אמנון ליפקין-שחק
| אמנון ליפקין-שחק | |
|---|---|
 אמנון ליפקין שחק כרמטכ"ל |
|
| נולד | 18 במרץ 1944, תל אביב, ארץ ישראל |
| נפטר | 19 בדצמבר 2012 |
| השתייכות | צבא הגנה לישראל |
| תקופת שירות | 1962 - 1998 |
| דרגה |  רב אלוף |
| תפקידים צבאיים | |
| מלחמות וקרבות |
|
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים |
חבר כנסת |
אמנון ליפקין-שחק (18 במרץ 1944 – 19 בדצמבר 2012), היה הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, ולאחר מכן שר התיירות ושר התחבורה מטעם מפלגת המרכז.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
אמנון ליפקין נולד בתל אביב ב-18 במרץ 1944. הוא נינו של יצחק ליפקין, מבוני שכונות ירושלים.
את שנות התיכון עשה בפנימיה הצבאית[1] שליד בית הספר הריאלי בחיפה[2]. בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף בפעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה. לאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[3]. לאחר סיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים. כסגן מפקד פלוגה בגדוד 202 השתתף בפעולות התגמול בג'נין וסמוע וכן כמ"פ בגדוד 890 [4]. במלחמת ששת הימים מילא את מקומו של סמג"ד בחטיבה. לאחר המלחמה קיבל פיקוד על סיירת דוכיפת, איתה גם השתתף בפעולת כראמה[5]. על תעוזתו בפעולה זו עוטר בציון לשבח על ידי הרמטכ"ל[6] שהומר בהמשך לעיטור העוז[7]. בהמשך שימש כקצין האג"ם של חטיבת הצנחנים ולחם במלחמת ההתשה, בין היתר במבצע תרנגול 53[8]. לאחר מכן כיהן כמפקד גדוד הנח"ל המוצנח בחטיבת הצנחנים והשתתף בפעולות בגזרת לבנון. בפברואר 1973 פיקד על כוח מן הגדוד במבצע ברדס 54-55[9].
באפריל 1973 השתתף במבצע אביב נעורים בביירות, כמפקד כוח הצנחנים שתקף את מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, ששכנה ברובע פקהאני בלב העיר. בכוח היו לוחמים מהסיירת ומגדוד 50 של הצנחנים, בפיקוד אמנון ליפקין[10], אשר הגיעו ליעד במכוניות נהוגות בידי אנשי "המוסד". הכוח נתקל בהתנגדות עוד בראשית הפעולה. שניים מחייליו, אבידע שור וחגי מעין, פתחו באש והרגו את הזקיפים בחזית הבניין[11], אולם מיד בעקבות הירי הם הופתעו מאחור על ידי אנשי פת"ח שלא היה עליהם מודיעין. מאש מקלע נהרג שור, ומעין נפצע פצעי מוות[12]. הגילוי של הכוח הפך את הביצוע למורכב ומסובך. אך למרות הנחיתות המספרית מול אנשי הפת"ח בבניין[13], הצליחו ליפקין-שחק וחייליו להטמין את מטעני חומר הנפץ ותוך כדי הנסיגה להשמיד את היעד, תוך שהם מנהלים קרבות פנים אל פנים מטווחים קצרים בחזית הבניין[14]. הבניין קרס וגרם למותם של עשרות אנשי פת"ח[15]. על האופן בו פיקד על חייליו הוענק לו עיטור העוז, בפעם השנייה[16].
במלחמת יום הכיפורים שימש סגן מפקד חטיבת הצנחנים והשתתף בקרב החווה הסינית[17] ובקרבות בגזרת איסמעיליה. בשנת 1976 הועלה לדרגת אל"מ ומונה לראש תורת חיל הצנחנים ולמפקד חטיבת מילואים של הצנחנים. בשנת 1977 התמנה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה ופיקד עליה במהלך מבצע ליטני. באותה תקופה פיקד ליפקין גם על מבצע שלכת[18], פשיטה של חטיבת הצנחנים ושייטת 13 על בסיס מחבלים בדהר אל- בורג' שבלבנון. במהלך המבצע נהרוגו שני מפקדי פלוגות ונקברו תחת קיר בטון של אחד הבתים. חילוצם של השניים דרש זמן רב ובשל העובדה כי כוחות תגבורת של המחבלים עמדו להגיע במהרה לאזור הפעולה, קיבל ליפקין-שחק פקודה לסגת מבלי לחלץ את גופות הלוחמים. על אף זאת התעקש ליפקין-שחק על השלמת מאמצי החילוץ. עמדתו נתקבלה והכוח הצליח לפנות את ההריסות ולחלץ את הגופות[19]. כמו כן פיקד ליפקיון-שחק על מבצע "מנורה"[20].
במלחמת לבנון היה מפקד אוגדת הפלדה ולאחר מכן היה מפקד אזור ביירות[21]. בשנת 1983 מונה לאלוף פיקוד המרכז ונודע כמקורב לרמטכ"ל, משה לוי[22]. בשנת 1986 התמנה לראש אמ"ן, תפקיד בו כיהן עד 1991. בשנת 1991 מונה לסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. בזמן כהונתו בתפקיד היה מפקד מבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה[23], וכן מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליו"ר המשלחת הישראלית לשיחות טאבה.
שירותו כרמטכ"ל [עריכה]
ליפקין-שחק החליף את אהוד ברק כרמטכ"ל ב-1 בינואר 1995 בגיל 51. בתקופת השיחות עם הסורים נפגש עם רמטכ"ל צבא סוריה. האירועים הבולטים בתקופת כהונתו כרמטכ"ל היו מהומות מנהרת הכותל ב-1996, מבצע ענבי זעם באותה שנה[24], אסון השייטת שהתרחש בשנת 1997[25], אסון השריפה בוואדי סלוקי[26] וכן אסון המסוקים שאירע אף הוא באותה השנה. כרמטכ"ל שינה ליפקין-שחק את דפוס החשיבה הצה"לי כלפי הלחימה בלבנון[27] וקבע כי יש לראות בחזבאללה ארגון טרור וגרילה ולפעול כנגדו בהתאם[28]. בשל כך הורה להקים מחדש את יחידת אגוז כיחידה ייעודית למלחמה בלבנון[29]. במהלך תקופת פיקודו על צה"ל הקפיד שחק על מתן גיבוי לפקודיו, גם אם נאשמו והועמדו לדין בשל ליקויים באימונים או בפעילות מבצעית, ואף קידם אותם במעלה התפקידים והדרגות[30].
נוסף לעיטור העוז[31] אותו קיבל פעמיים[32], עוטר ליפקין-שחק, בהיותו רמטכ"ל, בידי ארצות הברית באות לגיון ההצטיינות בדרגת מפקד[33].
ליפקין-שחק היה בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם), המכללה לביטחון לאומי וקורס לפיקוד ולמטה במארינס בארצות הברית.
קריירה פוליטית [עריכה]
| אמנון ליפקין-שחק | |
|---|---|
 ליפקין-שחק 2004 |
|
| ממשלות | 28 |
| כנסות | 15 |
| סיעה | מפלגת המרכז, הדרך החדשה |
| תפקידים בולטים | |
מיד לאחר שחרורו מהצבא, ב-9 ביולי 1998, מתח ליפקין-שחק ביקורת קשה על ראש הממשלה בנימין נתניהו[34], והכריז על רצונו להתמודד מולו על ראשות הממשלה. יחד עם דן מרידור ורוני מילוא, הוא הקים את "מפלגת המרכז", אולם לבסוף מונה יצחק מרדכי לראש המפלגה ולמועמד מטעמה לראשות הממשלה, על סמך סקרי דעת קהל. בשנת 1999 נבחר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז, שזכתה לששה מנדטים. שחק מונה לשר התיירות, ועם התפטרות יצחק מרדכי כיהן במקביל גם כשר התחבורה. לאחר זמן מה פרש ממפלגתו וחבר לישראל אחת, בראשות אהוד ברק. לאחר כישלון ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-2001, התפטר ליפקין-שחק מן הכנסת ומונה ליו"ר קבוצת תהל. ב-2003 השתתף בשיחות יוזמת ז'נבה, וחתם על ההסכם. משנת 2005 כיהן כחבר דירקטוריון בחברת התעופה אל על[35].
באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הקים שר הביטחון, עמיר פרץ, ועדת בדיקה למלחמה בראשות ליפקין-שחק[36]. החברים בה היו יו"ר "טבע" אלי הורוביץ, והאלופים (במיל') אילן בירן והרצל בודינגר. בטרם הספיקה הוועדה לפעול הודיע בודינגר על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות". זמן קצר לאחר מכן פורקה ועדת שחק, והוקמה ועדת וינוגרד.
מחלתו [עריכה]
בשנת 1995, לפני מינויו לרמטכ"ל, יצא בהודעה לציבור על דבר מחלת סרטן הדם בה לקה, ואשר ממנה הבריא בטרם כניסתו לתפקיד.
ב-19 בדצמבר 2012 נפטר ממחלת הסרטן[37]. נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול.
משפחתו [עריכה]
היה נשוי לדליה אבני, ולהם בן ושתי בנות. בשנות ה-80 נישא בשנית, לעיתונאית טלי זלינגר, הכתבת הצבאית של עיתון "דבר", ולזוג נולדו שני בנים.
שמו [עריכה]
בתחילת שנות ה-70[38], לקראת יציאה ללימודים בחו"ל, נדרש לעברת את שם משפחתו, כנהוג באותה עת. ליפקין בחר בשם "שחק" וזה שימש אותו במהלך הלימודים בצרפת. עם חזרתו, שב להשתמש בשם משפחתו המקורי וזנח את העברות. בהמשך, בהיותו אלוף פיקוד המרכז, נודע לו כי השם המעוברת שבחר עודנו מופיע במחשבי צה"ל, ובאותה תקופה הוא הופיע בעיתונות לסירוגין כ"אמנון ליפקין"[39][22][40], "אמנון שחק"[41], "אמנון שחק (ליפקין)"[42] או כ"אמנון (ליפקין) שחק"[43]. בהמשך, בחר להשתמש בשילוב שני השמות, "ליפקין-שחק"[44].
לקריאה נוספת [עריכה]
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמודים 357-368
- איתן הבר ומיכאל בר-זוהר, "נקמת מינכן", הוצאת זמורה ביתן, 2005 (מהדורה מעודכנת של הספר "המרדף אחר הנסיך האדום"), עמודים 170-180
- בן כספית ואילן כפיר, אהוד ברק: חייל מספר אחד, קוראים, 1998.
- עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012.
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2006.
- אמנון ליפקין-שחק, "מ- 48' עד 98' והלאה", מתוך הספר ביטחון 50, צה"ל - קהילית המודיעין - משרד הביטחון, בעריכת נחמן שי, הוצאת מעריב, 1998.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אמנון ליפקין-שחק, באתר הכנסת
- ביוגרפיה של אמנון ליפקין-שחק באתר צה"ל
- עיטור העוז שהוענק לאמנון ליפקין-שחק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, מרץ 1968
- עיטור העוז שהוענק לאמנון ליפקין-שחק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, אפריל 1973
- אריק בנדר, "חייבים לנקוט יוזמה, ולהתקדם להסדר", באתר nrg מעריב, 20 בספטמבר 2011
- שחק: הפחדן שזייף צריך לחטוף, בלי וזלין, באתר nrg מעריב, 19 באוגוסט 2010
- טל שלו, ליפקין שחק נגד תקיפה באירן: "לא נכון למהר", באתר וואלה!, 14 באוגוסט 2012
מכּתביו [עריכה]
- אמנון ליפקין-שחק, הספד הרמטכ"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק, בהר הרצל במלאת 30 למותו של יצחק רבין, מערכות גיליון 344-345, ינואר 1996, עמודים 2-3
- אמנון ליפקין שחק, המדינה יוצרת אי שוויון בתחרות בין חברות התעופה, באתר הארץ, 8 במרץ 2011
- הספד שנשא באזכרה הממלכתית במלאת שלוש שנים לרצח יצחק רבין, באתר "מרכז יצחק רבין", 1 בנובמבר 1998
בעקבות מותו [עריכה]
- אמנון ליפקין-שחק הלך לעולמו בגיל 68, באתר ynet, 19 בדצמבר 2012
- עופר אדרת, מת אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2012
- עמוס הראל, אמנון ליפקין שחק: אחרון הנסיכים של צה"ל, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2012
- אמיר אורן, 2012-1944 אמנון ליפקין שחק: הגיבור המופנם, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2012
- יעקב פרי, אמנון ליפקין-שחק היה המגדלור הערכי של כולנו, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2012
- בני גנץ, מיוחד: גנץ נפרד מליפקין-שחק: "מקור חוכמה ואומץ", באתר nrg מעריב, 20 בדצמבר 2012
- ניצן נוריאל, אמנון ליפקין שחק ז"ל - מילים אישיות, באתר "Israel Defense", 20 בדצמבר 2012
- אביב כוכבי, ראש אמ“ן ספד לרא“ל (במיל‘) ליפקין-שחק: ”שילבת ניסיון ואישיות מיוחדת“, באתר צה"ל, 18 בינואר 2013.
- רון בן ישי, רמטכ"ל, אבל מעל לכל - אדם, באתר ynet, 19 בדצמבר 2012.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ תמונת מחזור ח' (1962).
- ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמוד 180
- ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות במוסף "7 ימים", 7 באוקטובר 2011: "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ- 890'."
- ^ יהונתן גפן, צומת בית ליד, באתר nrg מעריב
- ^ פנחס וולף, מיד כשהתחלנו לנסוע, חטפנו אש די מאסיבית מהטנקים הירדניים, במחנה, 23 במרץ 2007 - אמנון ליפקין-שחק מספר על פעולת כראמה, באתר הגבורה
- ^ חמישה צל"שים הוענקו על גבורה ואומץ לב בקרב, מעריב, 19 ביוני 1968
- ^ בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, בו נקבעו עיטור העוז ועיטורים נוספים. בעקבות החוק נבחנו מחדש המקרים של מי שקיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על ידי ועדה וחלק מהצל"שים הומרו בעיטורים. במקרה זה הומר הצל"ש בעיטור העוז
- ^ אלעד שפינדל ואביתר אורן, "מילים אחרונות", במחנה, 27.12.2012, עמוד 32.
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 349
- ^ יואב לימור ואלון בן–דוד, מקום שני: סיירת צנחנים, באתר ynet, 29 בינואר 2008
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 366
על כך אמר ליפקין-שחק כי: "הם היו החוד. הם יצאו נגד שומרים מזוינים, בעמדה. אף אחד אחר, מבין הלוחמים, לא התמודד עם הצורך להתקרב לאנשים מוכנים לירי, להסתכל להם בעיניים ולירות בהם. זה הקטע הכי קשה. כשנפתחת אש - הכל יותר קל. הם ביצעו את המשימה בצורה מושלמת." - ^ טל זגרבה, שמענו פיצוץ אדיר, הבניין נחצה לשניים, במחנה, 12 במרץ 2008 - רפי איל על עיטור המופת שקיבל במבצע אביב נעורים, באתר "שבוז חיילים"
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367.
על כך אמר ליפקין-שחק כי: "פעולת הלחימה לא הייתה פשוטה. בעיקר הצורך להילחם מטווח קצר באנשים רבים. חוץ מזה התחלנו את הלחימה ברגל שמאל, עם שלושה נפגעים. זה מצב פתיחה מאוד לא נוח." - ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, 30 במרץ 2007, באתר הגבורה.
על כך אמר ליפקין-שחק כי: "התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה." - ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "מפקד הפעולה, תא"ל מנו שקד, שיבח עוד יותר. הוא אמר: 'מכל המפקדים הצטיין אמנון שחק. הוא נקלע למצב קשה מאוד, אבל ביצע את כל המשימות וחילץ את פקודיו. בהמלצתי הוא קיבל את עיטור העוז."
- ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 224: "בסביבות השעה 11:00 החל חילוצם של הצנחנים מהתעלות באמצעות נגמ"שי 'במבה' ונגמ"שי גדוד 100. אחרונים התפנו המח"ט עוזי יאירי, סגנו, אמנון ליפקין-שחק והמג"ד יצחק מרדכי".
- ^ מבצע שלכת - מהלך המבצע, באתר "סיירת צנחנים".
- ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013, עמוד 217.
- ^ מבצע מנורה, באתר "סיירת צנחנים"
- ^ ערנות מבוקרת ביחידות צה"ל, מעריב, 12 במאי 1983
- ^ 22.0 22.1 יוסף ולטר, אפורים בחאקי, מעריב, 20 בספטמבר 1985
- ^ ynet, "היית מפקד, מורה וחבר". גנץ נפרד מליפקין שחק, באתר ynet, 20 בדצמבר 2012.
- ^ אמיר אורן, מסקנות ראשונות ממלחמת לבנון השנייה, באתר וואלה!, 19 באוגוסט 2006
- ^ עופר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg מעריב, 20 בספטמבר 2008
- ^ עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 116: "ההחלטה המרכזית שקיבל הרמטכ"ל וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף".
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש: פרק ראשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 22.
- ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg מעריב, 19 באוגוסט 2005
- ^ עמוס הראל, המפקדים בצה"ל כבר לא חוששים לצאת לפעולות בלי עורך דין, באתר הארץ, 11.10.2003
- ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, 30.03.2007, אמנון ליפקין שחק מספר על מבצע אביב נעורים, מתוך אתר הגבורה, "עיטורים מוענקים בדרך כלל במקומות שהדברים לא הלכו לפי התוכנית. אם בכראמה הכל היה זורם לפי התוכנית, כנראה שלא היה צריך להעניק לי עיטור. אותו דבר בביירות. אם לא היינו מסתבכים והייתי צריך לקבל כמה החלטות, שלדעתי היו חצי אינטואיטיביות, לא הייתי מקבל עיטור."
- ^ החייל היחיד פרט לעובד לדיז'נסקי
- ^ Full Honors Ceremony for Chief of the General Staff, Israel June 05, 1997, U.S. Department of Defense, Office of the Assistant Secretary of Defense (Public Affairs)
- ^ אודי לבל, כשצה"ל יעבור לימין, באתר הארץ, 11 ביולי 2011
- ^ יובל מעוז, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק מונה ליו"ר אל על, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2008
- ^ עמוס הראל וגדעון אלון, ליפקין-שחק יעמוד בראש הוועדה לבדיקת המלחמה; חלוץ: הרחבת המבצע לא אושרה בהנחה שיש יומיים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2006.
- ^ הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק נפטר בגיל 68, באתר nrg מעריב, 19 בדצמבר 2012
- ^ 527 עיטורים בשלושה טקסים - עיטור העוז, דבר, 14 במרץ 1973
- ^ אריה בנדר, חייל פצוע הסיר מסכת חמצן כדי לשוחח עם רבין, מעריב, 11 בדצמבר 1985
- ^ יוסף ולטר, דן שומרון: צבא קטן, ראש גדול, מעריב, 6 בפברואר 1987
- ^ רפאל מן, ארנס הוקיע מתיישבים הלוקחים את החוק בידיהם, מעריב, 4 בינואר 1984
אבינועם בר יוסף ויוסף ולטר, חיסול החוליה הוא הישג עצום, מעריב, 8 באוקטובר 1985 - ^ יוסף ולטר, האלוף הצעיר - בעמדת זינוק לכס הרמטכ"ל, מעריב, 19 בינואר 1986
עפרה ישועה ליית, אלוף שחק ייפגש עם ראש המודיעין של צי ארה"ב, מעריב, 27 במרץ 1987 - ^ אמנון אברמוביץ', ללכת על המים, מעריב, 24 בינואר 1986
- ^ אמנון ליפקין-שחק - תיק אישי, באתר ynet
| שרי התחבורה בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי התיירות בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| ראשי המטה הכללי של צה"ל | |||
|---|---|---|---|
|
| סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ) | ||
|---|---|---|
| ראשי אג"ם |
יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · יוסף אבידר · מאיר עמית · חיים לסקוב · צבי צור · מאיר זורע · יצחק רבין · חיים בר-לב · עזר ויצמן · דוד אלעזר · ישראל טל · רחבעם זאבי · יצחק חופי · הרצל שפיר · יקותיאל אדם · רפאל איתן · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין |
|
| ראשי אמ"ץ |
דני חלוץ · גיורא איילנד · דן הראל · ישראל זיו · גדי איזנקוט · טל רוסו · יעקב אייש · יואב הר אבן |
|
| ראשי אגף המודיעין (אמ"ן) | ||
|---|---|---|
|
| מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- שרי התחבורה בממשלות ישראל
- שרי התיירות בממשלות ישראל
- בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד
- בוגרי בית הספר הריאלי
- חברי כנסת מטעם מפלגת המרכז
- ישראלים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מעוטרי עיטור העוז
- מפקדי פיקוד המרכז
- מפקדי עוצבת הפלדה
- מפקדי חטיבה 646
- מפקדי חטיבת הצנחנים
- סגני רמטכ"ל
- ראשי אמ"ן
- ראשי אג"ם
- ראשי המטה הכללי
- שרי ממשלת ישראל
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול
- חברי הכנסת החמש עשרה
