חוות החיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוות החיות
Animal Farm - 1st edition.jpg
שער המהדורה הראשונה של הספר
מחבר ג'ורג' אורוול
שם בשפת המקור Animal Farm
שפת המקור אנגלית
הוצאה בשפת המקור Secker and Warburg
הוצאה בעברית עם עובד
שנת הוצאה 1945
תרגום לעברית לאה זגגי (תשי"ב);
אברהם יבין; (תשס"א 2001)

חוות החיותאנגלית: Animal Farm) הוא ספר שנכתב על ידי ג'ורג' אורוול בין השנים 19431944 ופורסם בשנת 1945.

הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוכו.

הספר מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה שיש לה חזון – להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי" – ומוציאה אותו לפועל. בדרכן של החיות עומדים מכשולים וקשיים רבים, אך לבסוף הן מתגברות על קשייהן. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות יתנגדו לכך (בדומה לקומוניזם בברית המועצות לאחר מלחמת העולם הראשונה).

בגב הספר תיאר אורוול את ספרו בציטוט זה: "זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית".

אורוול נתקל בקשיים מרובים כשניסה לפרסם את הספר בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן שבריטניה וברית המועצות היו בעלות ברית במלחמה נגד גרמניה הנאצית. מיניסטריון האינפורמציה הבריטי הזהיר את אחד מהמו"לים ששקל להוציא את הספר ש"הבחירה בחזירים ככת השלטת תפגע ללא ספק בהרבה אנשים, ובמיוחד בכל מי שהוא מעט רגיש, כפי שהרוסים הם ללא ספק". אורוול שקל להוציא את הספר בהוצאה עצמית עם הקדמה המתארת את מה שכינה "צנזורה וולונטרית" מטעם העיתונים והוצאות הספרים. הוא כתב: "אם מו"לים ועורכים מתאמצים כדי למנוע נושאים מסוימים מלהגיע לדפוס, זה לא מכיוון שהם מפחדים מהעמדה לדין אלא מכיוון שהם מפחדים מדעת הקהל."

עלילת הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הספר מוצגות הדמויות העיקריות בסיפור:

  • מר ג'ונס - בעל החווה. מבוסס על הצאר ניקולאי השני, סמל לקפיטליזם הישן.
  • המיור (מייג'ור) הזקן – החזיר שמציג את רעיון המרד בבעל החווה ושלטון עצמי (הגדרה עצמית) של החיות על גורלן. המיור הזקן הוא משל לקרל מרקס ובמידת מה ללנין.
  • נפוליאון החזיר - בעל תכונות של מנהיג, בזמן המרד מצא נפוליאון כמה גורי כלבים שישמשו אותו בעתיד לתפיסת השלטון. נפוליאון אינו יודע לנאום ולכן מינה את צווחן (סקווילר) שיעשה זאת וימשוך את כולם לעזרתו. אחד משני מנהיגי המרד במר ג'ונס בחווה שבעתיד יהפוך לעריץ של החווה. מסמל את יוסף סטלין, אשר משתמש בכוח הזרוע (כלבי התקיפה בספר) כדי לשלוט.
  • צווחן (סקווילר) החזיר - עוזרו הנאמן של נפוליאון. הוא משמש כדוברם של נפוליאון והנהגת החווה. בספר הוא משל לדמותו של ויאצ'סלב מולוטוב.
  • שלגון (סנובול) החזיר - היה חכם בהשוואה לנפוליאון וידע לנאום. שלגון היה יריבו של נפוליאון שרצה לשלוט בחווה לאחר המרד. מסמל את לאון טרוצקי, ומאופיין באינטלקט רב יותר משל יריבו נפוליאון, מה גם שמניעיו טהורים וכנים יותר.
  • גברתן (בוקסר) הסוס - העובד במלוא המרץ על פי דרישות שלטונו של נפוליאון ומתוך אמונה מלאה שזהו הדבר הנכון לעשותו. גברתן הוא משל לדמויות כמו סטחנוב.
  • תשעת כלביו הנאמנים של נפוליאון שהוא עצמו גידל-משולים למשטרה החשאית של סטלין.
  • בנימין (בנג'מין) חמור שמתייחס בציניות לכל המרד בחווה. מסמל את האנשים הסקפטיים לגבי המהפכה, אלו שלא חשבו שהמהפכה הקומוניסטית תסייע לתושבי רוסיה.
  • תילתנית (קלוור) הסוסה.
  • משה (מוזס) העורב - אינו עובד ומדבר על "הר הממתקים" (המקביל לגן העדן) שיהיה מנת חלקם של בעלי החיים בעולם הבא. מסמל את הממסד הדתי.
  • מולי הסוסה - היא אוהבת ללבוש סרטים צבעוניים (דבר זה מייצג מותרות) ולהיות מפונקת על ידי בני אדם. הדמות שלה היא משל למעמד העליון והבורגנות בברית המועצות שנמלטו אחרי המהפכה הבולשביקית.
  • הכבשים - מסמלות את העם הפשוט ש"הלך אחרי העדר" והמשיך ללכת אחרי סטלין ולא נתן לדעות אחרות לדבר (כאשר שלגון מנסה לנאום הכבשים מפריעות לו והוא לא מצליח לנאום).
  • העכברושים - מסמלים את העמים שנרדפו בזמן שלטונו של הצאר (ככל הנראה משולים ליהודים, שהושוו לעכברושים על ידי האנטישמים). בזמן נאומו של המיור החיות עורכות הצבעה על גורלם, ומגיעות למסקנה שהם אינם מזיקים וגם להם יש מקום בחברתן.

המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני תחילת המרד מספר המיור הזקן לחיות את כל הדברים הטובים שיקרו להם אם המרד אכן יתממש, והוא גורם לכל החיות להסכים. המיור מרגש אותן כשהוא שר את מה שיהפוך בעתיד להמנון החיות, "חיות אנגליה", שיש הרואים בו משל להמנון הפועלים האינטרנציונל.

לאחר המרד שמתממש בהצלחה רבה, שלגון, נפוליאון ושאר החזירים לוקחים על עצמם את "עול השלטון" על שאר בעלי החיים, כי הם החיות המשכילות ביותר, ומציגים עבודה זו כעבודה מפרכת ולא מומלצת. החיות מסכימות. בשלב זה שורר מצב אוטופי - החיות, שעולו של מר ג'ונס ירד מעליהן, אינן סובלות עוד מהעבודה אלא עובדות במשנה מרץ ואף מפיקות מעבודתן הנאה. האוכל נמצא בשפע, והעתיד נראה וורוד.

השלטון החדש המכונה "חיתיות" או "בהמיזם", מנסח שבעה "דיברות" עיקריים שכל החיות חייבות לנהוג על פיהם.

אלו הן שבעת הדברות שהחיות שמות לעצמן:

  1. כל הולך על שתיים - צר ואויב.
  2. כל הולך על ארבע או בעל כנף - חבר ורע.
  3. לא ילבש בעל-חיים בגד.
  4. לא יישן בעל-חיים במיטה.
  5. לא ישתה בעל-חיים משקאות חריפים.
  6. לא יקום בעל-חיים על רעהו להורגו.
  7. כל בעלי החיים שווים.

על מנת להקל על החיות שמתקשות בקריאת הדיברות שכתובים באסם, ובזכירתן, מנסח שלגון את הדיברה הכוללת "ארבע רגליים - טוב, שתי רגליים - רע". הסיסמה נאמרת על ידי החיות הפשוטות יותר, ובמיוחד חביבה על הצאן, ששרים אותה וחוזרים עליה בכל הזדמנות (ומפריעים כך לדיונים להימשך).

תחילת שלטון העריצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיות מחליטות לנסות וללמוד קרוא וכתוב. הלימוד קשה מאד, ורוב החיות לא מצליחות ללמוד מעבר לאות א'. החזירים לעומת זאת, שידועים בבקיאותם ובחכמתם, ובנימין החמור, לומדים קרוא וכתוב די מהר, ודבר זה עוזר להם לסחור בהמשך עם בני-אדם.

אט אט, שכבת החזירים השלטת גורפת לעצמה זכויות יתר מבלי ששאר החיות ישימו לב לכך. החזירים מציגים עצמם כחיות שאינן טועות, תמיד צודקות, ומה שהן עושות הוא הדבר הנכון אליו חייבים להסכים כל שאר בעלי-החיים. הם יוזמים בחווה חוקים שונים כדוגמת שעת השכמה מאוחרת מהחיות העובדות, לקיחת האוכל המשובח (תפוחים וחלב פרות) לעצמם. המנהיג עצמו, נפוליאון, מייחס לעצמו את האחוזה, מציין בחג את יום הולדתו וקורא לטחנת הרוח (שאין לו חלק בבנייתה) על שמו. שאר החיות לא מתנגדות מפני שצווחן, חזיר שנחשב ל"מזכיר" של השלטון, מודיע בנאומים משכנעים ביותר שמה שהשלטון עושה הוא עבודה קשה למען האוכלוסייה, וחייבים לנהוג על פי מה שהוא מצווה כי הכול בסך הכול לטובת רווחת כלל החיות. החיות מתקשות לזכור אם התנאים שהם מקבלים כיום טובים יותר מהתנאים בימי שלטונו של ג'ונס החוואי, אך הן מאמינות לחזירים.

המהפך בשלטון ותחילת הקשרים עם בני האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מספר חודשים, שלגון מודיע על תחילת תכנון בניית טחנת רוח שתוריד ממשקל העבודה של החיות, על בסיס ספרים שמצא בביתו של מר ג'ונס. נפוליאון מתנגד וטוען שבמקום להשקיע בבניית טחנת רוח עדיף פשוט להגדיל את מנות המזון. הוא רואה ששלגון זוכה לתמיכה של רוב חיות החווה, ומחליט לגרשו בעזרתם של תשעת כלביו הנאמנים. הוא מבריח את שלגון מהחווה, ומצווה על כלביו שאימץ עוד בצעירותם והפך אותם לצייתנים ותוקפניים לרצוח כל בוגד שינסה להתנגד לשלטון. לאחר גירושו של שלגון עורך נפוליאון מסע טיהורים במהלכו הוא מכריח מספר חיות להתוודות על "פשעיהן" בפומבי ואז מוציאן להורג.

לאחר הסבר של נפוליאון, טחנת הרוח נבנית בכל זאת, ובמהלך בנייתה המפרכת נפוליאון משתמש במתווך שיעזור לו ביחסיו עם בעלי האחוזות השכנות. הטחנה נהרסת פעמיים - פעם מסערה שנפוליאון מאשים בה את שלגון, ופעם שנייה על ידי חוואי שכן שמנסה לתקוף, נהדף ובכל זאת מצליח להרוס את הטחנה. צווחן נואם נאומים מרשימים בהם הוא מציע בנייה מחדש של הטחנה, והחיות מסכימות מפני שאינן מצליחות לגבש דעות משלהן.

חוות האחוזה (או "חוות החיות" כפי שנקראה לאחר המרד) מתחילה לסחור עם בני-אדם, שכניהם מהאחוזות שליד אחוזת בעלי-חיים ומוכרת ביצים ועצים לשכניהם תמורת מזון אחר בעזרתו של מר ווימפר המתווך, ובעלי-החיים בחווה שמחים לראות שיש שכר בעמלם, למרות שמנות המזון קוצצו במחטף ושסחר עם בני-אדם וקשרים אתם נחשבו לדבר אסור. הם מתגברים על בעיית המזון בכך שהם תמיד חושבים על כך שגם אם מצבם קשה, לפחות הם שולטים על עצמם ולא בני האדם, שנחשבו לאויב המסוכן ביותר לבעלי-החיים.

התגברות שלטון העריצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה נפוליאון מתחיל לתת לעצמו זכויות יתר שאין לבעלי-החיים האחרים, ומשנה את "שבע הדברות" כרצונו למה שיתאים לו (לדוגמה הדברה "בעל-חיים לא יישן במיטה" שונתה ל"בעל-חיים לא ישן במיטה עם סדינים", כדי שנפוליאון יוכל לישון במיטתו של מר ג'ונס).

יחסי נפוליאון עם בעלי האחוזות השונות אינן צולחות, ולילה אחד בעלי אחוזה שכנה הרסו את טחנת הרוח שעמלו עליה רבות. נפוליאון מנחם את בעלי-החיים ואומר שלמרות שהיא נהרסה, הם יבנו חדשה, חזקה יותר ויציבה יותר, כך שיידרש חומר נפץ רב עוצמה כדי להפילה. בעלי-החיים מסכימים ועובדים קשה מאד. לילה אחד, בעת שכולם ישנו, גברתן כהרגלו יצא לעבוד שעות נוספות בחווה, סחב ערמת אבנים גדולה מדי, נפל, ונשלח כביכול לבית-החולים הקרוב, בו הוא נפטר. בפועל, מוכר אותו נפוליאון לשחיטה לאחר שהוא חושד בגברתן כמרגל של שלגון. בשלב זה, בנימין החמור, שמבין מה קורה למעשה, יוצא מגדרו בפעם הראשונה והאחרונה, אך לא מצליח לחלץ את גברתן וממשיך להסתגר בשתיקתו.

שווים, שווים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מספר שנים נוספות החזירים מאמצים לעצמם הרבה ממנהגי האדם, ובכלל זה הליכה על שתי רגליים ולבישת בגדים, מה שבעלי החיים החשיבו לעצמם לפני המרד כדבר שלא ייעשה. הדִבֵּר העיקרי, "כל בעלי-החיים שווים", הופך ל-"כל בעלי-החיים שווים, אך ישנם בעלי-חיים השווים יותר" (יש לציין כי התואר במקור האנגלי הוא "equal", שבניגוד לעברית אינו משתמע לשני פנים – שוויון לעומת ערך – כך שהביטוי "שווים יותר" הוא למעשה אוקסימורון).

החזירים הופכים עצמם לאדונים, ומזמינים אליהם את בעלי האחוזות השכנות לארוחת ערב. בשלב זה, תלתנית, הסוסה שעוד הייתה בחווה לפני המרד, וכבר זקנה מאד, שומעת את הרעשים הבוקעים מבית מר ג'ונס (שגם נפטר עם השנים) וקוראת לכולם לבוא ולראות את הנעשה. בעלי-החיים צופים מהחלון, ורואים את אדוניהם החזירים, הלבושים בחליפות, יושבים בצוותא עם בני האדם, וכבר אין להבדיל בין פני החזירים לפני בני

פרשנות מחודשת לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפתחות המודעות לזכויות בעלי חיים בכלל ובמשקים מתועשים בפרט, מושמעות טענות מצד פעילים בתחום, כי הקריאה לפיה מדובר באלגוריה בלבד מוטעית וכי אורוול אכן התכוון גם להעלאת המודעות לדיכויים של בעלי החיים. בטיעונם הם נסמכים על דבריו של אורוול עצמו בהקדמה למהדורה האוקראינית של "חוות החיות", שיצאה לאור ב-1947, מתאר אורוול את הנסיבות שהביאו אותו לכתיבת הספר:

"ראיתי ילד קטן, אולי בן עשר, מוביל סוס ומצליף בו בשוט. פתאום הבנתי שלמעשה בני-אדם מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים. המשכתי לנתח את התאוריה המרקסיסטית מנקודת-המבט של החיות. עבורם, היה ברור כי התפיסה של המאבק בין המעמדות הייתה אשליה גמורה, היות שכל עוד מדובר בניצול חיות, כל בני-האדם מאוחדים נגדן. המאבק האמיתי הוא בין בני-אדם לחיות. מנקודת-מבט זו, לא היה קשה לפתח את הסיפור."

וכן על נאום האמנסיפציה של החזיר מייג'ור בתחילת הסיפור: "ובכן, חברים, חיים אלה שלנו מה טיבם? הבה נבחנם: מעטים הם ורעים וגדושי עמל. מולידים אותנו, נותנים לנו מזון אך כדי קיום הגוף, ואם יש בנו בעלי און כופים עליהם עבודה עד אפיסת הכוחות; ומשלא ניתן להפיק מאתנו כל תועלת, טובחים אותנו טבח אכזרי. בכל אנגליה כולה אין גם בעל-חיים אחד היודע טעם אושר ומרגוע לאחר שהוציא את שנתו הראשונה. בכל אנגליה כולה אין גם בעל-חיים אחד בן-חורין. סבל ושיעבוד מנת חלקו של בעל-חיים: הנה זו האמת לאמיתה." ("חוות החיות", עמ' 8)‏[1]

עיבודים קולנועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוות החיות (סרט)

על פי הספר נעשה בשנת 1954 סרט ההנפשה הארוך הראשון שהוכן באנגליה. הוא נקרא כשם הספר - "חוות החיות". בשנת 1999 הוכן סרט נוסף על פי הספר, הפעם בגרסה מצולמת בדיבובם של קלסי גראמר כסנובול ופטריק סטיוארט בתור נפוליאון.

תרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל יצאו שני תרגומים לספר. התרגום הראשון, מאת לאה זגגי, פורסם בשנת 1952 בהוצאת עם עובד תחת הכותרת "אחוזה של בעלי חיים". היה זה ספרון דק בכריכה צהובה ונמכר ב-950 פרוטות.‏[2] במודעה שפרסמה ההוצאה בעיתון "על המשמר" נאמר: "נשמת האדם בסד המשטר הטוטליטרי - זה הוא נושא סיפור אליגורי זה. מעטו של הסופר האנגלי הסוציאליסטי, חריף הראייה והביטוי, מחברו של הרומן המפורסם 1984".‏[2] הספר לא עורר עניין רב בארץ, ועותקים רבים מן המהדורה הראשונה עדיין לא נמכרו בחלוף חמש שנים מהוצאתו. גם סרט ההנפשה המבוסס על הספר, Animal Farm, שהוקרן בארץ ב-1957, ירד מהר מן המסכים, לא הובע בו עניין והוא לא הטביע חותם באותה העת.‏[2] בעקבות התגברות המודעות לכתיבתו של אורוול יצאה בתחילת 1969 המהדורה השנייה של התרגום תחת השם "חוות החיות". הפעם הספר הצליח יותר והיו לו עוד שתי הדפסות עד 1971.‏[3] לתרגומה של זגגי היו בסך הכל יותר מעשרים הדפסות עד שלהי המאה ה-20. על גב הכריכה של האחרונות שבהן נכתב: "אליגוריה מבריקה וסאטירה נוקבת על המשטרים הטוטליטריים ועל מעמדו של היחיד וזכויותיו ויחסיו החברתיים בתוכם".‏[4] בשנת 2001 יצא בהוצאת עם עובד תרגום נוסף מאת אברהם יבין, עם איורים מאת ראלף סטדמן (אנ') ואחרית דבר מאת אלי שאלתיאל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות בעיתונות הישראלית עם הופעת התרגומים העבריים:

עיבודים קולנועיים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חוות החיות" - החיות כמשל: עיון בספר "חוות החיות" מאת ג'ורג' אורוול, באתר אנונימוס זכויות בעלי חיים
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ג'ורג' אורוול, מתחת לאף שלך; מאנגלית: יועד וינטר שגב; עריכה מדעית: גיורא גודמן, 2005, בדברי המבוא של גיורא גודמן בעמ' 48.
  3. ^ גודמן, מבוא, עמ' 49.
  4. ^ הדפסה 22, תשנ"ז 1997.