אל עזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אל עזי
מחוז הדרום
מועצה אזורית יואב
גובה ממוצע[1] ‎93‏ מטר
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 187 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎-0.5%‏ בשנה עד סוף 2017

אַלְ עַזִּי (נקרא גם אלעזה, ח'רבת איסטאס וחָרְבַּת אִסְטִיס; השם הקודם: חוות אל עזי) הוא כפר ערבי השוכן מדרום לכפר מנחם השייך למועצה אזורית יואב. הכפר הוכר על ידי מדינת ישראל ב-2001. זהו הכפר הערבי היחיד ששרד באזור שפלת יהודה לאחר מלחמת העצמאות. כל התושבים הם בני משפחה מורחבת אחת, והם מתפרנסים בעיקר מעבודות חקלאות וגידול צאן ובקר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת אל עזי, שמקורה בהר חברון, הייתה משפחה בעלת כוח פוליטי רב שהנהיגה מרד איכרים במאה ה-19 והיוותה אופוזיציה למשפחת חוסייני בעת המרד הערבי הגדול[דרוש מקור]. שטחי המשפחה השתרעו בין בית ג'יברין לעג'ור ותל א-צאפי (נכתב גם כתל אל-סאפי). בבעלות המשפחה היה ב"ח'רבת איסטאס" שליד תל א-צאפי בית חווה, שעליו השתלטו הכוחות הגרמנים שסייעו לצבא האימפריה העות'מאנית בזמן מלחמת העולם הראשונה והוא שימש להם כמפקדה[2].

ב-28 ביולי 1937 הוקם קיבוץ כפר מנחם במסגרת מבצעי חומה ומגדל, על שטח אדמה שנרכש מהכפר אידניבה שמצפון לתל א-צאפי[3]. בן המשפחה חאג' איסמעיל אל עזי (יליד 1894), שבבעלותו היו 6,000 דונם במקומות שונים באזור, ביקש ליצור יחסי שכנות טובה עם אנשי הקיבוץ ואף הסכים שיסלל על אדמותיו כביש גישה מצומת מסמיה לקיבוץ, מתוך מחשבה שכביש סלול יטיב עם כל תושבי האזור[2][4].

במלחמת העצמאות הגיע אל הכפר גדוד גבעתי והציע לחאג' איסמעיל לעבור ליפו עד שוך הקרבות. באותה עת הצבא המצרי שפלש לאזור השתלט על וילת בית ג'וברין שהייתה בבעלות בני משפחה אחרים. חאג' אסמאעיל הפקיד את רכושו (בעיקר טרקטורים חקלאיים) בידי חברי כפר מנחם והתפנה לביתו ביפו, בית אל-עזה. שישה מתוך חמישה עשר ילדיו התפנו מזרחה לקרובי משפחה בהר חברון והאחרים נשארו בבית החווה. לאחר המלחמה חזר חאג' אסמאעיל לאדמותיו ונשותיו וילדיו התאחדו עמו במסגרת איחוד משפחות. על וילת בית ג'וברין הוחל על חוק נכסי נפקדים והיא ננטשה, חאג' איסמעיל הצליח להשיג מסמכים בריטיים המוכיחים את בעלותו על הקרקע ומדינת ישראל הכירה בבבעלות[2].

בשנת 1955 הפקיע המדינה מהמשפחה רצועת קרקע חקלאית לצורך הקמת מסילת הדרום לבאר שבע. לטענתם רחוב רצועת הקרקע שנרשם על שם המדינה רחב בהרבה מתוואי המסילה שהוקמה. חאג' אסמאעיל נהרג בתאונת דרכים בצומת מסמיה ב-1966. מאחר שלא השאיר צוואה, תבע מינהל מקרקעי ישראל את חלקם באדמות של ילדיו שהיו בהר חברון בזמן המלחמה, ולכן הוגדרו כ"נפקדים". כ-1,000 דונם עברו כך לבעלות המדינה[2].

בחלקו המערבי של הכפר, הנקרא "חָ'רְבַּת טָרְטָר", מאחר שהמדינה לא אישרה להם לבנות בתים חדשים ב"ח'רבת איסטאס", הקימו שניים מילדיו של חאג' אסמאעיל בתים חדשים בשנות ה-60 של המאה ה-20 על אדמה שבבעלותם לאחר שקיבלו התרי בנייה. לכפר לא הוכנה תוכנית מתאר מקומית והוא לא קיבל שירותים מוניציפליים ושירותי חינוך[5]. הכפר היה כפר בלתי מוכר עד שמעמדו הוסדר רק ב-2001[6].

ביישוב אין שירותים קהילתיים כגון מכולת, דואר וקופת חולים, ותושביו נוסעים לקריית מלאכי לצורך קבלת שירותים אלו. עדיין אין גישה מוסדרת אל הכפר והיא אפשרית רק דרך מושב ינון בדרכי כורכר.

עם סלילת כביש חוצה ישראל הופקעו כ-70 דונם משטחי הכפר ותושביו פוצו בקרקע חלופית שהופקעה בהסכמה מכפר מנחם השכן[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]