פליקס הופואה-בואני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שגיאות כתיב ושגיאות דקדוקיות רבות עד כדי אי-קריאות, היעדר נמ"נ, חוות דעת של הכותב, מעבר תכוף בין לשון עבר והווה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פליקס הופואה-בואני (22 במאי 1962)

פליקס הופואה-בואניצרפתית: Félix Houphouët-Boigny;‏ 18 באוקטובר 1905 - 7 בדצמבר 1993), שנודע כפאפא הופואה או הזקן, היה הנשיא הראשון של חוף השנהב העצמאית. ב-1960 זכתה חוף השנהב לעצמאות והופואה-בואני זכה בבחירות לנשיאות ושמר על שלטון יחיד, כדיקטטור נאור, עד מותו בשנת 1993. בואני היה מן המנהיגים בעלי תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של אפריקה המשוחררת. תחת הנהגתו של הופואה-בואני זכתה חוף השנהב לשגשוג כלכלי. הצלחה זו, שלא הייתה נפוצה במערב אפריקה הענייה, נודעה בכינוי "הנס השנהבי" (Ivorian miracle) ונבעה משילוב של תכנון זהיר, קשרים הדוקים עם המערב (בעיקר עם צרפת), ופיתוח תעשיות הקפה והקקאו של המדינה. הוא שמר על יחסים קרובים עם צרפת והיה למנהיג בעל השפעה בכל רחבי היבשת. מתחילת דרכו הפוליטית בשנות הארבעים ועד מותו מילא תפקיד חשוב בדה-קולוניזציה של אפריקה ובפוליטיקה של מדינתו.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה-בואני נולד ככל-הנראה ב-5 באוקטובר 1905, בן למשפחת מנהיגים מקומיים מקבוצת הבאולה בכפר יאמוסוקרו שבחוף השנהב. שמו בלידתו היה דיה-הופואה. "דיה" משמעותו "מרפא" או "מגיד עתידות", ו"הופואה" משמעותו "מגרש שדים", שם מסורתי הניתן למי שנולד לאחר לידות רבות של אמו שלא צלחו. דודו היה קאוסי נ'גואה, שהיה ראש קנטון - משרה שיצר המנהל הקולוניאלי, ושהתמקדה באיסוף כספי המסים מתושבי האזור. לאחר מות דודו, בהיותו בן חמש, מונה הופואה-בואני ליורשו, אולם בפועל רק מאוחר יותר נכנס לתפקידו. בגיל אחת עשרה, לאחר העברתו ללימודים בבינגרויל, המיר את דתו לנצרות קתולית. לאחר המרת דתו קיבל את השם הנוצרי פליקס. את סמל המשפחה "בואני", שמשמעו אייל, הוסיף ב-1945.‏[1]

לימודי הרפואה ותחילת פעילותו באיגוד מגדלי הקקאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1919 החל את ללמוד בבית-הספר למורים וויליאם פונטי שבסנגל וקיבל תעודת הוראה. ב-1921 החל ללמוד בבית הספר לרפואה של מערב אפריקה הצרפתית, אולם לא סיים את לימודיו וזכה רק לתעודה של אסיסטנט. באוקטובר 1925 החל לעבוד כאסיסטנט בשירות הרפואי של המנהל הקולוניאלי הצרפתי, והוצב בבית החולים באבידג'אן, שם הקים התאגדות של הצוות הרפואי המקומי. המנהל הקולוניאלי לא ראה התאגדות זו בעין יפה, והעביר אותו ב-1927 לבית חולים ירוד יותר בעיר גוויגלו, המרוחקת מהבירה אבידג'אן. לאחר שיצר לו שם מוניטין, זכה לקידום והועבר ב-1929 לעיר אבנגורו. בהיותו שם נחשף לראשונה ליחס המחפיר שלו זכו מגדלי הקקאו מצד הרשויות הקולוניאליות. ב-1932 סייע למגדלי הקקאו באזור להתאגד ולהנהיג חרם במחאה על המחיר הנמוך שקיבלו עבור יבולם‏[1]. באותה העיר פגש גם בחורה מוסלמית בשם Khady Sow, שהייתה לאשתו הראשונה. נישואין מעורבים בין נוצרים למוסלמים היו באותה עת מאורע נדיר.‏[2]

תחילת דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך לאסיפה הלאומית הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 נקרא על ידי משפחתו לשוב אל ביתו ולהתמנות לראש השבט, אולם הוא העדיף להמשיך את עבודתו הרפואית והעביר את התפקיד לאחיו, אוגוסטין. בשנת 1939 לאחר מותו של אחיו, זנח את עבודת הרפואה ומונה למנהל הקנטון אקואה (Akoue) שכלל 36 כפרים. עם שובו לאזור הולדתו קיבל גם את האחריות על המטעים המשפחתיים הגדולים והמשגשגים, שהודות להם נהפך לאחד החקלאים האפריקאים העשירים ביותר.

ב-1944 יסד הופואה את "איגוד החקלאים האפריקאי" (S.A.A). האיגוד נאבק למען זכויותיהם של החקלאים האפריקאים, ועד מהרה זכה לתמיכתם של כ-20,000 חקלאים ולתמיכת השמאל הצרפתי. האיגוד היה לתנועה האנטי-קולוניאלית הראשונה באפריקה והיווה עבורו את בסיס התמיכה העממית בפעילותו הציבורית, בפרט באזורים הכפריים‏[1].

צעדו הראשון בפוליטיקה היה ב-אוגוסט 1945, עת נבחר כנציג במועצת העיר אבידג'אן, בבחירות הראשונות שהתקיימו למועצה. כיליד קולוניה צרפתית שרכש השכלה אוניברסיטאית, הופואה-בואני קיבל אזרחות צרפתית, כך שיכל להיבחר לאסיפה הלאומית בצרפת. מתוך האיגוד החל הופואה-בואני את ניסיונו להיבחר כנציג חוף הנשהב באסיפה הלאומית של צרפת. בנובמבר 1945, למרות ניסיונם של הצרפתים לדחוף מועמד מועדף עליהם, זכה הופואה-בואני בסיבוב הבחירות השני בתפקיד. הוא מונה לאחראי על הטריטוריות מעבר לים ועבד על ביטול שיטת העבודה בכוח שהייתה נהוגה בקולניות הצרפתיות, והצליח. דבר אשר הפך אותו לגיבור בשל הצלחתו לכפות את רצונו על הצרפתים.

בבחירות ביוני 1946, בעזרת המפלגה הקומוניסטית, זכה הופואה-בואני שוב בבחירות לאסיפה הלאומית הצרפתית, הפעם בראשה של ה-P.D.C.I "המפלגה הדמוקרטית של חוף השנהב".‏[3]

הקמת ה-R.D.A[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר של אותה שנה כינסו הופואה ונציגים אפרקאים נוספים קונגרס בבמאקו בו החליטו על הקמת "האסיפה הדמוקרטית האפריקאית" R.D.A. המניפסט שנקרא בתחילת האסיפה קרה לעצמאות העמים האפריקאים מצרפת, תוך כדי המשך הדברות עם הצרפתים. חתמו עליו מנהיגים אפריקאים שונים, שחלקם לא נכחו בקונגרס. אי-נוכחותם של המנהיגים חזקים פעל לטובת הופואה-בואני, שניצל זאת וזכה להיות נשיא ועדת התאום לקראת השקתה של התנועה. תפקיד זה מציין את תחילת צבירת כוחו וחשיבותו בקרב הקולוניות הצרפתיות במערב ואמצע אפריקה. בראשותו של הופואה, הרחיבה ‏‏P.D.C.I את השפעתה על ידי מתן עזרה במימון מפלגות נוספות ברחבי הקלוניות הצרפתיות באפריקה, תוך צפייה שהן יקשרו עצמן לR.D.A. הרשת הפדרטיבית שנוצרה מכך, חזקה את הופואה בחוף השנהב ומפלגתו בפרט.‏[1]

ממאבק לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבקים בחוף הנשהב והתנתקות מהקומוניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת שנות החמישים, חוף השנהב נכנסה לתקופה קשה של מאבקים, שהובילו למאות מעצרים ואף לתקריות של הרוגים, דבר שהוביל את הR.D.A לתקופת שפל מבחינת תמיכת הציבור בה.[4] באותה עת המשיך הופואה לשתף פעולה עם הקומוניסטים באסיפה החוקתית של צרפת. אך המאבקים האחרונים, בליווי אמירות פרובקטיביות מצד פעילים של הקומוניסטים, התחזקות המלחמה הקרה, מספר שביתות שהקומוניסטים דחפו אליהם ואף מעצר של הופואה שנמנע בשל חסינות פרלמנטרית, גרמו להתנתקות מפלגתו של הופואה מהקומוניסטים בשנת 1950.‏[3] לניתוק מהקומוניסטים תרמה גם כניסתם לאופוזיציה הצרפתית, בעוד הופואה-בואני שאף לחזק את הקשר עם השלטונות בצרפת .‏[5]

בפוליטיקה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנתקות מהקומוניסטים והשיתוף פעולה עם הצרפתים, יצר להופואה-בואני מקום לבריתות עם מפלגות מועדפות יותר, ומוניטין של פוליטקאי מתון, שמצליח לתווך לשלום והמשכיות הקשר בין צרפת לקולניות שלה מעבר לים. ב-1956, מונה הופואה לתפקיד בקבינט הצרפתי, שהביא איתו הרבה כוח למפלגה וכמובן גם להופואה-בואני עצמו. הוא שהשתמש בפופולריות שלו ובכוחו לבודד כל פעיל במפלגה שקרוא נגדו. ה P.D.C.I הפכה למפלגה של שליט יחיד וחזק.‏[1]ב1956, הופואה-בואני היה גורם חשוב בהצלחת העברת חוק, שנותן לכל האזרחים האפריקאים הבוגרים זכות הצבעה בקולוניות הצרפתיות. חוק שהכין את הקרקע לקראת אוטונמיות פנימיות בקולוניות. הP.D.C.I זכתה בקלות בבחירות בחוף השנהב, כך שמעבר לתפקידיו באסיפה הצרפתית, הופואה היה נשיא האסיפה של חוף השנהב וגם ראש העיר של אבדיג'אן.‏[3]

הדרך לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך לעצמאות הייתה בעלת שלושה מסלולים פוטנציאלים. שארל דה-גול העלה שתי הצעות, האחת הייתה להיות חלק מפדרציה משולבת של הקולוניות הצרפתיות של מערב אפריקה והשנייה הייתה שלטון פנימי עצמאי, שתי האופציות הן תחת חסותה של צרפת. האופציה השלישית הייתה הכרזת עצמאות וניתוק מתמיכת צרפת, כפי שעשתה גאנה בלבד ושלמה מחיר כבד על כך. הופואה-בואני ודה-גול שניהם רצו באופציה השנייה ולא פדרציה מאוחדת. ממשלת צרפת פחדה שפדרציה כזו תהיה חזקה מידי מבחינה פוליטית, בזמן שהופואה-בואני פחד שהיו מדינות עניות מידי ורק יהיו לנטל על הפדרציה, או מדינות חזקות כמו סנגל, שינסו להגביר את חוזקתם באזור.‏[3] הופואה-בואני אף החרים קונגרס שנועד לשים יסודות לפדרציה, בדאקר ב-31 בדצמבר 1958. הופואה-בואני לא הגיע כחלק מהתנגדותו להתחזקות סנגל באזור, שהקמת פדרציה אף תרחיב אותו. דה-גול אישר את האוטונומיה לפדרצית מאלי שהוקמה על ידי מלי וסנגל ללא חוף השנהב וללא העוצמה שבאיחוד מלאה שקיוו לה. הופואה-בואני, שראה שדה-גול נותן אוטונומיה לפדרציה, דרש עצמאות לחוף השנהב, דבר אשר הוריד סופית את התקווה לפדרציה כללית של הקולוניות הצרפתיות‏[4]

חוף השנהב העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא הופואה-בואני נפגש עם ראש עיריית נצרת סיף א-דין א-זועבי בעת ביקורו בישראל, יולי, 1962

נשיא חוף השנהב - שלטון יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה-בואני נבחר לראש ממשלת חוף השנהב ב-1 במאי 1959, וב-7 באוגוסט 1960 חוף השנהב קבלה את עצמאותה והופואה נבחר לנשיא המדינה החדשה. לעומת זאת, הפדרציה המאלית התפרקה סופית ב-20 באוגוסט ב-1960, הרבה בעזרת עבודה מאומצת שעשה הופואה מאחורי הקלעים נגד הפדרציה.‏[3]

בתחילת דרכו כנשיא חוף השנהב, רצה הופואה-בואני להדק את שליטתו הריכוזית במפלגתו וכך גם בשלטון, הוא החל להאשים פעילים חזקים במפלגתו בכך שרצו להכשיל את משטרו, חלק מהפעילים נאסרו ואף עונו. תקופה זו נזכרת עד היום כ"bogus plot" של 1963. כמה שנים לאחר מכן ישוחררו כמעט כל האסירים ויחזרו לעבוד במפלגה תחת הופואה-בואני, חלקם אף יחזרו לתפקידים חשובים בקבינט של חוף השנהב. מתוך הפעילים שנשלחו לכלא, רק אחד מת בתקופתו שם, ארנסט בוקה, כנראה מכוחניות יתר של האוסרים. יחד עם זאת, סיבת המוות הרשמית הייתה התאבדות. למרות הרדיפה והשליטה בכוח בשלטון, להופואה-בואני היו הרבה מאוד הצלחות ואזרחי חוף השנהב זכרו אותן לטובתו וכך נשארה הפופולריות שלו בתיקנה.‏[1]

פוליטיקה בחוף השנהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה-בואני, למרות מנהיגותו הריכוזית, בנה מפלגה דמוקרטית וכונן חוקה. בקבניט היו פקידים ביורוקרטים שהיו לשרים בעלי תיקים בנושאים שונים, בזמן שהצווים שהממשל מוציא היו צריכים לעבור אישור של האסיפה הלאומית על ידי נציגים שנבחרו בבחירות כלליות.‏[1] הצלחתו של הופואה-בואני לשמור על שלום במדינתו ראויה לשבח. הצלחה זו נובעת ממדיניות של שלום, שהאמרה המפורסמת הינה "שלום זו לא מילה, אלא התנהגות". הופואה דחף לחופש ביטוי ורעיונות כל עוד זה נשמר בגבול הרעיוני של המפלגה, המועצה הלאומית הינו המוסד שחיזק את זה. המועצה הלאומית היה מוסד בו יכלו להגיע קבוצות מהציבור ולדבר עם נציגים מהממשלה על נושאים שהפריעו להם. המועצה הייתה מתכנסת בכל פעם שהופואה-בואני הרגיש שיש לתת הסברים על דבר מסוים שקורה במדינה, שמעורר הרבה רעש. קבוצות רבות יכלו להגיע ולדבר על הנושא המועצה ולבסוף הופואה-בואני היה אומר את דברו לאחר ששמע את כל הצדדים. המועצה הראשונה התכנסה ב1969, על מנת לתת הסברים למאסרים שהיו ב-1963. מועצות אלו החזירו את האמון של העם בהופואה-בואני ונתנו לו הזדמנות לזהות את המנהיגים האופוזיציונאלים הבאים, אותם היה מצרף לשורותיו, בזמן שהוא ממנה אותם לתפקידים בעלי אחריות ונותן להם גישה לתגמולים הפוליטיים והכלכלים הבאים עם התפקיד. הופאה-בואני אישר למפלגות נוספות לרוץ בבחירות רק ב1990, כאשר הוא זוכה ב81% מן הקולות, אם כי האופוזיציה טוענת שהוא זכה רק ב65%, שזה עדין יותר ממספיק. ב-1993 הדרדרה בריאותו של הופואה בצורה דרסטית וכך החלו אישים שונים יכלו לצבור כוח, אך זמן קצר לאחר מותו ב-7 בדצמבר 1993, החל כאוס במדינה.‏[3]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפיטליזם מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה-בואני בתחילת דרכו כנשיא הכריז שחוף השנהב תהיה מדינה קפיטליסטית, שתשמור על הקשרים הדוקים עם צרפת (השאירו את המטבע האפריקאי מטעמה), תברך השקעות זרות ותשמח לארח אנשי עסקים זרים, כל זאת תחת חוקים שיקלו על העסקים שיוצאים ונכנסים. הופואה-בואני, שהוא ורבים במפלגתו היו בעלי מטעים, הצליח להופך את המדינה ממגדלת צמחי קוקה ופולי קפה בעיקר, למגדלת ומיצע מגוון רווח יותר של מוצרים כמו: אננס, גומי, קני סוכר, ירקות, פירות ועוד. מצד שני, הופואה מכר את היערות של חוף השנהב, כך שעם הזמן הלכו וקטנו מספר העצים לאחוזים בודדים במדינה. ממשלת הופואה קנתה את היבולים מהחקלאים במחירים קבועים ומכרה אותם ביוקר לאירופאים, שיטה שבתחילת דרכה של חוף השנהב עבדה בצורה מעולה וגרמה לכך שאפילו כפרים נדחיים נהנו מכבישים וחשמל. יחד עם זאת, ביקורות רבות היו על הופואה מצד מנהיגים אפריקאים שונים וגם חוקרים כלכלים, שראו בו כניו-אימפריאליסט, שהשליטה במדינתו נשארה בידי המערב, בעיקר בשל קשריו החמים עם צרפת. מעבר לכך, הוא לא הצליח לעורר יזמות קפיטליסטית פרטית במדינתו, והשכבה החזקה הייתה בעיקר בעלי מטעים הגדולים הישנים ופקידות הבירוקרתית והשלטונית. הופואה בעצמו קראה לזה "קפיטליזם מדיני", שכן ידו של השלטון הייתה עמוק בתוך הכלכלה ובמגזרים השונים בה.

המדינה סבלה מפערים גדולים כפי שכבר צוין, פערים שהורגשו גם בין אנשי הערי ואנשי הכפר. יחד עם זאת, בעשרים שנים הראשונות, שבהן הכלכלה בחוף השנהב צמחה, הפערים נראו יחסית נמוכים מאשר במדינות אפריקאיות אחרות.‏[2]

שפל כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמיחה לא נמשכה לנצח, וב-1977-76 עליה במחירי מוצרים בעולם העלתה את מחירי הקוקה והקפה למחירי שיא ומיד אחר כך צנחו לשפל, אך חוף השנהב לא הורידה בהוצאותיה שלה. מיעוט היזמות במדינה, יחד עם השתתפות דלה של הילידים בתעשייה היו גם כן, חלק מהסיבות לשפל ב-1980. הופואה-בואני עם גירעון של שישה מיליארד נאלץ לפנות לעזרה בפעם הראשונה. באמצע שנות השמונים, חוף השנהב בעזרת יבולי חקלאות שונים הראתה עליה יציבה, אך בתקופתו של הופואה-בואני בסוף שנות השמונים, החובות של חוף השנהב היו מהגבוהות באפריקה‏[1]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאן-אפריקניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה-בואני תמך בקואלציות אפריקאיות כל עוד זה לא פגע בכוחה של חוף השנהב, הפדרציה המאלית למשל, נראתה להופואה-בואני כאיום ולכן החליט להחרימה. במאי 1959 הקים הופואה-בואני בעזרת מנהיגים נוספים את Conseild e I'ententef, פדרציה שנועדה להיות קונטרה לפדרציה המאלית ומנתה מספר מדינות: חוף השנהב, ניגריה, בנין, בורקינה פאסו וטוגו. בראשיתה הכריזה הפדרציה, שהיא הוקמה על מנת לייעל את הקומיוניקציה דרך האוויר והים, אך עם הזמן התחזקה הפדרציה, ומנהיגיה נפגשו לעתים קרובות לדון בענייני האזור. צרפת ובראשה שארל דה-גול תמכה בפדרציה הזו, שכן הפדרציה בקשה להמשיך בקשר הפוליטי כלכלי עם צרפת, במיוחד הופואה שהיה דומיננטי בה. במאי 1970 הוקמה Communaute economique de l'Afrique de l'ouest, שהייתה להתגלגלות מוסדות שהיו קודם לכן. מעבר למדינות שהיו כבר בפדרציה, הצטרפו גם סנגל ומוריטנה, כאשר המוסד דואג לישמור על האינטרסים הכלכליים שלו באזור, יחד עם עזרה כספית לאזורים שצריכים זאת, לדוגמה: 45 מיליון C.F.A שגויסו למען מדינות מוכות בצורת בסאהל. במאי 1975, היה הופואה-בואני בין מייסדיו של הEconomic Community of West African States. ארגון שמנע 16 מדינות, ששיתפו פעולה דרך הארגון בנושאים של חקלאות, כורים ותעשייה, אנרגיה, תחבורה וטלקומיונקציה. המנכ"ל הראשון של הארגון היה מחוף השנהב, כאשר הארגון עצמו ממוקם בניגריה, שיתוף האחריות בין שתי המדינות החזקות דאז, הינה הוכחה נוספת לחוזקתו של הופואה-בואני ולא רק במדינות שהיו תחת חסות צרפתית. במהלך השנים, הופואה-בואני התחזק עוד יותר עם פרויקטים שונים שנעשו מטעם הארגון במדינות אפריקאיות שונות. הופואה-בואני נהג להתערב בסכסוכים רבים באפריקה ואף היה מקלט למנהיגים גולים כמו Odumegwu-Ojukwu. יחד עם זאת, בתור אישיות ציבורית שנים רבות, הופואה זכה לכבוד רב ולביקור מצד מנהיגים רבים. הוא שמש כיועץ למנהיגים אפריקאים שונים בנושאים לאומים ובינלאומיים, לדוגמה, ז'ונאס מאיירו סאווימבי מארגון המורדים UNITA שפעל באנגולה, נהג להתייעץ עמו רבות. הופואה -בואני שלח את ידו לענייני היבשת רבות, הוא תמך בקושרים שהדיחו את קוואמה נקרומה מהשלטון ב-1966, נטל חלק בהפיכה נגד מת'יו קרקו מבנין ב-1977, ונחשד במעורבות בהפיכה של 1987 שבה הודח תומאס סנקרה מהשלטון בבורקינה פאסו. הופואה-בואני גם נמנה עם מספר מנהיגים מהיבשת שניסו להביא שלום באנגולה ב-1989.‏[1]

קשרים עם דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצהרת הופואה -בואני בפומבי בשנת 1971 שהוא מתכוון לנסוע בעצמו לדרום אפריקה, שבאותן שנים הייתה תחת שלטון האפרטהייד, עוררה גלי תדהמה. חוץ ממלוואי שכנתה של דרום אפריקה, אף מדינה מאפריקה השחורה לא הייתה בקשרים דיפלומטים רשמיים. משלחת מטעם חוף השנהב, ללא הופואה-בואני, הגיע פעמיים לדרום אפריקה והופואה-בואני נפגש גם כן בפרטיות עם ראש ממשלת דרום אפריקה דאז, ג'ון פרוסטר. הופואה רצה לייצר דיאלוג עם דרום אפריקה שלא יכלול את ההבטים הגזעים, כך שלא יווצר קונפליקטים. אחד ממנהיגי האזור אף אמר על הופואה שהוא כנראה השתגע.‏[2] עם זאת, בסוף שנות השמונים, הגיע דה-קלרק להופואה-בואני ברצון לדיפלומטיה עם מנהיגים שחורים באפריקה. שם הם התייעצו על נושאים כמו הבעיות באנגלוה ומוזביק, עזרת כספית לדרום אפריקה ושחרורו של נלסון מנדלה.‏[1]

צרפת ואנטי-קומוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה זכה לכבוד גם ממנהיגים צרפתים רבים, שכן הוא היה חלק מהפוליטיקה עוד בהיותם ילדים. לאורך תקופת נשיאותו הוא שמר על מערכת יחסים קרובה עם צרפת, והיה ידיד קרוב של ז'אק פוקאר, שהיה היועץ הראשי לענייני אפריקה בממשלות של שארל דה גול וז'ורז' פומפידו. הופואה שמר על יחסים טובים עם ממשלות צרפת כדי לשמור על מקומה של חוף השנהב בסדר העדיפויות הפוליטיות כלכליות שלה.‏[1] הופואה-בואני נקט בנחישות במדיניות חוץ אנטי-קומוניסטית, שכללה בין השאר את ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות ב-1969 (אלה נוצרו לראשונה ב-1967), סירוב להכיר ברפובליקה העממית של סין עד 1983, וסיוע ל-UNITA, שהייתה תנועה אנטי-קומוניסטית באנגולה שפעלה בתמיכת ארצות הברית.

מנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופואה-בואני נהג באופן שונה ממנהילים אפריקאים אחרים. הוא לא הסתובב עם תלבושת השבט שלו (טען שהוא לא רוצה להפלות את שאר השבטים), וגם לא התהדר בכינויים מלכותיים, במקום זאת קבל את הכינויים, "האיש הזקן" או "הסבא", במערב זה היה "המשכיל מאפריקה", או "האיש הזקן הגדול מאפריקה". יחד עם זאת, הופואה-בואני העביר מיליארדי כספים לחשבון בנק שווייצרי, דבר שהוא לא החביא מהציבור, ואת חופשות הקיץ שלו נהג לבלות באחוזותיו שבשווייץ ופריז. כפר הולדתו יאמוסוקרו החל לעבור טרנספורמציה עוד בתחילת כהונתו של הופואה-בואני, ואף קיבל את הכינוי "וורסאי האפריקאית". ב1983 העביר הופואה את הבירה מאבדיג'אן ליאמוסקרו, עוד בזמן שהממשלה תיפקדה מאבדיג'אן. במרכזה של העיר העמיד הופואה את ארמונו המוקף חומה, שבפנים פסלי איל עשויים זהב, שטחים שנתנו על ידי השאה האירני ומגרש גולף צמוד. הוא גם בנה בזיליקה קטולית בשם "בזיליקת גבירתנו של השלום", שיכולה להחזיק בתוכה כ18,000 איש, שעלתה 200 מיליון דולר, בהשקתה היא הייתה הגדולה בעולם. יחד עם זאת, הופואה נהג לחגוג כל שנה את יום העצמאות באזור שונה, שם היה מחלק טובות, מקשיב לתלונות ומפזר מחמאות לזקני השבט.‏[2] בעת מותו, הוא היה המנהיג האפריקני בעל תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של אפריקה, והשלישי בכל העולם לאחר פידל קסטרו מקובה וקים איל-סונג מקוריאה הצפונית. ב-1989 ייסד אונסק"ו את פרס השלום על שם פליקס הופואה-בואני, וייעד אותו עבור "הגנה, תחזוקה וחיפוש אחר שלום". לאחר מותו חלה התדרדרות במצבה של חוף השנהב. בין 1994 ל-2002 התחוללו במדינה מספר הפיכות, פיחות מטבע, מיתון ומלחמת אזרחים מאז 2002.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר גולן, "שחור-לבן, לבן-שחור: ראשי פרקים באפריקה של ימינו", הוצאת משרד הביטחון (אוניברסיטה משודרת), 1988
  • נעמי חזן, בנימין נויברגר, נחמיה לבציון,צמיחת המדינות החדשות באפריקה (כרכים 2-3). האוניברסיטה הפתוחה
  • Houphouet-Boigny,felix.1957."Black Africa and the French Union",Vol.35, No.4,p.593-599
  • Woods,Dwayne.1994."Elites, Ethnicity, and 'Home Town' Associations in the Côte d'Ivoire: An Historical Analysis ofState.",Source: Africa: Journal of the International African Institute,Vol.64, No.4,p.465-483
  • Carrol F. Coates.2007."A Fictive History of Côte d'Ivoire: Kourouma and "Fouphouai"",Research in African Literatures, Vol.38, No.2,p.124-139

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 Maddox Toungara, Jeanne.1990. “The Apotheosis of Cote d'Ivoire's Nana Houphouet-Boigny”, the Journal of Modern African Studies, Vol. 28, No. 1. pp.23-54
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Lamb,david.1988.”a different path”, the Wilson quaterly, vol 12,No 4.p 114-131
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Félix Houphouët-Boigny
  4. ^ 4.0 4.1 Felix Houphouët-Boigny Biography | BookRags.com
  5. ^ http://www.biography.com/people/f%C3%A9lix-houphou%C3%ABt-boigny-37124