הר גילה
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | יהודה ושומרון |
| מועצה אזורית | גוש עציון |
| גובה ממוצע[1] | 917 מטר |
| תאריך ייסוד | 1968 |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,634 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 1,630 תושבי ישראל |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -1.3% בשנה[2] |
(למפת ירושלים רגילה)   הר גילה  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] |
7 מתוך 10 |
| http://www.hargilo.co.il | |
הר גילה (גִלֹה) היא התנחלות ויישוב קהילתי הנמצא במרחק של כ־2.5 ק"מ מירושלים. היישוב ממוקם מעל לעיירה הפלסטינית בית ג'אלא, ונקרא על שם ההר עליו הוא ממוקם, הר גילה. היישוב משתייך למועצה אזורית גוש עציון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר גילה או בשמו הערבי "ג'בל א-ראס" או "ראס בית ג'אלה", שגובהו הוא 927 מטר מעל פני הים, הוא מההרים הגבוהים בין ירושלים לחברון. בשנת 1860, הקימה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית מבנה בודד על ראש הרכס שסביבו ניטעו עצי אורן הסלע, במטרה לארח עולי רגל נוצריים המגיעים לבית לחם הסמוכה. במקום גרו שתי נזירות אך הוא ניטש לאחר שהן נפטרו[4].
בתקופת המנדט הבריטי, הופקעה פסגת ההר לצורך הקמת תחנת אלחוט וממסר של הצבא הבריטי, עליה הוצבה אנטנה גבוהה. במהלך מלחמת העולם השנייה הבסיס שימש אכסניה לתחנות שידורי רדיו מחתרתיות של תנועות ההתנגדות לכיבוש הנאצי ביוון ויוגוסלביה. לאחר מלחמת העצמאות החזיק במקום הצבא הירדני שהקים במחנה מבנים נוספים. לאחר מלחמת ששת הימים עבר המקום לחזקת צה"ל. בתצפית מפסגת ההר ניתן לראות את הר חברון, גוש עציון, ההרודיון, חלחול וחברון. ממזרח נמצאים מדבר יהודה, ים המלח והרי מואב. מצפון נראית העיר ירושלים, הר שמואל ("נבי סמואל") והרי השומרון, וממערב רואים את הרי ירושלים, השפלה הפנימית, מישור החוף והים התיכון[5]. בתקופת השלטון הירדני הקימו תושבי בית ג'אלא מספר בתי מלון סמוך לפסגת ההר, שהמפורסם בהם היה מלון "אוורסט". הנוף ומזג האוויר הנוח בחודשי הקיץ משך תיירים רבים, בעיקר מנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי[6].
הקמת בית ספר שדה הר גילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתיישבות במקום החלה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ביוזמת יהורם בן-מאיר (פיצ'י). בן מאיר (שנקרא אז בשם יורם למברג-להב) הקים וניהל שנים ספורות קודם בית ספר שדה במושב בר גיורא[7], והחליט להעביר אותו להר גילה, תוך ניצול המבנים הנטושים של המחנה הצבאי שהיו במקום. הוא עבר לגור באחד המבנים ללא אישור והחל לפעול למען הקמת בית ספר שדה במקום. אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי הורה לו לפנות את המקום, אך בן-מאיר פנה ישירות לשר הביטחון משה דיין וקיבל אישור להישאר. הוא גם קיבל תמיכה מראש עיריית ירושלים טדי קולק. בן-מאיר גם השתדל לייצור יחסי שכנות טובה עם תושבי בית ג'אלא, מאחר שכביש הגישה להר, עבר במרכז העיירה, ובתיה צמודים לצידו המזרחי של המחנה הצבאי הנטוש. הוא אף קיבל אישור מעיריית בית ג'אלא להתחבר למערכת המים שלה ולהשתמש במים שהיו במאגר העירוני בראש ההר[8]. בינואר 1969, החלה הקמת "בית ספר שדה הרי יהודה וירושלים" באופן רשמי, בתמיכת עזריה אלון והחברה להגנת הטבע, כמרכז הדרכה המחנך, מטייל, מדריך ושומר על ערכי הטבע באזור הרי יהודה והרי ירושלים[9]. להקמת בית ספר השדה סייעו מתנדבים, בני נוער וסטודנטים. ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, סייע בפריסת קו חשמל מירושלים למקום וגם מועצת פועלי ירושלים סייעה בעבודות הפיתוח. בית הספר נפתח בחנוכה 1969[10][11]. בן-מאיר ומשפחתו - רעייתו רותי ובנותיו סלעית ונופית, היו תושבי הקבע היחידים במקום, הם התגוררו במבנה שהקימה במקור הכנסייה הרוסית[4]. בבית הספר התארחו בקביעות קבוצות של תלמידים ומדריכים. בשנת 1972 החלה הקמתם מבני מגורים עבור החניכים, כאשר ראש עיריית בית ג'אלה, שהיה קבלן בנייה, הוזמן לעסוק במלאכת הבנייה[12]. במקום התקיימו גם מחנות קיץ של "נוער שוחר מדע"[13].
הקמת הר גילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-מאיר הגה תוכנית להקמת יישוב קבע במקום לעובדי החברה להגנת הטבע, אנשי רשות שמורות הטבע ואנשי כוחות הביטחון, שבמרכזו שני מוסדות מוסד אזרחי, בית ספר שדה, ומוסד חינוכי צבאי. הרעיון יצא לפעול בשנת 1975 כחלק מתוכנית לעיבוי היישובים סביב ירושלים[4]. בפברואר 1976 הציג שר השיכון את תוכנית פיתוח ירושלים רבתי, שכללה את הקמת היישוב בהר גילה ותוכנית לכביש גישה חדש לאזור - כביש המנהרות (עוקף בית לחם)[14]. במרץ 1977 החלה הקמתו של המוסד החינוכי הצבאי, ותחילה שכנה בו המכללה לביטחון לאומי ואחר כך המדרשה הצבאית לחינוך וידיעת הארץ[15]. לצורך הקמת ההתנחלות הופקעו אדמות מתושבי בית ג'אלא. התושבים פנו לממשל הצבאי בבקשה לבטל את ההפקעה, ועתרו גם לבג"ץ, אך כל פניותיהם נדחו[16][17]. נאסר עליהם גם לקיים כנס מחאה נגד ההפקעה[18]. בנוסף לשטחים שהופקעו, רכשה חברת הימנותא (חברה בת של הקרן הקיימת לישראל) באופן חשאי כ-25 דונם, תמורת רבע מיליון דולר[19]. בשנת 1979, הוקם ועד היישוב כאגודה עות'מאנית, כמזכיר היישוב מונה בן-מאיר[20].
בשנת 1984, גרו ביישוב 60 משפחות[8], בית ספר שדה במקום היה הגדול בארץ, ונוהל על ידי ספי בן-יוסף[21]. החברה להגנת הטבע הקימה במקום גם מרכז לחקר עופות דורסים, שיזם האורניתולוג יוסי לשם ומרכז לחקר בוטנאי. והוחל בתכנון שכונת בנה ביתך[8]. באותה עת עבד במקום חוקר צמחי הבר של ארץ ישראל נסים קריספיל. קריספיל ביקר בכפרים הפלסטיניים שבאזור, ומהם למד וערך מחקר מקיף אודות צמחי הרפואה והתועלת של ארץ ישראל. פרי מחקרו ראה אור באנציקלופדיה ילקוט הצמחים[22].
בהסכמי אוסלו התחייבה ישראל למסור את השליטה באזור בית לחם לידי הרשות הפלסטינית ב-20 בדצמבר 1995. כך שכביש הגישה הקיים ליישוב עבר לשליטת הרשות. כפתרון, באותה עת, נסלל כביש המנהרות, עוקף בית לחם. אולם מאחר שסלילתו לא עמדה להסתיים עד דצמבר 1995, הוחלט לסלול במהירות כביש נוסף (עוקף אל-ולג'ה), שחלקו הגדול עובר בערוץ נחל רפאים, וממשיך להר גילה מכיוון מערב[23].
בתקופת האינתיפאדה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת האינתיפאדה השנייה סבל היישוב משורה של פיגועים. ב-6 במרץ 2001, הופעלו שני מטעני חבלה ליד הכניסה ליישוב[24], ושוב באוגוסט 2001[25]. ב-15 בינואר 2002 נרצח אבי בועז, לאחר שנחטף ממכוניתו הפרטית ליד מלון "אוורסט" בכניסה ליישוב, בידי פעילי תנזים. בועז גר במלון שנים רבות וזמן קצר לפני שנרצח עבר לגור בהר גילה[26]. ב-3 באוגוסט 2003, תושבת היישוב, צילה חיון ובתה נפצעו בפיגוע ירי, בעת שהיו ברכבם בדרך לכניסה המערבית להר גילה.[27][28]
בינואר 2002, הורה ראש הממשלה אריאל שרון על הקמת גדר עוטף ירושלים כך שתכלול גם את הר גילה[29]. הקמת גדר עוטף ירושלים נמשכה שנים רבות, ובאזור הר גילה היא הוקמה תחילה בקטע שבין היישוב לעיירה בית ג'אלא. בקטע זה נבנתה חומת בטון גבוהה שחוצצת בין בתי היישובים הנמצאים במרחק של מטרים ספורים. הקמת הגדר השאירה את הכפר אל-ולג'ה כמובלעת פלסטינית בין הר גילה לירושלים[30]. לאחר מאבקים שנמשכו שנים רבות הוקף הכפר אל-ולג'ה בגדר ביטחון גבוהה, תוך פגיעה בשטחי הטרסות העתיקות שאותם עיבדו תושבי הכפר[31]. באפריל 2006 דחה בג"ץ את עתירת בעלי מלון "אוורסט", שביקשו להזיז את תוואי גדר הביטחון שבין הר גילה לבית ג'אלא, כך שהמלון יישאר בצד הישראלי. העותרים טענו כי מרבית אורחיו של המלון והמסעדה הם ישראלים, ולכן יש להשאירו בצד הישראלי של הגדר. מערכת הביטחון, מנגד, טענה כי השארתו של המלון בתחומי ישראל תחייב גם את השארתם של מבנים אחרים של תושבי בית ג'אלא, שבסביבתו, בצידה הישראלי של הגדר[32].
הרחבת היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2004, פורסמה לראשונה תוכנית להקמת שכונה חדשה, בין הר גילה לירושלים, בשטח של 2,000 דונם, ובהיקף של עשרות אלפי יחידות דיור. זאת במטרה לייצור רצף טריטוריאלי בין ירושלים לגוש עציון. התוכנית עוררה התנגדות רבה עקב הפגיעה הצפויה בשטחי היער והחורש הטבעי באזור, וצמצום השטח הפתוח באזור דרום ירושלים[33]. את התוכנית, קידמו בין השאר יזמים שרכשו קרקעות בשטח ההרחבה[34]רוב התוכנית לא בוצעה למעט הרחבה של כ-300 יחידות דיור בהר גילה וכ-1,500 יחידות דיור כהרחבה של שכונת גילה בירושלים. ביוני 2018 הכריזה המועצה האזורית גוש עציון על תוכנית להכפלת היישוב הכוללת הקמת 330 יחידות דיור נוספות, מוסדות ציבור ותחנת דלק[35].
ב-23 בפברואר 2020 עתרו תושבי הר גילה לבג"ץ נגד העברת תיירים מדרום קוריאה החשודים כנשאים של נגיף הקורונה, לבידוד במדרשת הר גילה ביישוב, עד ליציאתם מישראל. בנוסף הפגינו, הבעירו צמיגים וחסמו את הכניסה ליישוב כדי למנוע את כניסת התיירים[36]. זמן קצר אחר כך בוטלה ההחלטה[37].
אופי היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]התושבים הוותיקים חילוניים ברובם, אך בקרב התושבים החדשים קיימות משפחות מסורתיות רבות ומשפחות דתיות לאומיות. ביישוב שני מעונות יום וארבעה גנים, שניים מהם ממלכתיים, ושני האחרים הם גנים משולבים לדתיים וחילוניים בליווי של ארגון "צו פיוס", הפועלים תחת הזרם הממלכתי-דתי.
נכון לשנת הלימודים תש"ף תלמידי בית הספר בחינוך הממלכתי מופנים ללימודים בירושלים, ובחינוך הממלכתי-דתי מופנים ללימודים במוסדות החינוך בירושלים ובישובי גוש עציון הסמוכים.
במרכז היישוב ממוקמת "המדרשה הצבאית לחינוך בירושלים", בה מתקיימות הכשרות חינוך וערכים לחילי צה"ל, ו"המדרשה הצבאית לחינוך מפקדים הר גילה".
בשנת 2017 הוקם במקום סניף של תנועת הנוער בני עקיבא ובשנת 2018 הוקם שבט צופים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הר גילה, באתר המועצה האזורית גוש עציון
- מ. סייר, הר גילה חי, מעריב, 30 במאי 1969
הר גילה (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2024.
- ^ מספר שלילי משמעו הקטנת האוכלוסייה
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ 1 2 3 מנחם תלמי, העיבוי של הר גילה, מעריב, 17 באוקטובר 1975
- ^ צבי לביא, "הר גילה" - בית ספר שדה הוקם באיזור בית־ לחם, מעריב, 22 במאי 1969
- ^ צבי אילן, בית ספר שדה מתנחל בראס בית ג'אלה, למרחב, 27 במאי 1969
- ^ שפי גבאי, בי"ס שדה, מוסד נוטע אהבת הארץ והטבע, דבר, 13 ביוני 1966
- ^ 1 2 3 צפרירה נור, פיצ'י: "מלך", משורר ופילוסוף, מעריב, 11 במאי 1984
- ^ צבי אילן, בית ספר שדה הוקם בראס בית-ג'אלה, למרחב, 22 במאי 1969
- ^ ישראל כהן, בי"ס שדה בהר גילה ייפתח בחנוכה, דבר, 23 באוקטובר 1969
- ^ צבי אייל, בית-ספר הר-גילה פותח שעריו, למרחב, 12 בנובמבר 1969
- ^ הר גילה - מרכז ללימוד הרי יהודה וירושלים, דבר, 27 באוקטובר 1972
- ^ עמוס לבב, בהר גילה גילו כי מחשבים עדיפים מבריכת שחיה, מעריב, 25 ביולי 1976
- ^ שרגא מקל, מיליארד וחצי ל"י תעלה תכנית תלת־שנתית לפיתוח ירושלים, מעריב, 18 בפברואר 1976
- ^ המכללה לבטחון לאומי מוקמת בהר־גילה, דבר, 31 במרץ 1977
- ^ דני רובינשטיין, צפויות פניות נוספות לבג"ץ נגד הפקעות, דבר, 4 ביוני 1978
- ^ ההפקעות מתסיסות את הגדה, דבר, 7 בספטמבר 1976
- ^ דני רובינשטיין, עיריית בית־ג'אלה מארגנת כנס נגד הקמת השכונה היהודית בהר־גילה, דבר, 24 בנובמבר 1976
נאסר כנס מחאה בבית ג'אלה, דבר, 28 בנובמבר 1976 - ^ יוסף צוריאל, הימנותא עדיין במחתרת, מעריב, 27 באפריל 1990
- ^ מדינת ישראל - משרד הפנים - אישור רישום אגודה עות'מאנית, מעריב, 26 באוקטובר 1982
- ^ אסף כרמל, נפקחו עיניו, באתר הארץ, 7 ביוני 2005
- ^ נילי פרידלנדר, ריח השדה, מעריב, 6 במאי 1983 נילי פרידלנדר, ריח השדה- המשך , מעריב, 6 במאי 1983
- ^ עוקף בית לחם: עכשיו התביע המשפטית, באתר גלובס, 7 ביולי 1997
כביש הגישה היחיד ליישוב הר גילה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2003
עמירה הס, נדב שרגאי, "איש לא ייגע בי", נהג בועז לומר, באתר הארץ, 15 בינואר 2002 - ^ עמוס הראל, צה"ל צופה הסלמה בשטחים ופיגועים כ"מבחן לשרון", באתר הארץ, 7 במרץ 2001
- ^ עמירה הס, עמוס הראל, צה"ל הרג פעיל פתח בשטח אי בחאן-יונס, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2001
- ^ עלי ואקד, חברו הפלסטיני של הנרצח: "הוא היה כמו משפחה", באתר ynet, 16 בינואר 2002
- ^ עתי"ם, אם ושלושת ילדיה נפצעו בפיגוע ירי בהר גילה - דרומית לירושלים, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2003
- ^ צילה חיון, מהתחלה, באתר הספריה הלאומית, 2015
- ^ עמירה הס,אלוף בן, נדב שרגאי, ברך קרא, מקורות מדיניים: משמעות הרחבת "עוטף י-ם" - חזרה ל"ירושלים רבתי", באתר הארץ, 29 בינואר 2002
- ^ עקיבא אלדר, המפה החדשה של ירושלים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2003
- ^ עמירה הס, האינדיאנים מוולאג'ה, באתר הארץ, 2 בינואר 2011
ניר חסון, אושרה הקמת גן לאומי על טרסות מעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 8 ביולי 2013
- ^ נדחתה עתירה להשארת מלון פלסטיני בצד הישראלי של הגדר, באתר וואלה, 23 באפריל 2006
בג"ץ דחה בקשה להותיר מלון פלסטיני בצד הישראלי של גדר ההפרדה, באתר ynet, 23 באפריל 2006 - ^ יהונתן ליס, גדעון אלון, פינס: התוכנית לשכונה בוואלג'ה סהרורית ומסוכנת, באתר הארץ, 17 ביוני 2004
- ^ חן שליטא, האיש שרכש בחשאי קרקעות בירושלים במשך 26 שנה: "אני עתודת הקרקע היחידה בעיר", באתר גלובס, 14 בנובמבר 2009
- ^ יותם ברגרו ניר חסון, המדינה בוחנת תוכנית להכפלת גודלה של ההתנחלות הר גילה ובידוד הכפר וולאג'ה, באתר הארץ, 27 ביוני 2018
- ^ רוני לינדר, "שיבודדו אותם בקריה": תושבי הר גילה נגד שיכון קוריאנים ביישוב, באתר TheMarker, 23 בפברואר 2020
- ^ ישי פורתליאור קינן, לאחר מחאת התושבים: הדרום-קוריאנים לא יועברו למתקן בהר גילה, באתר חדשות 13, 23 בפברואר 2020
| ||||||||||||||||
