טיול שנתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיול שנתי הוא טיול המתרחש אחת לשנה במסגרת בתי הספר ונחשב לגולת הכותרת של מערכת החינוך. הטיול השנתי מהווה מרכיב מרכזי בתהליך של עיצוב הנוער והקניית ערכים הקשורים ביחסים שבין הנוער לארצו. קיום טיולים שנתיים נהוג ברוב בתי הספר בארץ ובכל הגילאים. בשנים הראשונות של התלמידים (גיל בית ספר יסודי), הטיולים הם לרוב בני יום אחד ולמקומות מקורבים לאזור בית הספר. בהמשך, ככל שגדלים התלמידים, הטיולים השנתיים נמשכים מספר רב יותר של ימים ולמקומות מרוחקים יותר. המטרות העיקריות של הטיולים השנתיים הן: לעצב ולפתח את התלמידים, לשפר את מידת הגיבוש והחברות בין התלמידים ולגרום למידה גבוהה יותר של הכרה ואהבת הארץ. טיולים אלה מהווים "קרקע פוריה" להתמודדויות לא שגרתיות לבני הנוער. ההתמודדויות הללו מאפשרות למידה והתפתחות משמעותית למרביתם. ההתמודדויות אשר באות לידי ביטוי בטיולים שנתיים הן לרוב: לינה מחוץ לבית המגורים, לינה בתנאי שטח, ריחוק מההורים, ריחוק מהסביבה המוכרת, הליכה ממושכת ואתגרית בטבע ועוד. טיולים כדוגמת טיולים שנתיים מבוצעים לרוב בתנועות הנוער השונות. לפיכך, תלמידים אשר משתייכים לתנועות הנוער יתמודדו ביתר קלות עם הטיולים השנתיים הבית ספריים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיול השנתי נוסד בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בעקבות מסעות "ציוניים" חינוכיים שפורסמו בספרות של אותה תקופה, כדוגמת הספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי. מעט לפני מלחמת העולם השנייה מורשתו של אורד וינגייט עברה לנוער ובייחוד ללוחמי הפלמ"ח. במלחמת העצמאות בתש"ח, הטיול הרגלי שימש כהסוואה בפני הבריטים‏[1] עם קום המדינה מסעות ארוכים ומאומצים היו חשובים לכיבוש אזורים מרוחקים, בין היתר ההגעה למכתש רמון, ולאום רשרש (מאוחר יותר אילת).

לטיולים אלו קדמו ימי לימוד ולעתים שבועות לימוד, הכוללים גאוגרפיה, תנ"ך, היסטוריה וטבע של האזור בו עומדים לטייל. מספר ימי הטיול ואורך המסע הרגלי, גדלו עם הכיתה המטיילת. בכיתה ד' בדרך כלל ביקרו במהלך יום אחד באזור בית הספר. בכיתה ה' עלו לירושלים למשך יומיים, ובכיתות ו', ז' וח' הלכו והרחיקו לאזורים השונים של הארץ. בתיכון אף היו שיצאו לשבוע ויותר, כולל שבת.

בדרך כלל המטיילים וצוות ההוראה והמלווים ישנו בכיתות ריקות של בתי ספר, או בשטח, בשקי שינה. "מלווי הנשק" של הטיול היו הורים מתנדבים, או חיילים בחופשה. הנשק המשטרתי שנופק לצורך כך היה ה-M1 קרבין ולעתים רחוקות יותר גם עוזי.

לאחר מלחמת ששת הימים, חלק מהטיולים השנתיים כללו גם אזורים ביהודה (נקבת השילוח, הרי חברון הכפר בתיר מקומו של ביתר העתיקה), בחבל בנימין (גבעון ומקום ה"בריכה" המשוערת של 'ישחקו הנערים לפנינו'), גב ההר, ואף ביקורים בעזה ובדקל אבשלום). בחלק מטיולים אלו היו עימותים עם התושבים הערביים. בחלק מהמקומות (כמו טיולים לכפר בתיר, שהסתיימו בבריחת המטיילים) עוצמת העימות גרמה להפסקת הטיולים באזור, ועם האינתיפאדה הראשונה הופסקו הטיולים הרשמיים מעבר לקו הירוק למעט טיולים לרובע היהודי בירושלים ולרמת הגולן.

לאחר הסכם השלום עם מצרים ולפני מסירת סיני למצרים במסגרת הסכם זה, בתי ספר רבים טיילו "טיול פרידה" למדבר סיני, וחלקם גם לגולן לאור שיחות שפורסמו עם ממשלת סוריה.

התקפות מחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקפת המחבלים במעלות: בשנת 1974 בעת הטיול השנתי של בית ספר מצפת, אשר התארח לצורך שינה בבית הספר 'נתיב מאיר' במעלות, חדרו שלשה מחבלים בשעות הערב לבית הספר לאחר שרצחו משפחה בביתם, וכן פועלת בדרכה להסעה במקום עבודתה. במהלך נסיון כושל לחילוץ בני הערובה - 85 תלמידים שתי חובשות ושני מורים, הספיקו המחבלים לירות ולהרוג חייל אחד, לפוצץ מטענים ולזרוק רימונים. בסופו של דבר נהרגו 22 מהתלמידים.

הטבח באי השלום: בשנת 1997 בעת הטיול השנתי של כיתה ז' מבית ספר לבנות מבית שמש, הטיול עבר את הגבול לצד הירדני ב-'אי השלום', מקום שנשמר על ידי חיילים ירדנים, ומטיילים ישראלים רבים פקדו אותו. חייל ממוצא פלסטיני פתח באש על הבנות הצעירות מקרוב, רצח 7 מהן ופצע אחרות, הנכות עד היום. לאחר הטבח התברר שמתכנני הטיול ומורי בית הספר לא ביקשו אישור למעבר. חוסיין מלך ירדן בא לבית שמש ונפגש עם כל אחד מהורי הבנות הנרצחות, תוך התנצלות על הרצח. ביוני 2011 שר המשפטים הירדני, בעבר סנגורו של הרוצח, קרא לרוצח 'גיבור' וקבע שהמאמץ לשחרורו עומד בראש סדר העדיפויות שלו.

אסונות בעת טיולים שנתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסונות רבים פקדו את המטיילים לאורך השנים, בטיולים שבמערכת החינוך, עקב הפרה של כללי הבטיחות. נערים ונערות טבעו במעיינות בנחלים ובים, נפלו מצוקים, ואף טבעו למוות‏[2]. ככל שחלפו השנים, הלכו הוראות הבטיחות והצרו את האישורים ואת האפשרויות. לדוגמה: משרד החינוך אסר את הרחצה במים במהלך הטיולים השנתיים בעקבות טביעתו למוות של תלמיד בי"ס "חורב" בן 12 וחצי אביתר אביבי במהלך הטיול השנתי. לפני מספר שנים במקרה אחר אחד האסונות הקטלניים עקב רשלנות המדריכים, כמעט גרם לסגירתה של החברה להגנת הטבע בעקבות תביעה אזרחית [דרוש מקור].

טיולי יוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בד בבד התפתח בארץ ענף טיולי היוקרה, טיולים בהם לנים במלונות יוקרתיים, והפעילות אינה כוללת מסעות רגליים מאומצים אלא ביקורים במוזיאונים ו"אטרקציות" - כלומר מתקני שעשועים או פעלולים. הורים נדרשו לשלם סכומי כסף גדולים, והעיתונות נזעקה לעניין אי השוויון. משרד החינוך נענה, וקבע כללי סף לגבי לינה במלונות, ושאר מרכיבי הטיול השנתי, כך שכל התלמידים יוכלו להשתתף. נעשה ניסיון למתן את הטיול ה"פעלולי" ולהשיב את המסעות הרגליים כמרכיב חשוב בטיול.

יחד עם הטיול היוקרתי, ובאותן שנים, התפתחו גם המסעות והמשלחות לפולין, שאף עליהן חלה ביקורת דומה, בצד ביקורת לגבי מהות המסע, והאופי ההמוני שלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה איתן לבני אביה של ציפי לבני נתפס לאחר שההסוואה נגלתה לבריטים, ונשלח לבית הכלא בעכו.
  2. ^ מסוק חילץ תלמידה שנפלה לתהום במהלך טיול שנתי (אתר נענע), אתר הנצחה לאביתר אביבי, שטבע למוות בגני חוגה (עין חוגה) בעת טיול שנתי של בי"ס ישיבת "חורב". האתר עוסק בהגברת המודעות לבטיחות בטיולים עם המלצות להורה למורה ולמנהל לקראת הטיול השנתי והרחצה בבריכות בקיטנות.