דב גיל-הר
 | |
| דב גיל-הר, 2013 | |
| לידה |
15 בנובמבר 1967 (בן 56)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1985 |
| מעסיק |
גלי צה"ל, ערוץ עשר, וואלה!, הערוץ הראשון, ערוץ 2, תאגיד השידור הישראלי |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | DovGilHar |
  | |
דב גיל-הר (נולד ב-15 בנובמבר 1967) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי, משמש כשליח "כאן חדשות" לאירופה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הקריירה העיתונאית שלו החל גיל-הר בשנת 1985 בגלי צה"ל, שם שימש כתב לענייני משטרה במשך שלוש שנים וכתב פרלמנטרי במשך חמש שנים[1].
בשנת 1988 החל בקריירה טלוויזיונית, כמגיש מבזקים בתוכנית "ערב חדש"[2], הנחה את התוכנית "אכפת לי", מגזין חינוך אקטואלי, ששודרה בטלוויזיה החינוכית, והגיש את החדשות המקומיות בטלוויזיה בכבלים בערוצי זהב.
בנובמבר 1993 היה ממקימי חברת החדשות של ערוץ 2, ואף שידר כתבה במהדורה המרכזית של חדשות 2, הראשונה ששודרה ב-4 בנובמבר 1993[3]. שימש הכתב הפרלמנטרי הראשון של החברה במשך ארבע שנים. התאפיין בסיקור צבעוני של בית המחוקקים שעד אז סוקר באופן שמרני מעט. בנובמבר 1995 סיקר את העצרת בכיכר מלכי ישראל[4], והביא תמונות בלעדיות מאחורי הקלעים של האירוע, ואת הריאיון הטלוויזיוני האחרון עם יצחק רבין. היה מטרים ספורים ממקום רצח רבין בזמן הרצח, צילם ושידר את התמונות הראשונות של מעצר יגאל עמיר, ומיד שלח הודעה למכשירי הזימוניות של רוני דניאל ואהרן ברנע שהיו בקרבת מקום[5].
גיל-הר היה העורך הראשון של "אולפן שישי" בהנחיית עמנואל רוזן וגדי סוקניק. הוא שימש גם ככתב בתוכנית, וזכור כמי ששידר סדרת כתבות ממיקרונזיה, שגילתה לצופה הישראלי את ידידתה הטובה של ישראל באוקיינוס השקט[6].
בשנת 1998 החל גיל-הר לשמש גם כמנחה בערוץ 2, כשהחליף את מיכה פרידמן, והשתתף לצד ירדנה ארזי בהנחיית "קפה טלעד", שהייתה אז תוכנית הבוקר של זכיינית ערוץ 2. הוא הנחה את התוכנית עד להפסקת שידוריה ב-30 באוקטובר 2005, עם הפסדה של טלעד במכרז של הערוץ השני. ביים כתבות וסרטים דוקומנטריים לתוכניות טלעד "עובדה" ו"מסע עולמי", ובהם הסרט "לישון עם האויב", שמתעד מסע פלסטיני-ישראלי ביפן, שהוקרן בפסטיבל היהודי בטורונטו[7], הסרט "עשרה ימים בעזה" על ההתנתקות[8]. סרטו "מאחורי קווי האויב" אודות שני חברים לשעבר, ישראלי ופלסטיני, שהאינתיפאדה הפרידה ביניהם, זכה בשנת 2004 בפרס בפסטיבל סנט לואיס[9]. תוך כדי עבודתו בטלוויזיה, הגיש את תוכנית הרדיו "הבוקר עם" בגלי צה"ל בשנת 2001. בשנת 2004 הפיק עבור ערוץ 10 את הסרט התיעודי "מפגשים", העוסק בקשר מיוחד בין בני הדור השלישי לשואה, גרמנים וישראלים[10].
לאחר ימיו ב"טלעד"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנפסקו שידורי טלעד, השתתף גיל-הר בתוכנית "משעל חם" בהנחיית ניסים משעל, ששודרה בערוץ 2 ב-2006[11]. לאחר מכן הצטרף לערוץ 10 בשנת 2007, והגיש את התוכנית "כל בוקר" לצד אפרת רייטן. במקביל, החל להגיש באותה שנה את פינת "בירוקרטיה" במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. הפינה עברה לאחר מכן להיות משודרת במסגרת התוכנית "המגזין" בהנחיית אושרת קוטלר ושודרה במשבצת זאת עד לסוף פברואר 2015. במהלך צילומי הפינה, נהג גיל-הר מדי פעם להתעמת עם הרשויות שאחראיות לבירוקרטיה, ולא אחת עוכב לחקירה. הוא נעצר על ידי משטרת ירושלים בינואר 2011, לאחר שיזם וארגן ציוד להקמת רעש בסמוך לביתו של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת[12]. על הכנת פינת ה"בירוקרטיה", זכה גיל-הר בשנת 2012 ב"פרס פרימור" מטעם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו על תחקיר או כתבה עיתונאיים בנושאים חברתיים בשידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים-ציבוריים". בנימוקי הפרס ציינה הוועדה כי הפינה, אשר מהווה פרויקט מתמשך ורציף מזה למעלה משנה, מבוססת על עבודת מערכת ייעודית, מגשימה הלכה למעשה את תפקידה של התקשורת כלוחמת נגד עוולות ממסדיות. הוועדה ציינה את הפניית הזרקור אל שולי החברה בלב הפריים טיים הטלוויזיוני[13].
בעקבות הפסקת שידורי "שישי" בהגשתם של רביב דרוקר ועפר שלח בשנת 2009, החל גיל-הר להגיש את מהדורת חדשות שישי בערוץ 10. תחילה נמשכה תוכניתו שלושים דקות ובהמשך הוארכה התוכנית לשעה. במקביל הגיש יחד עם מיקי רוזנטל תוכנית חדשה לביקורת התקשורת, "המגרסה", ששודרה באתר האינטרנט "נענע10" ב-2008[14].
גיל-הר הגיש בימי שישי את התוכנית "שישי בבוקר" לצד רומי נוימרק וסיון כהן. באותן שנים, 2012-2013, החליף מדי פעם את שרון גל בהגשת התוכנית "לילה כלכלי", ולאחר שגל פרש מהגשתה במאי 2013, מונה כמחליפו הזמני.
הגיש יחד עם ירדנה ארזי בגלי צה"ל את התוכנית "מצעד להקת הנח"ל", שזכתה בציון לשבח במסגרת הענקת "פרס מפקד גל"צ" ביולי 2011[15].
במרץ 2015, לאחר שעזב את "חדשות 10", הצטרף גיל-הר למחלקת החדשות של אתר האינטרנט "וואלה!" כמגיש שידורי האולפן[16]. הוא החל את השידורים בהנחייתו בהגשת משדר החדשות של האתר בבחירות 2015.
במרץ 2017 עזב גיל-הר את "וואלה!" לטובת תאגיד השידור הישראלי[17], שם הגיש את התוכנית "שש כלכלי" עם קרן אוזן. בהמשך החל להגיש את התוכנית "ערב ערב". כן הוא מגיש את התוכנית "חדשות השבת", והוא חלק מצוות ההגשה של "חדשות הערב", והנחה משדרים נוספים. בנוסף הוא משתתף בהגשת תוכנית הרדיו "הבוקר הזה" בכאן רשת ב'.[18]
ביוני 2019 הושעה ליומיים מהגשת התוכנית, לאחר שהתבדח בשידור, עם הפרשן מוטי גילת, בעניין בקשת הסיוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתשלום הוצאות משפטו.[19][20].
עם יציאתה של אנטוניה ימין לחופשת לידה בדצמבר 2020, מונה גיל-הר לכתב התאגיד באירופה[21] ולשם כך, עבר להתגורר בברלין. בפברואר 2022 פורסם כי גיל-הר יחליף את אנטוניה ימין בתפקיד זה, לאחר שהודיעה כי תעזוב את התאגיד.[22] ב-28 באוגוסט 2022 הגיש את מהדורת חדשות הערב האחרונה שלו לפני עזיבתו לברלין.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דב גיל-הר בזוגיות עם דנה שטרן, מפיקת קולנוע ולשעבר מנהלת הרכש של yes. לזוג שלושה ילדים[23].
כתבות מרכזיות ותחקירים שפרסם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבת תחקיר לפיה ארבל אלוני, שהיה שותף לרצח דרק רוט, ניסה להתאבד בכלא.
- סדרת הכתבות "בריונים במדי משטרה" על אלימות משטרת ישראל[24].
- סדרת כתבות תחקיר, "ילדות בסכנה"[25] (גרסה ישראלית לתוכנית "To Catch a Predator" האמריקאית) אשר שודרה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. מטרתן של הכתבות הייתה לחשוף ולעצור טורפים מקוונים מסוכנים לפני שיפגעו בילדים. החשיפה נעשתה באמצעות התחזות של תחקירני התוכנית לילדים ברשת האינטרנט, והזמנה של הטורפים למפגש איתם למטרות מיניות. הכתבות זכו לתהודה תקשורתית רחבה ולביקורת רבה[26][27].
- תחקירים על יחסי הגומלין בין צלמי פפראצי ליחצ"נים[28], והתנהגות לא אתית של הפפראצי[29].
- תחקיר המשתמטים, שחשף את מנגנון ההשתמטות מגיוס לצה"ל של בחורי ישיבות[30].
- "סיפור מסגרת", ההיסטוריה של מדינת ישראל בתמונות[31].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דב גיל-הר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- דב גיל-הר, באתר ערוץ 13
אריאנה מלמד, דב גילהר: "אמרתי לצלמים, קחו את כרטיסי הזיכרון ותברחו מכאן", באתר הארץ, 21 במאי 2020
דב גיל-הר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יניב זך, גילהר רץ לכנסת, באתר nrg, 5 באפריל 2006
- ^ ארי ליבסקר וטל זלמנוביץ', ערב חדש-ישן; 20 שנה ל"ערב חדש" ולמלחמת לבנון, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2002
- ^ צפו: כך נראתה המהדורה המרכזית הראשונה של חדשות 2, באתר מאקו, 4 בנובמבר 2013
- ^ יורם דורי, זוכר את הכעס, באתר nrg, 24 באוקטובר 2007
- ^ אהרן ברנע, אהרן ברנע: "רצח רבין היה הרגע הקשה בחיי", באתר מאקו, 3 בנובמבר 2011
- ^ יעקב בר-און, צולל לעומק, באתר ynet, 24 בספטמבר 2003
- ^ TheMarker, "לישון עם האויב" של טלעד יוקרן בפסטיבל הקולנוע היהודי בטורונטו, באתר TheMarker, 26 במרץ 2001
- ^ יניב זך, עשרה ימים בעזה, באתר nrg, 16 באוקטובר 2005
- ^ מרב יודילוביץ', "מאחורי קווי האויב" זכה בפרס בפסטיבל סנט לואיס, באתר ynet, 24 בנובמבר 2004
- ^ אתר איגוד עורכי תמונה וקול בישראל(הקישור אינו פעיל, 4.7.2020)
- ^ יניב זך, דב גילהר יעשה נסים, באתר nrg, 1 בינואר 2006
- ^ יוסי אלי, דב גילהר נעצר מחוץ לבית ראש עיריית ירושלים, באתר nrg, 14 בינואר 2011
- ^ דוד ורטהיים, פרס פרימור לתחקיר חברתי יוענק לדב גילהר וצופית גרנט, באתר וואלה!, 29 באוקטובר 2012
- ^ דב גילהר ומיקי רוזנטל, המגרסה 13.5.08, באתר nana10, 13 במאי 2008(הקישור אינו פעיל, 4.7.2020)
- ^ ירדנה ארזי ודב גילהר זכו בפרס מפקד גל"צ, באתר וואלה!, 31 ביולי 2011
- ^ רועי גולדנברג, וואלה מקימה אולפן שקוף על פינת רחוב אבן גבירול בת"א, באתר גלובס, 5 בפברואר 2015
- ^ נועה פרייס, דב גיל-הר עוזב את וואלה! NEWS ועובר לתאגיד, באתר וואלה!, 29 במרץ 2017
- ^ גיל משעלי, במקום אנטוניה ימין: דב גיל-הר מונה לשליח כאן חדשות באירופה, באתר מאקו, 16 בפברואר 2022
- ^ רן בוקר, בגלל בדיחה על נתניהו: דב גילהר הושעה משידורי כאן, באתר ynet, 25 ביוני 2019
- ^ הארץ, דב גילהר חזר מההשעיה: "בתאגיד יש ויהיה חופש ביטוי לכולם, גם לי", באתר הארץ, 27 ביוני 2019
- ^
ציוץ של אנטוניה ימין ברשת החברתית אקס (טוויטר), 3 בדצמבר 2020
- ^ כאן חדשות: דב גיל-הר לאירופה, אנטוניה ימין לבילד טי.וי הגרמני, באתר וואלה!, 16 בפברואר 2022
- ^ לי-אור אברבך, מנהלת הרכש של yes: "זו היתה טעות לא לרכוש את 'אבודים'", באתר גלובס, 7 ביולי 2010
- ^ דב גיל-הר, על פנים מרוסקים, איומים וסיפורי זוועה, באתר nana10, 4 בנובמבר 2010
- ^ נעצרו 11 חשודים בהטרדת קטינים ברשת האינטרנט, 30 ביולי 2008, nana10(הקישור אינו פעיל, 4.7.2020)
- ^ רותי אברהם, פרשת ילדות בסכנה: עונש קל בגלל ערוץ 10, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 בינואר 2009
- ^ ערב גבינות יין ופדופילים הבלוג של אורי ברקוביץ'(הקישור אינו פעיל, 4.7.2020)
- ^ ערן סויסה, תחקיר הפפראצי - לאושרת קוטלר, באתר nrg, 2 בדצמבר 2009
- ^ יוני פרת, צלמי פפראצי נגד ערוץ 10: "ניסו להפליל אותנו", באתר מאקו, 23 בנובמבר 2009
- ^ החרדים שעובדים על המדינה: "אני כאילו בישיבה", באתר ynet, 25 ביולי 2012
- ^ דב גילהר, סיפור מסגרת: ההיסטוריה של מדינת ישראל בתמונות, באתר nana10, 27 באפריל 2008(הקישור אינו פעיל, 4.7.2020)
כתבי כאן חדשות 
| |
|---|---|
|