חנה ושבעת בניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנה ושבעת בניה, ציור משנת 1842. ברקע נראה הפסל לו סירבו להשתחוות.
מערת קבורה בבית הקברות בצפת, היוחסה בטעות לחנה ושבעת בניה, קברם נמצא בגבעה בבית הקברות. כיום מקום קבורתם המדויק לא נמצא‏[1]

סיפור חנה ושבעת בניה מתאר מעשה גבורה של אם יהודיה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם, כשהם מסרבים להשתחוות לפסל. הסיפור אירע על רקע גזירותיו של אנטיוכוס אפיפנס ומתואר בספר מקבים ב' כאחד הגורמים לפרוץ מרד החשמונאים בידי יהודה המכבי ואנשיו.

סיפור חנה ושבעת בניה נחשב דוגמה לעיקרון "ייהרג ובל יעבור" שבימים כתיקונם חל ביהדות רק על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים אך בימי שמד רוחני חל על כל המצוות.

השתלשלות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגי הקיסר תפסו את האישה ואת בניה וניסו לשכנע כל אחד מן הבנים בזה אחר זה להשתחוות לפסל ולטעום מבשר חזיר, ועל ידי כך לעבור על איסורים חמורים בדת היהודית. כל אחד מן הבנים דחה את תביעת המלכות, והם הוצאו להורג בעינויים קשים לעיני אמם.

כשהגיעו פקידי הקיסר לבן השביעי, ילד קטן, ניסו לפתות אותו בערמה. הם הטילו טבעת לארץ וביקשו מהילד להרימה. כך חשבו, יראה לכל שהילד נענה להם. אך הילד עמד במבחן; הוא לא עשה כמצוות המלך, וגם הוא הוצא להורג. אז ביקשה האם כי יניחו לה לנשק את בניה ההרוגים, ולאחר מכן התאבדה בקפיצה מהגג ומתה.

וכך אמרה לבנה השביעי: "בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: כך אמרה אימי: אל תזוח דעתך עליך! אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה – נסיון, ואני – מעשה" (איכה רבה א' נ').

מקורות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור "חנה ושבעת בניה" מופיע בתלמוד הבבלי (מסכת גיטין נ"ז, ע"ב) באיכה רבה (א' נ') ובספר המקבים ב' פרק ז' (אחד מן הספרים החיצוניים). גם רוב ספר מקבים ד' (פרקים ח-יח) מוקדש למעשה. הסיפור נפוץ בקינות לתשעה באב של יהודי ספרד והמזרח.‏[2]

שמהּ של האישה שונה בגרסאות השונות של הסיפור: באיכה רבה היא מכונה מרים בת תנחום; במקורות אחרים היא מכונה חנה, או ששמה אינו נזכר כלל.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות נחשב הסיפור כדוגמה להקרבה עילאית. אצל הנוצרים הקתולים נכלל ספר מקבים ב' ב"ברית הישנה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישבע באומגרטן, רלה קושלבסקי, מן 'האם והבנים' ל'אם הבנים' באשכנז בימי הביניים, ציון, 71 (3), עמ' 342-306, 2006
    • איתן רייך, עוד בעניין אגדת האישה ושבעת בניה, ציון, 73 (4), עמ' 488-485, 2008
  • רלה קושלבסקי, סיפור האם והבנים על רקע ההטרטופיה של קברם, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, 25-24, עמ' 125-109, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי ספר שערי ירושלים המקור הראשון
  2. ^ יונה צבר, ‏קיצתית חנה – סיפור חנה ושבעת בניה בארמית שבפי יהודי כורדיסתאן, פעמים 7, 1981, עמ' 100-83.