דב גליקמן
.jpg) | |
| דב גליקמן, 2009 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1949 (בן 75) ב' בטבת ה'תש"י תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה |
בית הספר לאמנויות רננים |
| תקופת פעילות | מ-1968 |
| עיסוק | שחקן קולנוע ותיאטרון, קומיקאי |
| בת זוג | |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
דב (דבל'ה) גליקמן (נולד ב-22 בדצמבר 1949) הוא שחקן וקומיקאי ישראלי, זוכה שני פרסי אופיר ושני פרסי האקדמיה לטלוויזיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לדבורה ולשלמה גליקמן וגדל בשכונת רמת החייל בתל אביב. אמו ילידת ליטא ואביו יליד מצרים, בן למשפחה שנמלטה לשם מרוסיה. למד בתיכון לאמנויות רננים שבעיר, לצד שלמה בראבא, שלומית אהרון ויגאל בשן. את שירותו הצבאי עשה בלהקת חיל הים, ושם היה שותף לתוכניות "וביום השלישי" ו"רפסודה בכחול" לצד שלמה ארצי, רבקה זהר, אבי אוריה, ריקי גל ואחרים.
שנות השבעים והשמונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גליקמן הופיע בהצגה "אירמה לה דוס מיפו" בהפקת התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ב-1971. שיחק בתיאטרון חיפה במחזה "קריזה" בשנת 1976, לצד שלמה בראבא, מוני מושונוב, סנדרה שדה, רמי דנון ואיציק ויינגרטן. ההצגה התבססה על ראיונות שנערכו בשכונות ועיירות פיתוח בישראל.
ב-1975 שיחק גליקמן בדרמת הטלוויזיה "דודי ורעי" לפי ספרה של נעמי פרנקל. באותה שנה השתתף בסדרה "גם אנו שופטים" בטלוויזיה החינוכית בפרק "הקש האחרון". בשנת 1977 גילם סמ"פ בסרט הקולנוע "מסע אלונקות", לצד מושונוב, בראבא, גידי גוב ודליק ווליניץ. בשנת 1978 שיחק את מפקד הלהקה בסרט הקולנוע המצליח "הלהקה" בבימויו של אבי נשר. הסרט זכה להצלחה רבה בבתי הקולנוע בארץ iבעת צאתו לאקרנים צפו בו כחצי מיליון צופים. גליקמן שיחק תפקיד אורח בסרט הקולנוע "שלאגר" (1979) שכתב וביים אסי דיין, וכן שיחק בסרטים "סופו של מילטון לוי" (1981), "לנה" (1982) ו"אירית עירית" (1985).
ב-1981 שיחק במחזה "אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול בתיאטרון בית ליסין בבימויה של נולה צ'לטון, לצד אלי גורנשטיין, אריה מוסקונה, מוני מושונוב, רות קנר וגליה ישי.[1] ב-1984 גילם תפקיד אורח בקומדיית המצבים "קרובים קרובים" מאת אפרים סידון וב. מיכאל. באותה שנה הצטרף ללהקת שחקני תיאטרון הבימה ושיחק במחזה "מגדלים פורחים" מאת דייוויד מאמט שתרגם דן אלמגור וביים דניאל פרוידנברגר. באותה שנה שיחק בהצגה "הנשים האבודות מטרויה" מאת חנוך לוין ובבימויו, על פי מחזה מאת אוריפידס, שעלתה בתיאטרון הקאמרי. ב-1985 השתתף לצד שייקה אופיר בהצגה "המלך מתיא הראשון" לפי סיפורו של יאנוש קורצ'אק שביים אורי פסטר בתיאטרון הבימה.
שנות התשעים ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1984–1998 הופיע בתוכנית הבידור "זהו זה!" לצד מוני מושונוב, שלמה בראבא ואחרים. ב-1990 הנחה את הפסטיגל לצד מושונוב ובראבא. בראשית שנות ה-90 גילם את דמותו הקומית של מוכר חמניות נוירוטי בקמפיין פרסומות של "דפי זהב" שהפך למזוהה עמו. בשנת 1993 שיחק במחזה "מר סאלימר המתוק" מאת אז'ן לביש ואלפרד דלאקור בתרגום של אהוד מנור בבימויו של רוני פינקוביץ' בתיאטרון הבימה. ב-1995 כיכב לצד לימור גולדשטיין בקומדיית המצבים "ייסורי אפרים" שכתב אפרים קישון ושודרה בשידורי קשת בערוץ 2.
בשנים 2000–2001 השתתף בתוכנית הבידור "רק בישראל" לצד ארז טל ואורנה בנאי. בשנת 2002 גילם את התפקיד הראשי בקומדיית המצבים "שאול" בערוץ 3 בכבלים והיה שותף לכתיבתה. ביולי 2006 השתתף במהדורה מיוחדת של תוכנית הבידור "משחק מכור" בערוץ 2. באותה שנה יצא סרט הקולנוע "מכתבים לאמריקה", שבו גילם את דמותו של פרויקה. ב-2007 הופיע בתפקיד משני בסדרת הדרמה הקומית "מסודרים". בשנת 2008 שב להופיע בפרסומת לאתר האינטרנט "דפי זהב" כמוכר חמניות מוכר בשם "שאול פרחים".
בשנת 2010 היה מעורב בתאונת דרכים ונעצר בחשד לנהיגה בשכרות. לאחר שהודה במיוחס לו, גזר עליו בית משפט לתעבורה בתל אביב חמישה חודשי מאסר על תנאי ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים.[2]
בשנת 2011 השתתף בעונה השנייה של הסדרה הקומית "בובי ואני" וגם השתתף בשניים מפרקי העונה הראשונה של הסדרה "סברי מרנן" בתפקיד אחיה של ריקי (אותה מגלמת סנדרה שדה).
בשנים 2013–2021 גילם את דמותו של "הרב שלום (שוּלֶם) שטיסל" בסדרת הדרמה "שטיסל", תפקיד שעליו קיבל פעמיים את פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן ראשי. באוגוסט 2013 יצא סרטם של אהרון קשלס ונבות פפושדו "מי מפחד מהזאב הרע", שבו השתתף גליקמן לצד צחי גראד. ב-2015 החל לשחק במחזה "אנגינה פקטוריס" מאת מיכל אהרוני שעלה בתיאטרון צוותא בתפקיד שר הביטחון.[3] בשנת 2016 שיחק במחזה "גלנגרי גלן רוס" המבוסס על סרט הקולנוע האמריקאי, שעלה בנוסח עברי של יוסף אל דרור בתיאטרון חיפה בבימויו של משה נאור.
ב-2017 גליקמן גילם את דמותו של ראש ממשלת ישראל השלישי לוי אשכול[4] בדרמת הטלוויזיה "האיש שניסה למנוע מלחמה / נסיונותיו של לוי אשכול למנוע את מלחמת ששת הימים", בבימויו של גדעון גנני, ששודרה בתאגיד השידור הציבורי כאן 11. באותה שנה בסרט הקומדיה הישראלי "מסע הטבעת" שיצרו אריק לובצקי ומתי הררי, לצדם של תומר שחורי ועמית פרקש.. ב-2018 השתתף בסרטו של יהונתן אינדורסקי "דרייבר" ובסדרת הטלוויזיה "שטוקהולם" המבוססת על ספרה של נעה ידלין, לצד תיקי דיין, ששון גבאי ולאורה ריבלין. באותה שנה הופיע בתפקיד הראשי בסרטו של יעקב גולדווסר "שרוכים", עליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בנוסף הופיע בסרטו של כריסטיאן פרוש,
בשנת 2019 עלה לאקרנים הסרט "מורר: אנטומיה של משפט" בבימויו של כריסטיאן פרוש ובהשתתפותו של גליקמן, שהוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה ובפסטיבל הקולנוע היהודי.[5]
גליקמן חזר לעונה המיוחדת שהפיק ערוץ כאן 11 של "זהו זה!" בעקבות אירועי הקורונה, וממשיך להופיע בתוכנית זו גם ב-2023. בקיץ של שנת 2023 יצאו כוכבי התוכנית "זהו זה!" וגליקמן בתוכם במופע שבו הם מבצעים לקט מן השירים שהם ביצעו בתוכניתם. מופעים אלו משכו קהל של עשרות אלפי צופים במצטבר.
ב-2023 הופיע בסרט השואה הרוסי "צדיק" בתפקיד משה טל המבוגר. הסרט את סיפורו האמיתי של הקצין הסובייטי ניקולאי קיסליוב, שעסק בתקופת השואה בהצלת חייהם של כ-270 ממכונת ההשמדה הנאצית ביערות בלארוס.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחיו הגדול, חגי גלבוע, שהיה טייס תובלה בחיל האוויר הישראלי, נפל ב-29 באפריל 1964 בהתרסקות מטוס מדגם נורד 2501 נוראטלס במכתש הגדול בנגב[6].
מ-1976 גליקמן היה בזוגיות עם השחקנית ג'יטה מונטה, שלצידה שיחק בהצגה "האשה שבישלה את בעלה". בשנת 2009 השניים נפרדו לאחר 33 שנות זוגיות.
משנת 2011 בת זוגו היא שלומציון קינן[7], בתם הבכורה של עמוס קינן ונורית גרץ ואחותה של הזמרת רונה קינן. מתגורר בתל אביב עם בת זוגו.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנים 2013 ו-2015 זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הראשי הטוב ביותר על תפקידו בסדרה "שטיסל".
- בשנת 2018 זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט "שרוכים".
- בשנת 2021 זכתה חמישיית "זהו זה" (גידי גוב, אבי קושניר, דב גליקמן, מוני מושונוב ושלמה בראבא) בפרס מפעל חיים של אמ"י (תשפ"ב)[8].
- בשנת 2022 זכתה התוכנית בפרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה[9].
- מאי 2023 תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן לגליקמן ולמשתתפי התוכנית זהו זה בהווה: גידי גוב, שלמה בראבא, מוני מושונוב ואבי קושניר, על תרומתם המשותפת לתרבות הישראלית בשנת ה־75 למדינת ישראל, ועל יכולתם לשמח וללכד את הציבור סביב יצירתם.[10]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דודי ורעי (1973)
- מסע אלונקות (1977)
- הלהקה (1978)
- שלאגר (1979)
- לנה (1980)
- סופו של מילטון לוי (1981)
- אירית עירית (1985)
- מכתבים לאמריקה (2006)
- החזקים שורדים (2009)
- מי מפחד מהזאב הרע (2013)
- נורמן (2017)
- האיש שניסה למנוע מלחמה (2017)
- מסע הטבעת (2017)
- דרייבר (2017)
- שרוכים (2018)
- מורר: אנטומיה של משפט (2018)
- שאיפה לחיים (2020)
- אוסלו (2021)
- צדיק (2023)
סדרות טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גם אנו שופטים (1975)
- זהו זה! (1978–1998, 2020–הווה)
- קרובים קרובים (1984)
- ייסורי אפרים (1995)
- שאול (2002)
- מסודרים (2007–2009)
- סברי מרנן (2011)
- בובי ואני (2011)
- שטיסל (2013–2021)
- המנצח (2018)
- שטוקהולם (2018–2020)
- Polizeiruf 110 (2021)
- המטרה: מינכן (2022)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דב גליקמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דב גליקמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דב גליקמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דב גליקמן, באתר ספר הקולנוע הישראלי
דב גליקמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)- דב גליקמן, בארכיון הבימה
- דב גליקמן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- דֹבלֶה גליקמן. עשה את זה ב"זהו זה!", מעריב, "סופשבוע", 7 באוקטובר 1988
- ערן אלדר, חיבוק דוב: דוב'לה גליקמן, באתר nrg, 26 ביולי 2009
- זיו רביב, איתי אילנאי, דובל'ה, החיים שאחרי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 18 באפריל 2011
- קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם דובל'ה גליקמן, הטלוויזיה החינוכית, 17 בפברואר 2017
- נעמה לנסקי, "להביא ילדים לעולם? זה עוד מוקדם לי מדי", באתר ישראל היום, 6 בנובמבר 2015
- רן בוקר, "רוצה שיקראו לי דב - לא דבל'ה גליקמן", באתר ynet, 15 ביולי 2018
- יואב בירנברג, המנצח, באתר ידיעות אחרונות, 31 באוקטובר 2018
- נעמה לנסקי, "רוצים להספיק לתפוס מה שנשאר", באתר ישראל היום, 7 במאי 2020
- זהו זה! - פרקים מכל הזמנים, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
דובל'ה גליקמן: השנים האחרונות הן התקופה הכי טובה שלי במקצוע, הפודקסט של שלומי אלדר, באתר All•in
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תיאטרון בית ליסין, דף ההצגה "אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול
- ^ דובל'ה, החיים שאחרי,באתר mynet
- ^
מיכאל הנדלזלץ, זהו זה, ולא אחרת, באתר הארץ, 6 בפברואר 2016
- ^ האיש שניסה למנוע מלחמה, יו-טיוב
- ^ נעמה לנסקי, "רוצים להספיק לתפוס מה שנשאר", באתר ישראל היום, 7 במאי 2020
- ^ חמישים שנה לתאונת ה"נורד" במכתש הגדול, באתר חיל האוויר, 4 ביולי 2014
- ^ בר זגה, יותם קושניר התחתן, החברים של אבא הגיעו לחגוג, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 30 באפריל 2023
- ^ דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2021
- ^ רן בוקר, פרס מפעל חיים יוענק לתוכנית "זהו זה", באתר ynet, 8 במרץ 2022
- ^ חברי "זהו זה" יקבלו תואר דוקטור לשם כבוד, באתר "סרוגים", 30 באפריל 2023
| פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–1999 | ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999) | |
| 2000–2009 | יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009) | |
| 2010–2019 | מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019) | |
| 2020 ואילך | נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023) • יעקב זדה-דניאל (2024) • ח'ליפה נאטור (2025) | |
| הקודם: 2012 - עמוס תמם (אחת אפס אפס) |
זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2013 - דב גליקמן (שטיסל) | הבא: 2014 - יהודה לוי (איש חשוב מאוד) |
| הקודם: 2014 - יהודה לוי (איש חשוב מאוד) |
זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2015 - דב גליקמן (שטיסל) | הבא: 2016 - שלמה בראבא (אורי ואלה) |
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
- בדרנים ישראלים
- בוגרי בית הספר לאמנויות רננים
- זהו זה! - מנחים, מגישי פינות ושחקנים
- זוכי פרס האקדמיה לטלוויזיה: שחקנים
- חברי להקת חיל הים
- אל-הוריים ישראלים
- מורשעים בנהיגה תחת השפעת חומרים משכרים בישראל
- מנחי טלוויזיה ישראלים
- שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
- שחקני תיאטרון ישראלים
- משתתפי הפסטיגל
- ישראלים שנולדו ב-1949