איסור ייחוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסור ייחוד
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו, עמוד ב'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ב
שולחן ערוך שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב

בהלכה היהודית, איסור ייחוד קובע שאסור לגבר ואישה לשהות יחד במקום סגור (או במקום שאנשים אינם מגיעים לשם), אלא אם כן הם נשואים זה לזו או קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אבא ובת, אמא ובן, אח ואחות). סיבת האיסור מהחשש שבמקום בו אין איש רואה, עלולים להגיע לידי איסור. למעשה איסור ייחוד הוא גדר בפני איסורי עריות. איסור דומה הוא שמירת נגיעה.

דיני ייחוד נידונים בהרחבה בפרק הרביעי (והאחרון) של מסכת קידושין.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיים מקור ברור לאיסור בתורה, אך חז"ל מצאו לו רמז בפסוק מספר דברים: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ" (י"ג, ז).

דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: רמז לייחוד מן התורה מנין? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא, בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה! ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפי' אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפי' אייחוד דעובדת כוכבים.

קיימת מחלוקת בין הראשונים אם איסור זה הוא איסור דאורייתא, הרמב"ם לא מנה איסור זה בתרי"ג מצוות, כיון שלדעתו איסור זה אינו מהתורה אולם לדעת הרבה ראשונים[1] איסור זה מהתורה וביארו דבריהם בספרות האחרונים[2] שהוא איסור עשה, שכן אין מפורש בתורה האיסור אלא בעקיפין. הרב יוסף קארו נקט כדעת הרמב"ם וסבור הפסוק שהובא בתלמוד הוא אסמכתא בלבד[דרוש מקור]. והמשנה למלך צידד בבאור דברי הרמב"ם, שהוא איסור דאורייתא, אך כיוון שאינו מפורש בכתוב אין הרמב"ם קורא לזה איסור תורה כי אם מדברי קבלה[דרוש מקור].

הרחבת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובא שדוד המלך ובית דינו הרחיבו את איסור ייחוד גם לייחוד עם אישה פנויה, בעקבות מעשה אמנון ותמר[3]. בתקופה מאוחרת יותר בית דינם של הלל ושמאי הרחיבו שוב את האיסור, וגזרו גם על ייחוד של יהודים עם גויים[4]. למעשה חלק מהמקרים של ייחוד יהיו מדרבנן, כמו למשל ייחוד בין אשה פנויה לבין גבר, וחלק מהמקרים יהיו מהתורה, כמו במקרה של ייחוד בין גבר לבוגרת נשואה או נידה.

דיני ייחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רוב רבני אשכנז, אם אישה נמצאת במקום עם שני גברים יהודים לפחות אשר הם אינם פרוצים בענייני עריות, מותרת שהייתם יחד. לפי רוב רבני ספרד אין מספיק רק שני גברים יהודים אלא נדרש גבר שלישי נוסף אשר לא חשוד בעריות. ובהיעדר גבר נוסף, אם הגבר יהודי ואשתו נמצאת עמו, אין איסור ייחוד. בגבר גוי הלכה זו אינה תופסת.

אם הגבר והאישה נמצאים במקום ציבורי, או במקום שייתכן כי כל רגע ייכנס מישהו - אין איסור בשהייה יחד.

נחלקו הפוסקים האם איסור ייחוד נוהג רק בבית שדלתותיו נעולות, או גם בבית שדלתותיו סגורות, אף על פי שאינן נעולות. להלכה נפסק לפי נוהג המקום, אם הדלת פתוחה ורגילים להיכנס ולצאת בה בדרך קבע (כגון מעלית) אז אין איסור ייחוד מאחר שידוע כי לא יהיה ייחוד של יותר מכשתי דקות.. אך אם ידוע כי לא יכנסו לחדר בתדירות רבה -הרי זה בגדר ייחוד. נסיעה במונית בשעות היום, מאחר שכאשר נוסעים בעיר והחלונות שקופים ויושבים מאחור, ניכר לאנשים בחוץ מה הנעשה בפנים ואין זהו איסור ייחוד.

למרות שאיסור קירבה לעריות חל בין קרובים (כגון אם, אחות, דודה, ובת חורגת), עם הקרובים ביותר מותר להתייחד (אם ואחות), כי אין חשש לעבירה. גם איש ואשתו נידה אסורים בקירבה, אך בייחוד - מותרים.[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.