חטיפת נחשון וקסמן
נחשון וקסמן היה סמל בצה"ל שנחטף ב-9 באוקטובר 1994 והוחזק כבן ערובה במשך 6 ימים בידי ארגון החמאס בביר נבאלא שמצפון לירושלים. הוא נרצח על ידי המחבלים במהלך ניסיון של צה"ל לחלצו, ב-14 באוקטובר.
החטיפה ופעולת החילוץ שנכשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחשון וקסמן נולד ב-3 באפריל 1975 בירושלים. התגייס באוגוסט 1993 לחטיבת גולני ושובץ בפלנ"ט גולני, הוכשר כלוחם, והשתתף בלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
ב-9 באוקטובר 1994 המתין וקסמן בצומת הטייסים ליד יהוד לטרמפ שייקח אותו לבית של ידידה שלו ברמלה. הוא עלה למכונית ובה ארבעה מחבלים מארגון חמאס, אשר התחפשו למתנחלים יהודים. המחבלים לקחו את וקסמן לביר נבאלא שמצפון לירושלים כבן ערובה. למחרת יום חטיפתו העבירו החוטפים לרצועת עזה קלטת וידאו שבה צולם וקסמן כשאקדח מוצמד לרקתו, מבקש מראש הממשלה יצחק רבין שישחרר את השייח' אחמד יאסין ועוד 200 אסירים ביטחוניים. לפי המסר שהעביר וקסמן, אם לא תיכנע ישראל לדרישה, יוציאו אותו להורג ביום שישי בשעה 20:00.
הקלטת הופצה ברצועת עזה במטרה להקשות על צה"ל באיתור מיקומו האמיתי של וקסמן, ואכן גורמי המודיעין השקיעו מאמצים לאתרו ברצועה ללא הצלחה ובכך התבזבז זמן יקר בניהול האירוע. גדעון עזרא, מפקד מרחב יהודה ושומרון בשב"כ, שלל את האפשרות שנחשון וקסמן נמצא בעזה והחל בבדיקת האפשרות שהרכב נשכר ביהודה ושומרון בסיוע המשטרה. בבדיקה נמצא כי אחת הסוכנויות השכירה רכב לאזרח ממזרח ירושלים. בבדיקה באותה סוכנות הסתבר כי הרכב הוחזר לסוכנות והיה שטוף וללא סימנים מיוחדים כלשהם. אבל בדיקת זהותו של השוכר העלתה כי מדובר בחבר או באח של אחד מאותה חוליית חוטפים שנתפסה קודם לכן. האיש נעצר ביום חמישי בלילה מבלי לעורר מהומה ורעש. בחקירתו דיבר באופן חופשי. התברר שהוא שכר את הדירה בביר נבאלה שבה הוחזק נחשון וקסמן. הוא גם היה זה שנהג ברכב והעביר את הקלטת מירושלים לעזה כדי להטעות את כוחות הביטחון לכיוון עזה. המידע הזה[1] הועבר רק ביום שישי, 14 באוקטובר 1994. בעמדת הפיקוד שהו בעת הפעולה הרמטכ"ל, אהוד ברק, סגנו, אמנון ליפקין-שחק, ראש אמ"ן, אורי שגיא, אלוף פיקוד המרכז אילן בירן, ראש השב"כ, כרמי גילון, ומפקד אוגדת איו"ש, שאול מופז אשר פיקד על המבצע[2]. בעקבות המידע המודיעיני שהשיגו אנשי השב"כ בחקירת הנהג, הוצגו למופז שתי תוכניות פריצה לבית המחבלים, האחת של הימ"מ והאחרת של סיירת מטכ"ל. העובדה שמפקד הימ"מ שהה באותה עת מחוץ לישראל, הביאה את מופז, בעברו סגן מפקד סיירת מטכ"ל, לבחור בזו שהציעו לוחמי סיירת מטכ"ל[3].
בשעה 19:00, עם רדת החשיכה, הגיע כוח החילוץ של סיירת מטכ"ל, בפיקודם של שחר ארגמן, מפקד היחידה, ורס"ן מיכאל כפרי, וצוותי הלוחמים בפיקודם של סרן ניר פורז, סרן ליאור לוטן וניצן אלון, לווילה שבפאתי הכפר.
במהלך שהות הסיירת במקום, נצפה אחד ממשתפי הפעולה עם החוטפים כשהוא נכנס לבית ויוצא כעבור כעשרים דקות. לאחר יציאתו נעצר משתף הפעולה, נחקר ומסר שווקסמן מוחזק בחיים. בשלב זה הוחלט לתת לסיירת מטכ"ל את הפקודה לפרוץ אל הבית. הכוח התפצל לשלושה צוותים שפרצו, כל אחד מכיוון שונה, במהירות לבית תוך ניצול גורם ההפתעה. על פי ספרו של ראש השב"כ, כרמי גילון, "שב"כ בין הקרעים", עקב שימוש במטען חלש מדי לפריצת דלתות הברזל של הבית, התעכבה הפריצה לחדר שבו הוחזק וקסמן, בקומה השנייה של הבניין. מיד כשנשמע הפיצוץ בדלת ירה אחד המחבלים שבעה כדורים בווקסמן, אחד בראשו ושישה בחזהו, והרג אותו. אז פרצו לחדר לוחמי היחידה, ובראשם לוטן, והרגו את שלושת המחבלים[4].
במהלך המבצע נהרג ניר פורז כאשר אחד המחבלים ירה לעבר הכוח הפורץ. שבעה חיילים נוספים נפצעו במהלך הפריצה. לסרן ניר פורז ולסרן ליאור לוטן הוענק צל"ש הרמטכ"ל על חלקם בפעולה זו[5].
בעקבות החטיפה והחילוץ הכושל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של וקסמן הגישה משפחתו תביעה בארצות הברית (וקסמן היה אזרח ארצות הברית, מאחר שאמו אסתר נולדה בניו יורק ועלתה לארץ בסוף שנות ה-60) נגד שלטונות איראן בטענה לאחריותם לפעולות חמאס וזכתה בשנת 2009 בפיצויי נזיקין בגובה של 25 מיליון דולר אמריקאי[6].
בעקבות ניסיון החילוץ שנכשל, הופקו בצה"ל לקחים, שהובילו, בין היתר, להקמת מדור 'מדרון מושלג' ב-1995. מדור זה יועד להכשיר לוחמים בפריצה חמה וקרה, ובהמשך המדור הפך לפלוגה מבצעית ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית.
לזכרו של נחשון הוקם "בית נחשון" בשכונת הר נוף, בירושלים, המהווה את מרכז הפעילות של עמותת שלוה המסייעת לבעלי מוגבלות.
ב-2 באוקטובר 2010 הוקרן בערוץ 2 סרטם של לוי זיני ואייל בלחסן "נחשון וקסמן – הספירה לאחור" העוסק בפרשת החטיפה וניסיון החילוץ.
באפריל 2010 שוחרר זיאד נג'יב, הפלסטיני שבביתו הוחזק וקסמן. נג'יב שהה בירדן בעת החטיפה, היה מבוקש ונעצר כאשר ניסה לשוב לכפרו[7].
המחזה עשר דקות מהבית של מאיה ערד יסעור שעלה בתיאטרון הבימה בשנת 2015 עוסק בשיקולי יצחק רבין בזמן חטיפת נחשון וקסמן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000
- רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות החיים של נחשון וקסמן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
נחשון וקסמן, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- לוי זיני ואייל בלחסן, נחשון וקסמן – הספירה לאחור, באתר mako TV, 27 בספטמבר 2010
- נחשון וקסמן – הספירה לאחור, אתר ערוץ 2, 2 באוקטובר 2010
- 15 שנים לניסיון החילוץ של נחשון וקסמן: מפקד המבצע משחזר, מתוך חמש עם רפי רשף, באתר נענע10, 14 באוקטובר 2009
- עמיר רפפורט, ניצן אלון: "יש הסלמה. זאת לא אינתיפאדה", באתר nrg, 29 במרץ 2013.
- אוהד חמו וחדוה וולפין פרנקו, חטיפת נחשון וקסמן: בחזרה לבית שבו הזמן עצר מלכת, באתר מאקו, 4 במאי 2014
- באדיבות תאגיד "כאן", "החטיפה שזעזעה את המדינה: 25 שנה לרצח נחשון וקסמן" ערוץ 7, 14/10/19
- מרגע ההיעלמות ועד הדמעות של רבין: אמו של נחשון וקסמן חוזרת לשבוע הקשה בחייה
- דני יתום: "גדעון עזרא ז"ל היה זה שהגה את הרעיון לחפש את וקסמן" בתוכנית אראל סג"ל באתר גלי צה"ל, 27 בפברואר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אפי מלצר ורון כתרי, המלחמות לא הפכו ליותר פשוטות (עמ' 9), מבט מל"מ, גיליון 58, ינואר 2011
- ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014
- ^ בן כספית, לא רק ברק אוהב לחגוג בנסיעות עבודה לחו"ל, באתר nrg, 17 באוקטובר 2009
- ^ אביחי בקר, נחטף ישראלי מה עושים?, הארץ, 9 בפברואר 2001, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמ' 412-408
- ^ AP, פסיקה בארצות הברית: איראן תפצה את משפחת וקסמן, באתר ynet, 28 במרץ 2009
- ^ עלי ואקד, שוחרר הפלסטיני שבביתו הוחזק נחשון וקסמן, באתר ynet, 6 באפריל 2010
| פיגועי טרור נגד ישראלים במחצית השנייה של המאה ה-20 | ||
|---|---|---|
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים | 1948 עד 1959 • שנות ה-60 • שנות ה-70 • שנות ה-80 • שנות ה-90 • > | |
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל | שנות ה-70: מתקפת הטרור בשדה התעופה של מינכן (10 בפברואר 70) • הפיגוע בטיסה 330 של סוויסאייר מציריך לנתב"ג (21 בפברואר 70) • חטיפת טיסת 571 של סבנה איירליינס מבריסל לנתב"ג (8 במאי 72) • טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (5–6 בספטמבר 72) • משבר בני הערובה בשגרירות ישראל בבנגקוק (28 בדצמבר 72) • הפיגוע בטיסה 841 של טראנס וורלד איירליינס מנתב"ג לניו-יורק (8 בספטמבר 74) • חטיפת מטוס אייר פראנס 139 מנתב"ג לפריז (27 ביוני 76) שנות ה-80: ניסיון ההתנקשות בשגריר הישראלי בלונדון (3 ביוני 82) • הפיגוע בראס בורקה (5 באוקטובר 85) • הפיגועים בדלפקי אל על בנמלי התעופה של וינה ורומא (27 בדצמבר 85) • ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון (17 באפריל 86) | |