נס פך השמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נס פך השמן מובא בתלמוד הבבלי במסכת שבת כסיבה לחג החנוכה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור הנס
על פי המתואר במסכת שבת, נס פך השמן אירע כאשר המכבים כבשו את ירושלים וביקשו לחדש את העבודות בבית המקדש. עבודות אלו כללו את הדלקת המנורה. רק פך קטן של שמן טהור נמצא, ובו כמות מספקת להדלקת יום אחד והפקת שמן חדש ארכה שמונה ימים (בשל המרחק וההיטלטלות בדרכים). קרה נס והשמן הספיק לשמונה ימים.
לזכר נס זה, חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים. בניגוד למקובל, שמונת הנרות רומזים לשמונה הימים של חנוכה ולא לנרות המקדש, שהיו שבעה במספר.
אמנם מותר היה להדליק את המנורה בשמן טמא, בהיעדר שמן טהור, אך החשמונאים רצו להשתמש בשמן טהור בלבד.
נס פך השמן אינו נזכר בספרי המכבים, בתוספת לתפילה של חג החנוכה ("על הניסים") או בכתבי יוספוס פלביוס, אלא נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי.
[עריכה] קושיית הבית יוסף
רבי יוסף קארו, מחבר הספר בית יוסף, שאל על נס פך השמן מדוע חוגגים שמונה ימים, הרי הנס היה רק שבעה ימים (שכן השמן הספיק ליום אחד)?
לקושיה זאת נתנו מאות תשובות. ביניהן:
- חוגגים יום אחד לזכר הניצחונות הצבאיים של החשמונאים
- על מנת לחסוך בשמן השתמשו הכהנים כל יום בשמינית מהשמן והנס התרחש כל יום בכך שהמנורה דלקה כל הלילה
- עצם זה שמצאו שמן טהור זה נס
- כל יום לאחר מילוי הנרות נחסרה מפך השמן רק שמינית מהכמות שנמזגה
[עריכה] משמעות הנס
יש הרואים בנס משמעות סימבולית יותר מאשר עדות היסטורית [דרוש מקור]. לדבריהם, פך השמן מסמל את החשמונאים המעטים אשר למרות מיעוטם הצליחו במשימה שהייתה גדולה עליהם בהרבה. טוהרם ומסירותם הביאו את האל לעזור להם לנצח את אויביהם.
