איסור ייחוד

בהלכה היהודית, איסור ייחוד קובע שאסור לגבר ואישה לשהות יחד במקום סגור (או במקום שאנשים אינם מגיעים לשם), אלא אם כן הם נשואים זה לזו או קרובי משפחה מדרגה ראשונה (כמו אם, בת, אחות וכדומה). מקור האיסור הוא משום דרכי צניעות, כי במקום בו אין איש רואה, עלולים להגיע לידי איסור. איסור ייחוד הוא גדר בפני איסור חמור יותר.

מקור האיסור

בדומה לשמירת נגיעה, איסור ייחוד נועד להרחיק את האדם מעריות: קרובות, אשת איש ונידה. לא קיים מקור ברור לאיסור בתורה, אך חז"ל מצאו לו רמז בפסוק מספר דברים: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ" (י"ג, ז). הרמב"ם מציין שהאיסור עבר בקבלה, אף שאין פסוק מפורש שאפשר לתלות בו את האיסור. קיימת מחלוקת בין מפרשי הרמב"ם, אם האיסור הוא איסור תורה ("מדאורייתא") או של חכמי ישראל ("מדרבנן"). לעומת זאת הרשב"א והחוות יאיר סברו כי זה איסור תורה.

דוד המלך ובית דינו הרחיבו את איסור ייחוד גם לייחוד עם אישה פנויה, בעקבות מעשה אמנון ותמר.‏ בתקופה מאוחרת יותר בית דינם של הלל ושמאי הרחיב שוב את האיסור, וגזר גם על ייחוד של גויים.‏ הלכה למעשה, חלק מהמקרים של ייחוד יהיו מדרבנן, כמו למשל ייחוד בין אשה פנויה לבין גבר, וחלק מהמקרים יהיו מהתורה, כמו במקרה של ייחוד בין גבר לבוגרת נשואה או נידה.

דיני ייחוד

האיסור חל רק במקרה שבו יש גבר אחד. אם נמצא גבר נוסף אחד לפחות - מותרת השהייה עם אישה או נשים (אם הגבר הנוסף נחשב כפרוץ בענייני עריות, האיסור במקומו עומד, גם כאשר הוא יימצא שם).

אם אשתו נמצאת עמו, אין איסור ייחוד גם כאשר אין גבר נוסף.

אם הגבר והאישה נמצאים במקום ציבורי, או במקום שייתכן כי כל רגע ייכנס מישהו - אין איסור בשהייה יחד.

נחלקו הפוסקים האם איסור ייחוד נוהג רק בבית שדלתותיו נעולות, או גם בבית שדלתותיו סגורות, אף על פי שאינן נעולות.

למרות שאיסור קירבה לעריות חל בין קרובים (כגון אם ואחות), מותר להם להתייחד, כי אין חשש לעבירה. גם איש ואשתו נידה אסורים בקירבה, אך בייחוד - מותרים.‏.

ראו גם

• אין אפוטרופוס לעריות

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף צבי רימון, המקור לדין ייחוד, וקיצור הלכות ייחוד, דף קשר ישיבת הר עציון.
• הרב ברוך גיגי, הגדרת איסור ייחוד, דף קשר ישיבת הר עציון.
• אראל סגל, איסור ייחוד בתורה ובספר משלי, אתר הניווט בתנ"ך.
• אברהם צבי הכהן, הלכה ערוכה - הלכות יחוד

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.