דם חימוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, דם חימוד הוא מושג תלמודי לדימום מהרחם הנובע מחמת התגברות התשוקה המינית. לפי חז"ל דימום זה מופיע גם בעת הודעת הבעל לאישה על זמן הנישואין.

ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד קבע רבא כי ”תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים“, כלומר אשה שקבעו לה את זמן החתונה והסכימה לכך, אסור לה להנשא במשך שבעת הימים הבאים, כי יש חשש שמא היה דימום מהרחם (דם חימוד). לפי רוב הראשונים יש להקפיד על האיסור אפילו אם בדקה האישה מיד ולא מצאה דם, שכן עדיין יש לחשוש שמא הדימום היה בגודל זעיר כך שאי אפשר לאתר אותו בבדיקה[1], ולכן עליה להמתין שבעה ימים עד זמן הנישואין.

מוסכם כי הכלה אינה צריכה לבצע בדיקת הפסק טהרה. אמנם, נחלקו הראשונים לגבי בדיקות שבעה נקיים: הרא"ה סובר שאשה שתבעוה להינשא צריכה לבדוק בכל יום, כדין הבדיקות הנדרשות בכל שבעה נקיים. גם התוספות והרא"ש סוברים שיש לבצע בדיקה בכל יום, כיוון שלדעתם ככל שהחתונה מתקרבת החשש לדם חימוד הולך וגדל. הראב"ד, הרמב"ן והטור סבורים שדי בכך שתבדוק פעם אחת באחר מהימים. ואילו המאירי סבור שאין חובה לבצע בדיקות בשבעת הנקיים, כיוון שכל דם החימוד אינו אלא ספק שמא ראתה ולא וודאי, וכך סבור גם הרשב"א להלכה ולא למעשה.

להלכה, השולחן ערוך פסק כראב"ד, שעל האשה לבדוק עצמה פעם אחת בלבד.

כדי לחשוש לדעת התוספות והרא"ש, נהגו באשכנז שהאשה תמשיך ותבדוק כל יום בין הטבילה לבעילת מצווה. הרמ"א סבור שיש לנהוג כך רק כאשר יש יותר מארבעה ימים בין הטבילה לבעילת המצווה, ואילו הבית חדש והחכמת אדם סבורים שעליה לבדוק בכל יום לאחר הטבילה בכל מקרה. בדיקות אלו יכולות אינן צריכות להיות בעומק הנרתיק, אלא די בקינוח בלבד.[2]

חומרת הטומאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובאים סיפורים על אמוראים שידעו להבחין בין דם חימוד לדם נדה: אשה הביאה דם לפני רבי אלעזר והוא קבע שמדובר בדם חימוד. רבי אמי התלווה לאשה ביציאתה וחקר אותה לפשר קורות ימיה האחרונים עד שסיפרה לו שבעלה היה בדרך והתעוררו בלבה תשוקה לבעלה ואז יצא דם החימוד מגופה.[3]

הראשונים נחלקו מדוע היה חשוב להבחין בדם החימוד אם בפועל גם הוא מטמא: הר"ן הסביר שדם חימוד אכן טהור, ולכן כשאמורא ידע שהדם שלפניו הוא דם חימוד בלבד - פסק שהוא טהור, אלא שבפועל חוששים שמא התעורר גם דם הנידה לצאת יחד עם דם החימוד, ולכן מתייחסים אליו כטמא. הרשב"א הסביר שדם החימוד טמא מהתורה בדיוק כדם הנדה, והתלמוד מספר על ההבחנה של האמוראים בדם החימוד רק כדי להוכיח את בקיאותם הרבה. האור זרוע מסביר שדם החימוד אמנם טמא, אך מדרבנן בלבד, ולכן היה חשוב לאמוראים להבחין בכך שמדובר בדם חימוד.[4]

דם חימוד לביאה או לנישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו פוסקי ההלכה בהסבר דם החימוד. יש המסבירים שדם החימוד מתעורר בעקבות תשוקה מינית, המתעוררת בעקבות קביעת זמן לקיום יחסי אישות[5] מסביר בכך את דברי הגמרא "יחודי הוו מייחדי להו", שלכן לא התעורר דם החימוד, המרדכי שבועות תש"מ, חתם סופר[6], ויש שחולקים וסוברים[7] שהחימוד הוא לנישואין, ולא לביאה עצמה.

בין שתי הדעות קיימות חילוקים רבים להלכה, הקשורים למשל באיש ואישה שקיימו יחסים גם לפני החתונה, שאז לא ייתכן שדם החימוד יתעורר בעקבות חימוד לביאה, אך קיים חשש שהוא יתעורר בעקבות חימוד לנישואין עצמם. הלכה נוספת התלויה בשאלה זו היא באישה שלא ידעה מהות החתונה, והסבירו לה את עניין תשמיש המיטה רק בסמיכות לזמן החתונה, שלפי הטעם הקשור בביאה עצמה עליה להמתין עוד שבעה נקיים אף על פי שכבר התכוננה לנישואין[8]. שאלה זו גם מתעוררת כאשר האישה נישאה לאיש זקן שידוע שאינו יכול לקיים יחסי אישות, וממילא אין כלל דם חימוד לביאה, אלא רק אם היא מתעוררת בעקבות הנישואין[9].

בספרי השו"ת הובאה שאלה שהובאה בכלה שבאה לחופה וחתנה סירב לגשת לחופה מכיוון שלא השלימו את דמי הנדוניה. מכיוון שכך, אמר אחד מהמשתתפים שהוא מוכן לקדש את האישה גם ללא התחייבות האב לשלם את דמי הנדוניה, והכלה הסכימה. פוסקי ההלכה ששאלה זו באה לפניהם פסקו שעל הכלה להמתין עוד שבעה נקיים, מכיוון שקיים חשש שדם החימוד יתעורר לחתן השני, ולא די בכך שהמתינה שבעה ימים לחתן שלא נשאה לבסוף.

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן ומדובר על דמם שבירה תופעה הנגרמת כתוצאה משינוי מצבי רוח[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מהם ראב"ד רמב"ן רשב"א ריטב"א וכן פסק בשולחן ערוך. אולם דעת הראבי"ה שאם בדקה מיד ולא מצאה דם אין צורך להמתין שבעה ימים.
  2. ^ ד - טהרה מדם חימוד, פניני הלכה, ‏2018-08-07
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ', עמוד ב'
  4. ^ הלכות נדה שמ"א
  5. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז, עמוד ב'.
  6. ^ יורה דעה סימן קפ"ד
  7. ^ חוות דעת סימן קצ"ב
  8. ^ שבט הלוי קצ"ה ב
  9. ^ ראו דרכי תשובה קצ"ב סעיף קטן ה' מחלוקת הפוסקים בעניין זה
  10. ^ תשובת מכון שלזינגר באתר "כיפה". וראו בהרחבה, תרצה מיצ'ם, משנת מסכת נידה עם מבוא: מהדורה ביקורתית עם הערות בנוסח, בפרשנות ובעריכה ופרקים בתולדות ההלכה ובריאליה, עבודת דוקטור, אונ' העברית, תשמ"ט. מנגד פרופ' שרלוט פונרוברט(אנ') סבורה כי אין לחפש מקור פיזיולוגי לדם חימוד, וחז"ל הסיקו כך מחמת הדמיון לתשוקה גברית.(C. Fonrobert, Menstrual Purity: Rabbinic and Reconstructions of Biblical Gender, Stanford 2000, pp. 261-262, n. 39)