אבתיסאם מראענה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבתיסאם מראענה
إبتسام مراعنة منوحين
מראענה-מנוחין, 2022
מראענה-מנוחין, 2022
לידה 14 באוקטובר 1975 (בת 46)
פוריידיס, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מפלגה העבודה
בן זוג בועז מנוחין
https://www.ibtisammaraana.com
חברת הכנסת
6 באפריל 2021 – מכהנת
(שנה ו־18 שבועות)
כנסות ה-24
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אִבְּתִיסָאם מראענה-מנוחיןערבית: إبتسام مراعنة منوحين, תעתיק: אִבתִּסאם מראענה-מנוחין; נולדה ב־14 באוקטובר 1975) היא פוליטיקאית ערבייה-ישראלית המהכנת כחברת הכנסת ה-24 מטעם מפלגת העבודה. עומדת בראש הוועדה המיוחדת לעובדות ועובדים זרים, ומשמשת כממלאת מקום בוועדת חוץ וביטחון.

במקצועה היא תסריטאית, במאית, מפיקת קולנוע וטלוויזיה ואשת תקשורת. בעברה, הייתה מרצה לקולנוע במחלקה לצילום של מכללת בצלאל ובמכללת ספיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בפוריידיס, ישראל, לחיתאם ולסאלח מראענה, וגדלה במשפחה ערבית-מוסלמית אדוקה, בעלת חמישה ילדים (אחת מאחיותיה, חנאן, מתה ב-1996 עקב רשלנות רפואית, בהיותה סטודנטית לפסיכולוגיה בת 22). אביה לא עבד ואמהּ כמפרנסת העיקרית במשפחה עסקה בניקוי בתים ביישוב הסמוך זיכרון יעקב[1].

אמהּ של מראענה מעולם לא למדה בבית הספר וראתה בכך החמצה, ולפיכך דחפה את ילדיה ללמוד ולרכוש השכלה. ואכן, אחרי שסיימה את בית הספר היסודי בפוריידיס, למדה מראענה בבית ספר תיכון בחיפה, ובהמשך בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה בגבעת חביבה, שם סיימה את לימודיה בשנת 1997.

בד בבד עם לימודיה סייעה מראענה לפרנסת המשפחה ועסקה במשך שתים-עשרה שנים בניקוי בתים בזיכרון יעקב, תחילה עם אמהּ ובהמשך בעצמה. החשיפה לחברה העשירה והמשגשת ביישוב היהודי הסמוך לביתהּ עורר במראענה כעס ותחושת אי-צדק, לנוכח היות החברה בפוריידיס לתחושתה, כבושה, מדוכאת ומודחקת. עם זאת, הכניסה לבתי היהודים בזיכרון יעקב חשפה אותה למרכיבים שונים של הישראליות – לספרים, למוזיקה, לריהוט ולדפוסי זוגיות שלא הכירה – דבר שאִפשר לה לגבש אישיות משלה ולשלב בין ערביות לישראליות[2].

פעילותה בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבתיסאם מראענה מצלמת סרט (2011)

בשנת 2000 הקימה מגמת קולנוע וטלוויזיה בתיכון בפוריידיס, והגישה תלמידים לבגרויות בתחום הקולנוע גם בתיכון בקיבוץ מזרע. ב־2010 החלה ללמד קולנוע במחלקה לאומנויות המסך והמחלקה לצילום באקדמיה לאומנות ועיצוב בבצלאל בירושלים. בשנת 2016 החלה ללמד במכללת ספיר בימוי קולנוע דוקומנטרי[3].

עיקר יצירתה הקולנועית של מראענה הם סרטים דוקומנטריים, שבהם היא נותנת ביטוי לשיח הפנימי בחברה הערבית בישראל ומציגה את מאבקם של ערביי ישראל החיים כמיעוט בארץ, אך במקביל גם מותחת ביקורת על מנהגים המושרשים בחברה הערבית ועל הדיכוי ואי-השוויון.

בשנת 2006 כתבה טור שבועי ב"עכבר העיר" בשם "בדרך לתל אביב".

ב־24 בפברואר 2009, בזמן שביתת יוצרי קולנוע, התחזתה לשליחת פיצה כדי לעבור את מנגנון האבטחה של ערוץ 10, התפרצה בשידור חי לתוכנית האקטואליה "היום שהיה" בהגשת גיא זהר, וסולקה מהמקום כעבור כמה דקות. למחרת הוגשה נגדה ונגד שתי שותפותיה תלונה למשטרת ישראל[4].

בשנים 2015–2020 הייתה חברת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות וכיהנה כיושבת ראש ועדת קולנוע, טלוויזיה וניו מדיה[5]. בשנת 2019, כאשר התעורר ויכוח ציבורי בשאלת הענקת מענק בסך 150,000 שקלים מטעם מפעל הפיס לסרט לאה צמל, עורכת דין שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב, איימה מראענה להתפטר מתפקידה.

מראענה היא הבמאית ועורכת התוכן של הסדרה "بلا مؤاخذة" (בִּלָא מוּאָכָדָה, בלי בושה) – הגרסה בערבית של "סליחה על השאלה" – המשודרת בערוץ מכאן 33 של תאגיד השידור הציבורי, מאז ראשיתה בשנת 2019. היא גם חברת הכנסת הראשונה שמקבלת במהלך כהונתה את פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, שניתן לה על בימוי סדרה זו. שידור הפרק בסדרה שעסק בקהילה הלהט"בית הערבית שבר שנים של שתיקה בנושא בחברה הערבית.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושאים בהם מטפלת מראענה בעבודתה הקולנועית הם חברתיים ופוליטיים בעיקרם, והבחירה בהם נובעת משאיפתה להציף בעיות המעסיקות אותה הן במאבק הבלתי פתור בין הישראלים והפלסטינים, דהיינו הכיבוש, והן בסוגיות מעמד הנשים והקיפוח ואי-השוויון של קבוצות חלשות בחברה, עמדות המציבות אותה באופן טבעי בצד השמאלי של המפה. מחויבותה של מראענה לנושאים ולהט העשייה הבוער בה הביאו אותה לפעילות מעשית כמרצה ופעילה פמיניסטית וכחברת הנהלת בארגון בצלם ולבסוף בכניסה לפעילות פוליטית במסגרת מפלגתית[6].

ניסיונה הראשון של מראענה להשתלב בפעילות פוליטית ולהיבחר לכנסת היה לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009), אז הוצבה במקום ה־12 של רשימת התנועה החדשה מרצ, אולם לאחר שהמפלגה לא הביעה התנגדות נחרצת למבצע עופרת יצוקה היא הודיעה על פרישתה ממנה עוד בטרם יום הבוחר[7].

לאחר ההתנסות הזו נמנעה מראענה במשך 12 שנים מהצגת מועמדותה לכנסת, אך המשיכה להביע את דעותיה ולא הסתירה את העדפותיה. לדוגמה, בבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) תמכה במפלגת דעם בראשות אסמא אגבארייה זחאלקה, בנימוק שבחירה במפלגה שבראשה עומדת אישה המדברת עברית וערבית זה פמיניזם וזה השמאל האמיתי[8]. בבחירות לכנסות העשרים ושתיים והעשרים ושלוש (2019–2020) תמכה ברשימה המשותפת[9], מתוך אמונה שאיחוד הכוחות הפוליטיים בחברה הערבית יהיה נקודת תפנית ויחולל בה שינוי.

בינואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע ולאחר שמרב מיכאלי, הידועה בעמדותיה הפמיניסטיות, נבחרה לראשות מפלגת העבודה, והרשימה המשותפת עמדה בפני פיצול, החליטה מראענה להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה[10] והגיעה למקום השביעי[11].[א].

היו מי שראו בהתמודדותה של מראענה ביטוי לתהליכי שינוי פנימי שהיא עברה, מעין "ישראליזציה"[12]. עם זאת בחירתה של מראענה כמועמדת ברשימת מפלגת העבודה עוררה פולמוס בתוך המפלגה ומחוצה לה, שהתמקד בכמה התבטאויות של מראענה שהושמעו שנים רבות לפני כן, ובעיקר דברים שכתבה ב-2013 בתגובה לפוסט בפייסבוק בהתייחסות לצפירה ביום הזיכרון: "לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע, ואלה היו 2 דקות מופלאות בזמן הצפירה"[13]. לאחר שההתבטאות צפה שוב בשנת 2021 הביעה מראענה צער על הפוסט, אמרה שזהו סטטוס ישן ועלוב שעליו היא לא הייתה חוזרת, וביקשה את סליחת המשפחות השכולות[14].

במפלגה העבודה היו פעילים שיצאו נגד מראענה ואף פנו לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול את מועמדותה, אך ראשת המפלגה מיכאלי תמכה בה[15]. בסופו של דבר לא התייצבו פעילי העבודה לדיון, כדי לא לעמוד לצידו של איתמר בן-גביר אשר ייצג את מפלגת עוצמה יהודית בעתירה דומה. ועדת הבחירות המרכזית קיבלה, על חודו של קול, את בקשת עוצמה יהודית לפסול את מועמדותה של מראענה לכנסת[16]. על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שהחליט לא לאשר את הפסילה ברוב של שמונה כנגד אחד[17].

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודדה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, קיבלה 7996 קולות ובזכות שיטת השריון המגדרי שהופעלה במפלגה העבודה בבניית הרשימה לכנסת, צפויה להיות משובצת במקום ה-8 ברשימה המפלגה לכנסת.

פעילות בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמפלגת העבודה קיבלה בבחירות 7 מנדטים, נכנסה מראענה לכנסת, וב-27 באפריל 2021 נשאה את נאום הבכורה שלה במליאה. מראענה שמה לעצמה מטרה – לפעול בכנסת למען אוכלוסיות חלשות בחברה ובהם עובדים זרים, פליטים, נשים בזנות, אנשי הקהילה הלהט"בית בחברה הערבית, נשים מוכות ועוד. היא מונתה ליושבת ראש הוועדה המיוחדת לעובדות ועובדים זרים, וכן לממלאת מקום בוועדת חוץ וביטחון, מינוי שעורר ביקורת רבה של אנשי הימין[18].

הצעת החוק שקידמה – חלופת מאסר לנשים ואמהות, שהגישה בעבר מרב מיכאלי – הייתה הצעת החוק הראשונה של מפלגת העבודה שאושרה בקריאה טרומית בכנסת ה-24.

במסגרת פעילותה בוועדת עובדות ועובדים זרים, הפעילה מראענה לחץ על משרד הפנים להארכת "תקופת ההתארגנות", המאפשרת הארכת אשרות של עובדות ועובדים זרים שכבר נמצאים בארץ, ובכך סייעה בהקלת המשבר שנוצר בענף הסיעוד מאז פרוץ מגפת הקורונה.

בנוסף, מראענה פועלת לקידום וסיוע לקהילת הלהט"ב הערבית, ואף הזמינה לראשונה את נציגי הקהילה לכנסת. יחד עם גורמים ממשלתיים שונים, היא פועלת לגבש תוכנית שתיתן מענה לצרכים הייחודיים של הקהילה הזו, אשר לא זוכה להתייחסות ייחודית מצד הרשויות. בפברואר 2022, בעקבות פעילותה של מראענה, סיכמו משרד הרווחה והמשרד לשוויון חברתי להקים מקלט חירום לנוער להט"בי באחת הערים המעורבות, שהצוותים המקצועיים בו יהיו דוברי ערבית[19][20].

זמן קצר אחרי שפרצה המלחמה באוקראינה, בסוף פברואר 2022, החלו להגיע לישראל פליטים רבים, חלקם זכאי חוק השבות וחלקם לא. בעקבות טענות על קשיים שמערימים פקידי רשות האוכלוסין וההגירה על כניסת פליטים ארצה, ואף על מקרים שבהם פליטות וילדיהן נכלאו ולא הורשו להיפגש עם עורכי דין, ניצלה מראענה את חסינותה הפרלמנטרית, ביקרה בנתב"ג, עקבה אחרי אופן הטיפול במסורבי הכניסה ופעלה לשיפור התנאים והסרת ההגבלות[21]. במסגרת תפקידה כיו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, נאבקה מראענה לאפשר לפליטים לעבוד בארץ באופן חוקי, ובחודש מאי 2022 ניאות לכך משרד הפנים בראשות השרה איילת שקד[22].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראענה נשואה לבועז מנוחין, איש היי-טק יהודי-ישראלי, קיבוצניק לשעבר[23]. להם בת משותפת[24]. הם מתגוררים ביפו[25].

סרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרעאנה כתבה את התסריט עבור הסרטים הבאים וביימה אותם. תפקידיה הנוספים יצוינו בסוגריים.

  • להתעורר אל מולדת (تصبحون على وطن; 1997) – סרט גמר
  • פארדיס, גן עדן אבוד (الفردوس المفقود; 2003) – מתחקה אחר סוד אפל בהיסטוריה של כפר הולדתה, ועוסק באופן שבו הערבי הישראלי מאמץ זהות ישראלית ומוותר על זהות פלסטינית.
    • זוכה פרס ביכורים ובפרס הצילום בפסטיבל דוקאביב (2003).
  • א־ג'יסר (الجسر; 2005) הצצה לחייהם של תושבי הכפר ג'יסר א-זרקא, החיים בעוני ומתלוננים על אפליה וקיפוח. הסרט מתמקד במאבק של צעירות רווקות לשינוי חברתי בכפר.
  • בדל (بدل; 2006) – על תופעת נישואי ה"חליפין" – "בדל" – בחברה הערבית: אח ואחות מתחתנים עם אח ואחות אחרים, ב"עסקה" הכובלת, למעשה, את גורל הזוגות – אם אחד הזוגות יתגרש, מחויב גם הזוג השני לנהוג כך. שיטה זו היא אחת הדרכים המקובלות בחברה הערבית לחתן אדם מכוער או בעל מום. הנושא מוצג באמצעות סיפור הבנות בחצר בית דודתה של מראענה, בניסיון לשרטט את מעגל הדיכוי שמופעל בעיקר בידי נשים וכלפי נשים. הסרט שודר בשידורי קשת בערוץ 2.
  • שלוש פעמים מגורשת (طالق بالثلاث; 2007, גם צילום) – הסרט עוסק בגורלה של אישה מרצועת עזה הנישאת לבדואי ישראלי. לאחר שנולדים להם שישה ילדים, בעלה מגרשה והוא זוכה במשמורת על הילדים, בעוד האישה – שאפילו מעמדה כתושבת ישראל אינו מובטח – נותרת בלא כלום.
  • חדר בתל אביב (غرفة في تل أبيب; 2007, גם צילום) – פרק בסדרת גיבורי תרבות של ערוץ 8 על הסופר ראג'י בטחיש. הסרט דן בספרות פלסטינית לאומנית, ובו סיפור אישי המערבב בין הנכבה למיניות, והחיפוש של הבמאית למשמעות של בית לאחר יציאת ספרו החדש של בטחיש "חדר בתל אביב".
  • ליידי כל אל־ערב (ليدي كل العرب; 2008, גם צילום) – הסרט עוסק באנג'לינה פארס, הדוגמנית הדרוזית הראשונה. פארס התמודדה בתחרות מלכת היופי והגיעה לשלב ההתמודדות הסופי. במגזר הדרוזי ראו בהשתתפותה בַּתחרות הפרה חמורה של כללי הצניעות המקובלים בדת זו, ומחו על־כך רבות. בעקבות לחץ אנשי הדת ואף איומים ברצח מצד בני כפרה נאלצה לפרוש מהתחרות. הסרט סוקר את הפרשה מרגע ההרשמה לתחרות ועד חייה של פארס לאחר הפרישה. בשנת 2011 נרצחה על חילול כבוד המשפחה אחותה של גיבורת הסרט. בעקבות האירוע הקימה מראענה את הקרן להעצמה נשית, שתומכת בנשים שבנות משפחתן נרצחו על ידי בני המשפחה[28]. הסרט שודר בערוץ 8 בהוט.
  • 77 מדרגות (77 درجة; 2010, גם הפקה וצילום) – מסע אישי של במאית הסרט, שעוזבת את פוריידיס – הכפר הערבי בו גדלה, ועוברת לתל אביב. בניסיון למצוא דירה בעיר היא נתקלת ביחס מפלה בשל מוצאה הערבי, אך לבסוף היא מוצאת דירה ופוגשת את יונתן השכן – בחור יהודי שעלה מקנדה לישראל, וביניהם מתפתח סיפור אהבה. הסרט שודר בyes דוקו.
  • תרשום, אני ערבי‏ (سجل أنا عربي; 2014, גם תחקיר, הפקה וצילום) – על חייו של המשורר הפלסטיני הלאומי מחמוד דרוויש[29]. הסרט שודר בyes.
  • אחרייך (ورائك; 2017, הפקה בלבד) – סרטה של רנא אבו פריחה על משפחתה שעברה מתל שבע לעומר, מתמקד באם המשפחה הגוססת מסרטן ומבקשת להיקבר ביישובה. הסרט שודר בyes דוקו.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרסים הרבים שקיבלה מראענה על כל אחד מסרטיה, בישראל ומחוצה לה, מפורטים בצמוד לשמות הסרטים ברשימה שלעיל. בנוסף על אלה קיבלה מראענה גם פרסים והוקרה כמפורט כאן:

פרסים נוספים:

רשימות "המשפיעות":

  • 2005 – חמישים המשפיעות בישראל מאת ליידי גלובס
  • 2008 – ארבעים המשפיעות במדינה מאת TheMarker
  • 2009 – עשר המשפיעות בישראל מאת הארץ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבתיסאם מראענה בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מראענה הגיעה למקום ה־7 אחרי היו"ר (כלומר מקום 8 ברשימה) עם 6,269 קולות – 32.62% מהמצביעים, וקודמה במקום אחד בשל הבטחת ייצוג שוויוני מגדרית.
  2. ^ באותה תקופה הפרס הוענק על ידי סינמטק ירושלים, כי חוק הקולנוע לא אִפשר העברתו מתקציב מרד התרבות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך נאום הבכורה של אבתיסאם מראענה בכנסת, 27 באפריל 2021.
  2. ^ ריאיון עם יואב אתיאל, 18 בספטמבר 2008.
  3. ^ סגל המחלקה לתואר ראשון באמנויות הקול והמסך באתר מכללת ספיר
  4. ^ לי-אור אברבך, ערוץ 10 הגיש תלונה נגד היוצרות שהתפרצו לשידור "היום שהיה", באתר nrg‏, 25 בפברואר 2009
  5. ^ בן בירון, ‏ארכיון הסרטים הישראלי: לראות את ההיסטוריה של הקולנוע באיכות 4K, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 באוקטובר 2020‏
  6. ^ הפסקת פעילותה של מראענה במפעל הפיס ובארגון בצלם בעקבות כניסתה לפוליטיקה בטוויטר של עטרה גרמן, 16 בפברואר 2021.
  7. ^ אלי סניור, בשל המבצע בעזה: מספר 12 במרצ פורשת, באתר ynet, 1 בינואר 2009
  8. ^ הקול שלי הולך לאישה, למפלגה שבראש שלה עומדת אישה, והיא מדברת ערבית ועברית. זה פמיניזם, וזה השמאל האמיתי., בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 13 בינואר 2013
  9. ^ גלגל ההצלה לקיומנו הוא הבחירה ברשימה המשותפת, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 11 בספטמבר 2019
    17:30 ביפו (בערבית), בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 17 בספטמבר 2019
    חולה מתה, רק ״המשותפת״ הוציאה אותי מהבית, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 2 במרץ 2020
  10. ^ למה החלטתי להתפקד למפלגת העבודה?, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 29 בינואר 2021
    נעים להכיר فرصة سعيدة, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 31 בינואר 2021
  11. ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
  12. ^ דימיטרי שומסקי, הישראליזציה של אבתיסאם מרעאנה, באתר הארץ, 3 במארס 2021
  13. ^ לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום, תגובה מדף הפייסבוק של אבתיסאם מראענה (הפוסט המקורי הוסר לאחר פרסומו ב־2021)
  14. ^ סרטונים יוסי מזרחי, ‏בלעדי: אבתיסאם מראענה מהעבודה מתנצלת בדמעות על הזלזול ביום הזיכרון, באתר ‏מאקו‏‏, ‏החל מדקה 2:18‏
  15. ^ מיכאלי מגיבה להתבטאויות של המועמדת הערבייה: "לי זה קשה, אבל זה לא פוסלת אותה", באתר אייס, 3 בפברואר 2021
  16. ^ ליאור קינן, ועדת הבחירות פסלה את מועמדותה של אבתיסאם מראענה מהעבודה, באתר חדשות 13, 17 בפברואר 2021
  17. ^ פסק דין בתיק א"ב 1156/21, 28 בפברואר 2021.
  18. ^ יקי אדמקר‏, מראענה מונתה לממלאת מקום בוועדת החוץ והביטחון, בימין תקפו, באתר וואלה!‏, 13 ביולי 2021
  19. ^ עינב חלבי, עימות בין חברי כנסת ערבים על מקלט ללהט"ב, באתר ynet, 3 בפברואר 2022
  20. ^ בר פלג וג'קי חורי, משרד הרווחה יקים לראשונה מקלט לנוער ערבי להט"בי, באתר הארץ, ‏3 בפברואר 2022
  21. ^ מאשה אברבוך, שקרים, כליאה ללא סיבה והתעלמות מהחלטות שיפוטיות: כך פועלת רשות ההגירה, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", ‏6 באפריל 2022
  22. ^ בעקבות דרישת יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני העובדים הזרים ח"כ מראענה, שרת הפנים תאפשר לפליטות ולפליטים מאוקראינה לעבוד, אתר הכנסת, 23 במאי 2022
  23. ^ סרטונים יוסי מזרחי, ‏אבתיסאם מראענה מהעבודה מתנצלת בדמעות על הזלזול ביום הזיכרון, באתר ‏מאקו‏‏, ‏13 בפברואר 2021‏
  24. ^ אלדד יניב, ‏הגזענים היהודים בחיים לא יתנצלו. שהערבייה תתנצל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 בפברואר 2021‏
  25. ^ שי פוגלמן וינאי יחיאל, אבתיסאם מראענה, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2014
  26. ^ מרב יודילוביץ', הסרט "בדל" זכה במקום הראשון בפסטיבל HotDocs, באתר ynet, 5 במאי 2006
  27. ^ נירית אנדרמן, הפרס הראשון ב"דוקאביב" ל"שלוש פעמים מגורשת", באתר הארץ, 19 במרץ 2007
  28. ^ ג'קי חורי, "אבתיסאם מראענה, שביתת מין תציל חיי נשים ערביות?", באתר הארץ, 18 ביולי 2011
  29. ^ דף הסרט
  30. ^ הסרט "אחרייך" זוכה הערב בפרס הראשון בפסטיבל הנשים הראשון באיטליה, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 27 באוקטובר 2019
  31. ^ גואל פינטו, משרד התרבות: מהשנה הבאה לא יקופחו יוצרי הקולנוע בפרסי ההתפנות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2005
  32. ^ אתר האוניברסיטה הפתוחה
  33. ^ נירית אנדרמן, בין הזוכים בפרס אמנות הקולנוע: אבי נשר, שלומי אלקבץ, טליה לביא ותומר הימן, באתר הארץ, 26 ביולי 2018
  34. ^ טקס פרס סמי מיכאל, 10 בדצמבר 2019
  35. ^ רועי רובינשטיין, "חזרות" היא הזוכה הגדולה של פרסי האקדמיה לטלוויזיה 2020, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2032