דם חימוד

בהלכה, דם חימוד הוא דימום מהרחם הנובע מחמת התגברות התשוקה המינית לקראת הנישואין. דימום זה מחיל על הכלה דין נידה, אף שאין לו קשר לווסת החודשי. לדעת האמורא רבא יש לחוש לדם חימוד בעת הודעת הבעל לאישה על זמן הנישואין.

מקור

בתלמוד הבבלי קבע רבא כי ”תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים”, כלומר כאשר הבעל והאישה מסכימים על זמן לחתונה, אסור להם להינשא במשך שבעת הימים הבאים, כי יש חשש שמא בעת קביעת הזמן היה לאישה דימום מהרחם (דם חימוד).

לדעת רוב הראשונים יש האיסור תקף גם במקרה שהאישה בדקה מיד לאחר שקבעו את זמן הנישואים ולא מצאה דם, שכן עדיין יש לחשוש שמא הדימום היה בגודל זעיר כך שאי אפשר לאתר אותו על עד הבדיקה, ולכן עליה להמתין שבעה ימים עד זמן הנישואין.

דם חימוד לביאה או לנישואין

נחלקו פוסקי ההלכה בהסבר דם החימוד. לדעת המרדכי ועוד דם החימוד מתעורר בעקבות תשוקה מינית, המתעוררת בעקבות קביעת זמן לקיום יחסי אישות מסביר בכך את דברי הגמרא "יחודי הוו מייחדי להו", שלכן לא התעורר דם החימוד, ויש שחולקים וסוברים שהחימוד הוא לנישואין, ולא לביאה עצמה.

בין שתי הדעות קיימים חילוקים רבים להלכה:

• באיש ואישה שקיימו יחסים גם לפני החתונה, שאז לא ייתכן שדם החימוד יתעורר בעקבות חימוד לביאה, אך קיים חשש שהוא יתעורר בעקבות חימוד לנישואין עצמם.

• הלכה נוספת התלויה בשאלה זו היא באישה שלא ידעה מהות החתונה, והסבירו לה את עניין תשמיש המיטה רק בסמיכות לזמן החתונה, שלפי הטעם הקשור בביאה עצמה עליה להמתין עוד שבעה נקיים אף על פי שכבר התכוננה לנישואין.

• שאלה זו גם מתעוררת כאשר האישה נישאה לאיש זקן שידוע שאינו יכול לקיים יחסי אישות, וממילא אין חשש דם חימוד מחמת הביאה, אלא רק אם היא מתעוררת בעקבות הנישואין.

בפתחי תשובה הובאה שאלה בכלה שבאה לחופה וחתנה סירב לגשת לחופה מכיוון שלא השלימו את דמי הנדוניה. מכיוון שכך, אמר אחד מהמשתתפים שהוא מוכן לקדש את האישה גם ללא התחייבות האב לשלם את דמי הנדוניה, והכלה הסכימה. פוסקי ההלכה ששאלה זו באה לפניהם, פסקו שעל הכלה להמתין עוד שבעה נקיים, מכיוון שקיים חשש שדם החימוד יתעורר לחתן השני, ולא די בכך שהמתינה שבעה ימים לחתן שלא נשאה לבסוף.

הפסק טהרה ושבעה נקיים

מוסכם לדעת כל הראשונים כי במקרה של חשש מדם חימוד, הכלה אינה צריכה לבצע בדיקת הפסק טהרה.

הראשונים נחלקו לגבי בדיקות שבעה נקיים, ונאמרו בדבר 3 שיטות עיקריות:

• הרא"ה סובר שאשה שתבעוה להינשא צריכה לבדוק בכל יום, כדין הבדיקות הנדרשות בכל שבעה נקיים. גם התוספות והרא"ש סוברים שיש לבצע בדיקה בכל יום, כיוון שלדעתם ככל שהחתונה מתקרבת החשש לדם חימוד הולך וגדל.
• הראב"ד, הרמב"ן והטור סבורים שדי בכך שתבדוק פעם אחת באחר מהימים.
• לדעת המאירי סבור שאין חובה לבצע בדיקות בשבעת הנקיים, כיוון שכל דם החימוד אינו אלא ספק שמא ראתה ולא וודאי, וכך סבור גם הרשב"א להלכה ולא למעשה.

להלכה

להלכה, פסק השולחן ערוך כדעת רבא שיש לחוש לדם חימוד, וכדעת הראב"ד, שעל האשה לבדוק עצמה פעם אחת בלבד.

אמנם כדי לחשוש גם לדעת התוספות והרא"ש, נהגו באשכנז שהאשה תמשיך ותבדוק כל יום בין יום הטבילה עד בעילת מצווה. הרמ"א סבור שיש לנהוג כך רק כאשר יש יותר מארבעה ימים בין הטבילה לבעילת המצווה, ואילו הבית חדש והחכמת אדם סבורים שעליה לבדוק בכל יום לאחר הטבילה בכל מקרה. בדיקות אלו יכולות אינן צריכות להיות בעומק הנרתיק, אלא די בקינוח בלבד.

חומרת הטומאה

בתלמוד מובאים סיפורים על אמוראים שידעו להבחין בין דם חימוד לדם נדה: אשה הביאה דם לפני רבי אלעזר והוא קבע שמדובר בדם חימוד. רבי אמי התלווה לאשה ביציאתה וחקר אותה לפשר קורות ימיה האחרונים עד שסיפרה לו שבעלה היה בדרך והתעוררו בלבה תשוקה לבעלה ואז יצא דם החימוד מגופה.

הראשונים נחלקו מדוע היה חשוב להבחין בדם החימוד אם בפועל גם הוא מטמא:

• הר"ן הסביר שדם חימוד אכן טהור, ולכן כשאמורא ידע שהדם שלפניו הוא דם חימוד בלבד - פסק שהוא טהור, אלא שבפועל חוששים שמא התעורר גם דם הנידה לצאת יחד עם דם החימוד, ולכן מתייחסים אליו כטמא.
• הרשב"א הסביר שדם החימוד טמא מהתורה בדיוק כדם הנדה, והתלמוד מספר על ההבחנה של האמוראים בדם החימוד רק כדי להוכיח את בקיאותם הרבה.
• האור זרוע מסביר שדם החימוד אמנם טמא, אך מדרבנן בלבד, ולכן היה חשוב לאמוראים להבחין בכך שמדובר בדם חימוד.

במחקר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. נדרשת סקירת ספרות אקדמית רחבה יותר.

יש מהחוקרים שכתבו שייתכן ומדובר על דמם שבירה תופעה הנגרמת כתוצאה משינוי מצבי רוח.

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה טהרת המשפחה, פרק ח הלכה ד - טהרה מדם חימוד
• הרב רן כלילי לימוד סוגיית דם חימוד מאמר בעמוד 188 במעליות
• הרב יונה ריס פרק בעניין דם חימוד YU Torah Online