ג'מאעין
| טריטוריה |  הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | שכם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 6,227 (2007) |
| קואורדינטות | 32°07′52″N 35°12′07″E / 32.131°N 35.202°Eקואורדינטות: 32°07′52″N 35°12′07″E / 32.131°N 35.202°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
ג'מאעין (ערבית: جمّاعين) הוא כפר פלסטיני בנפת שכם, במרחק 16 ק"מ משכם ומצפון לעיר אריאל. לפי מרשם האוכלוסין הפלסטיני בכפר חיו בשנת 2007 6,227 תושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר מוזכר לראשונה בתקופת סלאח א-דין וצבאו חנה בו. באותה עת עיקר התושבים במקום היו בני שבט בני קדמה, שמוצאו מדמשק. במאה ה-16, בתקופה העות'מאנית, שבו התושבים לעיר מוצאם. בתקופת שהותם בכפר הם בנו את המסגד הראשון בו. במאה ה-17 שלטה משפחת קאסם על ג'מעין ועל הכפרים הסמוכים - חרס, עוורתא, בית וזאן וזיתה. בשנת 1834, עם תחילת השלטון המצרי בארץ ישראל, עמד אחמד אל-קאסם בראש מרד הפלאחים אשר דוכא ביד קשה על ידי השלטון המצרי. בסוף המרד הוצאו אחמד ושני בניו להורג. החל מהמאה ה-17 ישבו באזור גם בני שבט אל-זייתאוי, שעיקר מושבן היה בכפר זיתא אל-ג'מאעין. במאה ה-19 התיישבה משפחת א-צדיק אל-ג'מאעיני מג'מאעין במצודת אפק והקימה את מג'דל יאבא (מגדל צדק).
לדברי מקורות פלסטיניים, מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ב-1987, נהרגו שישה מתושבי הכפר מאש צה"ל.[1] בשנת 2002 עצר שירות הביטחון הכללי שני מחבלים תושבי ג'מאעין, שרצחו שני אזרחים ישראליים.[2]
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסת הכפר מבוססת בעיקר על חציבת אבנים לבניה ועל גידול זיתים וייצור שמן זית. הכפר ידוע גם בסליו, העשויים מעלי זית. כמו כן בכפר מפותח משק החלב, יש בו עיזים ופרות, ומייצרים יוגורט מחלבם.
