חורשת עציון

חורשת עציון
מידע כללי
על שם	כפר עציון
תאריך הקמה	שנות ה־50 של המאה ה־20
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	תל אביב-יפו
קואורדינטות	32°02′00″N 34°44′48″E / 32.0333°N 34.7466°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) חורשת עציון חורשת עציון חורשת עציון מפת דרום __ תל אביב ויפו; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים; מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים; ממערב: הים התיכון

חורשת עציון היא חורשת עצי אשל, השוכנת כיום בשכונת יפו ג' בדרום יפו. החורשה ניטעה בשנות ה-50 של המאה ה-20, באתר אשר שימש את ניצולי כפר עציון למגורים בשנים שלאחר נפילת הקיבוץ ומות רוב מגיניו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התגברות הקרבות סביב גוש עציון במהלך מלחמת העצמאות, פונו ממנו הנשים והילדים למנזר רטיסבון בירושלים ובהמשך הועברו לפתח תקווה. ב-13 במאי 1948 נכנע כפר עציון ללגיון הירדני. חלק ממגיניו נהרגו תוך כדי קרב ורוב האחרים נורו למוות לאחר הכניעה, במהלך מה שנודע לימים כטבח כפר עציון.

בחודש ספטמבר 1948 הובאו נשות וילדי כפר עציון ומעט הגברים שנותרו בחיים משום ששהו בעת הקרבות מחוץ לכפר, אל שכונת גבעת עלייה (ג'בליה) שבדרום יפו (כיום יפו ג'). הם שוכנו בקבוצת בתים בני קומה אחת או שתיים ששימשו את הצבא הבריטי ואשר שכנו סביב רחבה גדולה, שזכתה בפי המתיישבים לשם "החצר הגדולה". המתיישבים המשיכו וניהלו במקום חיי שיתוף קיבוציים עם מטבח משותף וחינוך משותף לילדים הצעירים, והקימו בית כנסת הניצב על תילו גם כיום. בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו התושבים לעבור למקומות מגורים אחרים, בין היתר לניר עציון ולקבוצת יבנה. במקום ניטעה חורשת עצי אשל, ואחרוני התושבים עזבו את האתר אחרי מלחמת ששת הימים, ושבו לקיבוץ כפר עציון שהוקם מחדש.

בשנת 1998 התגלו תולדות המקום לסופר עופר רגב, מנהל מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים, ביוזמתו של רגב, נרתם אדריכל הגנים שמואל גילר לעיצוב החורשה שזכתה בשמה הנוכחי. בכניסה לחורשה ניטע עץ אלון, סימלו של גוש עציון, ולידו תכנן שמואל גילר, לפי עצתו של שילה גל, מילדי כפר עציון, סוכה המנציחה את סוכת הלימוד של הקיבוץ.