דיר אל-חטב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיר אל-חטב (כפר)
دير الحطب
Deir al-Hatab3074.jpg
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה שכם
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 2,685[1] (2016)
קואורדינטות 32°13′02″N 35°19′15″E / 32.217088888889°N 35.320802777778°E / 32.217088888889; 35.320802777778 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דיר אל-חטבערבית: دير الحطب משמעו בערבית "מנזר החטבים") הוא כפר פלסטיני השוכן דרומית מזרחית לשכם ושייך לנפת שכם ברשות הפלסטינית. דיר אל-חטב שוכנת למרגלות ג'בל בילאל. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 2,685 תושבים בשנת 2016[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים: מצפון, על פסגתו המערבית של ג'בל בילאל, מצוי מקאם (ציון) שייח' "בילאל אבן רבאח", אתיופי שהיה המואזין הראשון באסלאם[2]. מדרום, ח'רבת איבן נ'סיר (חורבת אבן נצר), במקום נמצאו חרסים מתקופת הברזל ושרידי מבנים מהתקופה הפרסית בארץ ישראל והתקופה ההלניסטית, על ידי הארכאולוג רם גופנא במסגרת הסקר הארכאולוגי של ישראל בשנת 1968. מדרום מזרח, ב"ח'רבת כפר ביתא" נמצאו 5 מערות קבורה מפוארות בהם עיטורי פרחים ("רוזטות")[3].

החוקר צרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1870 וכתב: "במקום מערכת של בורות מים עתיקים שלא הייתה בשימוש, ואספקת המים לתושבי הכפר הייתה מ"עין אל כבירה" שממזרח"[4].

במפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה אוכלוסיית הכפר 234 מוסלמים[5], ובמפקד 1931 היא גדלה ל-277 מוסלמים אשר שכנו ב-51 בתים[6].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 370 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 11,532 דונם. בכפר היו גם פרדסים ומטעי בננות.

בעקבות מלחמת העצמאות, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עברה דיר אל-חטב משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, בחצות ליל ה-7 ביוני 1967, החלה מתקפת חטיבה 37 על אזור שכם. החטיבה נכנסה אל העיר בשעה 10:45 בבוקר והלחימה נמשכה עד הערב, בסיומה נפל כל האזור בידי כוחות צה"ל והכפר עבר משליטה ירדנית לישראלית[7][8].

לאחר עליית הליכוד לשלטון ב-1977 הבטיח ראש הממשלה מנחם בגין לחברי "גרעין אלון מורה" שהם יכלו להקים עיר יהודית בגבעות הטרשיות ממזרח לשכם[9]. לצורך כך נוהלו מגעים רבים עם גורמים בממשלה. בספטמבר 1978, בעקבות התחייבות של ראש הממשלה מנחם בגין שלא להקים התנחלויות במשך שלושה חודשים, עלו מתנחלים מגוש אמונים להתנחלות באזור חווארה[10]. בדצמבר 1978, לקראת תום שלושת החודשים, דרשו בגרעין אלון מורה להקים את היישוב ממזרח לשכם[11] וב-31 בדצמבר 1978 יצאו במסע עצמאי להר חווארה. המסע נעצר בידי צה"ל[12]. במאי 1979 נערך גרעין אלון מורה לחידוש המאבק, לאור ההתמהמהות בהקמת ההתנחלות ליד שכם[13]. במחלקה להתיישבות ניסו לאתר אדמות מדינה או אדמות נפקדים שמתאימות להתנחלות, לאחר ששר הביטחון סירב להפקיע אדמות לשם כך[14]. בתחילת יוני 1979 בוצעה הפקעה של אדמות מהכפר הסמוך רוג'ייב, בעקבות עתירה לבג"ץ נגד שימוש בקרקעות המופקעות לצורך הקמת התיישבות, פסק בית המשפט כי ההפקעה אינה חוקית[15]. ממשלת ישראל החליטה להעביר את התנחלות "אלון מורה" סמוך לפסגת ג'בל בילאל (או "הר כביר"), כקילומטר מצפון לדיר אל-חטב[16], זאת לאחר שהוכרזה כאדמת מדינה על ידי פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, מאחר שלא הייתה מעובדת[17].

לאחר הסכמי אוסלו, 42% מאדמות הכפר מוגדרות כשטח B‏ ו-58% הם שטח C.

בשנת 1996 נסלל על אדמות הכפר כביש עוקף להתנחלות אלון מורה - כביש 555. הנסיעה על הכביש אסורה לתושבי הכפר ונמנעת מהם הגישה אל אדמות הכפר שמעבר לכביש[18]. החל מ-2006 השתלטו מתנחלי אלון מורה על אדמה חקלאית פרטית של תושבי הכפר באזור הכביש ונטעו בה גפנים[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיר אל-חטב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ Curtis, Edward E. (2002). Islam in Black America: identity, liberation, and difference in African-American Islamic thought. SUNY Press. עמ' 119. ISBN 0-7914-5370-7. 
  3. ^ משה כוכבי (עורך), יהודה שומרון וגולן סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים תשל"ב
  4. ^ תיאור ארץ ישראל: גיאוגראפי, היסטורי וארכאולוגי - ויקטור גרן תרגום: חיים בן עמרם -עמוד 126
  5. ^ Barron, 1923, Table IX, Sub-district of Nablus, p. 24
  6. ^ Mills, 1932, p.60
  7. ^ כיבוש שכם במלחמת ששת הימים, מערכות שריון גיליון 20 (יוני 1970), אתר יד לשריון
  8. ^ * יהודה גלר (מ"פ סיור, חטיבה 37) – ראיון, נעמוש, אתר העוסק בנושא קרבות רמת הגולן וצפון השומרון במלחמת ששת הימים
  9. ^ משבר פנימי, דבר, 23 במאי 1978
  10. ^ למתנחלי חווארה הוצע לעבור למחנה צה"ל, דבר, 21 בספטמבר 1978; המשך
  11. ^ אלון מורה שכם, מעריב, 13 בדצמבר 1978 (מודעה)
    גרעין אלון מורה לא שובת, מעריב, 25 בדצמבר 1978
  12. ^ סוכל נסיון התנחלות ממזרח לשכם, דבר, 1 בינואר 1979
  13. ^ גרעין אלון מורה נערך לחידוש המאבק, מעריב, 7 במאי 1979
  14. ^ יוסף צוריאל, מחפשים אדמות מדינה או נפקדים בשומרון, מעריב, 27 במאי 1979
  15. ^ בג"ץ 390/79 עזת מחמד מוסטפא דויקאת, ו-16 אחרים נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-22 באוקטובר 1979
  16. ^ דני רובינשטיין, אלון מורה מוכנה לעבור להר כביר, דבר, 5 בדצמבר 1979
  17. ^ יוסף חריף, הוא יכול לערער, אני מבצע" אמר אריאל שרון בישיבת הממשלה, מעריב, 3 בספטמבר 1979
    יוסף חריף, מחקר על אדמות מדינה ביו"ש שערכה המשפטנית פליאה אלבק מנע את משבר, מעריב, 15 באוקטובר 1979
  18. ^ גדעון לוי, אלכס ליבקמי צריך חוק כשאפשר להפקיע אדמות בכוח, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2016
    אקטיבסטילס, חקלאים בכפר סאלם עושים את הבלתי אפשרי: חורשים את אדמותיהם, באתר "שיחה מקומית", 6 בדצמבר 2014
  19. ^ עמירה הספלישת המתנחלים לעולם חוזרת, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2014