איסור ייחוד
בהלכה היהודית, איסור ייחוד קובע שאסור לגבר ואישה לשהות יחד במקום סגור (או במקום שאנשים אינם מגיעים לשם), אלא אם כן הם נשואים זה לזו או קרובי משפחה מדרגה ראשונה (כמו אם, בת, אחות וכדומה). מקור האיסור הוא משום דרכי צניעות, כי במקום בו אין איש רואה, עלולים להגיע לידי איסור. איסור ייחוד הוא גדר בפני איסור חמור יותר.
דיני ייחוד נידונים בהרחבה בפרק הרביעי (והאחרון) של מסכת קידושין.
תוכן עניינים
מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לשמירת נגיעה, איסור ייחוד נועד להרחיק את האדם מעריות: קרובות, אשת איש ונידה. לא קיים מקור ברור לאיסור בתורה, אך חז"ל מצאו לו רמז בפסוק מספר דברים: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ" (י"ג, ז).
דעת רוב הראשונים (רבנו חננאל במסכת עבודה זרה, תוספות בשבת דף יג, בסוטה דף ז, ובסנהדרין דף לז, וכן רבנו יונה שם, שו"ת הרשב"א א תקפז, הריב"ש סימן תכה, טור אה"ע כב והסמ"ג והחינוך שם) שייחוד עם עריות הוא איסור דאורייתא, כפי פשטות דברי הגמרא. וכתבו אחרונים (ביאור הגר"א, כב, ד, והמנחת חינוך, קפח, ג) שהוא רק איסור עשה, שכן אין מפורש בתורה האיסור אלא בעקיפין. אמנם הרמב"ם כתב שאיסור ייחוד עריות הוא מפי הקבלה, והבית יוסף נקט כדבריו שהוא איסור מדברי נביאים שהסמיכו את האיסור על הפסוק. והמשנה למלך צידד בבאור דברי הרמב"ם, שהוא איסור דאורייתא, אך כיוון שאינו מפורש בכתוב אין הרמב"ם קורא לזה איסור תורה כי אם מדברי קבלה.
דוד המלך ובית דינו הרחיבו את איסור ייחוד גם לייחוד עם אישה פנויה, בעקבות מעשה אמנון ותמר.[1] בתקופה מאוחרת יותר בית דינם של הלל ושמאי הרחיב שוב את האיסור, וגזר גם על ייחוד של גויים.[2] הלכה למעשה, חלק מהמקרים של ייחוד יהיו מדרבנן, כמו למשל ייחוד בין אשה פנויה לבין גבר, וחלק מהמקרים יהיו מהתורה, כמו במקרה של ייחוד בין גבר לבוגרת נשואה או נידה.
דיני ייחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם נמצאים במקום שני גברים או יותר והם אינם פרוצים בענייני עריות, מותרת שהייתם עם אישה או נשים. גם בהיעדר גבר נוסף, אם הגבר יהודי ואשתו נמצאת עמו, אין איסור ייחוד.
אם הגבר והאישה נמצאים במקום ציבורי, או במקום שייתכן כי כל רגע ייכנס מישהו - אין איסור בשהייה יחד.
נחלקו הפוסקים האם איסור ייחוד נוהג רק בבית שדלתותיו נעולות, או גם בבית שדלתותיו סגורות, אף על פי שאינן נעולות.
למרות שאיסור קירבה לעריות חל בין קרובים (כגון אם ואחות), מותר להם להתייחד, כי אין חשש לעבירה. גם איש ואשתו נידה אסורים בקירבה, אך בייחוד - מותרים.[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יוסף צבי רימון, קיצור הלכות ייחוד, דף קשר ישיבת הר עציון, בארכיון האינטרנט
- הרב ברוך גיגי, הגדרת איסור ייחוד, דף קשר ישיבת הר עציון.
- שאלות אקטואליות ותשובות בדיני ייחוד באתר Din
- אברהם צבי הכהן, הלכה ערוכה - הלכות יחוד
- אראל סגל, איסור ייחוד בתורה ובספר משלי, אתר הניווט בתנ"ך.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות |  |
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור עריות • לא תנאף • שיור | |
| טהרת המשפחה | רואה דם בתולים • נידה • זבה • יולדת • פרישה סמוך לווסת • רואה כתם • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | שמירת נגיעה • איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
