנגדות מאז לא הצליחו לעקוף את הווטו שלו. החל מנובמבר 2018, על פי סעיפים 46 ו-323 לחוק העונשין, הצו שניתן בשנת 2017 על איסור של אפליה, הסתה לאפליה ופשעי שנאה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית מוגדר כחוק.[31]
בשנת 2020, בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם קבע שאזול רוחאס מרין, אישה טרנסג'נדרית, עברה עינויים במעצר משטרתי בשנת 2008 בה הייתה מוגדרת עוד כגבר הומוסקסואל.[32]
חוקים אזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לצו 2017 האוסר על אפליה נגד תושבי להט"ב ברחבי המדינה, מספר אזורים ומחוזות חוקקו חוקים משלהם נגד אפליה המכסים בין היתר נטייה מינית וזהות מגדרית אלה כוללים את האזורים: אייקוצ'ו, לה ליברטד, לורטו, מוקיואגוא, סן מרטין, טקנה, אוקאיאלי, המחוזות: אלטו סלבה אלגרה, קסטיליה, מיראפלורס ופואבלו ליברא. לאחרים ישנן הגנות בשטחם אך רק על בסיס נטייה מינית בהם: אמזונה, אפורימאק, קאלאו, הואנקאבאליקה, הואנוקו, איקה, ג'ונין ומדר דה דיוס כמו גם מחוזות קאג'מרקה, קניטה, קוטרבו, למבאיק, לימה, פיורה, סנטה וסאלנה והמחוזות אנקון, צ'קלאקאיו, צ'רקאטו, ג'קובו האנטר, חסוס מריה, לינס, מג'ס, מיראפלורס (ארקיפה), מורופון, פצ'אקמק, פיקסי, סן איסידרו, סן חואן דה לוריגנצ'ו, סן מיגל, סאניה, סנטה אניטה, סנטה מריה דל. מאר, סנטיאגו דה סורקו ווילה אל סלבדור.[33]
זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרנסג'נדרים רשאים לשנות את שמם כך שיתאים לזהותם המגדרית. עם זאת, במאי 2014, בית המשפט החוקתי בפרו קבע שאישה טרנסג'נדרית אינה יכולה לשנות את מגדרה במסמך הזהות הלאומי שלה.[34] ב-21 באוקטובר 2016, בית המשפט הפך את החלטתו משנת 2014, בה קבע כי מין יכול להיות מוגדר רק כביולוגי וכרומוזומלי. בפסיקה חדשה זו, שפורסמה ב-8 בנובמבר, הודה בית המשפט שישנם אנשים שלא מוגדרים רק על ידי המין הביולוגי שלהם, בעוד יש לקחת בחשבון גם את המציאות הנפשית והחברתית שלהם. לפיכך, בית המשפט הכיר מאז בזכותם של טרנסג'נדרים לזהותם המגדרית. עם החלטה זו, טרנסג'נדרים בפרו עשויים להגיש בקשה לשינוי מגדר בפני שופט ללא צורך בחיוב העברת ניתוח להתאמה מגדרית. בכך, הצטרפה פרו למדינות אמריקה הדרומית: ארגנטינה, בוליביה, קולומביה, אקוודור ואורוגוואי אשר מקלות על דרישות לשינוי מגדרי.
ב-4 בנובמבר 2016, הוצגה בקונגרס הפרואני הצעת חוק המאפשרת לטרנסג'נדרים לשנות את מינם באופן חוקי ללא צורך בחיוב העברת ניתוח להתאמה מגדרית. הצעת החוק גם מבקשת לאפשר לטרנסג'נדרים גישה לדרכונים ולמסמכי זהות אחרים התואמים את זהותם המגדרית.[35] החל ממרץ 2021, חוק הזהות המגדרית תלוי ועומד בבית המחוקקים, הנתמך על ידי חברות הקונגרס רוסיו סילבה סנטיסטבן, מוניקה סאוודרה, קרולינה ליזארגה וחבר הפרלמנט העצמאי ארלט קונטררס.[36]
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי סעיף 269 לחוק העונשין הצבאי משנת 1988, אנשי צבא ומשטרה שעסקו בפעילות הומוסקסואלית, היו עלולים להיענש בעונש של בין 60 יום ל-20 שנות מאסר או שחרור ללא כבוד מהכוחות. אף על פי שלא נאסר באופן מפורש להיות הומוסקסואל, מגייסים נהגו לדחות מועמדים שהם חושדים שהם הומוסקסואלים.
ב-9 ביוני 2004, בית המשפט החוקתי של פרו קבע כי מדובר בסוג של אפליה בלתי חוקתית לשחרר אנשים שביצעו מעשים הומוסקסואלים מהצבא, בהתחשב בעובדה שמתאפשרים מעשים הטרוסקסואלים מקבילים.[37]
תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) רשאים לתרום דם בפרו ללא הגבלות. ביולי 2015, בתגובה לאישה לסבית שנדחתה מתרומת דם בשל נטייתה המינית, פרסם משרד הבריאות הודעה בגנות האירוע ואישר כי נטייתו המינית אינה מניעה לתרום דם.[38][39][40]
עם זאת, כאשר הקומיקאית והמחזאית קרולינה סילבה סנטיסטבן ביקשה לתרום דם בתחילת 2018, בקשתה נדחתה על רקע נטייתה המינית. דה יורה, כללי תרומת דם בפרו אינם מונעים ממבקשים הומוסקסואלים לתרום, אם הם במצב בריאותי תקין, אם כי דה פקטו, מספר מכוני דם דחו תורמים אלה.[41]
תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה הפרואנית נחשבת בדרך כלל כעוינת עבור זכויות להט"ב מאחר שלכנסייה הקתולית ישנה השפעה רבה במדינה. עם זאת, הגישות כלפי הנושא הפכו בעלות קבלה רחבה יותר בשנים האחרונות, בהתאם למגמות ברחבי העולם. החקיקה והפסיקות האחרונות של בתי המשפט גם העניקו לתושבי להט"ב זכויות משפטיות רחבות יותר, כגון הזכות לתרום דם, זכותם של טרנסג'נדרים לשנות את מגדרם החוקי, הזכות לשרת בגלוי בצבא, והזכות להיות מוגנים מפני אפליה. מצעדי גאווה שנתיים מתקיימים בלימה, ארקיפה, טרוחיו, צ'יקלאיו, איקיטוס, פיורה, קוסקו וקייאו. בשנת 2017, המצעד של הבירה לימה משך מספרי שיא של משתתפים, במהלך לקחו חלק פוליטיקאים בולטים.[2] במהלך מצעד הגאווה הראשון של לימה בשנת 2002, רוב המפגינים לבשו מסכות בדומה למצעדים הראשונים במדינות השכנות ארגנטינה וקוסטה ריקה כדי להימנע מרדיפות הציבור.
במאי 2015, "PlanetRomeo", רשת חברתית עבור להט"ב, פרסמה את אינדקס האושר הראשון שלה (GHI). גברים הומוסקסואלים מלמעלה מ-120 מדינות נשאלו על איך הם מרגישים לגבי השקפת החברה על הומוסקסואליות, איך הם חווים את הדרך שבה הם מיוחסים על ידי אנשים אחרים ועד כמה הם מרוצים מחייהם. פרו דורגה במקום ה-87 עם ציון "GHI" של 24.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית הלימודים הלאומית לחינוך הפרואנית לשנת 2016 כוללת מידע על נושאי נטייה מינית, מין ומגדר. נטייה מינית מתוארת רשמית כ-"משיכה רגשית ומינית כלפי אדם אחר אשר אינה בחירה מרצון שאדם עושה ברגע ואז משנה אותה. היא תוצאה של אינטראקציה מורכבת של נסיבות רבות במהלך החיים: ביולוגיים, היבטים קוגניטיביים וסביבתיים".[42]
טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1924)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 2012)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 2017)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 2017)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) | (מאז 2017)
|
| חוקים נגד פשעי שנאה הכוללים נטייה מינית וזהות מגדרית | (מאז 2017)
|
| נישואים חד מיניים |  (מוצע, ממתין)
|
| הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) | (מוצע, ממתין)
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים |
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים |
|
| אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית |
|
| לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא | (מאז 2009)
|
| זכות לשינוי מגדר בחוק | (מאז 2016)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות |
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים |
|
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם |
|
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 La Justicia de Perú reconoció matrimonio entre dos mujeres, Agencia Presentes, 2019-04-05 (בספרדית)
- ^ 1 2 Redacción LR, Marcha del Orgullo Gay: Miles de personas llenaron la plaza San Martín [VIDEO], larepublica.pe, 2017-06-30 (בספרדית)
- ^ Las ‘Pampayrunas’ del Incanato, SUMAQ, 2018-05-20 (בספרדית)
- ^ Nuevatribuna, La cultura inca y la sexualidad, Nuevatribuna (בספרדית)
- ^ Bolivia: Código Penal Santa Cruz (1834), 6 de noviembre de 1834, www.lexivox.org
- ^ Pleno reconsideró exoneración de segunda votación a proyecto sobre libertad sexual, www2.congreso.gob.pe
- ^ Vargas afirma que uniones de hecho entre parejas del mismo sexo son "un derecho humano", web.archive.org, 2012-03-05
- ^ Keiko difiere con Kenji sobre adopción de niños por parejas homosexuales | El Comercio Perú, web.archive.org, 2011-11-08
- ^ "el Todopoderoso", Perú: aspirante izquierdista Ollanta Humala se suma a rechazo de iglesia a bodas gay, "El Todopoderoso", 2011-03-21
- ^ WATCH: Times May Finally Be Changing For Gays in Peru, HuffPost, 2014-04-10 (באנגלית)
- ^ Unión Solidaria: Se suspendió debate del dictamen por falta de quórum | Política | Peru21, web.archive.org, 2016-10-11
- ^ Lima Gay Net, LimaGay.net: Presentaron al Congreso proyecto de Unión Civil entre personas del mismo sexo, LimaGay.net, 2016-11-30
- ^ Unión civil: Nuevo proyecto de ley se presentaría la siguiente semana y estas serían algunas de sus novedades | Política | Peru21, web.archive.org, 2016-11-09
- ^ Peruvian Lawmakers Introduce Gay Marriage Bill On Valentine's Day, On Top Magazine (ב־)
- ^ Lima Gay Net, LimaGay.net: Se presentó proyecto de ley de Matrimonio Igualitario en el Peru, LimaGay.net, 2017-02-14
- ^ "Latin American human rights court urges same-sex marriage legalization". Reuters (באנגלית). 2018-01-10. נבדק ב-2021-12-02.
- ^ Inter-American Court endorses same-sex marriage; Costa Rica reacts, The Tico Times | Costa Rica News | Travel | Real Estate, 2018-01-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Judicatura: Perú debe respetar decisión CorteIDH sobre matrimonio homosexual, La Vanguardia, 2018-01-12 (בספרדית)
- ^ GrupoRPP, Huilca: “Matrimonio entre personas del mismo sexo debe implementarse en el Perú”, RPP, 2018-02-11 (בספרדית)
- ^ NOTICIAS OJO, Carlos Bruce hace anuncio: “Matrimonio gay se dará pronto en Perú” | ACTUALIDAD, Ojo, 2018-01-30 (בספרדית)
- ^ Ana Bazo Reisman, Matrimonios gay pueden adquirir e inscribir bienes en el Perú, La Ley - El Ángulo Legal de la Noticia (בספרדית)
- ^ Stefanie Gerdes, Court orders Peru to recognize its first same-sex marriage, Gay Star News, 2017-01-10 (באנגלית בריטית)
- ^ Poder judicial emitió histórica sentencia en favor del matrimonio homosexual | Actualidad | Peru21, web.archive.org, 2017-01-13
- ^ Lima Gay Net, LimaGay.net: Ordenan a RENIEC reconocer e inscribir matrimonio entre personas del mismo sexo realizado en México., LimaGay.net, 2017-01-09
- ^ ¿Por qué es importante que Reniec apele fallo sobre matrimonio de Óscar Ugarteche?, redaccion.lamula.pe (בספרדית)
- ^ Redacción LR, Ugarteche: “Esta lucha no acaba acá, iré al Tribunal Constitucional”, larepublica.pe, 2018-03-29 (בספרדית)
- ^ GrupoRPP, Tribunal Constitucional debate reconocimiento de matrimonio gay, RPP, 2018-06-20 (בספרדית)
- ^ Por primera vez tres candidatos a presidir Perú apoyan el matrimonio homosexual, es-us.noticias.yahoo.com (ב־)
- ^ Redacción LR, Reniec: Urge que el Congreso legisle el matrimonio igualitario, larepublica.pe, 2019-04-21 (בספרדית)
- ^ Lima Gay Net, LimaGay.net: El Congreso derogó protección contra crímenes de odio por orientación sexual e identidad de género., LimaGay.net, 2017-05-05
- ^ LP • Pasión por el Derecho, Código Penal peruano [actualizado 2021], LP, 2021-08-07 (בספרדית)
- ^ "Azul Rojas Marín: Peru found responsible for torture of LGBT person". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-04-07. נבדק ב-2022-01-06.
- ^ NOTICIAS PERU21, Municipalidad de Lima aprobó Ordenanza Metropolitana contra toda forma de discriminación [FOTOS | LIMA], Peru21, 2019-04-30 (בספרדית)
- ^ Peru rejects change of gender for transgender individuals on national identity document - Peru this Week, web.archive.org, 2016-12-21
- ^ Perú necesita una Ley de Identidad de Género y hoy se hizo algo importante | Sin Etiquetas, web.archive.org, 2017-04-24
- ^ Natalia Puertas Cavero, Peru's Gender Identity Law advances in Congress after four years of obstacles, AL DÍA News, 2021-03-31 (באנגלית)
- ^ Sentencia 0023-2003-AI/TC, Constitutional Tribunal of Peru (9 June 2004), International Commission of Jurists (באנגלית אמריקאית)
- ^ PRONAHEBAS - El Programa Nacional de Hemoterapia y Bancos de Sangre, web.archive.org, 2018-07-01
- ^ NOTICIAS EL COMERCIO PERÚ, Mujer no pudo donar sangre por ser lesbiana: esto dice la ley | LIMA, El Comercio Perú, 2015-07-08 (בספרדית)
- ^ Minsa: 'Orientación sexual no es impedimento para donación de sangre' | Actualidad | Peru21, web.archive.org, 2017-08-12
- ^ Por Distintas Latitudes, Donar sangre si eres LGBTI+: historias de exclusión y discriminación sutil en América Latina, Distintas Latitudes, 2018-08-27 (בספרדית)
- ^ Estos son los cambios al Currículo Nacional de Educación, redaccion.lamula.pe (בספרדית)
