קאנוניזציה (של כתבים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משמעותה היסודית של קאנוניזציה היא תהליך איסופם של כתבים לקובץ סגור, שאין מוסיפים עליו ואין גורעים ממנו.

[עריכה] הקאנוניזציה של התנ"ך

ביהדות, תהליך האיסוף היה הדרגתי ונמשך מאות שנים. יש ספרים שנזכרים במקרא אך לא הוכנסו אליו לדוגמה - ספר הישר, ספר מלחמות ה' ועוד.

על פי התלמוד במסכת בבא בתרא דף י"ד עמוד ב', אחרון הספרים במקרא נכתב בערך בשנת 450 לפני הספירה בזמנו של עזרא הסופר. בספרו של יוספיוס פלביוס נגד אפיון שנכתב בשנת 90 לספירה כותב המחבר: "כי לא רבבות ספרים מכחישים זה את זה ונחלקים ביניהם, רק 22 ספרים כוללים את כל כתיבת הזמן ההוא ובמדק נאמנים הם כספרי אלוהים". ובספרו מיין את הספרים לשלוש קבוצות והוסיף שכולם נכתבו עד זמנו של עזרא.

לדעת רוב החוקרים של ימינו חתימת הקאנון נעשתה מאות שנים לאחר מכן, ומתוארכת לשנת 70 לספירה בערך, זמן חורבן בית המקדש השני, שהיווה אחד הזרזים לקאנוניזציה. זרז נוסף לחתימת המקרא הוא העובדה שבאותה תקופה (300 לפני הספירה עד 150 לספירה) נכתבו ספרים חיצוניים כיתתים שיצאו כנגד היהדות הפרושית וההלכה המקובלת (כמו קריאת תיגר על לוח השנה המקובל בספר היובלים), ועקב חששם של הפרושים כי ספרים אלו יוכרו כמקודשים הזדרזו לחתום את הקאנון ואף להוסיף ספרים אחרים שהיו שנויים במחלוקת כגון קהלת, שיר השירים ומגילת אסתר, ובלבד שלא להשאיר את הדברים ללא הכרעה.

[עריכה] הספרים החיצוניים

ערך מורחב – הספרים החיצוניים

הספרים שלא נכללו בקאנון נקראים ספרים חיצוניים, חלקם בעלי אופי כיתתי כמו ספר היובלים, מלחמת בני אור בבני חושך, חזון עזרא ועוד, וחלקם בעלי אופי הקרוב ברוחו ליהדות הפרושית כמו ספר משלי בן סירא. חלק מן הספרים החיצוניים נכללו בכתבי הקודש של כמה מן הזרמים הנוצריים.