קרב החווה הסינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 30°27′0″N 32°24′0″E / 30.45000°N 32.40000°E / 30.45000; 32.40000

Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
החווה הסינית
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
M60 Patton.jpg

טנק מגח
תאריך התחלה: 15 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 18 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: 4 ימים
קרב אחרי: כיבוש מרחב פאיד, סרפאום ואורחה
מקום: צפונית לאגם המר הגדול, ממזרח לתעלת סואץ.
תוצאה: כיבוש מתחם החווה הסינית ופתיחת ראש גשר
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

חטיבת השריון 14 מאוגדת שרון, חטיבת שריון מילואים 600, חטיבת הצנחנים מאוגדת ברן, כוחות מסופחים נוספים

דיוויזיית חי"ר 16, דיוויזיית שריון 21

אבידות

122 הרוגים מחטיבה 14 בלילה שבין 15 באוקטובר ל16 באוקטובר

?

קרב החווה הסינית הוא כינוי לרצף של קרבות בין כוחות שריון וחי"ר של צה"ל לכוחות משוריינים וממוכנים של הצבא המצרי שהתרחש במערב חצי האי סיני סמוך לתעלת סואץ ולאגם המר הגדול, בין 15 באוקטובר ל-18 באוקטובר 1973 יומה התשיעי עד יומה השנים-עשר של מלחמת יום הכיפורים. את המתקפות יזם המטכ"ל כדי לטהר את הצירים טרטור, עכביש ולקסיקון והצמתים שביניהם. האזור הזה שהיה ב"תפר" (אזור לא מוחזק) בין הארמייה השנייה לארמייה השלישית המצריות, היווה את המסדרון (שכונה "מסדרון הצליחה") דרכו היה ניתן להעביר את גשר הגלילים וגשר הדוברות לקראת חציית התעלה מערבה. הכוחות הישראליים התוקפים נתקלו בכוחות מצריים מאורגנים בהגנה ועדיפים כמותית וספגו בשל כך נפגעים רבים. רק ביום הלחימה הרביעי על טיהור הציר הצליחו כוחות צה"ל לכובשו ולאבטחו.

שדה הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הקרב הוא שטח מדברי ומישורי סמוך לתעלת סואץ ולקצהו הצפוני של האגם המר הגדול. האזור מחורץ בתעלות השקיה רבות ועמוקות מבטון. במפת הקוד הצה"לית "סיריוס" נקרא המתחם בשם "אמיר", כאשר הוא נמצא דרומית למתחם נוסף בשם "מיסורי", עליו נערכו קרבות נוספים לאחר כיבוש מתחם "אמיר". החווה הסינית ניצבה ממזרח לציר האורך "לקסיקון" כאשר במקביל אליה מצידו המערבי נמתחו הצירים "נחלה", "שיק" ו"אושה".

צילום לוויין של מערב סיני, מזרח מצרים האפריקאית ותעלת סואץ. החווה הסינית נמצאת באזור הכתם הכהה, מעל ומימין לאגם המר הגדול.
צילום לווין של האגם המר הגדול. החווה הסינית נמצאת בקצה העליון של התמונה, מזרחית לתעלה.

שמו של המתחם ניתן לו על ידי ראשוני חיילי צה"ל שכבשו אותו במלחמת ששת הימים. המתחם היה פרויקט חקלאי ניסיוני מצרי, שהוקם בשנות החמישים בסיוע יפני שנועד לפתח חקלאות בסיני ולספק תעסוקה לאוכלוסייה המצרית. החווה ננטשה ערב מלחמת ששת הימים, אך עדיין נותר בה ציוד חקלאי שעליו היה כיתוב ביפנית. החיילים שסברו בטעות שהכיתוב בסינית העניקו למתחם את הכינוי החווה הסינית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בחזית סיני צלחו כוחות הצבא המצרי את תעלת סואץ לכל אורכה ובשלושת הימים הראשונים כבשו רצועה בעומק של כ-10 קילומטרים לכל אורך התעלה. הרצועה שנכבשה שנחלקה תחת פיקוד שתי הארמיות המצריות, עובתה וחוזקה בכוחות ארטילריה, חי"ר ושריון, וזאת במקביל למאמצי הלחימה מול כוחות צה"ל. כוחות צה"ל בסיני שמנו בראשית המלחמה 3 אוגדות משוריינות, ניסו החל משעותיה הראשונות להדוף את הפולש המצר אך ספגו אבדות כבדות (כ-180 טנקים ומאות הרוגים, פצועים ונעדרים), ולא היו מסוגלים לעמוד בפני השטף המצרי שהתפרס על כל החזית שהייתה באורך של כ-200 קילומטרים. מאמץ אוגדתי נוסף להדיפת הצבא המצרי נערך ב-8 באוקטובר אך נכשל גם הוא, כאשר מאותו שלב ועד סוף המלחמה לא הצליחו כוחות צה"ל להדוף את המצרים מסיני. מ-9 עד 13 באוקטובר היו ערוכים כוחות צה"ל בהגנה על העמדות הקיימות בסיני והתעסקו בבניית הכוח לקראת הקרב הגדול הבא. ההזדמנות הגיעה לבסוף ב-14 באוקטובר, כאשר בו ביצעו המצרים מהלך אופנסיבי רציני כדי להוריד את הלחץ מהצבא הסורי שאיבד את יכולת הלחימה (הרעיון היה כי מתקפה מצרית תביא להעברת כוחות מצפון לדרום, דבר שלא קרה) ביצעו המצרים מתקפת שריון רחבה, אך זאת נבלמה בהצלחה על ידי כוחות השריון של פיקוד דרום תוך הסבת אבידות כבדות (השמדה של 200-250 טנקים) לכוחות המצריים. פיקוד צה"ל החליט שכישלון ההתקפה המצרית יוצר הזדמנות טובה לצליחת תעלת סואץ מערבה מכיוון שהכוח העיקרי ממנו חששו בצה"ל הושמד או נפגע, וחשוב להזדרז ולהכות לפני שהמצרים יוכלו לשקם אותו.

אזור הצליחה המיועד נבחר כתוצאה ממספר סיבות והזדמנויות:

באזור החווה הסינית, כמו בכל הרצועה שנכבשה על ידי הצבא המצרי התבססו כוחות חי"ר, שריון ויחידות נ"מ מצריים רבים. אוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון קיבלה את המשימה לכיבוש החווה הסינית וצליחת התעלה. בליל 14 באוקטובר מפקדת האוגדה הטילה את המשימות על חטיבה 14 בפיקודו של אל"מ אמנון רשף שהיו:

  • כיבוש מתחם "החווה הסינית" תוך דחיקת האויב צפונה, פתיחת ואבטחת הצירים המובילים אל התעלה (שדרכם יצלחו מאוחר יותר חטיבת צנחנים 247 וחטיבת שריון 421).
  • השתלטות על ראש גשר מצרי באזור החווה הסינית (בדיעבד התברר כי לא היה קיים ראש גשר באזור).
  • כיבוש מוצב "מצמד" (שבו היה חשד לקיומם של כוחות ישראלים או מפקדה מצרית. שתי הידיעות התבררו כשגויות).
  • כוננות לצליחה מערבה לאחר שכוחות החטיבה יוחלפו על ידי חטיבה 600.

בנוסף לגדודי חטיבה 14 (גדודים 184 ו-79 שהועבר אליה מחטיבה 401 במהלך המלחמה), החטיבה תוגברה בגדוד טנקים 407 (מחטיבה 600), בגדוד סיור 87, ביחידה 424 (סיירת שקד), כוח שמוליק בפיקוד רס"ן שמוליק ארד אשר היה בפו"מ בפרוץ המלחמה לאחר שסיים תפקיד כסמג"ד 890 אשר מנה שתי פלוגות צנחנים האחת מגדוד 202, בפיקוד רפי צוקר, והשנייה פלוגה ו' מגדוד 890 בפיקודו של דני גונן‏[1], גדוד סיור ונ"ט 582, של חטיבה 80, חטיבת צנחנים במילואים, בפיקוד של סא"ל נתן שונרי וכן פלוגת צוערים מקורס קציני חי"ר בפיקוד יצחק זמיר שכונה בשם "כוח זמיר"‏[2].

לפי ידיעות המודיעין, מול חטיבה 14 המורחבת עמד כוח מצרי שכלל דיביזיית חי"ר ודיביזיית שריון. סך כל הכוחות המצריים היו כשתי חטיבות חי"ר ושתי חטיבות ממוכנות, וכלל גם שתי חטיבות שריון שספגו אבדות במתקפה המצרית שנכשלה ב-14 באוקטובר. לפי הידוע לפני המבצע, האויב המצרי היה ערוך הגנתית לכיוון מזרח. לכן, תוכנית חטיבה 14 הייתה לנוע מדרום למתחם עד לציר "לכסיקון" (כביש לאורך כל תעלת סואץ ובמרחק כ-1 ק"מ מהתעלה), משם לנוע צפונה על ציר "לכסיקון" ולתקוף את האויב דרך הצירים שבמתחם ה"חווה הסינית" (ממערב למזרח) ובכך להפתיע את האויב מאגפו ומעורפו.

על חטיבות השריון הנוספות של אוגדה 143 הוטלו משימות גרירת אמצעי הצליחה ההנדסיים, צליחת התעלה, רתק והטעיה. במהלך שעות היום של ה15 באוקטובר תיכננו מפקדי חטיבה 14 את כיבוש החווה הסינית ובמקביל הכינו את כלי הלחימה - טנקי המג"ח ונגמ"שי ה-M113 - לקרב.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליל 15 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים כללי של הצירים והאזורים המרכזיים באזור הקרב

לקראת תנועתה של חטיבה 14 לטיהור הצירים המובילים לתעלה, הוחלט לבצע פעולת הסחה בסדר גודל חטיבתי ממזרח. את התפקיד הזה ביצעה חטיבת המלואים מספר 600 מכיוון תעוז "טלוויזיה".

גדס"ר 87, שביצע כבר סיור באזור מספר ימים קודם לכן, הוביל את חטיבה 14 אל הקרב. אחריו נעו מפקדת החטיבה וגדודי השריון. כוחות החי"ר (סיירת שקד, כוח "שמוליק", גדס"ר 582), שנעו בזחל"מים (ותוגברו בטנקים) היו יחסית מוגבלים בתנועה עקב ריבוי ביצות באזור, ולכן תקפו לאחר גדודי השריון.

בשעה 20:00‏‏‏[3] החל גדס"ר 87 בתנועה צפונה על ציר "לכסיקון". גדודי השריון הגיעו לציר בשעה 20:14 ואילו סיירת שקד וגדס"ר 582 (שהיווה כוח עתודה ואבטח את החטיבה מדרום) הגיעו בשעה 21:07 ו- 22:31 בהתאמה.

גדס"ר 87 התפצל ל-3 כוחות: פלוגה ב' פנתה מערבה בצומת "לכסיקון-שיק". הכוח נתקל בכמות גדולה של רק"מ (רכב קרבי משוריין) ופתח באש. לבסוף התמקמה הפלוגה כ-400 מ' צפונית לציר "שיק" ובסמוך לתעלה. פלוגות א' ו-ג' נעו מערבה אל עבר מעוז "מצמד" בצירי "נחלה" ו"טרטור". על פלוגה א' נפתחה אש מהמעוז והפלוגה השיבה אש. לבסוף פלוגות א' ו-ג' תפסו עמדות מצפון למוצב "מצמד".

גדוד 79 בפיקודו של סא"ל עמרם מצנע, הגיע בשעה 21:06 לצומת "לכסיקון-שיק" שהייתה כבר עמוק בשטח המצרי, והמשיך לנוע משם צפונה לעבר ציר "אושה", שהיווה את הגבול הצפוני לתחום ההתרחבות של ראש הגשר הישראלי. אל מול הגדוד של מצנע עמד כוח מצרי גדול שכלל שריון, ארטילריה ומשמידי טנקים, יחד עם כוחות חי"ר שחלקם היו מצוידים ברקטות נ"ט ובטילי נ"ט אישיים. גדוד 79 פתח באש ראשון על הכוחות המצריים המופתעים והשמיד מטרות מצריות רבות, אך המצרים התעשתו ופתחו באש על הגדוד (לעתים הקרבות התנהלו מטווחים של מטרים ספורים) והלחץ על הגדוד גבר.

בשעה 21:21 גדוד 184 (שנע אחרי גדוד 79 בציר "לכסיקון") ספג אבידות כבדות בצומת "לכסיקון-טרטור" ורק מחצית מכמות הטנקים הצליחו לחצות את הצומת ולהתמקם קילומטר צפונית מזרחית לצומת "לכסיקון-שיק" (סגול 140).

גדוד 79 והכוח מגדוד 184 שהצליח לחצות את צומת "לכסיקון-טרטור", היו תחת לחץ מצרי כבד מצפון, וכן התקבלו ידיעות מודיעיניות, כי מתוכננת מתקפת-נגד של שריון מצרי. תוך כדי נסיגת גדוד 79 לאחור על מנת להתארגן עם גדוד 184, המג"ד נפצע, הקמב"ץ נהרג, והסמג"ד לקח פיקוד על הגדוד. במהלך ההתארגנות, הצליחו הגדודים לפגוע במפקדת דיביזיית השריון המצרית ולסכל את ההתקפה המצרית. בהמשך הכוח הישראלי התקדם לסגול 136 על מנת לפנות פצועים. פינוי הפצועים ארך זמן רב עד לשעה 1:39.

הכוח העיקרי של סיירת שקד נע בתגבור טנקים על ציר "לכסיקון" ופנה מערבה לציר "נחלה". לאחר קילומטר (בשעה 21:52) נפתחה על הכח אש כבדה של טנקים ונ"ט. זחל"מ המ"פ נפגע והתפוצץ והגדוד איבד 9 מלוחמיו. הזחל"מ הבוער והביצות בשולי הציר לא איפשרו את התקדמות הכוח והוא נתקע. כוח הסמג"ד שנע (בנפרד משאר סיירת שקד) לכיוון צומת "לכסיקון-טרטור" נפגע גם הוא בצומת (כפי שאירע לגדוד 184), והסיירת החלה לפנות פצועים מהצומת ומציר "נחלה" לאחור (לאזור "לקקן").

גדוד 407 (פלוגות א' ו-ב'), שנע לפני סיירת שקד הגיע בשעה 20:56 לצומת "לכסיקון-עכביש". המג"ד הורה לפלוגה א' לנוע על ציר "עכביש" במטרה לפתוח אותו לתנועת הכוחות הישראלים, ושאר הגדוד המשיך לנוע על ציר "לכסיקון". בצומת "לכסיקון-טרטור" נפתחה אש על הגדוד והמג"ד נפצע. את מקומו תפס מפקד פלוגה ב'.

כוח "שמוליק" שנע ב"לכסיקון" נעצר בין צומת "לכסיקון-נחלה" מדרום, לצומת "לכסיקון-טרטור" מצפון, עקב הקרב וכמות הכוחות הגדולה שנפגעו בצומת "לכסיקון-טרטור", וגם עליו נפתחה אש כבדה של טנקים, ארטילריה ונ"ט.

גדוד 407 המשיך כל העת להלחם בצומת "לכסיקון-טרטור" ועסק במקביל בפינוי הכוחות השונים שנפגעו וכך גם כוח "שמוליק" חילץ את לוחמי השריון הפצועים מן המארב המצרי בצומת הצירים "לקסיקון" ו- "טרטור"‏[4]. לאחר חצות הורה המח"ט, אל"מ אמנון רשף, לנתן שונרי (מפקד גדס"ר 582) לקחת פיקוד על גדוד 407 (שמפקדו נפצע), להתארגן ולתקוף את צומת "לכסיקון-טרטור". בשעה 2:09, לאחר התקפה ארטילרית כבדה על הצומת (של הכוחות הישראלים), גדס"ר 582 וגדוד 407 נעו במטרה לכבוש את הצומת, אך ההתקפה נכשלה עקב מכת אש קשה של שריון מצרי שהיה מחופר היטב בצומת, והכוח החל לפנות את נפגעיו.

לאחר שוידא כי הנפגעים פונו מהצומת, הורה המח"ט לגדס"ר 87 לתקוף את הצומת ממערב למזרח, אך גם ניסיון זה נכשל. שתי התקפות נוספות על הצומת גם הן נחלו כישלונות והחטיבה ספגה אבידות הן בצומת והן בציר "טרטור" מזרחית לצומת.

בשעה 5:50 פנה המח"ט אל מפקד האוגדה, אלוף אריאל שרון וביקש סיוע. גדודי הטנקים 599 מחטיבה 421 ו-409 מחטיבה 600 נקראו למשימה. באמצעותם ובתיאום עם גדס"ר 582, פלוגה ג' מגדוד 407 (שמוקדם יותר אבטחה את סיירת שקד) וסיוע ארטילרי, הוחלט לתקוף את צומת "לכסיקון-טרטור" מכל הכיוונים במקביל. בשעה 9:43 ולאחר יותר מ-12 שעות לחימה עקובות מדם נכבש הצומת והציר נפתח. כוחות החטיבה התמקמו מחדש כדי לאבטח את האזור.

למרות שציר "טרטור" לא נפתח לתנועת כוחות ישראלים במשך הלילה, הצליח כוח החלוץ מחטיבות 247 ו-421 לצלוח את התעלה דרך ציר "נחלה" וזאת ללא כל פגע. חטיבת הצנחנים 247 בפיקוד דני מט, הצליחה לחצות את התעלה בסירות גומי, כאשר מעט הטנקים שעברו עימה לגדה המערבית הועברו על דוברות מסוג "תמסח", שיכלו לבצע את הסיבוב החד בין ציר עכביש לציר לכסיקון ומשם לציר נחלה. לכן האופציה הזאת לא הייתה לטווח ארוך אם צה"ל רצה להעביר אוגדות שלמות ושיירות אספקה לצד המערבי של תעלת סואץ, והמשיך הצורך בהרחבת מסדרון הצליחה.

בקרב על ה"חווה הסינית" בלילה זה נהרגו 122 חיילים, רובם המכריע מחטיבה 14.

16 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אי-הצלחתה של אוגדה 143 לפתוח את ציר "טרטור" לתנועת כוחות, החליט מפקד החזית, רא"ל בר-לב, להטיל על אוגדה 162 את המשימה. בתחילה נשלחה חטיבה 217 לתקוף את הכוחות המצרים ממזרח, ולאחר מספר ניסיונות כושלים עצרה החטיבה במקומה. המערך המצרי כלל חוליות סאגר רבות, ולכן החליט מפקד האוגדה לתקוף את המערך בלילה על ידי כוחות חי"ר.

בליל 16 באוקטובר קיבל גדוד 890 של הצנחנים, בפיקודו של יצחק מרדכי, שינוי משימה על ידי המח"ט עוזי יאירי, והוטס במסוקים מרפידים לקרבת "ציר עכביש" הסמוך לחווה הסינית. בשל בעיות של משקל יתר במסוקים הורד ציוד רב וחשוב מהמסוקים ובו גם המרגמות הכבדות, שנשלחו במשאיות, במקום זאת, אל שטחי הכינוס.

למפקדי הכוח נאמר שעליהם להיכנס לשטח ולטהרו מחוליות "ציידי טנקים" המצוידים בטילים, אשר מסתובבות בשטח ומפריעות למעבר הכוחות ב"ציר טרטור". על פי סרטו הדקומנטרי של ניר טיוב "החווה הסינית- רשומון" יש מחלוקת האם ראשי הפיקוד ידעו כי במתחם נמצאים כוחות מצרים גדולים, או שכפי שידוע עד כה, שלמקבלי ההחלטות היה מידע רק לגבי חוליות בודדות, שהכח שנשלח, גדוד 890, יכול להתמודד מולן.

17 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוקטובר, בשעה 1:00 בלילה, יצא גדוד 890 בפיקוד מרדכי למשימתו כאשר הוא סורק את השטח בפריסה רחבה של שלוש פלוגות הגדוד. מאחוריו נע חפ"ק המח"ט יאירי‏[5], ובו סגנו סא"ל ליפקין-שחק וקציני צנחנים שסופחו אליו ובהם סרן נחמיה תמרי ורס"ן אבנר חרמוני[6], מפקד סיירת צנחנים לשעבר‏[7]. בשעה 3:00 בלילה לערך, נתקלו הצנחנים בכוח חטיבתי ערוך ומצויד, שהלם בהם בירי מקלעי גוריונוב, ירי בכינון ישיר של תותחי נ"מ, ירי טנקים ופצצות מרגמה. פלוגת נגמשים "כח במבה" בפקוד סגן שלמה גורן, יועדה לחילוץ הצנחנים בצומת עכביש-טירטור. מיד עם התקלות הצנחנים התחילה פעולת החילוץ שנתמכה עם עלות השחר על ידי גדוד 100 וכוחות אחרים.

עד מהרה היו רוב חיילי הכוח פצועים או הרוגים, והקרב הפך למאמץ נואש לפינוי הפצועים, אשר גרם לפצועים והרוגים נוספים‏[8] .

לחילוץ הנפגעים נשלח גדוד 100 בפיקודו של אהוד ברק, שהורכב מאנשי מילואים ששבו מחו"ל בזמן המלחמה. הגדוד נע לעבר כוח הצנחנים, נפתחה לעברו אש, והגדוד איבד חמישה טנקים ושני נגמשי"ם. לאור זאת נסוג הגדוד לאחור. עם שחר נשלח גדוד 142 מחטיבה 217 מדרום מערב לכוח הצנחנים כדי לחפות על חילוץ הפצועים וההרוגים‏[9].

בקרב קשה זה נהרגו 43 חיילים לגדוד הצנחנים, ולמעלה ממאה נפצעו. לכוחות השריון היו 10 הרוגים, 20 פצועים ו-4 נעדרים.

הכוח נסוג לבסוף לאחר 17 שעות של קרב.

18 באוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעות הבוקר נשלחה חטיבת שריון 600 מערבה לעבר ציר "טרטור" על מנת לפגוע בכוחות המצרים החולשים עליו. החטיבה התקדמה ללא קושי ונוכחה לדעת שהמערך המצרי נסוג צפונה. גדוד 409 התמקם מצפון לציר ואבטח אותו מפני המערך המצרי מצפון, ואילו גדוד 410 גרר את גשר הגלילים דרך ציר "טרטור" שזה עתה נכבש.

בשעות הצהרים יצאו שתי חטיבות השריון, 600 ו-14 להתקפה צפונה כנגד המערך המצרי, על מנת להרחיב את הפירצה שבין שתי הארמיות. בשעות הצהרים תקפו גדוד 424 ("שקד") ויחידה 88 את מתחם החווה הסינית וכבשו אותו כמעט ללא התנגדות אויב.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכוח הישראלי התוקף נהדף פעמיים בקרבות קשים וממושכים מבלי שהשיג את היעדים. בניסיון השלישי נכבש המתחם ללא התנגדות של הכוחות המצריים שנסוגו ממנו עוד בטרם הקרב.
  • ב-16 באוקטובר ועוד בטרם נכבש המתחם צלחה חטיבת הצנחנים של דני מט וחטיבת השריון 421 את התעלה באמצעות סירות חי"ר ודוברות טנקים (תמסחים). לאחר תחילת הצליחה התעורר צורך דחוף להרחיב את המסדרון לאזור הצליחה, כדי שלא לסכן את הכוחות שכבר צלחו בניתוקם ובכדי לאפשר את המשך הצליחה. מטעם זה ככל הנראה נשלח כוח הצנחנים שהעסיק את המצרים ואיפשר את מעבר הכוחות החיוניים על הציר ומבחינה זו הקרב השיג את מטרתו‏[10]. מנגד, יש חולקים הטוענים שהמשימה נכשלה, מאחר שהכיבוש לא הושג אלא בניסיון השלישי ומאחר שהקרב השני לא תוכנן במאפיינים של קרב הסחה שבו מועסק האויב.
  • לאחר כיבוש החווה הסינית ב-18 באוקטובר הונח גשר הגלילים והתווסף לגשר הדוברות שהותקן יום קודם לכן. בכך נשלמה מלאכת הנחת אמצעי הצליחה.
  • מספר לוחמים, רובם קצינים, קיבלו עיטורים על תפקודם בקרב של גדוד 890, אולם גם לגביהם קיימת מחלוקת‏[11]. בין מקבלי העיטורים מפקד גדוד 890 של הצנחנים סא"ל יצחק מרדכי שהוענק לו עיטור העוז‏ על לחימתו בקרב זה‏[12], וכן על כך ששיקם את גדודו והמשיך להובילו בלחימה‏[13], לסגנו של מרדכי, רס"ן יהודה דובדבני הוענק עיטור המופת[14] ולרס"ן אלי שורק, מפקד פלוגה בגדוד, הוענק עיטור העוז‏[15].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 119, "בשעה 22:00 הורה רשף לרס"ן שמוליק [ארד]- מפקד כוח חי"ר מובחר, שכלל שתי פלוגות צנחנים צעירות, ושכונה על שמו- לנוע צפונה ולסייע בחילוץ נפגעים".
  2. ^ יצחק זמיר, כוח "זמיר" במלחמת יום הכיפורים, מתוך אתר חטיבה 14, "עם התגבשות התוכנית לצליחת התעלה נקבע כאמור כוח של שבעים צוערים ומפקדים אשר יצורף ללחימה עם הכוח הצולח. אני מוניתי למפקד הכח".
  3. ^ ‏שעות האירועים (המתייחסים לכוחות חטיבה 14) נלקחו מתחקיר חטיבה 14, שפורסם באוקטובר 1975‏
  4. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 127, "בשעה 23:30 דייוח רס"ן שמוליק [ארד], מפקד 'כוח שמוליק', כי סיים לפנות נפגעים מצומת 'לקסיקון'- 'טרטור', והמאבק על פתיחתו חודש".
  5. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 201.
  6. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 210, "מהאש שנפתחה כלפיו בחזית רחבה, כולל מ'אנשי המזוודות' עם טילי הסאגר שלהם, נפגעו מיד כמה מאנשי חוליית המח"ט. רס"ן אבנר חרמוני נפצע בירכו, סרן נחמיה תמרי נפצע בידו".
  7. ^ אבנר חרמוני - 1972-1973, לקוח מן האתר הרשמי של סיירת צנחנים.
  8. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 215, "בשעה זו היה נתון גדוד 890 בכאוס מוחלט. ניסיונות לאתר את המתחם המצרי ולאגפו הסתיימו בהרוגים ובפצועים רבים, וביניהם מפקדי כוחות המשנה, סרן יקי לוי וסגן אהרון מרגל. החושך הקשה על השליטה ועל קריאת תמונת הקרב. המג"ד יצחק מרדכי ניהל את חוליית הפיקוד שלו ואת הקרב מאחת התעלות הסומוכות. לא רחוק ממנו ישב חפ"ק המח"ט עוזי יאירי ללא כל השפעה ממשית על שדה הקרב להוציא דיווחים, מקצתם מעורפלים, למטה האוגדה. רוב החיילים עשו מאמצים נואשים למצוא מחסה בחול החשוף. זעקות הפצועים גברו מכל עבר. החובשים הסתובבו בין עשרות הנפגעים, מנסים להרגיע ולחבוש. כמה מהם פונו לתלולית שנמצאה ב'שטח מת', שכונתה לימים בשם 'גבעת הפצועים".
  9. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 224, "בסביבות השעה 11:00 החל חילוצם של הצנחנים מהתעלות באמצעות נגמ"שי 'במבה' ונגמ"שי גדוד 100. אחרונים התפנו המח"ט עוזי יאירי, סגנו, אמנון ליפקין-שחק והמג"ד יצחק מרדכי".
  10. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 228, "לאחר המלחמה אמר אדן: 'אני רוצה לומר משהו על הצנחנים. הם סבלו כאן אבדות נוראיות, ובכל זאת הייתי זוקף לזכותם את העובדה שבאותו בוקר, בזכות הלחימה הזאת- למרות שאינני יודע כיצד זה השפיע על האויב- הדוברות נעו ללא הפרעה של טילים על הציר.' גם המג"ד יצחק מרדכי מדגיש באופן תדיר זיקה זו. למשל, הוא אמר באחת מהתבטאויותיו הרבות: 'על ציר 'עכביש' המשיך צה"ל לנוע עם הדוברות ממש כמו במצעד יום העצמאות בלי לחטוף כדור אחד".
  11. ^ יוסי מלמןלוחמים: חלק מהצל"שים שניתנו בחווה הסינית הוענקו על סמך "מצג שווא", באתר הארץ, 30 באפריל 2006‬
  12. ^ יוסי מלמןלאן נעלמו תיקי הצל"שים, באתר הארץ, 28.09.2006
  13. ^ עמוס הראל"הפלסטינים מתנגדים לגדר כי היא עוצרת את זכות השיבה הזוחלת", באתר הארץ, 05.10.2003, האלוף גיורא איילנד: "הוא קיבל את הצל"ש שלו גם על התאוששות הגדוד, לא רק על הקרב עצמו"
  14. ^ עיטור המופת שהוענק לקרב החווה הסינית, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  15. ^ עיטור העוז שהוענק לרס"ן אלי שורק