Me Too

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"Me Too" (באנגלית) או "גם אני" (בעברית) הוא האשטאג שהתפשט כתופעת אינטרנט ברשתות חברתיות החל מחודש אוקטובר 2017. ביטוי זה בא להוקיע הטרדה מינית ואלימות מינית והתפשט בעקבות חשיפת המקרים הרבים בהם הארווי ויינסטין הטריד מינית נשים, במשך שנים רבות. ההאשטאג נכתב בדרך כלל ללא רווחים - "MeToo#" או "#גםאני".

הפעילה הפמיניסטית טאראנה בורק השתמשה בביטוי לראשונה בשנת 2006 כדי לתאר מקרים של אלימות מינית. הביטוי הפך לנפוץ מאוד ב-2017: לאחר התפוצצות פרשת הארווי ויינסטין ציטטה אותו השחקנית אליסה מילאנו, שעודדה נשים נוספות להשתמש בו כדי לתאר מקרים שבהם חוו הטרדה מינית ותקיפה מינית, ובכך להדגים עד כמה נפוצים מקרים אלה. מיליוני נשים וגברים, בהם גם מפורסמים רבים, השתמשו בהאשטאג כדי לתאר מקרים כאלה.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילה הפמיניסטית טאראנה בורק יסדה בשנת 2006 תנועה, אותה כינתה בביטוי "Me Too", שמטרתה העלאת המודעות לתופעות של אלימות מינית בבנות מיעוטים בארצות הברית, בעיקר בקרב נשים מקהילות של אפרו-אמריקאים, היספנים ואסייתים-אמריקאים. היא התכוונה גם ליצור סרט תיעודי בשם זה, והשתמשה בו ברשת החברתית "מייספייס" כחלק ממחאת רשת שמטרתה העצמת נשים. בורק קיבלה השראה לביטוי לאחר שהזדהתה עם מקרה של ילדה בת 13 שהותקפה מינית, והצטערה שלא הגיבה, בזמן שיכלה לומר לה בפשטות "גם אני".

לאחר שנחשפה פרשת הארווי ויינסטין, באוקטובר 2017, השחקנית אליסה מילאנו השתמשה בצמד המילים כהאשטאג ברשת טוויטר, ועודדה נשים נוספות להשתמש בו כדי לתאר מקרים שבהם חוו הטרדה מינית ותקיפה מינית, ובכך להדגים עד כמה נפוצים מקרים אלה. מיליוני נשים וגברים השתמשו בהאשטאג כדי לתאר מקרים כאלה, בהם גם מפורסמים רבים.

מילאנו כתבה: "אם כל הנשים שהוטרדו או הותקפו מינית יכתבו "Me Too" כסטטוס, יהיה לאנשים מושג עד כמה זו בעיה גדולה." מילאנו ייחסה את הביטוי לבורק, ואמרה שדבריה "מחממים את הלב ומעוררים השראה."

התפשטות הקמפיין בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 2017 נרשם שיא השימוש בביטוי ברשתות החברתיות בארצות הברית, והוא הוזכר 500,000 פעמים בטוויטר. באותו יום השתמשו בו כ-4.7 מיליון איש בפייסבוק, והוא צוטט ב-12 מיליון הודעות.

בין הנשים ששיתפו באמצעות "Me Too" את המקרים בהן הוטרדו או הותקפו נמנו מפורסמות רבות, בהן פטרישה ארקט, ביורק, ליידי גאגא, הת'ר גראהם, אלן דג'נרס, רוזריו דוסון, ויולה דייוויס, שרה היילנד, אוון רייצ'ל ווד, אליזבת וורן, ריס וית'רספון, ג'סיקה ולנטי, מארן לווין, מוניקה לווינסקי, מרלי מטלין, אליסה מילאנו, דברה מסינג, אנה פקווין, כריסטינה פרי, אמריקה פררה, שריל קרואו ואמילי רטאייקאוסקי.

נחשפו גם מקרים של גברים שנפגעו מהטרדה מינית או מתקיפה מינית, בהם השחקן אנתוני ראפ, שלדבריו קווין ספייסי ניסה לתקוף אותו מינית. היו גם מספר גברים ששיתפו ברשתות החברתיות מקרים בהם הטרידו בעבר נשים ומצרים על כך.

ריבוי מקרי ההטרדה המינית שנחשפו עורר דיונים בנושא הטרדה ותקיפה מינית לא רק בהוליווד, אלא גם בתעשיית המוזיקה, באקדמיה ובפוליטיקה. בין השאר נדונו נושאים אלה במספר בתי מחוקקים בארצות הברית, והסנאטוריות היידי הייטקאמפ, מזי הירונו, קלייר מקסקיל ואליזבת וורן יזמו דיונים בנושאים אלה, ואף שיתפו בפומבי מקרים שבהם חוו הטרדה מינית או תקיפה מינית.

בסוף שנת 2017 מגזין טיים הכריז על "שוברות השתיקה" - אותן נשים אשר לקחו חלק בקמפיין העדויות על ההטרדות המיניות - בתור "איש השנה של 2017".[1] במגזין נימקו את הבחירה הלא שגרתית בחשיבות של הקמפיין, שלדבריהם סיפק "מטרייה של סולידריות עבור מיליוני אנשים לצאת החוצה עם סיפורי ההטרדה המינית שלהם", בנוסף לתפקידו החשוב של הקמפיין בהגברת המודעות לנושא, וכמו כן ב"כוח" שהוא נותן לנשים מול אותם גברים חזקים שעמדו במוקד הקמפיין בתחילתו.

גברים שהואשמו בהטרדה מינית או בתקיפה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שנחשפו ההאשמות נגד הארווי ויינסטין, טענו נשים וגברים טענות דומות לגבי גברים נוספים, בהם ביל או'ריילי, בן אפלק, ג'ורג' הרברט ווקר בוש,[2] דייוויד בליין,[3] דמיאן גרין,[4] אנדי דיק, דסטין הופמן, אוליבר סטון, סטיבן סיגל, קווין ספייסי, רומן פולנסקי, ג'רמי פיבן, ואל קילמר,[5] לואי סי. קיי., ברט ראטנר, טרי ריצ'רדסון, גארי שנדלינג, רוברט שפירו, וודי אלן ומורגן פרימן.

נגד השחקן האמריקאי ביל קוסבי עלו טענות על תקיפה מינית החל משנת 2000. טענות אלה התגברו מאז אוקטובר 2014, והביאו להעמדתו לדין. ב-26 באפריל 2018 הרשיע אותו בית המשפט בפנסילבניה בתקיפה מינית.[6] ב-3 במאי 2018 האקדמיה האמריקאית לקולנוע סילקה את קוסבי משורותיה במסגרת המלחמה שלה נגד עבירות מין בתעשייה.[7]

ב-25 במאי 2018 הארווי ויינסטין הסגיר עצמו לתחנת משטרה במנהטן, שוחרר בערבות וצפוי לעמוד לדין באשמת אונס.[8]

בישראל הועלו טענות נגד אלכס גלעדי, טומי לפיד, גבי גזית,[9] חיים יבין ונתן זהבי.

התפשטות הקמפיין הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההאשטאג "Me Too" נפוץ ב-85 מדינות לפחות, בהן הודו, פקיסטן והממלכה המאוחדת. במספר מדינות הוא תורגם לשפה המקומית. הקמפיין בצרפת, למשל, קרא לחשוף שמות של מטרידים סדרתיים באמצעות ההאשטאג "BalanceTonPorc", שפירושו "הוקיעי את החזיר שלך".

הפרלמנט האירופי כינס ישיבה מיוחדת לדיון במקרים של הטרדה מינית ואלימות מינית בפרלמנט ובמשרדי האיחוד האירופי בבריסל.

בסין פורסם הקמפיין בהבלטה בכלי התקשורת הממלכתיים, לצד טענות לפיהן זו תופעה מערבית משום ש"הגבר הסיני חונך לכבד נשים". מיליוני גולשים סינים הגיבו בזעם לטענות אלה והזימו אותן.

ביקורת כנגד הקמפיין הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצומה ב"לה מונד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצומה שהתפרסמה בעיתון הצרפתי "לה מונד", חתמו מאה שחקניות, יוצרות ואקדמאיות צרפתיות על הטענה כי "ציד המכשפות" שבא בעקבות פרשות התקיפה וההטרדה המינית בהוליווד מאיים על החופש המיני. נאמר בעצומה, בין היתר, כי "החופש לפתות ולהציק הוא חיוני", כדי לשמור על החופש המיני.[10]

הנשים החתומות על העצומה קובעות שגברים צריכים להיות חופשיים להתחיל עם נשים: "אונס הוא פשע, אבל ניסיון חיזור, גם אם הוא עיקש או לא מוצלח, אינו כזה. היצר המיני הוא מטבעו פרוע ואגרסיבי, אבל אנחנו מספיק חדות הבחנה כדי לא לבלבל בין ניסיון להתחיל עם מישהי לבין תקיפה מינית".

בהודעה שפרסמו הנשים בנושא כתבו: "בעקבות פרשת הארווי ויינסטין חלחלה ההבנה הלגיטימית אודות האלימות המינית המופעלת על נשים, בין השאר במסגרות מקצועיות, בהן גברים מסוימים מנצלים לרעה את כוחם. זה היה תהליך הכרחי. אבל פריצת הסכר הופכת היום להפך הגמור: מורים לנו איך לדבר, להשתיק את כל מה שעשוי להרגיז, ומי שמסרבות ליישר קו נחשבות לבוגדות ושותפות לדבר עבירה".

חותמות העצומה ציינו שלדעתן, במקום לעזור לנשים, ברגע שהקמפיין עבר את הגבול והפך למוגזם, הוא משרת למעשה את אויבי החופש המיני – קיצונים דתיים, ריאקציונרים, ומי שחושבים בהתאם למוסר הוויקטוריאני שנשים הן חסרות יישע, שיש להגן עליהן. עוד הן כתבו: "אנחנו מגיעים לגבול הגרוטסקה כאשר בשוודיה הצעת חוק מבקשת לחייב פרטנרים להסכים מפורשות או בכתב ליחסי מין. עוד קצת ונגיע לעולם בו שני מבוגרים שמעוניינים לשכב זה עם זה יצטרכו לסמן וי דרך אפליקציה, ולאשר מסמך המפרט את התנוחות שהם מסכימים להן, ואלה שלא".

לקראת סוף העצומה ציטטו החותמות את הפילוסוף רואן אוז'יאן, שלדבריהן הגן על הזכות להעליב כהכרחית ליצירה האמנותית. באותו אופן, הן טענו שהן מגנות על הזכות להציק, כהכרחית לחופש המיני.

ביקורת נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקרת והמסאית האמריקאית דפני מרקין (אנ') פרסמה מאמר בעיתון ניו יורק טיימס "בפומבי אנחנו אומרות MeToo#, בינינו לבין עצמנו יש לנו חששות",[11] ובו הסתייגה מקמפיין Me Too, בנימוק שחלק מההאשמות שהועלו בו הן מעורפלות, אנונימיות וגבוליות.

מאמר מאת אנדרו סאליבן (אנ') בניו יורק מגזין תיאר את קמפיין Me Too, שבו רבות מהמתלוננות נותרות אנונימיות, כמקארתיזם.[12]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמפיין הגיע גם לישראל. ב-18 באוקטובר 2017 פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבת שער נרחבת בנושא הטרדה מינית ואלימות מינית בליווי ההאשטאג "גם אנחנו". בכתבה תיארו מספר נשים מקרים בהם חוו הטרדה מינית או תקיפה מינית, בהן גאיה קורן, שירי מימון, נעם פרתום, בת חן סבג, מיטל דוהן ויעל אבקסיס.[13]

למחרת פרסם העיתון כתבת המשך, ובה טורים אישיים של טיטי איינאו, אורנה בנאי ודניאלה לונדון. בכתבה העידה אורנה בנאי כי נאנסה מספר פעמים "לא על ידי גבר זר שהתנפל עלי בסמטה חשוכה, אלא על ידי גברים שהכרתי ונאלצתי לשכב איתם כי הם רצו, כי הם דרשו, כי צריך היה לספק אותם ואת הרעב שלהם".[14]

לאחר מכן שיתפו נשים רבות ברשתות החברתיות מקרים של הטרדה מינית או תקיפה מינית. בין הנשים ששיתפו מקרים אלה נמנו לימור לבנת,[15] רחל עזריה[16] ומעין קרת.[17]

סילבי קשת פרסמה שבשנת 1963 הותקפה על ידי יוסף לפיד, שניסה לאונסה.[18]

אושרת קוטלר פרסמה מקרה בו קיבלה בעבר הצעה מגונה מאלכס גלעדי,[19] ולאחריה פרסמה נרי ליבנה[20] האשמה חמורה יותר כלפיו. נשים נוספות טענו שגלעדי אנס אותן. בעקבות זאת גלעדי השעה עצמו מתפקידו כנשיא "קשת", ובהמשך הגיש תביעת דיבה נגד קוטלר וליבנה.[21]

דנה ויס פרסמה שעמיתה גבי גזית נהג לנשקה על שפתיה במקום עבודתם. גזית הכחיש זאת, אך לאחר שפורסמו תלונות נוספות השעה עצמו משידור בתחנת הרדיו 103FM.[22]

נשים נוספות, שלא הזדהו, התלוננו על העיתונאי חיים יבין. בעקבות תלונות של נשים, שלא הזדהו, נגד השדרן נתן זהבי,[23] יצאו להגנתו עמיתיו יגאל סרנה ורון קופמן. בעקבות זאת אחת המתלוננות הזדהתה בשמה.[24] זהבי הכחיש את המעשים שיוחסו לו.[25]

בינואר 2018 פורסמו טענות לתקיפה מינית נגד המנצח מנחם נבנהויז, שהתייחסו לתקופה שבה לימד בבית הספר התיכון "תלמה ילין".[26] בעקבות פרסומים אלה הושעה נבנהויז מעבודתו בטכניון.[27]

בפברואר 2018 פורסמה כתבה לפיה האמן בועז ארד ניהל קשר מיני עם אחדות מתלמידותיו בבית הספר "תלמה ילין", בהן קטינות. ארד אישר שאכן קיים קשרים רומנטיים ומיניים עם מספר מצומצם של תלמידות אך לטענתו קשרים אלו התקיימו רק לאחר שאותן נערות סיימו את לימודיהן, ואיים שיתאבד אם הכתבה תתפרסם.[28] יום לאחר מכן שם קץ לחייו.[29]

באפריל 2018 השחקן זאב רווח הדליק משואה במסגרת חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל, חרף טענות על הטרדה מינית שהועלו כלפיו וחקירתן נסגרה מחוסר ראיות.[30]

ביקורת ותמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' תקף את הקמפיין: "צריך לומר את האמת - קמפיין #MeToo הוא שקרי, מגמתי ומסוכן, שנועד להציג את כל הגברים כמטרידים ואנסים ואת כל הנשים כקרבנות, לסכסך בין המינים (פמיניזם רדיקלי) ולפרק את המשפחה והזוגיות."[16]

מאידך, שר החינוך נפתלי בנט הביע בו תמיכה: "קמפיין חשוב, בזכותו מטריד פוטנציאלי יחשוש להטריד."[31]

יושבת ראש דירקטוריון זכיינית השידור "קשת", דרורית ורטהיים, התייחסה לטענות נגד אלכס גלעדי והודיעה שהיא תומכת בנשים שנפגעו ומתכוונת לבצע בדיקה של הטענות: "עדותיהן של עיתונאיות לגבי התנהגות בלתי ראויה לכאורה המיוחסת לאלכס גלעדי מצערות וכואבות עד מאוד. מבלי להידרש לפרטי המקרים עצמם, לנסיבות ולחלוף הזמן, אני מבקשת לחזק כל מי שחשה נפגעת או מבוזה כתוצאה מהתנהגות בלתי ראויה ופסולה".[32]

ארגון נעמת הודיע, בעקבות הקמפיין, על פתיחת "קו חם" לטיפול בתלונות על הטרדה או תקיפה מינית. הארגון קרא לנשים להתלונן בזמן אמת על מקרים במקומות עבודה, באירועים חברתיים ובמקומות אחרים, ובכוונתו להעניק תמיכה וגיבוי למתלוננות.[33]

התאבדותו של בועז ארד, לאחר פרסום טענות כלפיו על ניצול מיני, הביאה לדיון בשאלת גבולות הפרסום של טענות מסוג זה.[34]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Me Too בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ time-person-of-the-year-2017-silence-breakers, time
  2. ^ Woman Says George H.W. Bush Groped Her When She Was 16: 'I Was a Child', באתר טיים מגזין, 13 בנובמבר 2017
  3. ^ David Blaine accused of raping model in London in 2004, באתר הגרדיאן, 20 באוקטובר 2017
  4. ^ Investigation launched into accusations of inappropriate behaviour by Damian Green, באתר סקיי ניוז, 1 בנובמבר 2017
  5. ^ Former actress claims Val Kilmer punched her during ‘The Doors’ audition, באתר death and taxes‏, 25 באוקטובר 2017
  6. ^ דניאלה רגב, ביל קוסבי הורשע שסימם ותקף מינית, באתר ynet, 26 באפריל 2018
  7. ^ אבנר שביט‏, רומן פולנסקי וביל קוסבי סולקו מן האקדמיה האמריקאית לקולנוע, באתר וואלה! NEWS‏, 03 במאי 2018
  8. ^ אבנר שביט‏, הארווי ויינשטיין הסגיר עצמו למשטרה: צפוי לעמוד לדין באשמת אונס, באתר וואלה! NEWS‏, 25 במאי 2018
  9. ^ מפיקה ב-103 ל"הארץ": גבי גזית נגע בי בניגוד לרצוני והזהיר אותי שלא אתלונן, הארץ
  10. ^ נירית אנדרמן, מאה נשים צרפתיות נגד השלכות MeToo#: "מאיים על החופש המיני", הארץ, ‏15 בינואר 2018
  11. ^ Daphne Merkin, Publicly, We Say #MeToo. Privately, We Have Misgivings, New York Times, January 5, 2018
  12. ^ אנדרו סאליבן, הגיע הזמן להתנגד למקרתיזם של MeToo#, באתר הארץ, 23 בינואר 2018
  13. ^ "ידיעות אחרונות", גם אני, באתר ynet, 18 באוקטובר 2017.
  14. ^ קורין אלבז אלוש, "ידיעות אחרונות", גם אנחנו, באתר ynet, 19 באוקטובר 2017.
  15. ^ מעריב אונליין, ‏לימור לבנת: "הוטרדתי מינית, בכירים בכנסת ניסו למזמז ולהתגפף", באתר מעריב השבוע, 18 באוקטובר 2017.
  16. ^ 16.0 16.1 ערוץ 7, "קמפיין #MeToo הוא שקרי ומסוכן", באתר ערוץ 7, 20 באוקטובר 2017.
  17. ^ חדשות 2, ‏הדוגמנית מעין קרת: "גם אני נאנסתי", באתר ‏mako‏‏, ‏16 באוקטובר 2017‏.
  18. ^ נעה שפיגל, סילבי קשת: טומי לפיד קרע לי את השמלה וניסה לאנוס אותי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2017.
  19. ^ רן בוקר, אושרת קוטלר חשפה בשידור: "קיבלתי הצעה מגונה מאלכס גלעדי", באתר ynet, 2 בנובמבר 2017.
  20. ^ נרי ליבנה"אלכס גלעדי חשף בפניי את איבר מינו ואמר לי: 'דברי אליו'", באתר הארץ, 5 בנובמבר 2017.
  21. ^ רן בוקר, אלכס גלעדי תובע שני מיליון שקלים מאושרת קוטלר ומנרי ליבנה. קוטלר: "ביקש מלחמה? יקבל מלחמה", באתר ynet, 10 בינואר 2018
  22. ^ נועה פרייס‏, בעקבות העדויות על הטרדות מיניות: גבי גזית יוצא לחופשה מרדיו 103, באתר וואלה! NEWS‏, 9 בנובמבר 2017.
  23. ^ איתי שטרן, שלוש נשים העידו כי השדרן נתן זהבי תקף אותן מינית, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2017
  24. ^ "גם אני נפגעתי מנתן זהבי". עדות נוספת נחשפת, באתר "סלונה", 15 בנובמבר 2017
  25. ^ נתן זהבי, ‏מאות חלאות שרק מחפשים למצוא בי רבב חוגגים, באתר מעריב השבוע, 16 בנובמבר 2017
  26. ^ אסף הראלמורה נערץ למוזיקה הטריד וניצל מינית תלמידים מתלמה ילין במשך שנים, באתר הארץ, 16 בינואר 2018
  27. ^ דנה ירקצי‏, בשל טענות לתקיפות מיניות: המנצח מנחם נבנהויז הושעה מהטכניון, באתר וואלה! NEWS‏, 17 בינואר 2018
  28. ^ יאנה פבזנר בשן, ‏כתבת התחקיר על היחסים האסורים בתיכון שבו לימד בועז ארד, באתר ‏mako‏‏, ‏1 בפברואר 2018‏;
    אורי רוזן, למה פרסמנו את התחקיר, אתר מאקו, 2 בפברואר 2018
  29. ^ איתי בלומנטל, האמן בועז ארד התאבד לאחר שפורסם שניהל מערכות יחסים עם תלמידות, באתר ynet, 2 בפברואר 2018.
  30. ^ איתי שטרן, שתי עדויות חדשות על הטרדות מיניות מצד זאב רווח, באתר הארץ, 20 ביוני 2017;
    הילו גלזר, מסמכים מתיק החקירה נגד זאב רווח, באתר הארץ, 16 באפריל 2018
  31. ^ בנט: תומך בקמפיין MeToo, אמרתי לסמוטריץ' את דעתי, באתר כאן - תאגיד השידור הישראלי, ‏25 באוקטובר 2017.
  32. ^ מעריב אונליין, ‏יו"ר דירקטוריון קשת: "מחזקת את אחיותיי, אבוא בדברים עם אלכס גלעדי", באתר מעריב השבוע, 6 בנובמבר 2017.
  33. ^ גליה וולוך, יו"ר נעמת, בזכות הנשים האמיצות - משנות את הכללים, באתר ynet, 15 בנובמבר 2017.
  34. ^ איריס לעאלמול מותו של בועז ארד צריך לעצור רגע ולחוש אימה, באתר הארץ, 2 בפברואר 2013;
    צפי סער, אסור להפסיק לחשוף עבירות מין, באתר הארץ, 3 בפברואר 2018;
    רוני בר, פרשת בועז ארד: להמשיך לחקור, להמשיך לפרסם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2018;
    דורון קורןפרשת בועז ארד: התקשורת צריכה להתבגר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2018;
    אורית קמירפרשת בועז ארד: קשר השתיקה וחובת הפרסום, באתר הארץ, 4 בפברואר 2018;
    יובל קרניאלפרשת בועז ארד: חיי אדם חשובים יותר מפרסום, באתר הארץ, 4 בפברואר 2018;
    מיה צחור, "הסיפור" - זה כל מה שעניין את מאקו בפרשת בועז ארד, באתר הארץ, 5 בפברואר 2018


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקלי · פמיניזם ליברלי · פמיניזם שחור · פמיניזם מזרחי · פמיניזם פוסטמודרני · פמיניזם סוציאליסטי · פמיניזם מרקסיסטי · פמיניזם תרבותי · פמיניזם פוסט-קולוניאלי · אנרכה-פמיניזם · אקופמיניזם · פמיניזם לסבי · פמיניזם דתי (יהדות) · פמיניזם אבולוציוני · פמיניזם אסלאמי · פמיניזם הצטלבותי · סייברפמיניזם · טרנס-פמיניזם · קוויר-פמיניזם · פמיניזם סקס-פוזיטיב · פמיניזם בדלני · פמיניזם צ'יקנה · פמיניזם נוצרי · פרוטו-פמיניזם · סופרג'יזם · פמיניזם אפריקאי · לסביות פוליטית · פמיניזם אנליטי · פמיניזם שמן
תאוריה מגדר · הטמעת חשיבה מגדרית · לימודי מגדר · לימודי נשים · לימודי גבריות · פדגוגיה פמיניסטית · הגישה הפמיניסטית למשפט · אתנוגרפיה פמיניסטית · העסקה הפטריארכאלית · מדע ומגדר
מושגים מטריארכיה · פטריארכיה · קיריארכיה · מיזוגיניה · תרבות אונס · תקרת הזכוכית · הסגברה · Manspreading · אפקט מטילדה · ג'נדרסייד · האשמת הקורבן · צווארון ורוד · היא-סטוריה · הכחדה סימבולית · מדיניות הרבעים
סמלים סמלה של ונוס · רוזי המסמררת · יוני · שילה נה גיג · משולש שחור
Womanpower logo.jpg
פמיניזם ופמיניסטיות בעולם
פמיניסטיות לפי מדינה אוסטרליה · אינדונזיה · ארצות הברית · בריטניה · גרמניה · הודו · יפן · ישראל · כורדיסטן · מצרים · ניגריה · ניו זילנד · צ'ילה · צרפת · קנדה · שוודיה
פמיניזם לפי מדינה איראן · ארצות הברית · ישראל
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדר · גרילה גירלז · פמן · ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות · מוחרס ליברס · צבא נשות השלום · תא 16 · גולאבי גאנג · W.I.T.C.H · מפלגת הנשים הלאומית · הכצעקתה · הארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיה · קולקטיב נהר קומבהי · קומן נה מאן · איניניה נה הרין · Women2Drive
בישראל א-סיוואר · אחותי - למען נשים בישראל · איתך - משפטניות למען צדק חברתי · אל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי) · אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה · בת שלום · עמותת כ"ן · כייאן · מרכז צדק לנשים · נשים לגופן · קואליציית נשים לשלום · קולך · קל"ף · רוח נשית · שדולת הנשים בישראל · תנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזם · הגל השני של הפמיניזם · הגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולס · שביתת הנשים באיסלנד 1975 · מלחמות המין הפמיניסטיות · שביתת הנשים למען השלום · צעדת השרמוטות · מרד הנשים באבאוקוטה · מצעד הדייקיות · המצעד למען חיי נשים · הכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994 · מצעד הנשים 2017 · מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומי · עידוד רדיקלי · חופש הפטמה · מניפסט ה-343 · Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישה · הפרדת עיסוקים מגדרית · הדרה חברתית · רצח תינוקות בנות · ג'נדרסייד · אונס בנישואים · הטרדה מינית · מעמד האישה בישראל · מעמד האישה ביהדות · מעמד האישה באסלאם · מעמד האישה בחברה הערבית
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם · ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי · חוק שיווי זכויות האישה · הגישה הפמיניסטית למשפט · פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה · מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השני · המסתורין הנשי · לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית · מיתוס היופי · משגל · נשים לגופן · פוליטיקה מינית · פמיניזם זה לכולם · פמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקה · שעבוד האישה · שבע אימהות · גברים מסבירים לי דברים · ילוד אישה · מניפסט החלאה · כוס: הצהרת עצמאות · האישי הוא הפוליטי · תחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלך · בית הרוחות · ג'יין אייר · הגבר הנקבי · הנשים שהגברים אינם רואים · הסיפור של זהרה · הצבע ארגמן · מעשה השפחה · ערפילי אבלון · הטפט הצהוב
כתבי עת .Ms · Off our backs · הסולם · נגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדל · תקרת הצלולואיד · תלמה ולואיז · סופרג'יסטיות · ליגה משלהן · הפנסים האדומים · להרוג את ביל · הכל אודות אמא · ריוט גירל · פוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטית · גרילה גירלז · מונולוגים מהווגינה · מסיבת ארוחת הערב · ברברה קרוגר · מרים שפירו · ג'ודי שיקגו
לקטגוריה · לפורטל