זכויות להט"ב בדרום אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות להט"ב בדרום אפריקה דרום אפריקהדרום אפריקה
דרום אפריקה
דרום אפריקה
מעמד בחוק חוקי בקרב גברים מאז 1998 (באופן רשמי דה יורה), חוקי בקרב נשים מאז ומעולם
טרנסג'נדריות ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש
שירות צבאי לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת
הגנה מפני אפליה הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית (בחוקה) וזהות מגדרית
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית ישנה הכרה בנישואים חד-מיניים מאז 2006
אימוץ ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים מאז 2002
הצבעה על הצהרת האו"ם בעד (מיוזמות ההצהרה)

זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בדרום אפריקה מוגדרות כשוות לאלו של הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. לדרום אפריקה ישנה היסטוריה מורכבת ומגוונת לגבי זכויות להט"ב בשטחה. המעמד המשפטי והחברתי של בין 400,000 למעל 2 מיליון דרום אפריקאים הכוללים לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים הושפע לאורך השנים משילוב של מידות דרום אפריקאיות מסורתיות, קולוניאליזם, ההשפעות המתמשכות של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד והתנועה שקמה לאחריה.

חוקת דרום אפריקה שלאחר עידן האפרטהייד הייתה לחוקה הראשונה בעולם שהפלילה אפליה על רקע נטייה מינית, ובהמשך המדינה הפכה לחמישית בעולם שמכשירה נישואים חד-מיניים לאחר הולנד (2001), בלגיה (2003), ספרד וקנדה (2005) ולראשונה ביבשת אפריקה. זוגות חד-מיניים רשאים לאמץ ילדים במשותף (ובאופן חורג) בשטחי המדינה מאז 2002, בעוד גישה להפריה חוץ-גופית עבור זוגות לסביות ופונדקאות עבור זוגות הומוסקסואלים מוכרים מאז 2003. עם זאת, במשך השנים דווח כי אזרחי להט"ב דרום אפריקאים, במיוחד אלה המתגוררים מחוץ לערים הגדולות, ממשיכים להתמודד עם מספר אתגרים חברתיים, בהם אלימות הומופובית הכוללת במידה רבה "אונס מתקן" נגד לסביות דרום אפריקאיות במטרה "לרפא" את נטייתן המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים חד-מיניים תועדו בקרב קבוצות שונות בדרום אפריקה המודרנית לאורך ההיסטוריה. במאה ה-18 הכירו אנשי הקויקוי את המונחים "קואיטסר" (Koetsire), המתייחס לגבר אשר נקלט מינית מגבר אחר ו-"סורגוס" (Soregus) המתייחס לאוננות חד-מינית בדרך כלל בקרב חברים. קיום יחסי מין בין נשים התרחשו גם הם בקרב אנשי הקויקוי, אם כי לעיתים רחוקות יותר. לעמי הבנטו, ובראשם הזולו, סוטו, מפונדו (אנ') וצונגה (אנ'), הייתה מסורת של גברים צעירים (שידועה במונח אינקוטשן בשפת הזולו, בוקונצ'אנה בסוטו (אנ'), טינקונקאנה במפונדו, נקהונסטהאנה בצונגה (אנ') ו-"נערים-נשים" באנגלית, "boy-wives") שהתלבשו בדרך כלל כנשים (בעודם אף עונדים שדיים מזויפים), ביצעו מטלות הקשורות לנשים כגון בישול והבאת דלי מים ועצי הסקה, וקיימו יחסי מין עם בעליהם המבוגרים (הידועים כ-"נומה" בשפת הנדבלה והסוטו ו-"נימה" במפונדו ובצונגה). בנוסף, אסור היה להם לגדל זקנים ולעיתים גם לבצע שפיכה. בהגיעו של הנער לגבריות, מערכת היחסים תתפרק, והוא יוכל לקחת נומה משלו אם ירצה בכך.[1] יחסים אלו, הידועים גם בשם "נישואי מוקשים" שכן היו נפוצים בקרב כורים, נמשכו גם בשנות ה-50 של המאה הקודמת.[2]

עמי בנטו אחרים, כולל אנשי הצוואנה (אנ') ואנשי הנדבלה (אנ'),[3] היו בעלי מסורות של קבלה או אדישות כלפי יחסים חד-מיניים, בעוד גברים אשר הוגדרו כ-"נשיים" בחברה הנדבלית הפכו לעיתים קרובות למרפאים ולמנהיגים רוחניים.[4] בחברות אלה, הומוסקסואליות לא נתפסה כאנטיתזה להטרוסקסואליות, בעוד פתיחות נרחבת לעסוק בפעילות מינית עם גברים ונשים כאחד הייתה נוכחת.

"אסינגקומו" (IsiNgqumo (אנ')) הוא מונח המשמש הומוסקסואלים מדרום אפריקה וזימבבואה הדוברים שפות בנטו,[5] בניגוד לגייל, שפה אשר שימשה הומוסקסואלים דרום אפריקאים הדוברים שפות גרמאניות, בעוד המונח "סקסאנה" (Skesana) מתייחס לגברים הומוסקסואלים נשיים או טרנסג'נדרים (אשר לרוב נולדו גברים אך מתנהגים, מתלבשים ומתנהגים כנשים) המקיימים יחסי מין עם גברים ו-"אינג'ונגה" (Injonga) מתייחס לגברים הומוסקסואלים גבריים.[6]

יחסי מין הומוסקסואלים בין גברים נאסרו בדרום אפריקה כעבירת חוק מקובל (אנ') של "מעשי סדום" ו-"עבירת מין לא טבעית" שהורש מהחוק הרומי-הולנדי (אנ').[7] תיקון משנת 1969 (סעיף 20א) (אנ') לחוק עבירות המין 1957 (אנ') אסר על גברים לעסוק בהתנהגות אירוטית כלשהי כאשר היו במקום יותר משני אנשים.[8] בשנות ה-70 וה-80, פעילות להט"ב התקיימה בין תנועות שונות במדינה, כאשר חלק מהקבוצות עסקו רק במטרת קידום זכויות להט"ב במדינה ואחרות דגלו באקטיביזם רחב יותר גם כן. בשנת 1994, פעילות הומוסקסואלית בין גברים הפכה לחוקית שוב דה יורה, בעוד פעילות הומוסקסואלית בין נשים מעולם לא הוגדרה כפלילית בדומה לקולוניות אחרות לשעבר של האימפריה הבריטית. עם זאת, בעת תקופת העברת אי-ההפללה, גיל ההסכמה הוגדר כלא שוויוני בין זוגות הומוסקסואלים (19) להטרוסקסואלים (16).

במאי 1996, דרום אפריקה הפכה לתחום השיפוט הראשון בעולם שמספק הגנה חוקתית עבור אזרחי להט"ב בשטחו, באמצעות סעיף 9(3) (אנ') של החוקה הדרום אפריקאית, האוסר על אפליה על רקע "גזע, מגדר, נטייה מינית וסיבות אחרות". באותה תקופה, ארגונים כמו ארגון פעילי ההומוסקסואלים והלסביות (OLGA) עבדו עם מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני כדי לכלול הגנות עבור אזרחי להט"ב בחוקה החדשה של המדינה.[9] מאז 16 בדצמבר 2007, כל ההוראות המפלות הומוסקסואלים בחוק בוטלו רשמית, לאחר הכנסת גיל הסכמה שווה בקרב זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים של 16 שנים ללא קשר לנטייה מינית והגדרת עבירות מין במונחים נייטרלים מגדרית.[10]

תקופת האפרטהייד (1948–1994)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת שלטון המפלגה הלאומית בדרום אפריקה בין השנים 1948–1994, פעילות הומוסקסואלית בהסכמה הייתה פשע שדינו עד שבע שנות מאסר. חוק זה שימש כדי להטריד ולהוציא מחוץ לחוק אירועים של להט"ב דרום אפריקאים לצד פעילות פוליטית.[11] בינואר 1966, פשיטת פורסט טאון (אנ') על מסיבה גדולה בפורסט טאון (אנ'), יוהנסבורג, הובילה להגבלות נוספות של הממשלה על הומוסקסואלים ולסביות בדרום אפריקה.[12]

למרות התנגדות המדינה, מספר ארגוני זכויות הומוסקסואלים בדרום אפריקה הוקמו בסוף שנות ה-70. עם זאת, עד סוף שנות ה-80 ארגונים הומוסקסואלים היו מחולקים לרוב לפי קווים גזעיים והשאלה הפוליטית הגדולה יותר של מעמד האפרטהייד. "האגודה ההומוסקסואלית של דרום אפריקה" (The Gay Association of South Africa), שבסיסה במחוז הילברו במרכז יוהנסבורג, הייתה ארגון לבן בעיקרו שנמנע מלנקוט עמדה רשמית בנוגע לאפרטהייד, בעוד שהארגון "Rand Gay Organisation" היה רב-גזעי ונוסד בהתנגדות למדיניות האפרטהייד.[13][14] הוברט דו פלסיס (אנ'), אחד המלחינים הדרום אפריקאים הבולטים במאה ה-20, היה ידוע כהומוסקסואל גלוי ותומך נלהב של המפלגה הלאומית בעודו הלחין יצירות דרום-אפריקאיות לאומניות רבות. עם זאת, הוא התבטא בעניין נטייתו החד-מינית, והופיע בפני הפרלמנט הדרום אפריקאי בסוף שנות ה-60 במחאה נגד החמרה בחוקי איסור "מעשי הסדום" שכוונו נגד הומוסקסואליות.

בבחירות הכלליות של דרום אפריקה ב-1987, האגודה "GASA" ומגזין ההומוסקסואלים "Exit" תמכו במועמד המפלגה הלאומית עבור הילברו (שכונת מגורים בעיר פנימית ביוהנסבורג), ליאון דה-ביר (אנ'). קמפיין הבחירות של דה-ביר העלה את המתיחות בין פעילי להט"ב שלא התנגדו לאפרטהייד לבין אלה שכן. דה-ביר היה המועמד הראשון של המפלגה הלאומית שהתייחס לזכויות הומוסקסואלים, בעודו פרסם את קמפיין הבחירות שלו במגזין "Exit".[15][16] הדעה הרווחת של להט"ב ברחבי הילברו הייתה שההצבעה שלהם הייתה הגורם המכריע בניצחונו הסופי של דה-ביר.[17]

משנות ה-60 ועד סוף שנות ה-80, כוח ההגנה הדרום אפריקאי אילץ חיילים הומוסקסואלים ולסביות לבנות ליטול "תרופות רפואיות שונות" עבור ריפוי נטייתם החד-המינית, כולל העברת ניתוח להתאמה מגדרית.[18]

לאחר עידן האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני אישרה במגילת הזכויות שלה מצע להכרה חוקית בנישואים חד-מיניים,[19] בעוד החוקה הזמנית של המדינה אסרה על אפליה על רקע נטייה מינית. הוראות אלו נשמרו בחוקה החדשה, שאושרה ב-1996.[20] כתוצאה מכך, הפכה דרום אפריקה למדינה הראשונה בעולם שאסרה במפורש על אפליה על רקע נטייה מינית בחוקתה. שנתיים לאחר מכן, בית המשפט החוקתי של דרום אפריקה (אנ') קבע בתיק הקואליציה הלאומית לשוויון הומוסקסואלים ולסביות נגד שר המשפטים (אנ') שהוגדר -"כציון דרך היסטורי" שהחוק האוסר על פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה באופן פרטי מפר את חוקת המדינה. כתוצאה מכך, הומוסקסואליות הפכה לחוקית שוב.

בשנת 1994, במהלך נאום ההשבעה שלו כנשיא דרום אפריקה ה-10, הצהיר נלסון מנדלה באומרו:

"בשנות ה-80 הקונגרס הלאומי האפריקני עדיין קבע את הקצב, בהיותו המערך הפוליטי הגדול הראשון בדרום אפריקה שהתחייב בתקיפות למגילת הזכויות, שפרסמנו בנובמבר 1990. אבני דרך אלו נותנות ביטוי קונקרטי למה שדרום אפריקה יכולה להיות. הם מדברים על סדר חוקתי, דמוקרטי, פוליטי שבו, ללא הבדל צבע, מין, דת, דעה פוליטית או נטייה מינית, החוק יספק הגנה שווה של כל האזרחים".

בשנת 1998 העביר הפרלמנט הדרום אפריקאי את חוק השוויון בתעסוקה אשר כלל בתוכנו הגנה מפני אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית, בין קטגוריות נוספות.[21] בשנת 2000 הורחבו הגנות דומות על התאמת מקומות ושירותים ציבוריים, עם כניסתו לתוקף של חוק קידום השוויון ומניעת אפליה בלתי הוגנת (אנ').[22] בדצמבר 2005, בית המשפט החוקתי של דרום אפריקה קבע כי זה בלתי חוקתי למנוע מאנשים מאותו המין להינשא כאשר הדבר מותר לאנשים מהמין השני, ונתן לפרלמנט שנה להעביר חקיקה שתאפשר את הכרתם של נישואים מסוג הזה. בנובמבר 2006, האספה הלאומית הצביעה ברוב של 229 בעד מול 41 נגד בנוגע להצעת חוק להכשרת נישואים אזרחיים בקרב זוגות חד-מיניים, וכן שותפויות אזרחיות לזוגות לא נשואים חד-מיניים ומהמין השני. על פי הצעת החוק, קיימות החרגה של עובדי מדינה ואנשי דת שרשאים לסרב לערוך איחודים בין זוגות חד-מיניים. נשיא דרום אפריקה לשעבר, ג'ייקוב זומה היה בין מתנגדי החקיקה הבולטים ביותר. בניגוד לזומה, יורשו סיריל רמפוזה תמך בחקיקה. בשנת 2017, הצהיר בסרטון מוקלט באומרו:

"זו אמת עצובה שבאומה שלנו להט"ב הם בין הפגיעים והמודרים ביותר. הם סובלים מאפליה, אלימות והתעללות. אנחנו חייבים כעם לעשות זאת. טוב יותר ממה שאנחנו עכשיו. כולנו נולדים כמו שאנחנו. אנחנו צריכים לתמוך, לחבק ולכבד אחד את השני. כשאנחנו מתייחסים זה לזה בכבוד, כולנו יותר מכובדים. על כולנו לתרום ליצירת חברה צודקת, שוויונית ובטוחה יותר. כל דרום אפריקאי חייב להעמיד את עצמו, הקהילות שלנו, המוסדות שלנו והממשלה שלנו אחראים לשמירה על החוקים שלנו ולהגנה על הזכויות של כולם בדרום אפריקה".[23][24]

בשנת 2019, רמפוזה כלל התייחסות לאפליה על רקע נטייה מינית בנאום השבעתו לנשיאות, בעודו הצהיר באומרו כי,[25]

"בואו נסיים את השליטה שגברים טוענים לנשים, מניעת הזדמנויות, ההתעללות והאלימות, ההזנחה וההתעלמות משוויון הזכויות של כל אדם. הבה נבנה חברה שמגינה ומעריכה את הפגיעים ואשר במשך זמן רב מדי הפכו לשוליים. חברה שבה מוגבלות אינה מהווה מניעה, שבה יש סובלנות, ושאין אדם שנשפט על פי נטייתו המינית, שבה אין אדם סובל מדעות קדומות בגלל צבע עורו, שפת הולדתו או ארץ מוצאו".

מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באוגוסט 1997, בתיק ס' נגד קמפר, קבעה חטיבת הכף המערבי (אנ') של בית המשפט העליון של דרום אפריקה (אנ') כי "ההפללה המקובלת על פי חוק איסור מעשי סדום אינה מתיישבת עם הזכויות החוקתיות לשוויון ולפרטיות" בעודה הצהירה כי הוא "חדל להתקיים כעבירה כאשר חוקת הביניים נכנסה לתוקף ב-27 באפריל 1994". באופן קפדני, פסק דין זה חל רק על עבירת "מעשי סדום" ולא על חוקים אחרים המפלילים יחסי מין בין גברים, והוא היה רק לתקדים משפטי מחייב בתחום השיפוט של בית המשפט בכף המערבי. ב-8 במאי 1998, בתיק של הקואליציה הלאומית לשוויון הומוסקסואלים ולסביות נגד שר המשפטים, חטיבת חאוטנג של בית המשפט העליון (אנ') קבעה כי "פשעי החוק המקובלים של מעשי סדום וביצוע מעשה מיני לא טבעי וכן סעיף 20א לחוק עבירות מין, הם בלתי חוקתיים".[26] בית המשפט לחוקה אישר את פסק הדין ב-9 באוקטובר באותה שנה.[27] הפסיקה חלה רטרואקטיבית על מעשים שבוצעו מאז קבלת חוקת הביניים ב-27 באפריל 1994.[28]

עם זאת, אף על פי הפיכה של פעילות הומוסקסואלית בהסכמה בין גברים לחוקית, גיל ההסכמה שנקבע בחוק עבירות המין הוגדר כלא שוויוני בין זוגות הומוסקסואלים (19 שנים) והטרוסקסואלים (16 שנים). הסוגיה שונתה בשנת 2007 על ידי חוק התיקון לחוק הפלילי (עבירות מין ועניינים נלווים) (אנ'), אשר הגדיר את חוק עבירות המין במונחים נייטרלים מגדרית ונטייה מינית וקבע את גיל 16 כגיל ההסכמה האחיד עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד.[29] בשנת 2008, אף על פי שהחוק החדש כבר נכנס לתוקף, אי השוויון הקודם בנושא הוכרז כבלתי חוקי על ידי בית המשפט בתיק גלדנהויס נגד המנהל הלאומי לתביעות ציבוריות (אנ').[30]

הכרה במערכות יחסים חד-מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים חד-מיניים של זוג נשים לסביות בעיירת לנגבאן, הכף המערבי, 2007

ב-1 בדצמבר 2005, בתיק שר הפנים נגד פורי (אנ'), קבע בית המשפט לחוקה כי זה בלתי חוקתי שהמדינה מונעת מזוגות חד-מיניים את האפשרות להינשא ומאפשרת בו זמנית את הגישה לזוגות מהמין השני, ונתן לפרלמנט שנה אחת לשנות את המעמד המשפטי.[31] ב-30 בנובמבר 2006 נכנס לתוקף חוק האיחוד האזרחי 2006 (אנ'), אם כי למרות שמו הכולל איחוד אזרחי בלבד, החוק מעניק הכרה בנישואים חד-מיניים.[32] החוק מאפשר בנוסף הן לזוגות חד-מיניים והן לזוגות מהמין השני להתאחד באיחוד אזרחי ומאפשר לזוג לבחור לכנות את האיחוד שלהם או כנישואים או כשותפות אזרחית אם כי כל שם אשר ייבחר, השלכותיו המשפטיות יהיו זהות לאלו על פי חוק הנישואים 1961 (אנ') (המתיר רק נישואים בין זוגות מהמין השני).

לפני הנהגת ההכרה בנישואים חד-מיניים, החלטות בית המשפט וחוקים בדרום אפריקה הכירו בשותפויות קבועות של חד-מיניות למטרות ספציפיות שונות, אך לא הייתה מערכת של רישום שותפות ביתית. הזכויות המוכרות או המורחבות על ידי בתי המשפט כללו חובת תשלום מזונות בין בני זוג, הטבות הגירה, הטבות עבודה ופנסיה, גישה לאימוץ משותף, זכויות הוריות לילדים שנולדו בהזרעה מלאכותית, תביעה לאובדן מזונות כאשר בן זוג נהרג ברשלנות וכן ירושה מולדת. הזכויות המורחבות כללו הגנות מפני אלימות במשפחה והזכות לחופשת אחריות משפחתית.

הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר פסקי דין מטעם בית המשפט העליון לאורך השנים קבעו כי הנטייה המינית של הורה "אינה נושא רלוונטי בהחלטות על משמורת ילדים". בשנת 2002, פסק הדין של בית המשפט לחוקה בתיק דו טויט נגד שר הרווחה ופיתוח האוכלוסין (אנ') העניק לזוגות חד-מיניים בשותפות אזרחית את אותן זכויות אימוץ כמו בני זוג נשואים, אשר כתוצאה מכך, החלו להיות רשאים לאמץ ילדים במשותף ובאופן חורג.[33] חוק האימוץ הוחלף מאז בחוק הילדים, 2005 (אנ'), המאפשר אימוץ על ידי בני זוג ועל ידי "שותפים בשותפות חיים ביתית קבועה" ללא קשר לנטייתם המינית.

בשנת 1997, הזרעה מלאכותית, שהוגבלה בעבר לנשים נשואות בלבד, הפכה לחוקית עבור נשים רווקות כולל זוגות לסביות.[34] בתיק ג' וב' נגד המנהל הכללי, מחלקת הפנים (אנ') משנת 2003, בית המשפט לחוקה קבע כי יש לראות בזוגות לסביות המחזיקות בילד שנולד בהזרעה מלאכותית כהוריו החוקיים, בעוד בת הזוג אשר איננה מוגדרת כהורה הביולוגי תחשב כהורה השני של הילד והיא רשאית להירשם בתעודת לידתו.[35]

בנובמבר 2017, האספה הלאומית העבירה את חוק 10 לתיקון חוקי העבודה, 2018, שהוצג כהצעת חוק פרטית על ידי חברת הפרלמנט של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האפריקאית (אנ'), שרלין דאדלי (אנ'),[36] אשר נחתם כחוק על ידי הנשיא סיריל רמפוזה בנובמבר 2018.[37] החוק מאפשר לזוגות חד-מיניים, וכן להורים מאמצים ופונדקאים, לקחת חופשת לידה, בעוד אבות הילדים יקבלו חופשת אבהות של לפחות 10 ימים עם לידת ילדם או עם מתן צו אימוץ. החוק גם מאפשר להורים המאמצים של ילד מתחת לגיל שנתיים לקחת חופשת אימוץ של חודשיים ושבועיים ברציפות. אם יש שני הורים מאמצים, אחד מהם זכאי לחופשת אימוץ והשני זכאי לחופשת הורות של 10 ימים. אותה הוראה נקבעת לגבי הורים בהסכם אימהות פונדקאית.[38] החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019.[39]

הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים במצעד הגאווה בקייפטאון מוחים נגד הומופוביה נגד להט"ב בניגריה, 2014

הגנה על אזרחי להט"ב בדרום אפריקה מבוססת על רקע סעיף 9 לחוקת המדינה, האוסר על אפליה על רקע מין, מגדר או נטייה מינית, וחל על גורמים ממשלתיים ופרטיים. בית המשפט לחוקה קבע כי יש לפרש את הסעיף גם כאיסור על אפליה נגד טרנסג'נדרים.[40] בשנת 2000, הפרלמנט חוקק את חוק קידום השוויון ומניעת אפליה בלתי הוגנת (PEPUDA), המחדש את האיסור החוקתי ומקים בתי דין מיוחדים לשוויון לטיפול באפליה על ידי גורמים פרטיים. חוק ההון בתעסוקה, 1998 וחוק הדיור להשכרה, 1999 אוסרים במפורש אפליה בעבודה ובדיור, בהתאמה. ה-"PEPUDA" אוסר בנוסף על דברי שטנה והטרדה על סמך כל אחת מהעילות האסורות. בדרום אפריקה לא קיים שום חוק סטטוטורי המחייב עונשים מוגברים על פשעי שנאה, אך שנאה המונעת על ידי הומופוביה יוחסה לאורך השנים על ידי בתי המשפט כגורם מחמיר (אנ') במתן גזר הדין.[41]

באוגוסט 2011, משרד המשפטים הקים צוות משימה לאומי (NTT) לטיפול בסוגיית פשעי שנאה נגד להט"ב דרום אפריקאים.[42] באפריל 2014, שר המשפטים ג'ף ראדבי (אנ') השיק אסטרטגיית "התערבות לאומית" עבור להט"ב שפותחה על ידי צוות המשימה הלאומי עבור טיפול באלימות שמבוססת על רקע מין ואלימות על בסיס מגדר נגד להט"ב. ה-"NTT" הקים צוות תגובה מהירה לטיפול במקרים פליליים לא פתורים בדחיפות והפיק עלון מידע עם שאלות נפוצות על להט"ב. ראדבי הצהיר כי משרד המשפטים "הכיר בצורך במסגרת חוקית ספציפית לפשעי שנאה" בעוד כי הנושא "יהיה נתון לדיון ציבורי".[43][44]

חוק מניעה ומאבק בפשעי שנאה ודברי שטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים במצעד הגאווה בסווטו מוחים נגד רצח ואונס מתקן של זוג לסביות תחת הכותרת "מתים עבור צדק" בעודם לובשים חולצות תחת הכיתוב "סולידריות עם נשים שמדברות", 2012

הצעת חוק למניעה ומאבק בפשעי שנאה ודברי שטנה, שנמצאת תלויה ועומדת בפרלמנט, תוציא מחוץ לחוק פשעי שנאה ודברי שטנה על רקע גזע, זהות מגדרית ונטייה מינית, בין היתר. התייעצות ציבורית בנושא הצעת החוק התקיימה בין אוקטובר לדצמבר 2016. בעקבות קריאות לפיהן הצעת החוק הייתה מעורפלת מדי ומאיימת על חופש הביטוי,[45] שונו הוראות העוסקות בדברי שטנה כדלקמן: "כל אדם המפרסם, מפיץ או דוגל בכוונה בדבר המתקשר לאדם אחד או יותר באופן מכוון שעלול להתפרש באופן סביר כמוכיח כוונה ברורה להזיק או לעורר נזק; או לקדם או להפיץ שנאה, בהתבסס על אחד או יותר מהעילות הבאות: גיל, לבקנות, לידה, צבע, תרבות, נכות, מוצא אתני או חברתי, זהות מגדרית או מגדר, מצב HIV, שפה, לאום, סטטוס מהגר או פליט, עיסוק או מסחר, השתייכות פוליטית או הרשעה, גזע, דת או מין, הכוללים נטייה מינית או מעמד אינטרסקס". קבינט השרים של דרום אפריקה אישר את הצעת החוק במרץ 2018 אשר הייתה אמורה לעבור בשתי הלשכות של הפרלמנט לפני שתהפוך לחוק.[46] עם זאת, הצעת החוק התפוגגה באופן אוטומטי כאשר הפרלמנט פוזר ב-7 במאי 2019. בנאום התקציב שלו, שר המשפטים ושירותי הכליאה רונלד למולה (אנ') התחייב כי המחלקה שלו תחייה את הצעת החוק ותציג אותה לפרלמנט בתקופת שנת 2020.[47]

בריונות בבתי ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים מוחים נגד הומופוביה באוגנדה בעת מצעד הגאווה ביוהנסבורג, 2012

לדרום אפריקה לא קיים חוק ספציפי המתייחס למניעת בריונות או בריונות נגד תלמידים שמוגדרים כלהט"ב. עם זאת, חוק ההגנה מפני הטרדה 17 משנת 2011 מביא הקלה נרחבת לכל קורבנות הטרדה, כולל ילדים. חוק צדק הילד 75 משנת 2008 נועד לשקם ולפייס ילדים מתחת לגיל 21. בהתאם לגיל, בריון יוכל לשאת באחריות פלילית למספר רחב של מעשים פליליים, לרבות תקיפה, הפחדה, רצח, גניבה, פגיעה בזדון ברכוש, הצתה ועוד, בהתאם לעובדות של כל מקרה לגופו.

על פי המחלקה לחינוך בסיסי בדרום אפריקה, תלמידים מדרום אפריקה הם "הילדים הסובלים מבריונות באופן הרחב ביותר בעולם". בסקר משנת 2015 אשר נערך על ידי לימודי מתמטיקה ומדעים בינלאומיים (International Mathematics and Science Study), 44% מהתלמידים המשתתפים בכיתה ה' (גילאי 10–11) דיווחו על סבל מבריונות שבועית ו-34% מדי חודש. אחוז זה היה הגבוה ביותר מבין 38 המדינות שנבדקו בעוד 48% מהתלמידים בבתי ספר ממלכתיים דיווחו על בריונות שבועית ותלמידי כיתה ט' (גילאי 14–15) היו השלישיים הסובלים ביותר ברמות בריונות, אחרי תאילנד ובוטסואנה השכנה, עם 17% אשר הוטרדו מדי שבוע ו-47% מדי חודש.[48]

זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שינוי תיאור המין ומעמד המין 2003 (אנ') מאפשר לאנשים טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית בדרום אפריקה להגיש בקשה לשינוי מעמד מגדרם במרשם האוכלוסין, ובעקבות זאת לקבל תעודות זהות ודרכונים המעידים על זהותם המגדרית המועדפת. החוק מחייב את האדם לעבור טיפול רפואי או כירורגי, כגון טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית אם כי אין חיוב עבור העברת ניתוח להתאמה מגדרית לצורך הכרה.

מספר פסקי דין של בית הדין לעבודה של דרום אפריקה (אנ') פסקו נגד מעסיקים אשר "התעללו בעובדיהם שביצעו שינוי מגדרי" לאורך השנים.[49]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות ההגנה של דרום אפריקה. בשנת 1996, הממשלה אימצה את "הספר הלבן על ההגנה הלאומית" שכלל את ההצהרה כי "בהתאם לחוקה, כוחות ההגנה של דרום אפריקה לא יפלו לרעה אף אחד מחבריהן על רקע נטייה מינית".[50]

בשנת 1998, משרד ההגנה אימץ מדיניות בנושא שוויון הזדמנויות והעדפה מתקנת, לפיה אין לחקור מתגייסים על נטייתם המינית בעוד כוח ההגנה "אינו מתעניין באופן רשמי בהתנהגות המינית החוקית של חבריו".[51]

חוק ההגנה משנת 2002 הופך את זה לעבירה פלילית עבור כל חבר בכוחות ההגנה או עובד משרד ההגנה "להשפיל או לגלות עוינות או סלידה לכל אדם על רקע נטייה מינית".[51]

טיפולי המרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה לפסיכיאטרים בדרום אפריקה קובעת כי "אין הוכחות מדעיות לכך שטיפול המרה יעיל בשינוי נטייתו המינית של האדם. עם זאת, ישנן עדויות רבות לכך שטיפול מסוג זה יכול להיות הרסני".[52] בפברואר 2015, בעלי מחנה המבצע טיפולי המרה נמצאו אשמים ברצח, התעללות בילדים ותקיפה בכוונה לגרום נזק גופני חמור לאחר שנמצאו שלושה בני נוער מתים במחנה. בני הנוער הוכו באגפים ובצינורות גומי, נקשרו למיטותיהם, לא הורשו להשתמש בשירותים בשום זמן ונאלצו לאכול סבון וצואה משלהם, וכל זאת במטרה "לרפא את ההומוסקסואליות שלהם".[53]

תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 2014, שירות הדם הלאומי של דרום אפריקה (אנ') הטיל הגבלות על תרומת דם על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) אשר נדרשו לעבור תקופת דחייה מקיום יחסים עד כשישה חודשים לפני פנייתם לתרומת דם. הגבלות אלה הוסרו לחלוטין בשנת 2014 במדיניות אשר כללה נייטרלית כלפי נטייה מינית או מגדר שאוסרת תרומת דם מכל תורם פוטנציאלי אשר היה לו בן זוג מיני חדש בששת החודשים האחרונים, או שיש לו יותר משותף מיני אחד.[54]

תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון מצעד הגאווה הראשון ביוהנסבורג, דרום אפריקה, 13 באוקטובר 1990
רובע עיר בקייפטאון, בו יש ריכוז של מספר גיי ברים, המיועדים לגברים בלבד

לאורך השנים, היו מספר מקרים שבהם נשים לסביות דרום אפריקאיות היו קורבנות של רצח, אלימות פיזית או "אונס מתקן" עבור "ריפוי נטייתן המינית",[55][56] בעוד מקרים אלה התרחשו בחלקם, בשל האיום הנתפס שהנשים "מהוות לסמכות הגברית המסורתית" במדינה.[56][57] במאי 2011, פרופסור חואן נל הצהיר לארגון אמנסטי אינטרנשיונל כי "על פי מחקרים של שלושה מתוך תשעת פרובינציות דרום אפריקה, גברים הומוסקסואלים הם קורבנות של תקיפה מינית הומופובית באותה תדירות כמו נשים לסביות" וקבע כי "בגלל תת-דיווח של קורבנות גברים, התקשורת יצרה את התפיסה שהם נמצאים בסיכון נמוך יותר לפשעי שנאה".[58] פעילים האשימו את המשטרה בטיפול רשלני בתקריות, כולל סדרה של תשע רציחות הקשורות לגברים הומוסקסואלים לכאורה בין השנים 2013-2010.[59][60]

אף על פי מקרים של גילויי הומופוביה, באזורים עירוניים מרכזיים ברחבי דרום אפריקה כגון יוהנסבורג, פרטוריה, דרבן וקייפטאון, קיימות אוכלוסיות להט"ב משגשגות לצד חיי לילה נרחבים.[61] מצעדי גאווה שנתיים מתקיימים בקייפטאון, יוהנסבורג, דרבן, פרטוריה וסווטו,[62][63] בעוד ערים קטנות יותר כמו בלומפונטיין, פולוקוואנה, פורט אליזבת, מבומבלה, איסט לונדון, פיטרמריצבורג וקניסנה, מארחות גם כן אירועים, מועדוני לילה וברים הומוסקסואלים.[64][65] קניסנה ידועה כעיר המארחת את פסטיבל הלהט"ב "Pink Loerie Mardi Gras" המושך אליו תיירים מכל רחבי המדינה.[66][67]

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות טלוויזיה וקולנוע דרום אפריקאיות הפיקו לאורך השנים תוכניות המתמקדות בחיי להט"ב. אופרות סבון דרום אפריקאיות מרובות הציגו את הנושא, בהן חלק מהבולטות יותר הייתה אגולי: מקום של זהב (אנ') ארוכת השנים אשר הציגה מערכת יחסים הומוסקסואלית.[68]

רשת הטלוויזיה הציבורית המופעלת על ידי תאגיד השידור הדרום אפריקאי "SABC 1" (אנ') כללה ייצוג של להט"ב דרום אפריקאים בתוכניותיה. קומדיית המצבים מטעמה "City Ses Top La" מציגה דמות הומוסקסואל עליה זכה השחקן וורן מאסמולה (אנ') במועמדות לפרס הטלוויזיה והקולנוע הדרום אפריקאי "SAFTA" (אנ'). אחת מאופרות הסבון עם הדירוג הגבוה ביותר ברשת שהציגה דמויות להט"ב בתוכנה הייתה דורות (אנ'), עם הדמויות של האוהבים סנזו (בגילומו של תאמי מנגולו (אנ')) וג'ייסון, שלימים התחתנו והביאו ילד לעולם. בגלגול הנוכחי של אופרת הסבון בתור דורות: המורשת (אנ') נכללת דמות של אישה טרנסג'נדרית בשם וונדיל בעוד שלל חבריה ומקורביה מוגדרים כלהט"ב. הטלנובלה אוזלו (אנ') מציגה גם כן דמות הומוסקסואלית בשם "GC" (המגולמת על ידי חיה דאלדלה (אנ')) שנתון בסכסוך פנימי על נטייתו המינית, תרחיש שמציג את התפיסות הדמוגרפיות הכפריות והעירוניות לגבי מיניות בדרום אפריקה. הערוץ כלל הצלחות נוספות בתוכניות עם דמויות להט"ב, בהן: "Society", "Intersexions" ו-"After 9" בין היתר. אופרות סבון דרום אפריקאיות נוספות שהציגו דמויות להט"ב מרכזיות כללו את: סטיב (בגילומו של עמנואל קסטיס) "Isidingo: The Need" (אנ'), תולה (בגילומו של רייט נגובני) "Rhythm City" (אנ') וג'רום (בגילומו של טרנס ברידג'ט, שחקן הומוסקסואל גלוי) "7de Laan" (אנ'). הטלנובלה "The Queen" משנת 2016 מטעם הערוץ "Mzansi Magic" מציגה את סלו מאקה קה-ניוב (אנ') מגלם דמות הומוסקסואל.

הספיישל הטלוויזיוני "Somizi and Mohale: The Union" שהחל להיות מוזרם בשירות המקוון "Showmax" (אנ') ב-24 בפברואר 2020 הוא ספיישל בן 4 פרקים שמתמקד בחתונתם של הזוג סומיזי מלונגו (אנ'), שחקן וכוריאוגרף דרום אפריקאי אשר היה לכוריאוגרף ראשי עבור מופעים ואירועים רבים,[69][70] בהם טקסי הפתיחה והסיום של גביע העולם של מונדיאל 2010 וגביע אפריקה לאומות 2013 ובן זוגו מוהל מוטאונג.[71] הפרק הראשון מטעמו שבר את שיא הצפיות של "Showmax" בתור התוכנית עם מספר צפיות הרב ביותר אי פעם ביום הראשון ביציאתה לאור.[72][73]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית המטרופוליטן הקהילתית, קייפטאון

מנהיגים דתיים דרום אפריקאים בולטים הביעו את תמיכתם בחקיקת זכויות להט"ב לאורך השנים. בכנסייה האנגליקנית של דרום אפריקה (אנ'), הארכיבישוף האמריטוס של קייפטאון דזמונד טוטו והארכיבישוף הנוכחי של קייפטאון תאבו מקגובה (אנ') והכומר אלאן בוסאק הביעו תמיכה בחקיקת זכויות להט"ב.[74][75]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה, בשל מעמדה כיעד הידידותי ביותר ללהט"ב ביבשת אפריקה, ידועה כמושכת אלפי תיירי להט"ב בינלאומיים מדי שנה. אתר התיירות הרשמי של המדינה מציע טיפים מעמיקים לטיולים לתיירים הומוסקסואלים,[76] בעוד יעדים ספציפיים ללהט"ב ממוקמים ברחבי דרום אפריקה וניתן למצוא אותם באתרי נסיעות שונים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללהט"ב דרום אפריקאים ישנה היסטוריה מגוונת של אקטיביזם וייצוג בחברה האזרחית. ברחבי אוניברסיטאות במדינה ישנם ארגוני להט"ב פעילים של סטודנטים בהן אוניברסיטת ויטווטרסראנד, אוניברסיטת קייפטאון, אוניברסיטת סטלנבוש (אנ'), אוניברסיטת יוהנסבורג ואוניברסיטת הכף המערבי (אנ') בין היתר. סיימון נקולי (אנ'), זקי אחמט (אנ') ופונקה סולדת (אנ') ידועים כחלק מפעילי הלהט"ב הבולטים במדינה. לאורך השנים, פוליטיקאים להט"ב דרום אפריקאים בפרלמנט ובקבינט השרים בהם לין בראון (אנ') כשרה לעסקים ציבוריים בקבינט של הנשיא ג'ייקוב זומה לצד כהונתה כראש הממשלה ה-6 של פרובינציית הכף המערבי בין השנים 2008–2009 וחברי הפרלמנט זקהלה מבהלה (אנ'), מייק ווטרס (אנ'), מריוס רדינגהויס (אנ') ואיאן אוליס (אנ'). אדווין קמרון (אנ') וקתי סאצ'וול (אנ') כיהנו כשופטים בבית המשפט החוקתי של דרום אפריקה ובית המשפט העליון בהתאמה.[77][78] אישיות נוספת בתחום המשפטים כוללת את חוקר המשפטים החוקתיים המוביל פייר דה ווס (אנ'), שידוע כהומוסקסואל גלוי.[79]

טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1998, באופן רטרואקטיבי מאז 1994)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) (מאז 2007, באופן רטרואקטיבי מאז 1994)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 1995)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 1997)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) (מאז 1997)
חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית (מאז 1997)
נישואים חד-מיניים (מאז 2006)
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) (מאז 1999 ישנה הכרה בזוגות חד-מיניים כזוגות דה פקטו, מאז 2006 ישנה הכרה באיחוד אזרחי של זוגות חד-מיניים דה יורה)
הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים לזוגות חד-מיניים
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים (מאז 2002)
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים (מאז 2002)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות (מאז 2003)
הכרה משפטית בשינוי מגדר (מאז 2003, אין חיוב להעברת ניתוח אם כי דרוש טיפול הורמונלי או כירורגי)
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא (מאז 1998)
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (מאז 2003)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם (מאז 2014)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכויות להט"ב בדרום אפריקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Boy-Wives and Female Husbands, www.willsworld.org
  2. ^ The idea that African homosexuality was a colonial import is a myth | Bernardine Evaristo, the Guardian, ‏2014-03-08 (באנגלית)
  3. ^ Botswana chiefs: 'Homosexuality has always been here', Erasing 76 Crimes, ‏2013-07-26 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ V. Mabvurira, P. D. Motsi, T. Masuka, E. Chigondo, The “politics” of sexual identities in Zimbabwe: a social work perspective?, undefined, 2012
  5. ^ Stephanie Rudwick, Mduduzi Ntuli, IsiNgqumo – Introducing a gay Black South African linguistic variety, Southern African Linguistics and Applied Language Studies 26, 2008, עמ' 445–456
  6. ^ Thabo Msibi, Stephanie Rudwick, Intersections of two isiZulu genderlects and the construction of 'skesana' identities, Stellenbosch Papers in Linguistics Plus 46, 2015-09-03, עמ' 45–60 doi: 10.5842/46-0-616
  7. ^ Ryan Goodman, Beyond the Enforcement Principle: Sodomy Laws, Social Norms, and Social Panoptics, California Law Review 89, 2001, עמ' 643–740 doi: 10.2307/3481180
  8. ^ D. J. (Donald James) West, Richard Green, Sociolegal control of homosexuality : a multi-nation comparison, New York : Plenum Press, 1997, ISBN 978-0-306-45532-2
  9. ^ Julia Nicol, Organisation of Lesbian and Gay Activists, Agenda: Empowering Women for Gender Equity, 1991, עמ' 45–46
  10. ^ South Africa Age of Consent & Statutory Rape Laws, www.ageofconsent.net
  11. ^ BBC News | Africa | Gay rights win in South Africa, news.bbc.co.uk
  12. ^ The History of LGBT legislation | South African History Online, www.sahistory.org.za
  13. ^ Queeruption Crosses the Line, web.archive.org, ‏2006-06-27
  14. ^ Robert M. Kaplan, Treatment of homosexuality during apartheid, BMJ 329, 2004-12-16, עמ' 1415–1416 doi: 10.1136/bmj.329.7480.1415
  15. ^ D. Conway, Queering Apartheid: The National Party's 1987 ‘Gay Rights’ Election Campaign in Hillbrow, 2009 doi: 10.1080/03057070903313210
  16. ^ Daniel Conway, Queering Apartheid: The National Party's 1987 ‘Gay Rights’ Election Campaign in Hillbrow, Journal of Southern African Studies 35, 2009-12-01, עמ' 849–863 doi: 10.1080/03057070903313210
  17. ^ Everyone's chasing the Hillbrow gay vote, The Mail & Guardian, ‏1989-08-31 (ב־)
  18. ^ The GULLY | Africa | Apartheid Military Forced Gay Troops Into Sex-Change Operations, www.thegully.com
  19. ^ A Bill of Rights for a New South Africa, web.archive.org, ‏2015-03-19
  20. ^ H. de Ru, A historical perspective on the recognition of same-sex unions in South Africa, Fundamina 19, 2013-02, עמ' 221–250
  21. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2005-03-13
  22. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2005-09-02
  23. ^ LGBT rights: Why Cyril Ramaphosa is a massive step up from Jacob Zuma, The South African, ‏2018-02-22 (ב־)
  24. ^ This is what South Africa's new President Cyril Ramaphosa thinks about LGBT people, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2018-02-15 (באנגלית בריטית)
  25. ^ Ramaphosa includes gay community in inauguration speech. Now it's time for action, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2019-05-26 (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ "South African Court Ends Sodomy Laws". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1998-05-09. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-29.
  27. ^ Jr, Donald G. McNeil (1998-10-10). "South Africa Strikes Down Laws on Gay Sex". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-29.
  28. ^ South Africa Court Upholds Gay Rights, www.glapn.org
  29. ^ Is it the kiss of death?, The Mail & Guardian, ‏2008-01-10 (ב־)
  30. ^ Consent judgment welcomed, News24 (באנגלית אמריקאית)
  31. ^ Parliament ordered to allow gay marriage, The Mail & Guardian, ‏2005-12-01 (ב־)
  32. ^ Patrick Awondo, Peter Geschiere, Graeme Reid, Homophobic Africa? Toward A More Nuanced View, African Studies Review 55, 2012, עמ' 145–168
  33. ^ Lesbians, gays can adopt children, News24 (באנגלית אמריקאית)
  34. ^ Human Rights Magazine, www.americanbar.org (באנגלית)
  35. ^ Lesbians' twins 'legitimate', News24 (באנגלית אמריקאית)
  36. ^ Parental leave breakthrough: National Assembly passes bill, TimesLIVE (ב־)
  37. ^ Working dads now entitled to 10 days' leave on birth of a child, TimesLIVE (ב־)
  38. ^ Dads now entitled to 10 days' leave on child's birth, DispatchLIVE (ב־)
  39. ^ Dads can claim paternity leave from UIF as of January 2019, TimesLIVE (ב־)
  40. ^ Pierre de Vos, Christine, give them hell! » Constitutionally Speaking (באנגלית)
  41. ^ Activists happy with lesbian's killers' sentencing, News24 (באנגלית אמריקאית)
  42. ^ Team starts work on gay hate crimes, www.iol.co.za (באנגלית)
  43. ^ SAPA, Radebe launches LGBTI violence programme, www.iol.co.za (באנגלית)
  44. ^ Plan to combat gender violence | The New Age Online, web.archive.org, ‏2014-07-20
  45. ^ South African Move on Hate Speech a Step Too Far, Human Rights Watch, ‏2017-02-21 (באנגלית)
  46. ^ Cabinet finally approves historic Hate Crimes Bill, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2018-03-20 (באנגלית אמריקאית)
  47. ^ Deputy Minister Hlengiwe Mkhize: LGBTQI Sector Intergenerational Dialogue | South African Government, www.gov.za
  48. ^ Reality check: Are SA pupils the ‘most bullied’ in the world?, Africa Check, ‏2017-0101-3030 (באנגלית)
  49. ^ Unfair Discrimination Against Transsexuals, web.archive.org, ‏2013-09-28
  50. ^ White Paper on National Defence for the Republic of South Africa, web.archive.org, ‏2011-06-16
  51. ^ 1 2 Aaron Belkin, Margot Canaday, ASSESSING THE INTEGRATION OF GAYS AND LESBIANS INTO THE SOUTH AFRICAN NATIONAL DEFENCE FORCE, Scientia Militaria - South African Journal of Military Studies 38, 2010 doi: 10.5787/38-2-87
  52. ^ SASOP, web.archive.org, ‏2018-04-20
  53. ^ Gay "cure" camp in South Africa guilty of murdering teen, Metro Weekly, ‏2015-02-27 (באנגלית אמריקאית)
  54. ^ SA FINALLY ENDS GAY BLOOD DONATION BAN, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2014-05-20 (באנגלית אמריקאית)
  55. ^ Hannah Osborne, Johannesburg: Lesbian Duduzile Zozo Murdered With Toilet Brush in ‘Corrective Rape’ Hate Crime, International Business Times UK, ‏2013-07-09 (באנגלית)
  56. ^ 1 2 Rape New Weapon Against South African Lesbians, web.archive.org, ‏2007-11-26
  57. ^ Latest News, web.archive.org, ‏2009-03-20
  58. ^ Africa: Making love a crime: Criminalization of same-sex conduct in Sub-Saharan Africa, Amnesty International (באנגלית)
  59. ^ Are Police In South Africa Ignoring A Serial Killer Who Is Targeting Gay Men?, HuffPost, ‏2011-10-07 (באנגלית)
  60. ^ Hollie Pycroft, Ninth gay man killed in suspected serial murders in South Africa, Gay Star News, ‏2013-04-18 (באנגלית בריטית)
  61. ^ Gay Johannesburg, gayjohannesburg.blogspot.com (באנגלית)
  62. ^ Student Travel Information & Discounts - Events: Gay & Lesbian Events…, archive.ph, ‏2007-05-27
  63. ^ 1ST PRETORIA PRIDE DETAILS ANNOUNCED, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2013-09-17 (באנגלית אמריקאית)
  64. ^ 1ST MPUMALANGA GAY PRIDE A SUCCESS, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2014-09-11 (באנגלית אמריקאית)
  65. ^ HOTSPOTS, MambaOnline - Gay South Africa online (באנגלית אמריקאית)
  66. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2008-03-25
  67. ^ Liam Karabo Joyce, History of Pride in South Africa, www.iol.co.za (באנגלית)
  68. ^ Mind the Soap | Mambaonline.com, web.archive.org, ‏2016-03-04
  69. ^ PressReader.com - Digital Newspaper & Magazine Subscriptions, www.pressreader.com
  70. ^ How Somizi won South Africa's heart, Channel (באנגלית אמריקאית)
  71. ^ Somizi and Mohale's 'The Union' breaks viewing records on Showmax, The South African, ‏2020-02-27 (ב־)
  72. ^ What a hit! Somizi and Mohale's wedding special breaks streaming record, SowetanLIVE (ב־)
  73. ^ Kedibone Modise, Somizi and Mohale share why they did the wedding special, www.iol.co.za (באנגלית)
  74. ^ "Archbishop Tutu 'would not worship a homophobic God'". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-07-26. נבדק ב-2022-05-30.
  75. ^ Allan Boesak - Vir Gay Huwelike !, web.archive.org, ‏2006-10-15
  76. ^ Taking South Africa's pink route - SouthAfrica.info, web.archive.org, ‏2008-05-29
  77. ^ Correspondent, Justice Edwin Cameron to step down in August after 25 years as a judge, News24 (באנגלית אמריקאית)
  78. ^ Judge defends her private life, News24 (באנגלית אמריקאית)
  79. ^ Public Law / Staff > Pierre de Vos, web.archive.org, ‏2013-05-06


זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי איחוד אזרחי • אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים • אימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים • הורות להט"בית • התנגדות לזכויות להט"ב • טיפול המרה • טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט • נישואים חד-מיניים (מעמד משפטי) • צנזורה על נושאי להט"ב • שוויון הגירה • שינוי מגדר • שירות צבאי • תרומת דם • הומופוביה ברחבי העולם
בעולם
אוקיאניה אוסטרליה • איי שלמה • אי הפסחא • אי חג המולד • איי מריאנה הצפוניים • איי מרשל • איי קוקוס • איי קוק • גואם • הוואי • ואליס ופוטונה • ונואטו • טובאלו • טונגה • טוקלאו • מיקרונזיה • נאורו • ניואה • ניו זילנד • סמואה • סמואה האמריקנית • פולניזיה הצרפתית • פיג'י • פיטקרן • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי • קלדוניה החדשה
אירופה אבחזיה • אולנד • אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אי מאן • איסלנד • איי פארו • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גיברלטר • ג'רזי • גרנזי • גרמניה (גרמניה המזרחית) • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • טרנסניסטריה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סבאלברד • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • סן מרינו • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קרואטיה • קזחסטן • קפריסין • קריית הוותיקן • קפריסין הצפונית • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אמריקה אורוגוואי • איי בהאמה • איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומים • איי הבתולה הבריטיים • איי טרקס וקייקוס • איי פוקלנד • אנגווילה • אנטיגואה וברבודה • איי קיימן • ארגנטינה • איי הבתולה של ארצות הברית • אל סלוודור • ארובה • ארצות הברית • אקוודור • בוליביה • בונייר • בליז • ברבדוס • ברזיל • ברמודה • גואטמלה • גוואדלופ • גיאנה • גיאנה הצרפתית • ג'מייקה • גרינלנד • גרנדה • דומיניקה • האיטי • האיים הקטנים המרוחקים של ארצות הברית • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • וונצואלה • טרינידד וטובגו • מונטסראט • מקסיקו • מרטיניק • ניקרגואה • סאבא • סורינאם • סנט אוסטטיוס • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט מארטן • סנט קיטס ונוויס • סן ברתלמי • סן מרטן • סן-פייר ומיקלון • פוארטו ריקו • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קוראסאו • קנדה
אסיה אבחזיה • אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • אקרוטירי ודקליה • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • האיים המלדיביים • הודו • הונג קונג • הפיליפינים • הרשות הפלסטינית • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • טיבט • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • מקאו • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • צ'צ'ניה • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קירגיזסטן • קזחסטן • קטר • קמבודיה • קפריסין • קפריסין הצפונית • רוסיה • תאילנד • תימן
אפריקה אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בנין • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גמביה • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • דרום אפריקה • דרום סודאן • האיים הקנריים • הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת • הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • הרפובליקה של קונגו • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מדיירה • מיוט • מוזמביק • מלאווי • מלייה • מצרים • מרוקו • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאוטה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סומלילנד • סיירה לאון • סיישל • סנגל • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • צ'אד • קומורו • קמרון • קניה • ראוניון • רואנדה • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית • תוניסיה
אחר הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • זכויות להט"ב באיחוד האירופי • זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר • זכויות להט"ב במזרח התיכון • זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
יחס הדת ללהט"ב אסלאם • הדת הבהאית • הומוסקסואליות ודת • הלכה • טרנסג'נדריות ודת • יהדות • יהדות קונסרבטיבית • נצרות • סיקיזם • תנ"ך
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זכויות_להט%22ב_בדרום_אפריקה&oldid=38356114"