מאורעות תל חי

ההתיישבות היהודית בגבולו הצפוני של הגליל העליון, שהחלה בסוף המאה ה-18 והתעבתה במהלך מלחמת העולם הראשונה, יצרה את אצבע הגליל: הסכם סייקס–פיקו (1916) (קו ירוק) ייעד את אצבע הגליל להיות תחת שליטה צרפתית לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. בפועל, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו מהאזור בראשית 1919, לא קיימו בו הצרפתים נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו לממלכה הערבית של סוריה, ושבטים מקומיים פעלו בו אף הם. הוא הפך לשטח הפקר ומריבה עד סימונו הסופי של הגבול בהסכם ניוקומב-פולה (1924) (קו כחול), והוא התוואי המוכר כיום כגבול הבינלאומי בין ישראל, סוריה ולבנון.

איור של תל חי

אנדרטת האריה השואג

מאורעות תל חי היו חלק מפרעות תר"פ – סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור, על ארבעת היישובים היהודיים – המושבה מטולה, קיבוץ כפר גלעדי, הקבוצה בתל חי, וקבוצת מייסדי המושב בחמארה, על כפרי הנוצרים, על יחידות הצבא הצרפתי בגליל הצפוני, ויחידות הצבא הבריטי – התקפת הבדואים על צמח ב-24 באפריל 1920, וזאת כחלק מהמאבק של הממלכה הערבית של סוריה לעצמאות. קרב מייסלון, בו הובסו הסורים על ידי כוחות המנדט הצרפתי ובגינו נדחתה עצמאותם ברבע מאה היה למיתוס בן זמנו של מיתוס הקרב בתל חי ומקביל לו בתוכנו.

בשיא המאורעות התחולל ב-1 במרץ 1920 הקרב על תל חי, שהפך לסמל, והסתיים במותם של שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. ההתקפות גרמו לנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920.

רקע

תל חי הייתה חצר מוקפת מבנים – נקודת התיישבות יהודית באצבע הגליל, אשר הוקמה על ידי קבוצת חלוצים ב־1916, במקביל להקמת קיבוץ כפר גלעדי. השכנים הבדווים והנוצרים תקפו לא פעם את היהודים וישוביהם. קרקעות תל חי היו אמורות להיות בשליטה צרפתית לפי הסכם סייקס–פיקו, לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. עם סיום המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, המלכתו של פייסל על הממלכה הערבית של סוריה, והחתירה הצרפתית להפלתו ולהשתלטות על סוריה ולבנון הידרדר מצב הביטחון בשטחי החפיפה, השטח ממנו נסוגו העות'מאנים המובסים, בין שטח הממשל הצבאי הבריטי לאזור ההשפעה הצרפתי, שהיו לשטח הפקר, בהם גם אצבע הגליל.

עם נפילתו מאש הבדווים של שניאור שפושניק, אחד מחלוצי תל חי, ביקש ישראל שוחט, מנהיג ארגון השומר, מיוסף טרומפלדור לעלות לגליל, לבחון את מצבן של ארבע נקודות ההתיישבות ולדווח לו. בשלהי 1919 עלה טרומפלדור למקום ונותר שם עד נפילתו בקרב.

הדיונים בהנהגת היישוב על הגנת אצבע הגליל ערב המאורעות

החלוצים בנקודות אלו ביקשו עזרה ממנהיגי היישוב העברי בשל המצב הביטחוני הקשה. עניין זה הובא לדיון בפני הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל בין 21 ל-25 בפברואר 1920. בדיון התגלעה מחלוקת בשאלה, האם לפנות את האזור מהמתיישבים, או לשלוח עזרה בצורת אנשים, ציוד ומזון. זאב ז'בוטינסקי טען בעד פינויים, ואילו חברי מפלגות הציונות הסוציאליסטית, בהם דוד בן-גוריון, יצחק טבנקין ואחרים, התנגדו לכך. לבסוף הוחלט על תגבור האזור ושליחת סיוע לתושבים.

מאורעות תל חי

באמצע פברואר הגיעו קצינים מצבאו של פייסל הראשון, מלך עיראק יחד עם האפנדי המקומי והציעו לאנשי היישוב הגנה. אנשי היישוב הודו להם, אך השיבו בשלילה והצהירו על נייטרליות במאבק שבין כוחותיו של פייסל לבין הצרפתים. ב-19 בפברואר תקפו כוחות צרפתיים את הכוחות הערבים שישבו בחלסה, אולם הכוחות הערבים הביסו את הצרפתים ואלו ברחו. בבריחתם הגיעו לכפר גלעדי, ואנשי היישוב ששמרו על נייטרליות מנעו מהם להסתתר ביישובם. כוח ערבי הקיף את תל חי, נציגים מהכוח נכנסו לבדוק שאין צרפתים מסתתרים והכוח הערבי נסוג.

בי"א באדר תר"פ (1 במרץ 1920) הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל-חי, אולם היהודים לא אישרו להם להיכנס. טרומפלדור אישר לבסוף לכאמיל ולכמה מחייליו להיכנס ליישוב, לאחר שטענו כי הם מחפשים צרפתים המתחבאים בו.

במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי בחצר תל-חי (תל-חי הייתה בנויה כחצר ענקית), נתקל כאמיל בדבורה דרכלר עם אקדח בידה. אפנדי ניסה לקחת את האקדח מידיה והיא התנגדה וצעקה לטרומפלדור "אוסיה, לוקחים לי את האקדח" ונפלט כדור. בעקבות הזעקה ולמשמע הירייה היה טרומפלדור בטוח כי הערבים תוקפים את אנשיו, ולכן פקד לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגינים היהודים נלחמו נגד הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמיל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן מבפנים. במהלך אחת ההפוגות הצליח כאמיל לסגת מעליית הגג ולחבור שוב לאנשיו. הקרב נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמיל ואנשיו ונסוגו. למרות נסיגה זו, האובדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגיני תל חי הוביל לנטישתו.

לא ברור אם כוונתו של כאמל הייתה מלכתחילה להערים על טרומפלדור על-מנת להיכנס למבנה ולהפתיע את מגיניו, או שהוא באמת התכוון לבדוק אם קיימת שם נוכחות צרפתית. לפי עדותו של פנחס שניאורסון, במהלך הקרב ניסה כאמל לשכנע אותו שהאש נפתחה מצד היהודים ושהוא בא בכוונות שלום. שניאורסון הסכים לתת לו לסגת מעמדתו ולחזור לאנשיו, אולם הוא לא הצליח לתקשר עם כוח מגן אחר, שהמשיך לירות על כאמל ואנשיו לאורך כל הקרב.

במהלך הקרב רץ טרומפלדור לעזרת יעקב טוקר שעמד ליד השער כדי שלא ייכנסו הבדואים ונפצע אנושות מפגיעת שלושה כדורים. עוד ממגיני תל-חי נהרגו במהלך הקרב: שרה צ'יזיק, דבורה דראכלר, בנימין מונטר, יעקב טוקר וזאב שרף. בסוף נטשו הבדואים את האזור כיוון שידעו שלא יוכלו לכבוש את תל-חי.

בול לציון יובל לאירועי תל חי

לאחר הקרב הגיע הרופא, ד"ר גרשון (ג'ורג') גרי מכפר גלעדי, וטיפל בטרומפלדור ובשאר הפצועים, בהם יצחק קנב (קָניֶיבסקי). על-פי עדויות שונות אמר טרומפלדור לפני מותו דברים בנוסח "לא נורא, כדאי למות בעד ארצנו". על פי גרסאות אחרות, טרומפלדור אמר: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" או "לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ ישראל" ורק בהמשך שונה והתקבע הנוסח ל"טוב למות בעד ארצנו". לעת ערב עזבו מגיני תל-חי, כשלושים במספר, את היישוב, וכעבור זמן קצר ננטש גם כפר גלעדי. תושבי שני היישובים הגיעו ליישוב איילת השחר.

שולמית לסקוב מתארת את גבורתו של טרומפלדור, קור רוחו ותפקודו בקרב תל חי, לאחר פציעתו הקשה: "במשך כל אותו יום שכב טרומפלדור על הרצפה מבלי להטריד איש, כאילו אמר לסלק מתודעת האנשים את העובדה שהוא פצוע קשה וזקוק לטיפול...לא הביעו פניו כאב או צער. מדי פעם היה שואל לנעשה, מבקש לעודד את החברים, מוסר להם את משאלתו שיעמדו בכבוד במערכה".

מגיני תל חי

שם	מוצא	השתייכות חברתית	מועד הגעה לתל חי	הערות
יוסף אברהמי		משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	בין 24 ל-28 בפברואר 1920
משה אליוביץ	עין זיתים, ארץ־ישראל, האימפריה העות'מאנית	מתנדבים שבאו כבודדים	1 במרץ 1920	היה חבר בארגון "השומר", בזמן מלחמת העולם הראשונה נכלא והוגלה למאסר בדמשק. שימש מתורגמן לערבית בזמן המאורעות. הצטרף לכפר גלעדי באוקטובר 1920 וסייע בפיתוח הקשרים עם ערביי הסביבה. נקבר בחלקת "השומר" בתל חי ליד האנדרטה.
אברהם (אברשה) בן־יוסף	אודסה 1898	מתנדבים שבאו כבודדים	דצמבר 1919	שימש רופא וטרינרי בגליל. בין מקימי "החקלאית" – אגודה שיתופית לביטוח ושירותים וטרינריים. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
זלמן בלחובסקי	רוסיה 1901	תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב (מחזור תר״ף)	חורף 1919	הראשון לטפל בטרומפלדור הפצוע. היה חבר פעיל בארגון "ההגנה" בתל אביב. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
מרדכי (מוט) ברוורמן	ניקוליאוב, רוסיה 1892	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	19 בפברואר 1920	חייל בצבא רוסיה במלחמת העולם הראשונה. מהקבוצה שהקימה מחדש את באר טוביה. לאחר 25 שנה במושב, קנה חלקה באזור והקים בה משק חקלאי. תרם את גופו למדע.
יצחק גולדברג	רוסיה (כיום פולין) 1888	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 38)	בין 24 ל-28 בפברואר 1920	נחטף לצבא הצאר ושירת בסיביר במלחמת רוסיה–יפן. נפצע בקרב בי״א באדר. ב-1934 עלה להתיישבות עם חיילים משוחררים אחרים למושב אביחיל. נקבר במושב אביחיל.
משה גולובוב	רוסיה 1896	אנשי קבוצת תל חי	1919	נפצע בקרב בי״א באדר. נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
שמואל גורביץ'	רוסיה (כיום אוקראינה) 1902	תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב (מחזור תרע״ט)	ראשית או אמצע פברואר 1920	החליף את דוד כנעני כמתרגם יומנו של טרומפלדור. מראשוני העובדים בתחנת החשמל בנהריים (1927). נקבר בחיפה.
מאיר דובינסקי	בוקי, רוסיה (כיום אוקראינה) 1889	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 38)	בין 24 ל-28 בפברואר 1920	ב-1921 נשא לאישה את חנה צ'יזיק, אחותה של שרה שנהרגה בקרב בי״א באדר. נקבר בחלקת ותיקי "ההגנה" בחולון.
ישעיהו דרז'נר	קראסון, רוסיה (כיום אוקראינה) 1894	אנשי כפר גלעדי	1 במרץ 1920	מפקד בצבא הצאר ניקולאי השני, בו זכה בעיטור הצלב הגיאורגי. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
דבורה דרכלר	זבוליה, רוסיה 1896	מתנדבים שבאו כבודדים	6 בפברואר 1920	נהרגה בקרב בי״א באדר.
פנחס וולמן	ברמצ'ה, בסרביה 1896	מתנדבים שבאו כבודדים	לא ידוע	ב-1926 נמנה עם מקימי רמת רחל. נהרג בהגנה על הקיבוץ במאורעות תרפ״ט ונקבר בהר הזיתים.
נתן ז'ולטי (זהבי)		אנשי קבוצת תל חי	דצמבר 1919	נפצע בקרב בי״א באדר. נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
יעקב (ג'ייק) טוקַר	גוניונדז, רוסיה (כיום פולין) 1896	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	בין 24 ל-28 בפברואר 1920	נהרג בקרב בי״א באדר.
אברהם טורגבצקי (אבידן)	פולטבה, רוסיה 1897	עולים חדשים	דצמבר 1919	חבר "החלוץ" וחייל בצבא האדום. לאחר שחרורו הצטרף ל"מסילה חדשה", מושבה של חברי "החלוץ" בקושטא שם פגש את טרומפלדור. נקבר בעין חרוד.
יוסף טרומפלדור	פיאטיגורסק, מחוז סטוורופול, הקווקז, דרום-מערב רוסיה, 1880	מתנדבים שבאו כבודדים	29 בדצמבר 1919	מפקד הכח עד פציעתו. נהרג בקרב בי״א באדר.
שמעון יעקבסון	רוסיה 1897	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	1 במרץ 1920	חילץ את טרומפלדור הפצוע מהחצר. השליך רימוני יד שגרמו לפצועים רבים מבין הערבים. בשנת 1927 עזב את הארץ לארצות הברית.
זאב כצנלסון	בוברויסק, רוסיה (כיום בלארוס) 1888	מתנדבים מקבוצת כנרת	16 בפברואר 1920
הֵלל לנדסמן	סוסניצה, רוסיה (כיום אוקראינה) 1897	תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב (מחזור תרע״ח)		קצין בצבא הטורקי. שימש כמתורגמן. לאחר הקרבות התיישב באיילת השחר. ב-1957 הקים את המועצה המקומית חצור הגלילית. נקבר באיילת השחר.
שאול מאירוב (אביגור)	דווינסק, לטביה 1899	מתנדבים מקבוצת כנרת	8 בפברואר 1920
בנימין מונטר	לודז', רוסיה (כיום פולין) 1894	מתנדבים שבאו כבודדים	1 במרץ 1920	נהרג בקרב בי״א באדר.
שרה צ'יזיק	טומשפול, רוסיה (כיום אוקראינה) 1897	מתנדבים שבאו כבודדים	28 בפברואר 1920	נהרגה בקרב בי״א באדר.
ירחמיאל צימבל	בריינסק, רוסיה (כיום פולין) 1900 לערך	אנשי קבוצת תל חי	-	נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בתל עדשים.
מרדכי צוקר		משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	1 במרץ 1920
מאיר צילביץ		אנשי קבוצת תל חי	-	נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בתל עדשים.
חיים קובלנץ (בן־יהושע)	קרים, רוסיה 1900	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	16 בפברואר 1920 בערך	נקבר בבאר טוביה. נכדתו נישאה לנכדו של ד״ר גרשון גרי, שטיפל בפצועי תל חי.
יצחק קניבסקי (קנב)	מלטיופול, רוסיה (כיום אוקראינה) 1896	עולים חדשים	28 בפברואר 1920	בין מייסדי תנועת "החלוץ" ברוסיה. נפצע בקרב בי״א באדר. נמנה עם מייסדי גדוד העבודה ע״ש יוסף טרומפלדור. מראשי קופת חולים כללית, חבר כנסת מטעם מפא״י, וזוכה פרס ישראל 1962. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
נחום קרמר	רוסיה 1898	משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 40)	בין 24 ל-28 בפברואר	בין האחרונים לעזוב את תל חי לאחר שהועלתה באש. היה פעיל בקרב קבוצות העובדים והשתתף בקונגרס הציוני ה-16 בציריך ב-1929. שנה לאחר מכן הצטרף לקבוצת החיילים המשוחררים שייסדו מחדש את באר טוביה. נקבר בבאר טוביה.
פנחס שניאורסון	רציצה, רוסיה (כיום בלארוס) 1893	אנשי כפר גלעדי	1 במרץ 1920	לאחר פציעתו של טרומפלדור, קיבל את הפיקוד על תל חי ופיקד על הנסיגה. נקבר בחלקת "השומר" בתל חי ליד האנדרטה.
זאב (ויליאם) שרף		משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39)	בין 24 ל-28 בפברואר 1920	נהרג בקרב בי״א באדר.

מורשת וזיכרון

מתיישבים-לוחמים על המרפסת בתל-חי בתחילת 1920

"שביל הפצועים" מתל חי לכפר גלעדי

מספר שבועות לאחר נטישתם חזרו תושבי תל-חי וכפר גלעדי ליישוביהם והוקמה מצבה לזכר טרומפלדור ושבעת הלוחמים שנהרגו. לאחר שחזרו תושבי היישובים ליישוביהם התנהל ויכוח אצל מי ייקבר טרומפלדור, בכפר גלעדי או בתל-חי. הסכסוך יושב בכך שטרומפלדור נקבר בבית הקברות כפר גלעדי - תל חי, בין תל-חי ובין כפר גלעדי. השביל בו הועברו הפצועים וההרוגים לכפר גלעדי, שוחזר ונקרא "שביל הפצועים". לאורכו מוצבים סלעים ועליהם פרטים על המאורעות. השביל מתחיל בחצר תל חי, מטפס לעבר הכביש, עובר מתחתיו ומסתיים בבית הקברות בכפר גלעדי.

בשנת 1928 החל הפסל, אברהם מלניקוב, אחד הפסלים הבולטים ביותר באותה תקופה, לפסל את אנדרטת "האריה השואג", לזכר הקרב על תל-חי. האנדרטה נחנכה ב-1934 ונבנתה במימון ההסתדרות הכללית, הוועד הלאומי וסר אלפרד מונד (לורד מלצ'ט).

טרומפלדור היה במותו מופת לזרמים שונים בתנועה הציונית. על שמו של טרומפלדור נקרא גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור ותנועת הנוער שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי נקראה "בית"ר" – "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור" (השם נועד לאזכר גם את ביתר מעוזו של בר-כוכבא ומכאן הכתיב הלא מקובל). על סיפור תל-חי, חיבר ז'בוטינסקי את שיר תל-חי ואת שיר אסירי עכו.

עמידת הגבורה של טרומפלדור וחבריו בתל-חי הותירה רושם רב בארץ ומחוצה לה. יום למחרת נפילתם בקרב, ב-2 במרץ 1920, פורים, בוטלה צעדת העדלאידע בתל אביב בזמן שאלפים ציפו לה ברחובות. באביב 1920 הקריא אבא חושי בוועידת “השומר הצעיר” בלבוב את השיר שחיבר בנושא "בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל". אותה תקופה נכתב, לזכרו של טרומפלדור, גם השיר "קדרו פני השמיים" ומעט מאוחר יותר "ליל י"א באדר" של אנדה עמיר-פינקרפלד והשיר "בגליל" ("עלי גבעה שם בגליל") שזכה לנוסחים אחדים.

גבורת טרומפלדור וקרב תל חי באים באים לידי ביטוי בדברי ברל כצנלסון, במבוא לספר "מאורעות תרצ"ו", שנכתב על ידי ברכה חבס. שם השווה כצנלסון את גבורת המתיישבים מול הטרור הערבי בשנים 1936–1939, לגבורת מגיני תל חי: "דוֹר המצוֹר והבּצרוֹן, אשר קלט חצים ולא נסוֹג, אשר לא הפקיר שוּם נקוּדה ולא נתן לפַנוֹת שוּם מקוֹם ישוּב...דוֹר זה רשאי לוֹמר ליוֹסף טרוּמפּלדוֹר ולאהרן שֶר, אנשי תל-חי: לא בּיישנוּכם. לא ערירים הלכתם".

תל-חי היא סמל לגבורה גם במאה ה-21. דרומית לתל-חי הוקמה לאחר מלחמת העצמאות העיירה קריית שמונה – לזכר שמונת הנופלים בתל-חי. מדי שנה בי"א באדר מתקיים טקס אזכרה ממלכתי לטרומפלדור וחבריו. בשנת 2021, לציון 101 שנים לנפילתו של טרומפלדור וחבריו נחשף מכתב בכתב ידו של טרומפלדור, בו התריע על המצב הקשה בתל חי.

מזה עשרות שנים, תנועת הנוער של בית"ר עולה לאתר זה עם אלפי חניכיה כדי להזכיר ולחנך על סיפור הגבורה של טרומפלדור ומגיני תל חי .

במלאת מאה שנים להולדתו של טרומפלדור, כתב עליו פרופ' יגאל עילם: ”לו הייתי מתבקש לנקוב בשמו של אדם אחד, גיבור אמיתי אחד, משכמו ומעלה בכל ההיסטוריה הציונית והיישובית שלנו לא הייתי מהסס: טרומפלדור, זה האיש. המיתולוגיה שלנו לא טעתה בזיהוי. היא בחרה באיש הנכון”.

קביעת גבולות הארץ

הטענה הרווחת בציבור הישראלי אז הייתה שההתיישבות קבעה את גבולות הארץ, כאשר בין היתר משמש קרב תל חי כהוכחה לכך שההיאחזות בקרקע היא שהביאה את המעצמות להכליל את אצבע הגליל בתחומי ארץ ישראל.

אך יש מן החוקרים הטוענים שהשפעת פרשת תל חי הייתה חסרת משמעות בקביעת גבולות הארץ, שנקבעו במשא ומתן בין הבריטים לצרפתים עד לקביעת גבולות המנדט ב-1924. ההיסטוריון של הסכסוך שאול אריאלי מסביר שבפועל, תל חי וכפר גלעדי לא עלו כלל בדיונים על הגבולות. לטענתו אצבע הגליל נכללה בתחומי פלשתינה המנדטורית בשל מטולה, אותה זיהו בריטניה וצרפת עם דן המקראית. אריאלי מסביר כי גרעין האמת בטענה נוגע אך ורק ביחס להצעת תוכנית החלוקה, שאז נקבעו תחומי החלוקה לפי ההתיישבות בארץ.

יזכור

ברל כצנלסון חיבר לזכרם תפילת יזכור אשר פורסמה תחילה בכתב העת קונטרס. היא היוותה את הבסיס לתפילת היזכור של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו

שניאור שפושניק
אהרון שֶר
דבורה דראכלר
בנימין מונטר
זאב (ויליאם) שרף
שרה צ'יז'יק
(יעקב) טוקר

יוסף טרומפלדור

הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל.

יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו-העלומים וחמדת-הגבורה וקדושת-הרצון ומסירות-הנפש אשר נספו במערכה הכבדה.

אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד בֹּא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה.

אבני זיכרון במקום בו היה קברם הזמני של טרומפלדור וחבריו בכפר גלעדי

סלע עם הסבר ב"שביל הפצועים"

ראו גם

• הקרב על תל חי
• זלמן בלחובסקי
• ירחמיאל צימבל

לקריאה נוספת

• בן-ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, חלק א, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית שליד ההסתדרות הציונית ומערכות, 1964.
• נקדימון רוגל, תל חי: חזית בלי עורף, תל אביב: הוצאת הדר, 1979.
• מרדכי נאור, "היום שבו נפלה תל-חי, להגן או לעזוב...", "דרך ארץ – עם חי בנופיו", בעריכת עירית זהרוני, קצין חינוך ראשי – "במחנה", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ה, 1984, עמוד 272–279
• נקדימון רוגל, פרשת תל-חי – תעודות להגנת הגליל העליון בתר"ף (1919–1920 ), ירושלים: הספרייה הציונית, 1994.
• יעל זרובבל, בין "היסטוריה" ל"אגדה": גלגולי תל חי בזיכרון העממי, בתוך רוברט ויסטריך ודוד אוחנה (עורכים), מיתוס וזיכרון: גלגוליה של התודעה הישראלית, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2005
• מרדכי נאור (עורך), איש תל-חי זלמן בלחובסקי: פרשת תל-חי לאחר כתשעים שנה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ט 2009.
• אורי איתיאל, יוסף טרומפלדור, מאי 2020.
• יעל זרובבל, אמיר גולדשטיין, ליאת אושרי (עורכים), תל חי 1920–2020: בין היסטוריה לזיכרון, הוצאת יד יצחק בן צבי והמכון לחקר הציונות וישראל, 2020

קישורים חיצוניים

• נקדימון רוגל, ‏השיבה לפינת הצפון, קתדרה 21, אוקטובר 1981, עמ' 154-135
• נקדימון רוגל, ‏השיבה לפינת הצפון (המשך), קתדרה 22, ינואר 1982, עמ' 172-145
• נקדימון רוגל, מה ידע בן-גוריון על תל-חי?, עיונים בתקומת ישראל 1, 1991, עמ' 40-28
• חמישים שנה לקרב על תל חי, 1970, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• תל חי תר"פ, מערכות 18, מרץ 1944
• מידע על מאורעות תל חי בקטלוג הספרייה הלאומית
• הקרב על תל-חי: הספירה לאחור, אתר הארכיון הציוני המרכזי
• ניר מן, "גיבור חידה" (יוסף טרומפלדור), קיבוץ, 9 במרץ 1995, עמ' 12–18
• אניטה שפירא, עד בא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2020
• ביצועים לשירים שנכתבו על מאורעות תל חי באתר הספרייה הלאומית
• תמר וולף-מונזון, בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל: הקרב על המיתוס, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 13 במרץ 2022
• 100 שנה לקרב תל חי, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן