דם חימוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה, דם חימוד הוא כינוי לדם שמתעורר ויוצא ממקומו מחמת התרגשות ותאווה שאוחזת באישה שמשתוקקת לנישואין, התרגשות המתעוררת לרוב בעת הודעת הבעל לאישה על זמן הנישואין.

ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נקבע כי "תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים", כלומר אשה שקבעו לה את זמן החתונה והסכימה לכך, אסור לה להנשא במשך שבעת הימים הבאים, כי יש חשש שמא יצא ממנה דם חימוד בגודל זעיר של חרדל ולא מצאה אותו בבדיקות, ולכן עליה להמתין שבעה ימים עד זמן הנישואין. נחלקו הראשונים בגדר האיסור. לפי דעת הרמב"ן עליה לספור שבעה נקיים - שבעה ימים שבהם בודקת את עצמה כל יום ורואה שהיא טהורה ודם החימוד או שותת, ככל אישה נידה, אבל אינה צריכה לעשות הפסק טהרה, ולפי הרשב"א אינה צריכה לספור שבעה נקיים, מכיוון שכל דם החימוד אינו אלא ספק שמא ראתה ולא וודאי אין צורך להחמיר בו.

ישנם אופנים נוספים בהם קיים אפשרות ליציאת דם חימוד. בתלמוד מובא כי אשה הביאה דם לפני רבי אלעזר והוא קבע שמדובר בדם חימוד. רבי אמי התלווה לאשה ביציאתה וחקר אותה לפשר קורות ימיה האחרונים עד שסיפרה לו שבעלה היה בדרך והתעוררו בלבה תשוקה לבעלה ואז יצא דם החימוד מגופה.

גדר האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו הראשונים בגדר איסור דם חימוד. הר"ן[1] קובע שדם חימוד טהור אלא שחוששים שמא התעורר גם דם הנידה לצאת עמו יחד, ולפי הרשב"א[2] דם חימוד טמא מהתורה, האור זרוע[3] קובע שדם חימוד טמא מדרבנן.

דם חימוד לביאה או לנישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו פוסקי ההלכה בהסבר דם החימוד. יש המסבירים שדם החימוד מתעורר בעקבות תשוקה מינית, המתעוררת בעקבות קביעת זמן לקיום יחסי אישות[4] מסביר בכך את דברי הגמרא "יחודי הוו מייחדי להו", שלכן לא התעורר דם החימוד, המרדכי שבועות תש"מ, חתם סופר[5], ויש שחולקים וסוברים[6] שהחימוד הוא לנישואין, ולא לביאה עצמה.

בין שתי הדעות קיימות חילוקים רבים להלכה, הקשורים למשל באיש ואישה שקיימו יחסים גם לפני החתונה, שאז לא ייתכן שדם החימוד יתעורר בעקבות חימוד לביאה, אך קיים חשש שהוא יתעורר בעקבות חימוד לנישואין עצמם. הלכה נוספת התלויה בשאלה זו היא באישה שלא ידעה מהות החתונה, והסבירו לה את עניין תשמיש המיטה רק בסמיכות לזמן החתונה, שלפי הטעם הקשור בביאה עצמה עליה להמתין עוד שבעה נקיים למרות שכבר התכוננה לנישואין[7]. שאלה זו גם מתעוררת כאשר האישה נישאה לאיש זקן שידוע שאינו יכול לקיים יחסי אישות, וממילא אין כלל דם חימוד לביאה, אלא רק אם היא מתעוררת בעקבות הנישואין[8].

בספרי השו"ת הובאה שאלה שהובאה בכלה שבאה לחופה וחתנה סירב לגשת לחופה מכיוון שלא השלימו את דמי הנדוניה. מכיוון שכך, אמר אחד מהמשתתפים שהוא מוכן לקדש את האישה גם ללא התחייבות האב לשלם את דמי הנדוניה, והכלה הסכימה. פוסקי ההלכה ששאלה זו באה לפניהם פסקו שעל הכלה להמתין עוד שבעה נקיים, מכיוון שקיים חשש שדם החימוד יתעורר לחתן השני, ולא די בכך שהמתינה שבעה ימים לחתן שלא נשאה לבסוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדה כ:
  2. ^ שם ד"ה האי
  3. ^ הלכות נדה שמ"א
  4. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז, עמוד ב'.
  5. ^ יורה דעה סימן קפ"ד
  6. ^ חוות דעת סימן קצ"ב
  7. ^ שבט הלוי קצ"ה ב
  8. ^ ראה דרכי תשובה קצ"ב סעיף קטן ה' מחלוקת הפוסקים בעניין זה