יחסי סוריה–עיראק
| יחסי סוריה–עיראק | |
|---|---|
|
|
| |
| סוריה | עיראק |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 187,437 | 438,317 |
| אוכלוסייה | |
| 24,051,936 | 46,263,924 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 11,159 | 264,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 464 | 5,710 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי סוריה–עיראק הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין סוריה לבין עיראק. ראשית היחסים בפיצול המדינות לאחר מלחמת העולם הראשונה, מה שגרם לקץ החלום של שלטון השושלת ההאשמית בסוריה הגדולה. לאחר מכן ידעו יחסי המדינות עליות ומורדות, וכיום יחסי המדינות מתאפיינים בשיתוף פעולה ובלחימה כנגד כוחות דאעש.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית הראשונה של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את שטחן של סוריה ועיראק מידי האימפריה העות'מאנית. גבולותיהן של המדינות החדשות, שורטטו בוועידת פריז בשנת 1919. שותפה מרכזית למהלך זה הייתה גרטרוד בל, ששכנעה את וינסטון צ'רצ'יל למנות את פייסל הראשון, מלך סוריה שמודח, לאחר מסירת שטחי סוריה לדי צרפת, למלך הראשון של עיראק. על אף שעיראק זכתה לעצמאות מהממלכה המאוחדת, ב-1932 הבריטים שמרו על זכותם להעביר כוחות צבאיים דרך עיראק.
בשנת 1941 פלשה הממלכה המאוחדת לעיראק בשל חששות מניתוק אספקת הנפט למערב ומהתקרבות ממשלת רשיד עאלי אל-כילאני לגרמניה הנאצית. במשך שש שנים הייתה עיראק תחת הכיבוש הבריטי, שלאחריהן הוחזר שלטון המונרכיה ההאשמית ב-26 באוקטובר 1947. שליטיה האמיתיים של המדינה בתקופת השלטון הבריטי ועד 1958 היו הפוליטיקאי נורי א-סעיד, אשר כיהן כראש ממשלת עיראק 14 פעם בתקופה זו, ועוצר עיראק עבד אל-אילה.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו הבריטים גם את סוריה מידי אנשי צרפת של וישי, והעבירוה לידי אנשי צרפת החופשית, ובשנת 1943 זכתה סוריה לעצמאות. בינואר 1944 ביקרה משלחת סורית ולראשונה עלתה הצעה לאיחוד של סוריה הגדולה עם עיראק למדינה ערבית אחת[1].
במהלך 1949 החלו דיונים מעשיים על איחוד של שתי המדינות, והקמת ברית הגנה יחד עם מדינות ערב נוספות[2]. במקביל נערכו שיחות על איחוד עם ירדן, שעבדאללה הראשון, מלך ירדן היה אחיו של מלך עיראק הראשון פייסל הראשון[3]. במהלך השנים הבאות עלו מדי פעם הצעות איחוד אך הם[4]
לאחר עליית מפלגת הבעת' לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 ביולי 1958 ביצע הצבא העיראקי הפיכה, ביטל את המלוכה, ולנשיא המדינה מונה קולונל עבד אל כרים קאסם. קאסם ביטל את שותפות עיראק בברית בגדאד וכונן יחסים ידידותיים עם ברית המועצות[5]. זמן קצר לאחר מכן התרחשה הפיכת הבעת' בסוריה, והממשלה הסורית החדשה בחנה את האפשרות לכונן פדרציה משותפת עם עיראק הבעת'ית ומצרים[6]. הסכם לכינון ישות פוליטית מעין זו נחתם בקהיר ב-17 באפריל 1963, אולם מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הביאו לביטולה של הפדרציה המשולשת[7]. במקום זאת הסכימו סוריה ועיראק, באוקטובר 1963, על ברית צבאית ללא מצרים[8], ודנו באיחוד למדינה אחת[9]. שלטון קאסם בעיראק נמשך רק עד 1963, ובהפיכה צבאית מוצלחת תפס את השלטון עבד א-סלאם עארף. לאחר מותו של עארף ב-1966 נטל את מושכות השלטון אחיו עבד א-רחמן עארף. אולם שלטונו נמשך רק שנתיים עד להפיכה של מפלגת הבעת'. ב-23 בפברואר 1966, ביצעה קבוצת קציני צבא סורים, עלווים ברובם, חברי מפלגת הבעת', הפיכה צבאית פנים-מפלגתית. הם כלאו את הנשיא אל-חאפז, פיזרו את הממשלה ואת מועצת הפיקוד המהפכני, ביטלו את החוקה ומינו ממשלת בעת' אזרחית. מנהיגי ההפיכה, שנודעה כהפיכת הנאו-בעת', תיארוה כ"אשרור" עקרונות מפלגת הבעת'. על קבוצה זו נמנו שניים מבכירי העדה העלאווית: צלאח ג'דיד, וחאפז אל-אסד, שכיהן בתקופה זו כשר ההגנה הסורי. המאמצים של הסורים והעיראקים לאחד את עיראק וסוריה שוב חודשו בתקופה זו[10]. כולל ניסיון לאיחוד כפדרציה עם מדינות ערב נוספות בתחילת שנות ה-70[11].
לאחר מלחמת יום כיפור, עשה נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, מספר ניסיונות ב-1974 וב-1975 ליישב את חילוקי הדעות עם עיראק ולהקים ברית בין שתי המדינות. עיראק דחתה את הצעותיו של אסד והוקיעה אותו על "נכונותו לעשות שלום" עם ישראל. היחסים המתוחים בין עיראק לסוריה יימשכו עד 1978.
באוקטובר 1978 החל נשיא עיראק, אחמד חסן אל-בכר, לפעול באופן הדוק עם אסד כדי לסכל את הסכמי קמפ-דייוויד; והשניים חתמו בבגדאד על אמנה משותפת של "פעולה צבאית משותפת", שסיפקה את "הצורה הקרובה ביותר של קשרי אחדות", כולל "אחדות צבאית מלאה" וכן "איחוד כלכלי, פוליטי ותרבותי"[12]. באותה שנה הסכימו השניים על תוכנית שתוביל לאיחוד עיראק וסוריה. תוכנית זו הייתה אמורה להיכנס לתוקף ביולי 1979, אולם, סדאם חוסיין, סגן מזכיר מפלגת הבעת' העיראקית, חשש לאבד את כוחו לאסד (שהיה אמור להיות סגן היושב ראש באיחוד החדש), ואיים על אל בכר שלא לקיים את התוכנית.
שיחות האחדות נמשכו בין אסד לסדאם אחרי יולי 1979, אך אסד דחה את דרישות עיראק למיזוג מלא בין שתי המדינות ולהיערכות מיידית של כוחות עיראק בסוריה[13]. שיחות האחדות הושעו ללא הגבלת זמן, לאחר גילוי לכאורה של מזימה סורית להפלת סדאם חוסיין באוגוסט 1979[14]. בנובמבר 1979, הושעו יחסי שתי המדינות עקב תמיכת סוריה במשטר חומייני באיראן[15].
ניתוק וחידוש היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת איראן–עיראק סוריה, בניגוד לכל המדינות הערביות, צידדה דווקא באיראן הלא-ערבית נגד עיראק[16], ובינואר 1982 נסגרו הגבולות בין שתי המדינות וכל המסחר והתנועה של האזרחים בין המדינות בוטלו. במהלך מלחמת איראן–עיראק (1980–1988). היחסים בין המדינות התערערו על רקע יריבות בעניינים ערביים, טענות למעורבות בפוליטיקה הפנימית של אחת לרעותה, וסכסוכים על מי נהר הפרת, על דמי הובלת הנפט ועל העמדות כלפי ישראל.
בשנת 1991 הצטרפה סוריה לקואליציה ששחררה את כווית מהכיבוש העיראקי במלחמת המפרץ[17]. בשנת 1999 התחממו היחסים בין המדינות ששר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, קרא להסיר את החרם המוטל על בגדאד וגינה את ההתקפות האמריקניות-בריטיות נגד עיראק. א-שרע אמר את הדברים בנאום הפתיחה בפני באי כינוס הליגה הערבית[18]. שנה אחר שופץ צינור הנפט כירכוכ–בניאס[19]. הוא חזר לפעול ושימש דרך לעקיפת הסנקציות שהטיל האו"ם על עיראק[20].
ב-12 באוגוסט 2001 ראש ממשלת סוריה, מוחמד מוסטפא מירו, נפגש בבגדאד עם נשיא עיראק, סדאם חוסיין. מירו היה ראש הממשלה הסורי הראשון שמבקר בעיראק לאחר יותר מ-20 שנה. כלי התקשורת בסוריה דיווחו כי סדאם הגדיר בפגישה את יחסי שתי המדינות כ"הישג גדול שהפתיע את כל האויבים". מירו, הגיע לעיראק בראש משלחת גדולה שכללה את סגנו וכן שישה שרים[21].
בשנת 2003 התנגדה סוריה בתוקף לכיבוש עיראק, והדגישה את הצורך לשמור על עצמאותה של עיראק ולתמוך בתהליך המדיני שלה, ואף תבעה לוח זמנים לנסיגת הכוחות הזרים מעיראק[22]. בחודשים שקדמו למלחמה פעלה בניסיון למנוע אותה[23]. סוריה גם סיפקה מקלט ליותר מ-2 מיליון עיראקים. לטענת ארצות הברית בין הפליטים היו בכירים עיראקים במשטר סאדם[24]
ביולי 2004 ראש ממשלת עיראק, איאד עלאווי, ביקר בסוריה ופגש את הנשיא בשאר אל-אסד. בתום הפגישה הצהיר עלאווי שהביקור בסוריה הוא "פתיחת דף חדש ביחסים בין שתי המדינות". והודיע ששתי המדינות יחדשו בקרוב את היחסים הדיפלומטיים ביניהן[25].
בתחילת 2007 עיראק הודיעה כי תסגור זמנית את גבולותיה עם סוריה, במטרה למנוע חדירת מורדים, כחלק מתוכנית למאבק בטרור ובאלימות במדינה[26].
ב-23 באוגוסט 2009 התרחשו פיגועים בבגדאד, אשר גבו את חייהם של יותר מ-100 אנשים, ועיראק האשימה את סוריה בתמיכה במתקפה, ובעקבות כך החזירו שתי המדינות את שגריריהם[27]. מאוחר יותר נטלה מדינת עיראק האיסלאמית אחריות על הפיגועים, ובעקבות כך חזרו היחסים לקדמותם.
ביולי 2011, חתמה איראן עם סוריה ועיראק על הסכם להקמת צינור ליצוא גז טבעי, צינור באורך של כ-5,000 ק"מ מאזור שדה דרום פארס באיראן. הצינור תוכנן גם להמשיך ליעדים באירופה אך מעולם לא הוקם[28].
בזמן מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיראק נמנעה מהצבעה לגרש את סוריה ממדינות ערב. עיראק גם שמרה על שגרירותה בסוריה, ובמרץ 2012 הצביעו המחוקקים המקומיים מחוז דהוכ בעיראק על פתיחת מחנה פליטים לפליטים מסוריה. אנשי הדת השיעים של עיראק סירבו לתת תמיכה לאסד, ואילו מוקתדא א-סאדר קרא לנשיא סוריה להתפטר מהשלטון.
מאז 2016, מתנדבים עיראקים נלחמים לצד הצבא הסורי, וכוחות שלהם נפגשו על מעבר הגבול הסורי-עיראקי.
ביולי 2017 חתמה עיראק, יחד עם איראן, על הסכם להגברת שיתוף הפעולה הצבאי עם סוריה.
ב-29 בספטמבר 2019 נפתח מעבר הגבול בין סוריה לעיראק הסמוך לעיר אל-בוכמאל, לאחר שהיה סגור מאז 2012[29].
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיראק מחזיקה בסוריה שגרירות בדמשק וקונסוליה כללית בחלב, מאידך, סוריה מחזיקה בעיראק רק שגרירות בבגדאד[30].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 'איחוד סוריה הגדולה עם עיראק', המשקיף, 5 בינואר 1944
- ^ נורי סעיד על איחוד סוריה ועיראק, הארץ, 14 בנובמבר 1949
נציג ערבי ביקש התערבות ארצות הברית נגד איחוד סוריה - עיראק, הַבֹּקֶר, 17 באוקטובר 1949 - ^ "המצב בחלק השני של א"י מעורר דאגה", קול העם, 29 בדצמבר 1949
עבה"י נגד איחוד סוריה עם עיראק, דבר, 13 באוקטובר 1949 - ^ עירק הסכימה להצעת נאזם אל־הודםי, הארץ, 30 באפריל 1951
- ^ ניקיטין הציע איחוד סוריה עם עיראק, למרחב, 31 בדצמבר 1958
- ^ השלב ה-1 צריך להיות איחוד בין סוריה ועירק, למרחב, 22 בפברואר 1963
- ^ קאהיר מאשימה את מפלגת בעת' ן הסורית בחתירה לאיחוד עם עירק, למרחב, 17 במאי 1963
- ^ קם איחוד צבאי סוריה – עיראק - הוקמה מועצת הגנה משיתפת.-המפקדה תהיה בדמשק.-נאצר מסרב להצטרף, הארץ, 9 באוקטובר 1963
- ^ ועידת "בעת" חשאית מציעה איחוד סוריה-עיראק, קול העם, 28 באוקטובר 1963
- ^ "צפוי איחוד סורי-עיראקי", למרחב, 18 באוקטובר 1967
- ^ אמנון קפליוק, פדראציה ערבית רופפת, על המשמר, 30 בנובמבר 1970
עיראק מציעה "איחוד" עם מצרים וסוריה, על המשמר, 16 במרץ 1972 - ^ עודד גרנות, אסד ובכר דנים באיחוד סוריה ועיראק, מעריב, 17 ביוני 1979
- ^ עודד גרנות, התגברות האופוזיציה בסוריה חיבלה באיחוד עם עיראק, מעריב, 22 ביוני 1979
- ^ "אהראם" נשיא עירק נדר 'לנקום בנשיא סוריה אישית בדמשק, דבר, 29 באוגוסט 1979
- ^ ברנד דבוסמאן, סוריה ועיראק שוב ניצבות לפני התנגשות גלויה ־ בשאלת התמיכה במשטרו של חומייני, מעריב, 8 בנובמבר 1979
- ^ רויטרס, עיראק: לגרש את אסד הבוגד מהליגה הערבית, חדשות, 15 באוגוסט 1988
- ^ גיא בכור, סוריה: סדאם אשם; איש לא יזיל עליו דמעה, חדשות, 18 בינואר 1991
- ^ סי"צ, קאהיר, סוריה דורשת להסיר את החרם המוטל על עיראק, באתר גלובס, 25 בינואר 1999
- ^ דוד חיון וחגי אטקס, עיראק פותחת בדיפלומטיית נפט: תיתכן הפעלת צינור כרכוך-בניאס שהושבת ב-82', באתר גלובס, 6 ביוני 2000
- ^ רן דגוני, וושינגטון, אנליסטים: עיראק הגדילה באורח "דרמטי" הכנסותיה מיצוא נפט תוך עקיפת עיצומי או"ם, באתר גלובס, 19 בפברואר 2001
- ^ דניאל סובלמן, התקרבות סוריה-עיראק: ר"מ סוריה נפגש עם סדאם חוסיין, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2001
- ^ נתן גוטמן, שלמה שמיר , דניאל סובלמן, סוריה: לפרז המזה"ת מנשק השמדה המונית, באתר הארץ, 18 באפריל 2003
- ^ דניאל סובלמן, סוריה חוששת: מגעים בין איראן לארה"ב סביב עיראק, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2002
דניאל סובלמן, אסד ביטל ביקור באיראן לדיון בתקיפת עיראק, באתר הארץ, 14 בינואר 2003 - ^ גדעון אלון, דניאל סובלמן ונתן גוטמן (ואשינגטון), בוש תקף הסורים: מסתירים בכירים עיראקים ונשק כימי, באתר הארץ, 14 באפריל 2003
דניאל סובלמן ונתן גוטמן, בוש תובע מסוריה לבלום כניסת בכירי עיראק לשטחה, באתר הארץ, 13 באפריל 2003 - ^ יואב שטרן, ר"מ עיראק פועל להשגת לגיטימציה בעולם הערבי, באתר הארץ, 26 ביולי 2004
- ^ ממשלת עיראק סוגרת את הגבולות עם סוריה ואיראן במטרה למנוע חדירת מורדים, באתר הארץ, 13 בפברואר 2007
- ^ צבי בראל, משבר חריף בין עיראק לסוריה: השיבו שגריריהן, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2009
- ^ סוכנויות הידיעות, איראן חתמה עם סוריה ועיראק על הסכם בשווי 10 מיליארד דולר ליצוא גז טבעי, באתר TheMarker, 26 ביולי 2011
- ^ ג'קי חורי ורויטרס, מעבר הגבול בין סוריה לעיראק נפתח מחדש, לאחר שהותקפו בו כוחות איראניים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2019
- ^ אתר על יחסי מדינות
