נשים באפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נשים באפריקה הן נשים שנולדו, או מתגוררות או במקור הן מיבשת אפריקה. התרבות, האבולוציה וההיסטוריה של הנשים האפריקאיות קשורה לאבולוציה ולהיסטוריה של היבשת האפריקאית עצמה.

מרבית הנשים האפריקאיות נושאות באחריות על רווחת ילדיהן. הן מנהלות את משק הבית, מספקות מזון, תזונה, מים, בריאות, חינוך ואחראיות לתכנון המשפחה במידה רבה יותר מאשר במדינות מתפתחות אחרות בעולם. למרות התפתחויות כגון שיפור הטכנולוגיה החקלאית, זמינות אמצעי מניעה ושינויים במעמד החברתי-כלכלי של נשים, שניתן היה להסיק כי יקלו על חייהן, עומס העבודה שלהן גדל עם המצב הכלכלי והחברתי המשתנה באפריקה.

נשים אפריקאיות

יכולתן הכלכלית של נשים, ובייחוד יכולתן לנהל את רווחת המשפחה נמצאת תחת איום. "המודרניזציה" שינתה את מאזן היתרון נגד נשים. מערכת המשפט, החברה המודרנית ושירותים שפותחו על ידי מדינות אפריקאיות שונות לא משפרות את מעמד האישה באפריקה.[1]

ישנם מחקרים רבים על ההיסטוריה של נשים במדינות אפריקה.[2][3][4]

ההיסטוריה של מחקר הנשים באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר שעוסק בהיסטוריית הנשים באפריקה קיבל הכרה כתחום מחקרי מיד לאחר ההיסטוריה האפריקאית הכללית והפך לנושא אקדמי מכובד.

היסטוריונים כמו יאן ואנסינה (Jan Vansina) וולטר רודני (Walter Rodney)[5] אילצו את האקדמיה המערבית להכיר בקיומן של חברות אפריקניות ומדינות אפריקניות, בעקבות תנועות העצמאות האפריקאיות של שנות ה-60, אם כי הן התמקדו בעיקר בהיסטוריה של הגברים. אסתר בוסרופ (Ester Boserup),[6] כלכלנית דנית, עוררה גלים בקרב ההיסטוריונים בספרה משנת 1970 "תפקידן של נשים בפיתוח כלכלי", שהראה את התפקיד המרכזי שהנשים מילאו במשך מאות שנים בהיסטוריה האפריקאית כיצרניות כלכליות, וכיצד נקטעו מערכות אלה על ידי הקולוניאליזם. בשנות השמונים חקרו חוקרים ואקדמאים את ההיסטוריה של נשים אפריקניות ברחבי היבשת. מספר דוגמאות על מחקרים שהתפרסמו, מחקר של ג'ורג' ברוקס (George Brooks)[7] משנת 1976 על סוחרי נשים בסנגל הפרה-קולוניאלית; המחקר של מרגרט ג'ין הייז (Margaret Jean Hays) על השינוי הכלכלי בקניה הקולוניאליות השפיע רבות על הנשים מלואו (קבוצה אתנית שיושבת בקניה וטנזניה), שפורסם באותה השנה; ואת המחקר של קריסטין מאן (Kristin Mann) על הנישואין בניגריה. עם הזמן דנו ההיסטוריונים בתפקידן ובמעמדן של הנשים בחברה הפרה-קולוניאליסטית לעומת הקולוניאלית. הם בחנו מספר גורמים- כיצד נשים עסקו בשינוי צורות דיכוי, איך הופכות תופעות כמו ניהול משק בית למגדריות, חשפו את תפקידי הנשים במאבקים הלאומיים לעצמאות, ואף טענו כי הקטגוריה של "אישה" במקרים מסוימים אינה יכולה להיות מיושמת בהקשרים פרה-קולוניאליים.[8] נשים אפריקאיות הוכיחו שהן חלק חיוני מההיסטוריה, הכלכלה והחברה במרבית האזורים של אפריקה במשך אלפי שנים.

מסורות נשים באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות הן חלק בלתי נפרד מהתרבות האפריקאית. בתרבויות רבות הן מסמנות מעמדות חברתיים וטקסי מעבר מנערות לבגרות באמצעות שינויי גוף קיצוניים, הכוללים הרחבת איברי הפנים, צילוק הגוף, חיתוך איברי המין ועוד מסורות שונות.[9]

נישואים פוליגמיים באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים הם פרקטיקה של בני אדם על מנת לשמר את הצאצאים ולהבטיח את ההישרדות של אותו המין והשושלת. בחלקים רבים באפריקה ילדים הם ברכה והשאיפה היא להביא כמה שיותר ילדים לעולם. אישה שאינה נשואה באפריקה וללא ילדים, לרוב נחשבת כמישהי שאינה תואמת את הנורמה ואף פוגעת באמונה המקומית. בנוסף, הסיכוי של אישה אפריקאית למצוא בעל מעל גיל 30 הוא נמוך, ולכן ניתן למצוא באפריקה נישואים פוליגמיים רבים, כי נשים מעדיפות להיות בנישואים פוליגמיים במקום להיות לבד. פוליגמיה היא תופעה בה אדם אחד נישא למספר בני זוג. זאת בניגוד למונוגמיה - בן זוג אחד בלבד. מרבית סוגי הפוליגמיה המוכרים בעולם הם פוליגיניה - גבר שנישא למספר נשים. תופעה זאת נפוצה יותר משום שרוב החברות האנושיות הן חברות בהן הגברים הם השולטים. בדתות המונותאיסטיות - ביהדות ובנצרות שוללים את תופעת הפוליגמיה, לעומת זאת, באסלאם מותר לגבר אחד לשאת עד 4 נשים, בתנאי שהגבר יעניק שוויון מלא ומוחלט לכולן. למרות זאת, באפריקה הפוליגמיה היא תופעה חברתית ואינה תלויה בדתו של אדם. באסלאם גבר יכול להודיע לאשתו שבכוונתו להתחתן עם אישה נוספת, אם האישה הראשונה לא מרוצה היא יכולה להתגרש ממנו אך עליה לעזוב את ביתה ואת ילדיה. מסיבה זו הנשים בדרך כלל בוחרות להישאר נשואות. בטוגו אחוז הנשים אשר נמצאות בנישואי פוליגמיה הוא הגבוה ביותר עם 52%. אזורים נוספים בעלי אחוזים גבוהים הם בורקינה פאסו, גינאה, סנגל, מאלי ועוד. המדינה בעלת 4% בלבד ובעלת האחוזים הנמוכים ביותר היא מדגסקר. מעמד הנשים בנישואים פוליגמיים הוא בעייתי, משום שחלקן בוחרות להיכנס לתוך נישואים פוליגמיים כאישה שנייה או שלישית על מנת לדאוג למצבן הכלכלי או בשל גילן המאוחר, לרוב הנשים שכבר נשואות לגבר לא יהיו מרוצות שבעליהן ייקחו נשים נוספות, מהפחד שלא יוכל לכלכל את כולן.[10]

קמפיין נגד השחתת איבר המין הנשי שפורסם בשלט חוצות באזור קצ'ורווה, אוגנדה

השחתת איבר המין הנשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – השחתת איבר המין הנשי

השחתת איבר המין הנשי הוא מנהג מסורתי שבו מבצעים חיתוך מלא או חלקי של איבר המין הנשי - העורלה, הדגדגן, השפתיים החיצוניות והפנימיות. בכל חברה המנהג שונה, בחלק מהמקומות קיים היום איסור לבצע מילה. לאחר ביצוע החיתוך האישה לא תוכל ליהנות מיחסי מין. לדעת תומכי המנהג, המטרה היא טקס מעבר והוכחה לבגרות, המציג את גבורתה וחוזקתה של האישה, ואת היכולת של האישה לשאת סבל. בנוסף לטענתם, המנהג יוצר איחוד ו"אחוות אחיות" בין כל הנשים, נותן תחושה של טוהר ומחזק את חיי הנישואים מכיוון שאישה שמעולם לא קיימה יחסי מין עם אדם אחר, נמנעת ממחשבות על מין ומפיתוי לאונן.[11] ישנם סיבוכים רבים שנגרמים בעקבות התהליך- דימום, זיהום מקומי וזיהום כולל שעלול להוביל אפילו למוות. בבגרותן הנשים עלולות לסבול מהפסקה של הווסת, דלקות חוזרות באיבר המין, כאבים בזמן קיום יחסי מין, בעיות בלידה, ליקויים ברצפת האגן, עד כדי אי שליטה קבועה בהטלת צואה ושתן. בנוסף, אחוז ניכר של נשים אשר עברו מילה נתקלות בקושי להרות וסובלות מבעיות פוריות.[12]

הרחבת שפתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה משבט המורסי באתיופיה

הקבוצות האתניות האחרונות באפריקה שבהן נשים עדיין נוהגות ללבוש חרס גדול או דיסקים מעץ או "צלחות" בשפתיים התחתונות נקראות- מורסי, חי וטרמה. צלחת השפתיים הפכה למאפיין הראשי הבולט של מורסי והפכה אותם לאטרקציה לתיירים. שפתה התחתונה של הילדה נחתכת, על ידי אמה או על ידי אישה אחרת מהיישוב שלה, כאשר היא מגיעה לגיל 15 או 16. החתך נשמר פתוח על ידי חתיכת עץ עד שהוא מחלים, ההחלמה לוקחת כ-3 חודשים. ההחלמה תלויה באישה וכמה היא מחליטה למתוח את שפתייה. חלק, אבל בהחלט לא כולן, מתמידות בהרחבה עד שהשפתיים שלהן יכולות להכניס צלחות של 12 ס"מ או יותר בקוטר. על מנת להכניס את הצלחות עוקרים את שתי שינייה התחתונות הקדמיות של הנערה על מנת לפנות מקום. הצלחות בשפתיים יכולות לפגוע באורח החיים, בדיבור של הנשים ויכולות להאט את ההליכה שלהן. מבחינת אנשי השבט, צלחת השפתיים שעונדות הנשים במורסי מסמלות יופי ומעמד חברתי בכיר. ככל שהצלחת של האישה תהיה גדולה יותר ומרשימה כך יצטרך הגבר שירצה בה כאישה לתת לאביה יותר בהמות תמורתה.[5][13]

זכויות ומעמדן של נשים באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברמה האזורית והארצית נעשים מאמצים רבים כדי לקדם את זכויות הנשים ולהבטיח שוויון בין המינים ביבשת. עם זאת, ישנם אתגרים רבים, הפערים שנותרו מאיימים על מימוש זכויותיהן של הנשים באפריקה. אמנם ישנם הבדלים בין המדינות השונות, אך מרבית הנשים האפריקאיות לא זכאיות לזכויות אדם בסיסיות ושיווין מלא לצד המין השני.[14]

דוגמאות לזכויות נשים במדינות אפריקאיות שונות:

  • אלג'יריה נחשבת לאומה ליברלית יחסית ומעמדה של האישה משקף זאת. בניגוד למדינות אחרות באזור, השוויון לנשים מעוגן בחוקים האלג'ירים ובחוקה. הן יכולות להצביע ולהתמודד לתפקידים פוליטיים.[15]
  • ברפובליקת בנין[16] השתפר מצב זכויות הנשים במידה ניכרת מאז החזרת הדמוקרטיה ואישור החוקה, ועם המעבר לתקנון האישי והמשפחתי בשנת 2004, שבאמצעותו שינו מנהגים מסורתיים שונים שהתייחסו באופן שיטתי ולא שוויוני לנשים. עם זאת, אי השוויון והאפליה נמשכים. פוליגמיה ונישואין כפויים הם בלתי חוקיים, אך עדיין מתרחשים במדינה.
  • ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו[17] לא השיגו מעמד של שוויון מלא כמו לגברים, המאבק שלהן נמשך עד עצם היום הזה. ממשלתו של מובוטו ססה סקו (Mobutu Sese Seko) נשיא המדינה בין 1965 עד 1997, העניקה לנשים זכויות משפטיות מסוימות (למשל, הזכות לקניין והזכות להשתתף במגזר הכלכלי והפוליטי),אך עדיין ישנן מגבלות אישיות ומשפטיות שמצמצמות את ההזדמנויות שניתנות להן.
  • לוב, מאז הכרזתה על עצמאות, מנהיגיה מחויבים לשיפור מצבן של הנשים במדינה, אך זאת במסגרת הערכים הערביים והאסלאמיים. נושא מרכזי במהפכה של 1969 היה העצמת כוחן של הנשים במדינה ומחאה נגד מעמדן הנחות. אך בכל זאת נשים עדיין נותרו מודרות מהתחומים הפוליטיים והכלכליים במדינה. בשנת 2011, למרות השתתפותן הפעילה של הנשים בלוב בהפיכה נגד מועמר קדאפי, המצב התדרדר והנשים נותרו חסרות זכויות בסיסיות ולא ניתנה להן גישה להשתתפות פוליטית ולעבוד במוסדות רשמיים של המדינה.[18]
  • ברפובליקה של ניז'ר 98% מהאוכלוסייה היא מוסלמית. רבים מהחוקים שאומצו על ידי ממשלת הרפובליקה של ניז'ר[19] נועדו להגן על זכויותיהן של נשים ניז'ריות במסגרת האמונות אשר לקוחות מהאסלאם. אך לצד החוקים שאומצו ישנם חוקים שנדחו מתוך דבקות בדין האסלאמי.
  • רואנדה,[20] החוקרים קלייר ואלאס (Claire Wallace), כריסטיאן הארפר (Christian Harper) ופמלה אבוט (Pamela Abbott) כותבים שלמרות העובדה של יש את הייצוג הגבוה ביותר של נשים בפרלמנט מבין כל המדינות באפריקה, ישנן שלוש בעיות מגדריות עיקריות בחברה הרואנדית: עומס העבודה של נשים, נגישות לחינוך ואלימות מגדרית. הם מסיקים כי היחס לנשים במוסדות הפוליטיים של רואנדה לא חילחל לשאר החברה הרואנדית.
  • בסיישל[21] נשים נהנות מאותן זכויות משפטיות, פוליטיות, כלכליות וחברתיות כמו גברים. החברה בסיישל היא חברה מטריארכלית. אימהות נוטות להיות דומיננטיות במשק הבית, שולטות ברוב ההוצאות השוטפות ובדאגה לרווחתם של הילדים. אימהות לא נשואות הן תופעה מקובלת בחברה והחוק מחייב את האבות לתמוך בילדיהם.[22] נשים מבוגרות יכולות בדרך כלל לסמוך על תמיכה כספית של בני משפחה המתגוררים בבית או מההכנסות של הילדים הבוגרים.
  • ברפובליקה של דרום סודאן[23] נשים לקחו חלק במאבק לשחרור המדינה, על ידי אספקת מזון ומקלטים לחיילים, על ידי טיפול בילדים ועל ידי טיפול בפצועות ופצועים. בנוסף הקימו את "גדוד הנשים" - "קטיבא בנאת" (Katiba Banat).
  • סודאן היא מדינה מתפתחת העומדת בפני אתגרים רבים בנושא אי-השוויון בין המינים. הארגון Freedom House דירג את סודאן בדירוג הנמוך ביותר בין המשטרים המדכאים בשנת 2012.[24] דרום סודאן דורגה מעט גבוה יותר, אך היא גם הוגדרה כ-"לא חופשית". סודאן היא אחת המדינות המעטות שאינן חתומות על האמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW).[25] יחד עם זאת, יש לציין שחלו שינויים חיוביים ביחס לשוויון בין המינים בסודאן. נכון לשנת 2013, נשים מהוות 24.1% מכלל חברי האספה הלאומית של סודאן.[26]
  • באוגנדה למרות האחריות הכלכלית והחברתית הניכרת של נשים באגודות מסורתיות רבות ב התפקידים שמילאו היו נחותים בבירור לעומת תפקידיהם של הגברים. נשים חונכו להיענות לרצונם של אבותיהן, אחיהן, בעליהן ולפעמים גם לגברים אחרים. דוגמה לכך, בשנות השמונים, הייתה ציפייה מנשים באזורים הכפריים של אוגנדה לכרוע ברך כאשר דיברו עם גבר. יחד עם זאת, נשים נטלו על עצמן את האחריות העיקרית לטיפול בילדים ובמאה העשרים תרמו נשים תרומה כלכלית משמעותית לחקלאות במדינה.[27]

חינוך והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד נשים נרשמו יותר מאשר גברים ברחבי העולם במוסדות להשכלה גבוהה בשנת 2005 על פי האינדקס לשוויון מגדרי (GPI), באפריקה שמדרום לסהרה, הממוצע של אינדקס השוויון המגדרי להשכלה גבוהה החמיר בין השנים 1999 ו-2005. פערים מגדריים גדלו באופן משמעותי במשך התקופה בקונגו, בגמביה, לסוטו וניגריה. לעומת זאת, רישום נשים למוסדות ההשכלה גבוהה השתפר משמעותית בבורקינה פאסו, אתיופיה, מלאווי, הרפובליקה המאוחדת של טנזניה. בחמש עשרה מדינות שיעורי האוריינות של נשים היו פחות משני שלישים מאלה של הגברים.[28]

בנות מסיירה לאון בבית הספר המקומי
בנות מסיירה לאון בבית הספר המקומי

בגאנה למרות ששיעור הנשים גבוה יותר, שיעורי רכישת ההשכלה של גברים גבוהים ב-10%. בשנים 2001–2008, שיעור האוריינות הארצית בקרב נשים צעירות בגילאי 15–24 היה 83.2%, נמוך במעט מזה של גברים בני אותה קבוצת גיל 88.3%. באוכלוסיית משקי הבית,[29] כ-50% מהגברים ורק ל-29% מהנשים יש השכלה תיכונית או גבוהה יותר. העלאת המודעות בנושא חשיבות ההשכלה גרמה למספר להתאזן, בכך שבנות צעירות נוהגות ללכת יותר לבית הספר היסודי ובכך ימשיכו ללימודי תיכון.

החינוך היסודי במאלי היה מוגדר כחובה עד גיל 12, אך רק 49.3% מהבנות (64.1% מהבנים) למדו בבית הספר היסודי במהלך שנת הלימודים 2005–2006. ההרשמה של בנות לבית הספר הייתה נמוכה יותר מאשר בנים בכל הרמות, בעיקר בגלל פערי העוני. הנטייה התרבותית היא להשקיע בחינוך הבנים ואת הנישואין המוקדמים לבנות.[30]

בקניה מרבית החינוך שקיבלו נשים לפני הקולוניזציה האירופאית, עסק בעבודות שנשים ביצעו במהלך ההיסטוריה כגון עקרת בית, מטפלת, לידת ילדים וניהול משק הבית. תפקיד זה נתן לנשים קנייתיות רבות תחושת זהות שרוב הנשים שוות. בתקופה הפוסט קולוניאלית הקניית השכלה לנוער הפכה למטרה חשובה יותר. למרות שהייתה גישה לחינוך, היה קשה לילדים הקנייתים, בעיקר לבנות, לקבל חינוך פורמלי רק משום שההורים לא הכירו בצורך לשלוח את בנותיהם לבית הספר. החינוך שקיבלו בנות צעירות היה דומה לזה של מה שהן ילמדו מהאימהות שלהן לפני הקולוניזציה. זה כלל מיומנויות כגון טיפול בילדים ותפירה, ואם הבנות היו בנות מזל, הן למדו כיצד לקרוא ולכתוב. בשלהי המאה התשע-עשרה נעשתה הנערה הקנייתית יותר משכילה כיוון שזכתה להשכלה יסודית, אך גברים, לעומת זאת, למדו לתארים ויצאו לשוק העבודה, בעוד שנשים נשארו בבית.[31]

הטרדה מינית ואלימות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור האלימות המינית באפריקה הוא אחד מהגבוהים בעולם.

זאניב באנגורה, מזכירת האו"ם בנושא המאבק נגד אלימות מינית, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון נואמת במפגש פסגה עולמי במטרה לשים סוף לאלימות מינית.

ישנה הערכה כי כ-40% מהנשים בדרום אפריקה ייאנסו במהלך חייהן וששיעור הדיווח הוא 1 ל-9 מקרים.[32] כמו כן מוערך שרק כ-14% ממבצעי האונס מורשעים במדינה.[33] בשנת 1997 אלימות נגד נשים הפכה לאחד מהפשעים בעדיפות עליונה, כחלק מהאסטרטגיה הלאומית למניעת פשעים, אולם שיעורי הדיווח אודות אונס, ניצול מיני של נשים וילדים ואלימות מקומית המשיכו לעלות. בדרום אפריקה, פורסם דו"ח[34] לחיסול אפליה נגד נשים שחושף את אחד המקורות לבעיה זו; חוסר אמון הציבור, גברים ונשים, ברשויות אכיפת החוק ובעובדי הממשלה. הדו"ח מציין כי בשנת 2003–2004 דווחו רק 55,000 מקרי אונס למשטרה, שיעור של 114 לכל 100,000.[35] הסיבה לכך, לטענת חוקרים, היא בשל חוסר האמון במערכת המשפט הפלילי והסטיגמה השלילית המאפיינת נשים המדווחות לרשויות.

חוסר האמון נוצר כנראה, כתוצאה מתהליך האפרטהייד שהביא בהדרגה לנידויה של דרום אפריקה, והותיר ציבור פגוע וביקורתי כלפי הרשויות. הדעה הקדומה שהתפתחה על רשויות החוק ועל המשטרה בפרט, צמצמה את היקף הדיווחים על מקרי אפליה ואלימות, וכתוצאה מכך נפגעה יכולת האכיפה וההגנה על האזרחים והנשים בפרט. בנוסף הדו"ח מצביע על חוסר הנגישות לרשויות וחוסר יעילותן, בעיקר באזורים כפריים. אי-יעילות המשטרה גורמת למרבית העבירות המיניות להיות מופחתות לעוונות, והרשויות נמנעות מלהתערב במה שנחשב בדרך כלל לעניינים פרטיים. ההערכה היא כי העלייה במספר מקרי האונס המדווחים ב-10 השנים האחרונות היא כי יותר נשים היו מוכנות לפנות למשטרה. אבל עדיין מרבית מהאוכלוסייה לא רואים באונס כבעיה, וישנה אמונה מתמשכת כי הנשים הנפגעות, כלומר הקורבנות, הן הנושאות באשמה. מחקר נפרד שנערך בשנת 2005 על ידי המועצה למחקר רפואי מצא כי בדרום אפריקה נרצחת אישה בכל שש שעות על ידי שותפה האינטימי, השיעור הגבוה ביותר שדווח אי פעם בכל מקום בעולם.

במאלי נשים שוות בפני החוק אך עם זאת האלימות במשפחה נגדן, כולל התעללות זוגית, נסבלת ושכיחה. התעללות בין בני זוג מוגדרת כפשע, אך המשטרה לא רצתה לאכוף חוקים נגד או להתערב במקרים של אלימות במשפחה. על תקיפה ניתנים עונש מאסר של שנה עד חמש שנים וקנסות כבדים. נשים רבות סירבו להגיש תלונות נגד בעליהן משום שלא יכלו לפרנס את עצמן מבחינה כספית.[36] המשרד לקידום נשים, ילדים ומשפחה הוציא מדריך על אלימות נגד נשים לשימוש של ספקי שירותי בריאות, משטרה, עורכי דין ושופטים. המדריך מספק הגדרות לסוגי האלימות, והנחיות כיצד לטפל בכל אחד מהם. ארגונים לא ממשלתיים ופעילים לקידום זכויות נשים הפעילו מקלטים[30] אך החוק אינו מתייחס במפורש להטרדות מיניות שהתרחשו בתדירות גבוהה.

במצרים בסקר שנערך בשנת 2010 על ידי המרכז המצרי לזכויות נשים, 98% מהנשים הזרות ו-83% מהנשים אזרחיות המדינה דיווחו על הטרדה מינית במצרים, ושני שלישים מהגברים אמרו כי הם הטרידו נשים.[37][38] גם נשים שענדו לבוש שמרני, כיסוי ראש מוסלמי או ניקאב, חוו אף הן הטרדות.[39] בשנת 2013, שלוחת האומות המאוחדות לשוויון בין המינים והעצמת נשים דיווחה כי 99.3% מהנשים המצריות חוו צורה כלשהי של הטרדה.[40]

במדינת צ'אד, הממוקמת במרכז אפריקה, מספר הנשים עולה על מספר הגברים[41] שמהוות את עמוד התווך הכלכלי של המדינה, שמבוססת בעיקר על חקלאות. בשל תפקידן המרכזי, צ'אד חתמה ואשררה אמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים, האמנה נגד עינויים ונגד יחס או ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.[42] עם זאת, נשים עדיין נאלצות להתמודד עם אפליה ואלימות. מקרים של הטרדה, אונס, טקס השחתת איבר המין הנשי (על אף שנחשב לא חוקי אך עדיין נהוג במקומות מסוימים) ואף רצח, לא מטופלים על ידי הרשויות.

גם באוגנדה, לנשים ישנה אחריות כלכלית חברתית ותפקידים משמעותיים בחברות המסורתיות, ולמרות זאת האלימות במשפחה ותקיפות מיניות נפוצים.

דיווחי משרד זכויות הנשים ורווחת המשפחה במאוריציוס מצביעים על כך, כי אלימות נגד נשים היא תופעה רווחת בקרב האוכלוסייה במדינה.[43] בעקבות הדיווחים הממשלה נקטה בצעדים לקידום השוויון בין המינים על ידי ביטול חוקים מפלים העוסקים בירושה והגירה, ובמקביל יצרה מודעות לכבודה של האישה וגופה. ב-2016 לדוגמה ביקש משרד השוויון לבטל פרסומת של קוקה-קולה שנחשבה לסקסיסטית בעקבות תלונה של יועץ מגדרי.[44]

נשים מנהיגות ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריקה החופש והזכות לנשים להתמודד לתפקידים פוליטיים ולקחת חלק בתהליכי בחירות, משתנים בין המדינות ואף בתוך כל מדינה בין קבוצות אתניות שמתגוררות בה.[45] לדוגמה בניגריה, לנשים בדרום ניגריה ניתנה זכות ההצבעה כבר בשנת 1950 והן התמודדו על המושבים בבחירות בשנת 1959, בעוד שנשים בצפון ניגריה לא יכלו להצביע או להתמודד עד שנת 1976. זאת מכיוון שבצפון, בעיקר באזורים הכפריים הנחשלים יותר, השכלה וקידמה לא היו בראש סדר העדיפויות החברתיות.[46]

אלן ג'ונסון-סירליף, הנשיאה ה-24 של ליבריה

אלן ג'ונסון-סירליף הייתה הנשיאה האישה הראשונה של אפריקה בליבריה.[47]

במאלי מספר מצומצם של נשים הגיעו לדרגה הגבוהה ביותר בתחומי העסקים, האקדמיה והממשל, הנשים ממלאות בעיקר תפקידים אדמיניסטרטיביים שונים בממשלה ובאסיפה הלאומית של מאלי. אחת הנשים הידועות במאלי היא, אמינאתה דראמנה טראורה, סופרת ופעילה פוליטית, אשר כיהנה כשרת התרבות והתיירות של מאלי, כרכזת תוכנית הפיתוח של האו"ם וכחברה בהנהלת שירות העיתונות הבינלאומי.[48]

במרוקו ייצוג הנשים בפרלמנט גדל באופן דרמטי, מ-1% בשנת 2003 ל-17% ב-2015; קוד המשפחה של מרוקו הוא אחד מהמתקדמים בעולם הערבי; ב-1993, אושר במרוקו הסכם בינלאומי בדבר שוויון בין המינים, אשר סיפק מנוף להמשך ההתקדמות בחקיקה המקומית.[49]

מאז ראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, לנשים בלוב יש זכות להצביע ולהשתתף בחיים הפוליטיים. ניתנת להן הזכות לרכוש ולנהל את רכושן ללא תלות בבעליהן, אך לפני המהפכה במדינה ב-1969 נשים מעטות בלבד מימשו זכויות אלו. מאז המהפכה, הממשלה עודדה נשים להשתתף בבחירות ובמוסדות פוליטיים לאומיים, אך ב-1987 רק אישה אחת התקדמה למשרה בקבינט הלאומי, כעוזרת המזכיר למידע ולתרבות. מ-1989 עד 1994 פאטימה עבד אל-חפיז מוכתאר כיהנה כשרת החינוך. ד"ר סלמה שבאן עבד אל ג'אבר החלה לכהן כמזכירה לענייני נשים ב-2009.[50]

בקניה, נשים אינן ממלאות תפקידים של קבלת ההחלטות בממשלה. למרות שקניה לא נחשבת מתקדמת בשוויון הזדמנויות לנשים, יש מספר נשים מאוד משפיעות שקיבלו מושבים בממשלת קניה.[51] קניה מחולקת ל-47 מחוזות, ולכל מחוז יש ממשל מקומי משלו, בראשות מושל. רק לאחרונה (בבחירות 2017) איפשרו לנשים להצביע בפעם הראשונה בבחירות למושל המחוז.[52]

נשים אפריקאיות ידועות ומשפיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה (Chimamanda Ngozi Adichie) נולדה בשנת 1977, היא סופרת ופמיניסטית[53] ניגרית, שכותבת ספרים באנגלית. בשנת 2007 זכתה בפרס אורנג' הבריטי. פרס זה מוענק לנשים הכותבות ספרי עלילה באנגלית, ואדיצ'יה היא הסופרת האפריקאית הראשונה שזכתה בפרס ב-12 שנותיו הראשונות. אדיצ'יה נולדה למשפחה מבני איגבו בדרום ניגריה. היא החלה לימודי רוקחות ורפואה באוניברסיטה של ניגריה, אך במהלך שנת הלימודים השנייה היגרה לארצות-הברית, שם קיבלה מלגה ללימודי תקשורת. בשנת 2001 סיימה את לימודיה בהצטיינות והמשיכה לתואר שני בכתיבה יצירתית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבבולטימור. הרומן הראשון שכתבה היה "היביסקוס סגול" שזכה לשבחים רבים עם פרסומו. הרומן השני שפרסמה; "חצי שמש צהובה", עוסק במלחמת האזרחים בניגריה, וזיכה אותה בפרס אורנג'. בשנת 2008 השלימה אדיצ'יה תואר שני בלימודי אפריקה באוניברסיטת ייל, ובאותה השנה פרסמה אוסף סיפורים קצרים בשם "כרוך סביב צווארך". ספרה הרביעי "אמריקנה", שיצא בשנת 2013 נבחר לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר של השנה על ידי הניו יורק טיימס.[54] ארבעת ספריה, שזכו לשבחי הביקורת, פורסמו ברחבי העולם, תורגמו לכ-30 שפות (כולל לעברית).[55][56][57][58][59]

ואריס דירי

ואריס דירי (בסומלית: Waris Diiriye) נולדה בשנת 1965, היא דוגמנית, סופרת ופעילת זכויות אדם סומלית, הפעילה בעיקר במלחמה נגד השחתת איבר המין הנשי. פעילותה ההומניטרית זיכתה אותה במספר פרסים יוקרתיים. דירי שנולדה לשבט נוודים בסומליה, עברה בגיל 5 תהליך של השחתת איבר המין הנשי. בגיל 13 ברחה ממשפחתה שרצתה להשיאה לגבר מבוגר וכך הגיעה לבסוף לדודתה בלונדון, אשת השגריר הסומלי. דירי החלה לעבוד בסניף מקדונלד'ס בלונדון ושם פגשה את צלם האפנה טרנס דונובן. דונובן הציע לה לעבוד בדוגמנות ודירי החלה לעבוד עבור חברות אופנה כמו שאנל, לוי'ס, לוריאל ורבלון, להופיע על שעריהם של כתבי עת נחשבים ולדגמן בתצוגות אופנה ברחבי העולם. בשנת 1997, בעת ריאיון למגזין האופנה "מארי קלייר", סיפרה דירי לראשונה על מילת הנשים שעברה בילדותה. כך הפכה דירי לשגרירת האו"ם בנושא המאבק נגד השחתת איבר המין הנשי. דירי כתבה מספר ספרים, שפורסמו בעולם והפכו לרבי מכר, ביניהם "פרח המדבר" שיצא לאור בשנת 1998. הספר תורגם לשפות רבות ואף נעשה עליו סרט מצליח מאוד. בשנת 1997 עזבה דירי את עבודתה כדוגמנית והתמקדה בפעילות כנגד השחתת איבר המין הנשי וכן כשגרירת האו"ם בנושא. במהלך שנות ה-2000 דירי הקימה קרנות וגופים רבים שמטרתם להעלות את המודעות לנושא, לגייס כספים ולהעניק זכויות וכבוד לנשים. בשנת 2010 מונתה על יד האיחוד האפריקאי כשגרירת שלום בנושא שלום וביטחון. כיום דירי היא בעלת אזרחות אוסטרית ומתגוררת בווינה.[60][61][62]

שרה סארטי בארטמן (Sarah "Saartjie" Baartman) נולדה בשנת 1789 בכפר גמטוס בדרום אפריקה. בגיל 20 היא נחטפה, ונמכרה לקרקס לונדוני על ידי אלכסנדר דנלופ, חוקר סקוטי, שהתמחה במכירת פריטים אקזוטיים למוזיאונים. במשך ארבע שנים היא הוצגה לראווה באירופה בגין ישבנה הגדול. במהלך הופעותיה, היא נכלאה בכלוב, ותמורת תשלום נוסף, הצופים הורשו למשש ולצבוט את ישבנה. היחס המשפיל שקיבלה, עורר את תשומת לבם של פעילי התנועה לביטול העבדות. הם ניסו לחלץ אותה באמצעות פניה לבית המשפט, אך בארטמן טענה כי היא הגיעה ללונדון מרצונה החופשי והתביעה נדחתה.

שרה סארטי בארטמן
שרה סארטי בארטמן

בארטמן נפטרה ב-29 בדצמבר 1815 ממחלה לא מזוהה. לאחר מותה הועברה למוזיאון הטבע בצרפת.[63] חוקר טבע בשם ז'ורז' קיווייה ביתר את גופתה והציג לראווה את איבר המין שלה, את המוח שלה ואיברי גוף נוספים, אותם שימר בפורמלין. איבר מינה, המוח שלה, השלד שלה ויציקת גבס של גופה הוצגו במוזיאון האדם בפריז עד לשנת 1976. לאחר ניצחון הקונגרס הלאומי האפריקאי בבחירות בדרום אפריקה בשנת 1994, הנשיא נלסון מנדלה ביקש באופן רשמי מצרפת את החזרת גופתה של בארטמן לארצה. ב-6 במרץ 2002, לאחר תקופה ארוכה, נעתרה האספה הלאומית של צרפת לבקשה והיא נקברה בטקס הלוויה מלכותי ב-9 במאי 2002 – כמעט 200 שנה לאחר מותה. אתר קבורתה הפך למוקד עלייה לרגל.[64]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נשים באפריקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ UNU (1995). Overall Status of Women in Africa. Retrieved from: http://archive.unu.edu/unupress/unupbooks/uu37we/uu37we0t.htm.
  2. ^ Hetherington, P (1993). Women in South Africa: The Histography in English. Retrieved from: http://www.jstor.org/stable/219546.
  3. ^ Hunt, N (1989). Placing African Women’s History and Locating Gender. Retrieved from: http://www.jstor.org/stable/4285793?seq=1#page_scan_tab_contents.
  4. ^ Tripp, A, Balgis, B. (2017). Women's Activism in Africa: Struggles for Rights and Representation. (Chapter 1). London, UK: Zed Books Ltd.
  5. ^ 1 2 Retrieved March, 2018 ,from: http://www.mursi.org/introducing-the-mursi/Body%20Decoration/lip-plates University of OXFORD.
  6. ^ Boserup, E. (1989). Woman’s Role In Economic Development. London, UK: Earthscan.
  7. ^ Mies, M. (1998). Patriarchy and Accumulation On a World Scale: Women in the International Division of Labour (p.p. 94-95). London, UK: Zed Books Ltd.
  8. ^ Coquery-vidrovitch, C. (2018). African Women: A Modern History. New York, NY: Routledge.
  9. ^ ערגה שילוני, ‏קוראים לזה מסורת: עיוותי הגוף הקיצוניים בעולם, באתר ‏מאקו‏, 20 בפברואר 2014
  10. ^ Cynthia T. Cook. (2007) Polygyny; Did the Africans Get It Right?. (p.p. 236-249). Journal of Black Studies. Retrieved from: https://doi.org/10.1177/0021934705285695.
  11. ^ Karanja D.N. (2003) Female genital mutilation in Africa, Gender Religion and pastoral Care. (p.p. 17-21) . Retrieved from: https://doi.org/10.1177/009182960903700405.
  12. ^ רוני שגב, ‏"האם הכאב הזה בין הרגליים יפסיק אי פעם?" (אזהרה: תוכן קשה לקריאה), באתר ‏מאקו‏, 5 בפברואר 2015
  13. ^ מהו מנהג השפתיים של שבט המורסי?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
  14. ^ Retrieved March, 2018, from: Women’s Rights in Africa (PDF). Published: March, 2017, by the UN.
  15. ^ Retrieved March, 2018, from: Algeria’s Women Police Defy Danger and Stereotypes. Published: August, 2009.
  16. ^ Retrieved March, 2018, from: BENIN 2016 HUMAN RIGHTS REPORT (PDF). Published: 2016.
  17. ^ Meditz S, Merrill T. (1994). Zaire, a Country Study. (p.p. 109-112). Washington D.C.: Library of Congress. Retrieved from: https://www.loc.gov/resource/frdcstdy.zairecountrystud00medi_0/?sp=6&st=text.
  18. ^ Retrieved March, 2018, from: The Situation of Woman in Libya. Published: Gender Concerns International.
  19. ^ Retrieved March, 2018, from: Islam and Women in Niger. Published: Inside Islam: Dialogues and Debates.
  20. ^ Wallace C, Haerpfer C, Abbott P. (2009). Women in Rwandan Politics and Society. International Journal of Sociology. Retrieved from: https://doi.org/10.2753/IJS0020-7659380406.
  21. ^ Metz H.C. (1995). Indian Ocean: Five Island Countries. (p.p. 219-243). Washington D.C.: Library of Congress. Retrieved from: https://www.loc.gov/resource/frdcstdy.indianoceanfivei00metz_0/?sp=6&st=text.
  22. ^ Retrieved March, 2018, from: Seychelles. Published: March, 2008, by the Burea of Democracy, Human Rights and Labor.
  23. ^ Mabor B.G. (2013). Women and Political Leadership in Africa: A Demand in South Sudan Transitional Democracy. Sudan Tribune. Retrieved from: http://www.sudantribune.com/spip.php?article46320.
  24. ^ Retrieved March, 2018, from: Freedom in the World 2013 (PDF). Published: 2013, by Freedom House.
  25. ^ Retrieved March, 2018, from: Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women. Published: March, 1980, by United Nations Treaty Collection.
  26. ^ Retrieved March, 2018, From: Human Development Report 2013 (PDF). Published: 2013, by UNDP.
  27. ^ Byrnes, Rita M. (1992). Uganda: A Country Study. (p.p. 77-83). Washington D.C.: Library of Congress. Retrieved from: https://www.loc.gov/resource/frdcstdy.ugandacountrystu00byrn_0/?sp=12.
  28. ^ UNESCO (2008). Regional Overview: sub-Saharan Africa. Retrieved from: http://en.unesco.org/gem-report/report/2008/education-all-2015-will-we-make-it.
  29. ^ Ghana Statistical Service (2011). Ghana Multiple Indicator Cluster Survey with an Enhanced Malaria Module and Biomarker Final Report. Retrieved from: https://dhsprogram.com/publications/publication-fr262-other-final-reports.cfm. p 10-21.
  30. ^ 1 2 Retrieved March, 2018, from: Mali. Published: 2006, Bureau of Democracy, Human Rights and Labor.
  31. ^ Florida A. Karani (1987). Knowing the Other: A Look at Education Internationally. The Journal of Negro Education Vol. 56, No. 3, pp. 422-434. Retrieved from: http://www.jstor.org/stable/2295235.
  32. ^ Retrieved March, 2018 ,from: 'Corrective Rape': Fighting a South African Scourge. Published by March 2011, The Times.
  33. ^ Retrieved March, 2018 ,from: Rape on trial in South Africa. Published by March 2006, THE LANCET.
  34. ^ Retrieved March, 2018 ,from: Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women.
  35. ^ Retrieved March, 2018 ,from: Rape and Sexual Assault Myths: Examining Their Prevalence in the Criminal Justice System and Greater Society. Published by Slaw, March 2012.
  36. ^ Retrieved March, 2018, from: Violence Against Women on Rise. Published by BAMAKO, October 2008.
  37. ^ Retrieved March, 2018 ,from: "Sexual harassment in Egypt". Published: February 2011, by PRI.
  38. ^ Retrieved March, 2018, from: "Egypt's harassed women need their own revolution". Published: February 2011, by CNN.
  39. ^ Retrieved March, 2018 ,from: "Egypt's sexual harassment of women 'epidemic'". Published: September 2012, by BBC News.
  40. ^ Retrieved March, 2018, from: "Study on Ways and Methods to Eliminate Sexual Harassment in Egypt" (PDF). United Nations Entity for Gender Equality and the Empowerment of Women. 2013.
  41. ^ "Rural Poverty in Chad". Rural poverty portal. International fund for agricultural development. Retrieved 11 November 2012.
  42. ^ Retrieved March, 2018 ,from: "United Nations Treaty Collection: Chapter IV: Human Rights: 8. Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women. New York, 18 December 1979". Published: August 2012, by United Nations.
  43. ^ Retrieved March, 2018 ,from: "The Global Gender Gap Report 2013" (PDF). Published: 2013, World Economic Forum. p. 12-13.
  44. ^ Retrieved in march, 2018 ,from: http://defimedia.info/pub-de-coca-cola-le-ministere-de-legalite-des-genres-fait-marche-arriere. Published: 2016, Le DEFIMEDIA GROUP.
  45. ^ Tripp, A, Balgis, B. (2017). Women's Activism in Africa: Struggles for Rights and Representation. (Chapter 1). London, UK: Zed Books Ltd.
  46. ^ Retrieved March 2018, from:Africa. Published: Women Suffrage and Beyond.
  47. ^ Retrieved March 2018, from: https://thisisafrica.me/africas-10-iconic-women-leaders/. Published: February 2015 by This is Africa.
  48. ^ Aminata Dramane Traoré. Une révoltée altermondialiste 21 mai 2008, Bamako Mali. (interview) Sadou Yattara and Anne Perrin. Rapport Afrique de l’Ouest 2007–2008, OECD. December 2008.
  49. ^ Retrieved March 2018, from: https://www.odi.org/publications/9483-road-reform-womens-political-voice-morocco. Published: April 2015 by ODI.
  50. ^ "LIBYA MENA Gender Equality Profile - Unicef" (PDF). UNICEF. October 2011.
  51. ^ Kamau, Nyokabi (2010). Women and Political Leadership in Kenya. Heinrich Boll Stiftung Foundation. p.p. 1-3.
  52. ^ Retrieved March 2018, from: http://www.ke.undp.org/content/kenya/en/home/blog/2017/9/14/Kenyan-women-emerge-in-political-leadership-and-governance.html. Published: September 2017 by UNDP.
  53. ^ Brockes, Emma (4 March 2017). "Chimamanda Ngozi Adichie: 'Can people please stop telling me feminism is hot?'". The Guardian. ISSN 0261-3077. Retrieved
  54. ^ מיה סלע, מהו הספר הטוב ביותר של השנה על פי "ניו יורק טיימס", באתר הארץ, 5 בדצמבר 2013
  55. ^ רשימת ספרים ומאמרים על צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה https://www.questia.com/library/literature/poetry/poets/chimamanda-ngozi-adichie
  56. ^ היביסקוס סגול (2003), תרגמה ג'וד שבא, הוצאת מחברות לספרות, 2005.
  57. ^ חצי שמש צהובה (2006), תרגמה יעל אכמון, הוצאת מחברות לספרות, 2008. על ספר זה זכתה בפרס אניספילד-וולף בשנת 2007.
  58. ^ כרוך סביב צווארך (2009), תרגמה אנה הרמן, הוצאת מחברות לספרות, 2011.
  59. ^ אמריקנה (2013), תרגם גיל שמר, הוצאת מחברות לספרות, 2015.
  60. ^ http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,300618,00.html
  61. ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה: פרח המדבר, אופת העוגות מקיגאלי והיינו כחולמים, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2010
  62. ^ http://www.fgmnetwork.org/articles/Waris.html
  63. ^ Qureshi, S. (2004). “Displaying Sara Baartman the Venus Hottentot”. History of Science.
  64. ^ Kerseboom, S. (2002). “Burying Sara Baartman: Commemoration, Memory and Historicl Ethics”. Stellenbosch University History Department.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נשים_באפריקה&oldid=38076338"