בר כוכבא

בר כוכבא
שמעון בן כוסבה
לידה	המאה ה־1
נהרג	135; ביתר, פרובינקיה יודיאה
	132–135; (כ־3 שנים)
מנהיג דת בתקופה	רבי עקיבא
אירועים בתקופתו	מרד בר כוכבא

ערך זה עוסק בשמעון בן כוסבה ("בר כוכבא"), מנהיג המרד ברומאים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בר כוכבא (פירושונים).

שמעון בן כוסבה (או כוסבא, מוכר בשמות בר כוכבא ובן כוזבה, כוזבא או כוזיבא; ? – 135 לספירה) היה מלך או נשיא היהודים ומנהיגו של המרד היהודי הגדול השלישי נגד האימפריה הרומית, שקרוי כיום על שמו: מרד בר כוכבא. מעט מאוד ידוע על בן כוסבה, לבד מעצם הנהגתו את ההתקוממות שהסתיימה בתבוסה, בשעבוד ובמותם של אלפי יהודים. בר כוכבא מלך במשך שלוש שנים על טריטוריות ביהודה שאנשיו כבשו מידי הרומאים, כשתומכיו מאמינים בהיותו המלך המשיח והוא מחזיק בתואר "נשיא ישראל". הוא נהרג ככל הנראה בעת נפילת ביתר לידי הרומאים. מעט מאוד דיווחים שרדו אודותיו, ואף שמו לא התגלה אלא בעקבות חפירות ארכאולוגיות במאה ה-20; כינויו המוכר "בר כוכבא" נלקח מכתבי היסטוריונים עתיקים שחוברו מאות שנים אחריו.

במסורת חז"ל, נחשב בר כוכבא כמלך כושל שרבי עקיבא טעה בזיהויו כמלך המשיח ושרבים מהחכמים התנגדו לו, והוא מתואר באופן שלילי בעיקרו. ראייה זו התהפכה בהשקפת הלאומיות היהודית המודרנית, כשבר כוכבא הפך לגיבור לאומי וסמל למאבק לשחרור. שלטונו נחשב בהיסטוריוגרפיה הישראלית כתקופה האחרונה של שלטון יהודי עצמאי לגמרי בארץ (למרות שמוסד הנשיאות תחת הרומים המשיך עד מות רבן גמליאל השישי ב-425), עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

שמו וחייו המוקדמים

המידע על בר כוכבא עצמו הוא דל באופן יחסי, ומקורו בכתבי חז"ל, בכתבים נוצריים קדומים, בכתבי היסטוריונים רומיים ובאיגרות שאותרו מתקופת המרד במערות מפלט במדבר יהודה.

לפי התלמוד, היה אחיין של רבי אלעזר המודעי^[1] וכנראה נולד למשפחה המיוחסת לבית דוד.^[2]

עד גילוין של איגרותיו במערת האיגרות ובמערות מורבעת אף שמו לא היה ברור.^[3] על האיגרות חתם בשמו "שמעון בן כוסבה הנשיא על ישראל", ולעיתים הוא נזכר בהן בשמות "בר כוסבא" או "בן כושבה" (שי"ן שמאלית וסמ"ך מתחלפות בלשון חז"ל ובאגרות בר כוכבא). עד גילוי האיגרות לא הייתה ודאות אף באשר לשמו הפרטי, והניחו כי הוא "שמעון נשיא ישראל" המופיע במטבעות בר כוכבא. לפי התעתיק באיגרות היווניות שמו בוטא "כוסיבא" (Χωσιβα, בכ"ף רפה), וההבדל בין הגייה זו להגייה "כוזיבא" המופיעה במקורות התלמודיים (כולל מקורות אוהדים) הוא קטן. לדעת חנן אריאל, יש בכך כדי להפחית את סבירות ההשערה של רבי עזריה מן האדומים^[^{דרוש מקור]} ורנ"ק שמקור הגרסה "בן כוזיבא" הוא בשיבוש שנועד ליצור כינוי גנאי של השם בידי מתנגדיו, מלשון כזב. דומה שהגרסה התלמודית "בן כוזיבא" אינה אלא וריאנט לשוני של "בן כוסבה", ואינה מבטאת עמדה כלפי בעל השם.^[4]

החוקרים העלו השערות שונות למקור שמו. הועלתה השערה כי שמו הוא על שם יישוב מוצאו^[5] - ייתכן היישוב כּוֹזֵבָא הנזכר בספר דברי הימים^[6] בתחום נחלת שבט יהודה. על גבול מדבר יהודה, בין בית לחם וחברון, מצויה חורבה הקרויה עד ימינו בשם ח'רבת כויזבה. לפי השערה שהעלה ז'וזף מיליק, כוסבה משמעו כוספא דתמרי - גוש של תמרים, כינוי אפשרי לאדם על שום צורת גופו. ייתכן ושמו קשור בשורש האכדי כֻּ-ז-בֻּ (kuzbu, Kuzzubu על פי Chicago Assyrian Dictionary) בהוראת שפע, צמחייה, פוריות, נמרצות, קסם-אישי בעוד המלה אכזב העברית מקבילה להוראת כּד'בּ (كاذب) הערבית.

השם הידוע "בר כוכבא" מופיע לראשונה ביוונית (Barchōchebas, "ברכוכבאס") בכתבי הבישוף אוסביוס מקיסריה, שחי בארץ ישראל כמאתיים שנה לאחר המרד, ובכתבי הירונימוס תלמידו. אוסביוס מצטט בספרו את הסופר הנוצרי יוסטינוס, שנולד בארץ ישראל וחי בתקופת המרד והזכיר בכתביו (ביוונית) את "בר-כוכבא, מנהיג מרד היהודים".^[7]^[8] גם בכתבים הנוצריים לאחריהם נותר שם זה. יש המשערים שתומכיו קראו לו בשם זה, כפי שדרש עליו רבי עקיבא את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במ' כד, יז) - דרך כוזבא מיעקב.^[4] בימי הביניים נטלו הלקטנים (קומפילאטורים) היהודים את הכינוי המשיחי הזה מן המקורות הנוצריים^[9] וציינו אותו בכתביהם העבריים בצורה "בר כוכבא". רבי גדליה בן יחיא (המאה ה-16) כתב בספרו "שלשלת הקבלה": "קם איש אחד, שהיה נקרא בר־כוכבא... ואחר כך לפי שמרד... קראוהו בן כוזיבא, מלשון שקר וכזב". ורבי דוד גנז (המאה ה-16) כתב בספרו "צמח דוד": "בן כוזיבא, הנקרא בר־כוכבא... עשה את עצמו משיח; ועל כן נקרא בר־כוכבא מפני שדרש ואמר שעליו נאמר: דרך כוכב מיעקב".^[10]

איסר ברונזה מהשנה הראשונה למרד בר כוכבא, עץ דקל והכתובת "אלעזר הכהן". יש מזהים אותו כרבי אלעזר המודעי, דודו של בר כוכבא

אי-אפשר לקבוע בוודאות לאיזו כיתה מהכיתות ביהודה השתייך בר כוכבא. על אף שהיו שניסו לזהות את התנא אלעזר המודעי עם אלעזר הכהן המוזכר במטבעות מתקופת המרד, התנועה הרבנית העולה שהתפשטה מיבנה הייתה קטנה מאוד באותן שנים. פטר שפר קבע כי מהמעט הנזכר באגרותיו, אפשר להסיק שבר כוכבא לא השתייך כלל למעגל ההשפעה הפרושי-רבני; ייתכן שהיה מקורב לחוגי הקנאים, אשר הלכתית נמנו עם הפרושים.^[11]

אין לדעת בן כמה היה בר כוכבא בשנים בהן ניהל את המרד. המרידה אירעה כשישים שנים לאחר המרד הגדול. יש להניח כי בר כוכבא נולד כעשרים או שלושים שנים לאחר חורבן הבית השני. היותו ממשפחת בית דוד מצד אביו וממשפחת כוהנים מצד אימו, כפי המשוער, היא רבת משמעות בהקשר זה. האווירה בתקופה זו הייתה קשה ביותר. הקיסר דומיטיאנוס הכביד על העם היהודי את ידו, וגבה את "המס היהודי" בחוזק יד. בר כוכבא גדל אם כן באווירה של דיכוי ושל חורבן, בארץ החרבה לאחר אירועי המרד הגדול ולמעמד הכוהנים שירד מגדולתו, ואיבד את הטעם לקיומו (עבודת בית המקדש). אם היה בקשר עם חוגי הפרושים או הרבנים - גם בחוגים אלו טופח הרעיון של "מהרה ייבנה המקדש".

רקע היסטורי

בשנת 115, בתקופת שלטונו של הקיסר טראיאנוס פרץ מרד התפוצות בגולה, בין יהודי קירנאיקה (היא לוב של ימינו), מצרים וקפריסין. השפעתו של מרד זה על יהודי הארץ אינה ברורה. התלמוד מזכיר מנהיגים שהוצאו להורג, ששמותיהם פפוס ולוליאנוס, ומוזכר אבל בשל פולמוס קיטוס. קיטוס הוא כפי הנראה המצביא הרומי לוסיוס קווייטוס, אשר פעל בארצות המזרח כנגד היהודים המורדים. ייתכן שיד הברזל של מצביא זה פעלה אף כנגד המתמרדים בארץ ישראל. אך הגיוני הדבר שבר כוכבא הושפע ממרידה זו.

עם עלותו של אדריאנוס לשלטון, בשנת 117 לובו התקוות בקרב היהודים כי הקיסר החדש יקומם את חורבות ירושלים, ואף יבנה את בית המקדש. משהסתבר כי הקיסר אינו מתכוון לענות על תקוות אלו, גברה האכזבה בקרב עם ישראל, והעם עמד על סיפה של מרידה. רק תחנוניו של התנא רבי יהושע בן חנניה, אשר הזהיר את העם מחורבן נוסף, וזאת לאחר שהעם יצא מוכה וחבול מן המרד הגדול הצליחו להרגיע את רוח המרד. הייתה דעה כי גזירות אדריאנוס, שבהן אסר את ברית המילה ואת שמירת השבת, קדמו למרד והיו בין הגורמים לו, אך ניתוח מדוקדק של המקורות אינו תומך בדעה זו. לעומת זאת, התוכניות להקים עיר אלילית על חורבות ירושלים בשם איליה קפיטולינה, היא בסבירות גבוהה בין הגורמים שהביאו לפרוץ המרד. בעבר לא היה ידוע אם בניית העיר הייתה מגורמי המרד, או שנבנתה כעונש עליו, אך כיום, בעקבות ממצא של אוצר מטבעות (בו נמצאו מטבעות המתארות את חרישת איליה קפיטולינה, יחד עם מטבעות קדומים למרד בלבד), מתוארכת תחילת בנייתה של העיר לזמן שלפני פרוץ המרד.

המרידה, כמסתבר, הוכנה במשך זמן רב. חפירות ארכאולוגיות בשפלת יהודה מצאו מערכת של מערכות מסתור - מנהרות, אולמות ומסתורים תת-קרקעיים, המשויכות לתקופת בר כוכבא. מוערך כי הכנת מסתורים אלו (אשר החליפו את המבצרים שחרבו בימי המרד הגדול כהרודיון, מצדה ומכוור) ארכה שנים מספר. בהכנת המסתורים השתתפה אף האוכלוסייה האזרחית, בקנה מידה גדול. המדובר במפעל שדרש כפי הנראה הקצאת משאבים מרובים, והראה על תכנון חכם, ועל היכולת לאחד את העם למאמץ מתואם למשך תקופה ארוכה וכל זאת מתחת לאפם של הרומאים. את היכולת להקים מפעל זה ניתן לשייך לאישיותו הכריזמטית ולמנהיגותו של בר כוכבא.

כשנתיים לפני המרד, בשנת 130 ביקר הקיסר אדריאנוס בארץ. בעת הביקור היו הרוחות כה שלוות, עד כי הקיסר מצא לנכון להטביע מטבע המתאר את הקיסר מקריב קורבן על מזבח, כשלצידו אישה המסמלת את יהודה, ולידם נערים המגישים לקיסר כפות תמרים כסמל לאחווה ולרעות. עם זאת, מטבע זה מתעלם בצורה בוטה מאופייה היהודי של הארץ - האישה המסמלת את יהודה מברכת את הקיסר במחווה אלילית. מטבע זה ממחיש פעולות נוספות שביצע אדריאנוס להפצת התרבות ההלנית בארץ וזאת דווקא בריכוזי אוכלוסין לא הלניים - הקמת הדריאניון בטבריה היהודית, העברת השלטון בציפורי מן הרוב היהודי למיעוט היווני, הקמת מקדש בהר גריזים (התגרות בשומרונים). חוסר התגובה היהודי התפרש על ידי הרומאים כשקט, אך היה זה שקט מלאכותי. במערכות המסתור היה כבר מצבור של נשק ואספקה, והמורדים חיכו אך לאות.

אישיותו של בר כוכבא

לעמידה על אישיותו של בר כוכבא ישנם שני מקורות עיקריים – אגדות חז"ל העוסקות בו, ואיגרותיו שנשתמרו. איגרותיו, הכתובות חלקן עברית וחלקן ארמית (האיגרות ביוונית שנמצאו יחד עם איגרות בר כוכבא לא נשלחו על ידי בר כוכבא עצמו), מראות על אדמיניסטרטור מוכשר ותקיף, אשר לא חשש לאיים על מפקדיו בכבילתם באזיקים על מנת לקבל את מבוקשו, וכן לרדת לפרטים הקטנים ביותר. חלק מן האגרות עוסקות בשמירת השבת ובאספקת ארבעת המינים ללוחמים.

במסמכים הכלכליים (חוזים וכיוצא בזה) הוא מוזכר בשמו ובתוארו המלא "שמעון בן כוסבה נשיא ישראל". התואר "נשיא ישראל" זהה לתואר שאותו לקחו לעצמם ראשוני בית חשמונאי כיונתן הוופסי ושמעון התרסי. יתרה מכך, ייתכן שהכוונה בתואר הוא להורות על בר כוכבא כמלך המשיח, כפי שהוא נקרא כך בספר יחזקאל. בתקופת המרד הגדול לא היה אדם שנקרא בתואר זה, והלוחמים היו מפוצלים לכתות וכתי כתות, הלוחמים זה בזה באותה המידה שהם לוחמים ברומאים. העובדה שבר כוכבא הצליח לאחד את העם תחת הנהגתו היא רבת משמעות, ואומרת הרבה על אופיו של האיש, אם כי לאחר המרד הגדול חדלה או לפחות הצטמצמה פעילותן של רבות מן הכתות, כגון הצדוקים.

על כוחו הפיזי של בר כוכבא סיפרו חז"ל^[12] כי "היה מקבל אבני בליסטרה באחת מארכובותיו, וזורקן והורג בהן כמה נפשות". את לוחמיו היה בוחן באמצעות קטיעת אצבעם (או פציעת אצבעם עד שתטפטף דם – יש חילופי גרסאות), עד שחכמים העירו לו – "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין". אז שינה את "מבחן האצבע" והחל מיישם את "מבחן הארז" – גייס לצבאו רק את מי שהצליח לעקור ארז מארזי הלבנון תוך כדי רכיבה על סוס. גם סיפור זה מציג את בר כוכבא כמי שנשמע לחכמים, ולא כמי שנמצא עימם בקונפליקט. בתלמוד הבבלי (מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א') מכנים אותו "בר דרומא" (=בן הדרום), ושם גבורתו מתבטאת בכך "שהיה קופץ מיל והורג ברומאים". בשני המקרים ישנה השתאות מכוחו הגופני הרב.

בעיני חז"ל תדמיתו של בר כוכבא היא מעורבת. אחד מגדולי המנהיגים הרוחניים שקמו לעם ישראל, רבי עקיבא בן יוסף, התרשם ממנו מאוד, ודרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במדבר, כ"ד, י"ז).^[13] אמרה שמצוטט משמו על ידי תלמידו רבי שמעון בר יוחאי בדור שלאחר המרד. למרות החורבן הגדול שנגרם במרד, בתלמוד הירושלמי לא צוינה כל התנגדות לדעת רבי עקיבא, פרט לרבי יוחנן בן תורתא, שאמר לו: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדין בן דוד לא בא". עם זאת, בוודאי אי אפשר לתאר זאת כמחלוקת בין חכמים ברמה שווה; משקלו של רבי עקיבא, מגדולי הרבנים של כל הזמנים, גדול בלי ספק מזה של רב המוזכר פעמיים בלבד בתלמוד כולו.

לעומת זאת בתלמוד הבבלי נאמר שחכמים בדקו את בר כוכבא, מצאו שאינו משיח והרגוהו.^[14] המקור משקף התנגדות חריפה לבר כוכבא, והתנגדות זו גרמה לראב"ד להתייחס אליו כאל משיח שקר, אך התנגדות מאוחרת זו, ממרחק של מקום וזמן, אינה מעידה על התנגדות חכמים לבר כוכבא בזמן המלחמה. כמו כן, ניתן לראות שלבבלי הייתה מגמה לגנות את המרד. הרמב"ם סבר כי בר כוכבא היה רק בחזקת משיח, ונפילתו אינה מעידה על משיחות שקר.

אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַטִּפְּשִׁים אוֹמְרִים. אֵין ...הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָה חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה, וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁלְּכוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶהוּא הַמֶלֶךְ הַמָּשִיחַ, וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁנֶּהֱרַג בָּעֲווֹנוֹת; כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג - נוֹדַע שֶאֵינוֹ מָשִיחַ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת... וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרַג - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הַשְלֵמִים הַכְשֵרִים שֶמֵתוּ. וְלֹא הֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְנַסּוֹת בּוֹ רַבִּים".

— משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה ג'

הרמב"ם כדרכו מעדיף את גרסת הירושלמי ולא את הבבלי, גם בעניין תמיכת החכמים בו, וגם בעניין שלא נדרש משיח בעל מופתים שעושה ניסים, אלא מנהיג מדיני שמאחד את ישראל ומוביל אותו לניצחונות צבאיים. על אף שהוכרז כמשיח וכ"כוכב", לא לקח על עצמו בר כוכבא את ההנהגה הדתית של העם, והשאיר אותה לדודו, אלעזר המודעי ולחכמים האחרים. מטבעות בר כוכבא נושאים בחלקם את הכיתוב "אלעזר הכהן" ויש דעה שאלעזר הכהן הוא ר' אלעזר המודעי אך אין לכך הוכחה.

עוד יש לציין את אמרתו של רבי יהושע בן קרחה, שלפי רוב הדעות, הוא היה בנו של רבי עקיבא. שאלו אותו בזכות מה האריך ימים, והוא ענה: "מימי לא הסתכלתי בדמות אדם רשע".^[15] הרב צבי יהודה הכהן קוק סובר שזה רמז ישיר ליחס שלו ושל אביו לבר כוכבא: אדם רשע, אבל היה צו השעה לחבור אליו לצורך העם. גם אחרי שחברו אליו – אפילו לא הביטו בפניו. הרב קוק סובר את אותה הגישה בדעתו על חבירת אביו וממשיכי דרכו לתנועה הציונית.

נראה כי כוחו של בר כוכבא היה יותר כאיש מדיני וגיבור מלחמה, מאשר כאיש דת. יתרה מכך, לפי התלמוד הירושלמי והמדרשים בר כוכבא אף העז כלפי שמים, והתבטא כלפי האל במילים "לא תסעוד ולא תכסוף",^[16] שפירושן "אל תועיל ואל תזיק" (ובמשתמע – פניה לאלוהים באמירה: אני אשמיד את הרומאים בכוחי שלי, ללא עזרה ממך, ובלבד שלא תפריע לי). שהיו שפירשו כהכוונה לחייליו שיסמכו על כוחותיהם ויכולותיהם ולא על סיוע מיסטי משמים. בר כוכבא נגלה באיגרותיו ובמסמכים הכלכליים כאדם ירא שמים, המשתמש בביטוי "מעיד אני עלי את השמיים", דואג לשמירת השבת, משקיע מאמץ באספקת ארבעת המינים, מקפיד על השמיטה ודואג להפרשת תרומות ומעשרות – אך בכך אין סתירה לחטא ספציפי אפשרי שלו בהבנת האמונה.

המרד ומהלכו

מטבעות מימי מרד בר כוכבא — מטבעות מימי בר כוכבא.

לאחר החורבן מימי המרד הגדול, חיכו יהודים רבים לרגע שבו יוכלו לפרוק את עולה של רומא מעליהם. כשאדריאנוס הבטיח לשקם את ירושלים ולהחזיר להם את חירותם קיוו שכך תחזור הגאולה וייבנה בית המקדש.

אך כשבאו שליחי הקיסר והחלו לחרוש את הר הבית חששו ביהודה שירושלים הופכת להיות עיר רומאית. החשש התחזק כשהתפרסם החוק שאסר על עריכת ברית מילה, מה שהאיץ את בוא המרד.^[17]

ערכים מורחבים – מרד בר כוכבא, צבא בר כוכבא

בספרו 69, מספר ההיסטוריון הרומאי-יווני דיו קסיוס על ייסוד איליה קפיטולינה במקום ירושלים והקמת מקדש ליופיטר במקום בית המקדש היהודי על ידי הקיסר אדריאנוס, על המרד שפרץ בעקבות זאת, ועל החורבן שהתרחש בסופו.^[18] חיבורו של קסיוס הוא המקור היחיד שמקשר את פרוץ המרד עם ייסוד אליה קפיטולינה.^[19]

בשלב הראשון למרד, הכו המורדים, ממקומות מסתורם במחילות ובמערות המסתור, ברומאים אשר לא היו מוכנים למרד. הנציב הרומי בארץ טיניוס רופוס נאלץ לסגת תוך שהוא נוחל אבדות.

הניצחון הביא שוב לתקופת עצמאות של עם ישראל בארצו. בר כוכבא הוכרז כ"נשיא ישראל", והטביע מטבעות שעל צדם האחד הכתובת "לגאולת ישראל" או "לחרות ירושלים" והשנה "שנת א'", "שנת ב'" (בדומה למטבעות המרד הגדול), ועל צדם השני "שמעון נשיא ישראל", "אלעזר הכהן" או "ירושלים".

נראה כי בשיא התפשטותו הטריטוריאלית של המרד החזיק בר כוכבא בטריטוריה שהשתרעה על פני כל אזור יהודה, מעקרבה בצפון ועד באר שבע בדרום (ייתכן שהדרים עד ערוער שמדרום לבאר שבע), במדבר יהודה ובאזור ים המלח, כולל חופו המזרחי. לא נמצאו ממצאים חד משמעיים המראים שהחזיק בשפלת החוף או ביבנה.

השליטה בירושלים עצמה, ואף חידוש מקדש (שלישי) ולפחות עבודת קרבנות הייתה שאיפתם של המורדים. ד"ר שמואל ייבין שיער על סמך ספרות התקופה שהמורדים אכן שלטו בירושלים ואף השיבו את עבודת הקרבנות בבית מקדש זמני.^[20]^[21] פרופ' שמואל אברמסקי מצא חיזוק לעמדה זו לאור הכיתוב במטבעות שנמצאו ובחוזים שנמצאו מהתקופה, וכן בעובדה שהמורדים שלטו באזורים סביב ירושלים מכל כיוון.^[22]^[23] אך מיעוט ממצא המטבעות בירושלים, וכן תיארוך כימי מחודש של תעודות מהתקופה הביאו את חנן אשל בעקבות חוקר המטבעות ליאו מילדנברג למסקנה שירושלים כלל לא נכבשה בידי מורדי בר כוכבא.^[24] חוקרי המטבעות ד"ר אריה קינדלר ויהושע זלוטניק הציעו פירוש חלופי לממצאים והפרכת הטענות הללו, וקבעו שאין לפקפק בשלטון בר כוכבא בירושלים.^[25]

תביעתו של בר כוכבא למעמד המשיח התבטאה גם ברדיפת אלו שסירבו לקבלו ככזה. אוסביוס מקיסריה ויוסטינוס מרטיר כתבו כי עינה והוציא להורג נוצרים שמיאנו להאמין במשיחיותו ולהתכחש לישו;^[7]^[8] היסטוריונים רבים שיערו כי דמות האנטיכריסט המופיעה בפירוש בטקסטים נוצריים בני התקופה, כמו חזיון פטרוס, מושפעת לפחות חלקית מבר-כוכבא ההיסטורי, אם כי אין לכך בסיס חד-משמעי.^[26]

אדריאנוס, אשר בתחילה לא ייחס חשיבות למרד, עמד עתה מול התמוטטות צבאותיו. הוא שלח לדיכוי המרד חיל גדול ממצרים ומפרובינציות אחרות בראשותו של המצביא הבכיר ביותר שיכול היה לגייס - נציב בריטניה יוליוס סוורוס. אל מול לוחמת הגרילה של בר כוכבא נקט סברוס באסטרטגיה של בידוד מעוזי הלוחמים, ניתוק דרכי האספקה והכנעת הנצורים במחבואם. בזה אחר זה נפלו כך מעוזי בר כוכבא. המעוז האחרון שהוחזק בידי בר כוכבא בשנתו השלישית של המרד היה העיר ביתר, אך גם לאחר נפילת ביתר נמשכו פעולות גרילה פזורות במדבר יהודה ובאזורים נוספים.

נפילת ביתר

איגרת בה מורה בר כוכבא לפרנסי עין גדי וקריית ערביה להעביר משלוח של ארבעת המינים למחנהו הראשי (ביתר), מפני שהצבא רב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביתר נמצאת כ-11 ק"מ דרומית מערבית לירושלים, ומזוהה עם החורבה הקרויה "ח'רבת אליהוד", בסמוך לכפר הערבי בתיר. העיר הקדומה נמצאת בראש גבעה המוקפת גאיות עמוקים ממזרח, ממערב ומצפון. רק מדרום מחוברת הגבעה לרכס על ידי אוכף צר. באוכף זה נחפר חפיר עמוק. לפי הסקרים וחפירת הבדיקה שנעשו בביתר, ביצורי העיר הוקמו בחיפזון, ומכאן שהכוח הרומאי שצר על ביתר כנראה לכד את בר כוכבא בהפתעה, עם חלק מכוחותיו, אך לא הצליח להשתלט על העיר בהתקפה, והטיל עליה מצור. הרומאים מנו כ-8,000 חיילים שהתגוררו בשני מחנות גדולים מדרום לביתר, וכן במספר מחנות קטנים. לצורך המצור הרומאים בנו סביב העיר דייק (במקורות נקרא "כרכום") בהיקף של קרוב ל-5,000 מ' שסגר על העיר מסביב. בנוסף הוקמו עמדות תצפית ומחנות קטנים בכמה נקודות סביב הדייק.

המצור נמשך כנראה כחודשיים עד שלושה חודשים, באביב ובקיץ של שנת 135, ובמהלכו ניתן להניח שהרומאים ניסו לפרוץ לעיר בעזרת אמצעים הנדסיים כמגדלי מצור תחת חיפוי של בליסטראות, אבני קלע וחצים. היהודים ניסו למנוע זאת על ידי ירי של אבני קלע וחצים, ועל ידי גלגול של אבני דרדרת אל הרומאים המנסים לעלות. כמו כן, קבוצות לוחמים היו יוצאות מן העיר כדי לפשוט על הדייק או על המחנות הרומאיים.

על פי המדרש, נפלה ביתר בעקבות פעולתו של בוגד. אלעזר המודעי, שהיה מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר, היה שרוי בצום ובתענית, והיה ידוע כי כל עוד עומדת לנצורים זכותו של אלעזר, הרי שהעיר לא תיפול. כותי (שומרוני) אחד חדר לעיר, ודיבר עם אלעזר המודעי דברים של מה בכך. משתפס בר כוכבא את הכותי, העליל הכותי על אלעזר המודעי שהוא מתכוון למסור את העיר לאויב. בר כוכבא חקר את אלעזר בדבר חשד זה, ואלעזר הכחיש את הדברים. בר כוכבא לא האמין להכחשות, הכה באלעזר, והלה מת. לאחר מות אלעזר נפסקה ההגנה האלוהית על העיר, והתאפשר לאדריאנוס לכבשה. על פי המסורת נפלה ביתר ביום תשעה באב המועד לפורענות, הוא היום שבו חרבו בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. בר כוכבא עצמו לא מת מידי הרומאים, כי אם הוכש על ידי נחש, כעונש מאלוהים. אולם גם בסיפור זה יש מגמת שבח: בר כוכבא היה כל כך גיבור, עד שהרומאים לא היו מסוגלים לגבור עליו ורק אלוהים היה מסוגל לכך.

מותו של בר כוכבא

ביתר הקדומה (ח'רבת אליהוד ליד הכפר בתיר) - מקום נפילתו של בר כוכבא

גורלו של בר כוכבא אינו ידוע בוודאות. לפי התלמוד הבבלי הסנהדרין דן אותו למוות באשמת משיח שקר ”אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין. נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו” (מסכת סנהדרין דף צ"ג, ב') (=אמר להם לחכמים, אני משיח. אמרו לו, במשיח כתוב שדן באמצעות רוח הקודש, נראה אנחנו אם אתה מסוגל לדון ברוח הקודש. כיוון שראו שאינו מסוגל לכך, הרגוהו).

גורל הרואי יותר מופיע במדרש איכה רבה ב' ובירושלמי תענית ד ה: ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא. הביאו את ראשו לאדריאנוס, אמר: מי הרגו לזה? אמר לו חייל אחד: אני הרגתיו. אמר (אדרינוס) לו: לך והביאהו אצלי, הלך והביאו ומצאו נחש כרוך על צוארו. אמר אדריאנוס: "אלולא אלהים הרגו לזה, מי יכול היה להורגו? (איכ"ר ב)

תוצאות המרד

ההיסטוריון דיו קסיוס מוסר כי חמישים מצודות נפלו, 985 כפרים נחרבו, חמש מאות ושמונים אלף איש מתו בקרב, ורבים אחרים ברעב ובמגפות, וכי יהודה כמעט התרוקנה מתושביה. אל מול הנתון של ארבע מאות אלף לוחמים בצבא בר כוכבא שנותן המדרש, נראה כי נתוניו המחרידים של דיו קסיוס תואמים או קרובים למציאות.

המדרש מתאר את החורבן במילים קשות ביותר:

"נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה - רחוקה הייתה מן הים מיל. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום...

שנו: שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמם של ישראל בלא זבל... אמר רבי יוחנן: שלוש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת. ר' אסי אמר: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת".

נראה כי גם הרומאים ספגו אבדות בקנה מידה רחב היקף, שכן הקיסר אדריאנוס, אשר דיווח על המרד לסנאט הרומי, נמנע מלנקוט בלשון המקובלת "אם לכם ולבניכם שלום, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום".

הערכה היסטורית של בר כוכבא

בעת העתיקה

מטבע ממרד בר כוכבא, ובו ארבעת המינים לשיטת רבי עקיבא, לצד הסיסמה בכתב העברי העתיק "לחרות ירושלם"

במקורות חז"ל ובמקורות היהודים במשך הדורות בר כוכבא נחשב כמלך.^[27] חז"ל כאמור היו חלוקים ביחסם אל בר כוכבא. מחד גיסא - היה האיש נערץ על ידי רבי עקיבא, וקשה לקום כנגד הערכתו של רבי עקיבא. מאידך גיסא, היו הם עדים לאסון ההיסטורי שהתרחש בעקבות המרד הכושל, לגזירות השמד שהטיל אדריאנוס ולמותם של רבים על קידוש השם, ובהם עשרת הרוגי מלכות. בר כוכבא מתואר בספרות חז"ל כמנהיג כריזמטי ותקיף בעל כוח פיזי רב, אך מתוארת גם הריגתו של אלעזר המודעי, ועל בר כוכבא נדרש הפסוק מספר זכריה יא יז: "הוי רֹעִי האליל עֹזבִי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימִינו".

פרופ' יהושע אפרון טוען שניתן להבחין באופן שיטתי בתיאור אותנטי המזוהה עם המרד במקורות הארץ-ישראליים, התלמוד הירושלמי ומדרש איכה, לעומת הסתייגות מבר-כוכבא ובדה-פוליטיזציה של המרד, שאינה משקפת את המציאות ההיסטורית - בתלמוד הבבלי.^[28] ככל שהייתה התרחקות מהמאורעות נראה שדמותו גונתה במקורות האמוראים.

בימי הביניים היו מחכמי ישראל שתמכו בבר כוכבא, והדגישו את הפוטנציאל המשיחי שהיה בו כמו הרמב"ם (1135–1204, משנה תורה), יצחק אברבנאל (1437–1508), אברהם זכות (1452–1515, בעל ספר יוחסין), הרלב"ג (1288–1344) ורבי חיים ויטאל (1543–1620), והיו שהדגישו את כישלונו של בר-כוכבא וגינוהו כמו רבי אברהם אבן דאוד (הראב"ד הראשון, 1110–1180, ספר הקבלה), רבי מנחם המאירי (1249–1315) שהלך בעקבותיו, ורבי יוסף אבן כספי (1279–1340, אדני כסף). למרות הכישלון היו מחכמי ישראל שהדגישו את הצלחת המרד לכמה שנים, ואת גבורתו הגדולה של בר כוכבא, ואף חישול הדור למסירות נפש וקידוש ה'.^[29]

בין הנוצרים, שגינוהו באופן שיטתי, היו שראו בכישלון המרד ונפילת ביתר עונש משמים על הסרבנות לקבל את משיחיותו של ישו ועל רדיפת הנוצרים, כמו אוסביוס מקיסריה ויוחנן כריסוסטומוס. אוסביוס כתב על בר-כוכבא: "הוא חשב את עצמו לגואל שירד אליהם ככוכב מן השמים לגאלם מאפלת צרותיהם, למעשה לא היה אלא מרצח ולסטים".^[30]

דווקא הרמב"ם בעל הגישה הרציונליסטית לנושא ימות המשיח רואה במקרה של בר כוכבא הוכחה לשיטתו שהמלך המשיח אינו צריך לעשות נסים ומופתים, אלא להיות מנהיג הלוחם את מלחמות ה', בונה המקדש, ומפיץ תורה בעם ישראל. כראייה לדבריו הוא מביא את מה שלהבנתו זו לא רק עמדת ר' עקיבא, אלא עמדת כל חכמי דורו, שתמכו בבר כוכבא עקב היותו גיבור מלחמה. (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם י"א ג').

ריצ'רד מרכס, בספרו על בר-כוכבא,^[31] הצביע על הקרבה בעמדות שבין הרמב"ם לבין הרב חיים ויטאל. ביסוד הופעתו הוא היה משיח אמיתי, אך הוא לא הצליח לבוא לידי מימוש, ולכן אינו משיח שקר.

בעת המודרנית

עם עלייתה של הלאומיות היהודית במאה ה-19, ובכלל זה הציונות, שב והתחדש הדיון באישיותו של בר כוכבא תוך העלאתו על נס כלוחם חירות. הציונים ראו בבר כוכבא משום חוליה בשלשלת ההיסטורית של מאבק העם היהודי לעצמאות במולדתו. המיתוס שנוצר סביבו העלים לחלוטין את כישלון המרד. החג הדתי ל"ג בעומר לציון סופה של מגפה שקטלה עשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא, כמו גם את יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, הפך לחג בעל סממנים לאומיים בו חוגגים את "ניצחון בר כוכבא על הרומאים", המסופר לפרטי הפרטים, מהדלקת המשואות והמדורות, ועד הירי בחץ וקשת. בבתי הספר ובגני הילדים שנו במיתוס והעשירוהו בשירים ובסיפורים, שרובם עוסקים במאבקו של בר כוכבא באריה.

סיפור זה, שמקורו אינו מן התקופה, אלא הומצא באמצע המאה ה-19 וקיבל נוסח פואטי בידי שאול טשרניחובסקי בשירו "ביתרה", עיקרו בכך שבר כוכבא הוטל לזירה בקיסריה, שם נלחם באריה ורכב על גבו עד ביתר, וכדברי המשורר טשרניחובסקי:

שמאלו שלח ברעמת לביא,
ואת ימינו אל ההר,
על זרועו עוד יצלצל,
שריד אזיקיו – כבלי צר.

דהרות אימה, דהרות לביא,
כולו רוחץ בגלי ריר.
מני קרקס של קיסריה,
נישא ביתרה העיר.

לב אדירים לב האריה, יך;
ומי יאמר לו: חדל?
ופי שבעה יגבר מנו
לב רוכבהו, לב איל.
...

יזכור שביו, קרקס רומים,
נפשו הומה תדרוך עוז:
"יבוא יום ועליכם נרד
כרדת ארבה על הגז!

עוד יום לנו, ואם ביהודה
אך שריד מה ומתים מעט,
עוד לא כלה עשו עימי
נרים נס ובחזקת יד!"

שיר זה עובד לשיר הילדים "בר כוכבא" על ידי המשורר וסופר הילדים לוין קיפניס:

"...יום אחד קרה מקרה,
הה, מקרה עצוב -
בר-כוכבא נפל בשבי,
והושם בכלוב.

מה נורא כלוב זה,
בכלוב שאג אריה,
אך ראה את בר כוכבא,
התנפל אריה.

אך דעו נא בר כוכבא,
מה גיבור ועז,
אך קפץ על האריה,
וקל כנשר טס,

על הר וגיא הוא שט,
דגל דרור ביד,
כל העם מחא לו כף,
בר כוכבא הידד!
הידד! הידד!"

בדומה לכך, גם המשורר היהודי-סובייטי שמואל הלקין השתמש בבר-כוכבא כסמל של מאבק לאומי ומעמדי מול מעצמה כובשת ומנצלת, דוגמת המאבקים האנטי-קולוניאליסטים בהם תמכה ברית המועצות. בשנת 1982 ערך הרב שלמה גורן (שהיה אז הרב הראשי לישראל) טקס קבורה ממלכתי בנוכחות ראש הממשלה מנחם בגין, לעצמות שאותן זיהה כלוחמי מרד בר כוכבא.^[32]

כשם שהציונים ניכסו לעצמם את בר כוכבא לצורכיהם, כך גם מתנגדיהם. אחד ממתנגדיה העיקריים של הציונות, הרב יואל טייטלבוים, מנהיג חסידות סאטמר בספרו "ויואל משה" מביע את הדעה כי בר כוכבא ראוי היה להיות המשיח, אך מכיוון שפעל לקבלת הגאולה והממשלה "טרם הזמן הראוי" - נענש, ועמו עם ישראל.

המזרחן והמומחה ליחסים בינלאומיים ולאסטרטגיה, יהושפט הרכבי, הציג בספריו^[33] את בר כוכבא כהרפתקן, אשר הוביל את העם למרד שלא היה לו סיכוי, ואשר הביא לחורבן, לשמד ולגלות, שתוצאותיה ניכרות עד היום, כאלף שמונה מאות וחמישים שנה לאחר מכן. ייתכן שמי שעניין את הרכבי לא היה בר כוכבא, אלא ראש הממשלה מנחם בגין. הוא השווה את סרבנותו היחסית של בגין מול ארצות הברית למרידת בר כוכבא ברומא, ונראה שצפה שהתוצאות תהיינה דומות ובלוח זמנים דומה. לעומתו, הרב צבי יהודה הכהן קוק הביע את הדעה, כי מרד בר כוכבא היה זריקת עידוד לפני היציאה לגלות הארוכה. היהודים יזכרו שכמעט הצליחו להקים מדינה, ויהיה להם למה להתגעגע שוב. גם פרופ' ישראל אלדד הגיב לעמדת הרכבי בהרצאה שהפכה לחוברת, ובה הביע התנגדות לשיפוט המרד לפי תוצאותיו, והראה את ההכרח שבמרידה מול גזירות הדת של רומא, כמו גם את סבירות הצלחתו של המרד באותו זמן^[34]^{[דרושה הבהרה]}.

ראו גם

אישים ומקומות:

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בר כוכבא בוויקישיתוף

שמעון בר-כוכבא, דף שער בספרייה הלאומית
מה עשה בר-כוכבא לרומאים וכיצד נקמו הם?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
בר כוכבא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ תלמוד ירושלמי תענית, ד, ה
^ על פי דברי רבי עקיבא על בר כוכבא "דין הוא מלכא משיחא" (זה הוא מלך המשיח) ותגובת רבי יוחנן בן תורתא "עקיבא... עדיין אין בן דוד בא").
^ דר. יחיעם שורק, ‏בעזרת השם: מהו שמו האמיתי של גיבור ל"ג בעומר, באתר "הידען", 16 במאי 2014
^ ¹ ² חנן אריאל, בר כוכבא ובר יוחאי, באתר האקדמיה ללשון העברית
^ כפי שנמצא בתעודות במערות: יהונתן בן מַחֲנַיִם, וישוע בר תַּדְמֹרַיָּה
^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ב.
^ ¹ ² יוסטינוס מרטיר, האפולוגטיקה הראשונה, פרק 31.
^ ¹ ² אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק 6, סעיף 2; פרק 8, סעיף 4 (ציטוט של יוסטינוס).
^ פ' בנואה (אנ'), י' מיליק, ר' דה-וו, "טקסטים עבריים וארמיים ממערות ואדי מורבעאת", בתוך: אהרן אופנהיימר (עורך), מרד בר־כוכבא, מרכז זלמן שזר, ירושלים 1980, עמ' 139.
^ שמואל ייבין, מלחמת בר־כוכבא, עמ' 174.
^ פטר שפר, The History of the Jews in the Greco-Roman World: The Jews of Palestine from Alexander the Great to the Arab Conquest, Routledge, 2003. עמ' 158.
^ איכה רבה, פרשה ב', פסקה ד'
^ "ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא." (=רבי עקיבא כשהיה רואה את בן כוזבה, היה אומר: זה הוא מלך המשיח), ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב': "אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין. נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו" (=אמר להם לחכמים, אני משיח. אמרו לו, במשיח כתוב שמריח (ברוח הקודש) ודן, נראה אנחנו אם אתה מריח ודן. כיוון שראוהו שאינו מריח ודן ״הרגוהו״). יש המפרשים 'קטלוהו' שהרגוהו ממש. יש המפרשים לא במובן של הריגה ממשית, אלא במובן המקובל היום של קטילה, יחס של בוז וזלזול, למי שמתהדר להשתמש בתואר של המשיח ואינו כזה. ויש המפרשים כי שנהרג בידי הרומאים (הרדב"ז)
^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ח, עמוד א'
^ ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א. יש מקור דומה בבבלי גיטין נ"ז א', שם אדם שמכונה 'בר דרומא' בעל כוחות פיזיים לא רגילים אומר תפילה דומה, ויש המשערים שמדובר בבר כוכבא.
^ מדור לדור, תל, תשנד
^ Historia Romana, LXIX, 12:1-14:3; 15:1, apud: Xiphilinus
^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, p. 401.
^ ייבין הסתמך בין היתר ספרות ענפה של התנאים מתקופת המרד בנושא טהרות ועבודת המקדש, על תיעוד "מלכות בן כוזיבא שנתיים וחצי" בתלמוד (בבלי וירושלמי, סנהדרין, פרק חלק) וכן אזכורים על עדות רבי עקיבא בעניין אירועי המקדש. בספרות הרבנית נטו להסביר זאת בכך שרבי עקיבא היה זקן מופלג בעת מרד בר כוכבא והיה נער בסוף ימי בית שני, אף שהיה 'עם הארץ' בתקופה זו - ואין זה מסביר את עדותו על פרטי ההלכות. (ספרי, וזאת הברכה, פרשה שנ"ז, ור' מאמר בירור תקופת חייו של רבי עקיבא)
^ שמואל ייבין, מלחמת בר כוכבא, הוצאת מוסד ביאליק מהדורת 1952 עמוד 77. הספר פורסם לראשונה ב-1946 תוך כדי פרסומים מדעיים על מציאת מכתבי בר כוכבא בשמו בר כוסבא
^ שמואל אברמסקי על מרד בר כוכבא בעיתון מחניים ה'תשכ"א 1951 (באתר דעת).
^ זוהי גם העמדה הרשמית במבחני הבגרות בחינוך הממלכתי דתי. נושאים בתולדות עם ישראל לבתי הספר הדתיים, לשנת הלימודים ה'תשס"ג 2003)
^ התאריכים ששימשו במרד בר כוכבא (אנגלית) מתוך אסופה בנושא מבט מחודש על מלחמת בר כוכבא, בעריכת פטר שפר.
^ יהושע זלוטניק סוגיית כיבוש ירושלים על ידי בר-כוכבא (אתר החברה הנומיסטית בישראל) - החברה לחקר מטבעות עתיקים, בנשיאות ד"ר קינדלר.
^ L. J. Lietaert Peerbolte, The Antecedents of Antichrist: A Traditio-Historical Study of the Earliest Christian Views on Eschatological Opponents, הוצאת בריל, 1996. עמ' 58-59.
^ "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא" (תלמוד ירושלמי דף צג' עמוד ב'). "בן כוזבא המלך" (רמב"ם הלכות מלכים יא ג).
^ אפרון יהושע, "מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית הארצישראלית כנגד הבבלית", בתוך: מרד בר כוכבא - מחקרים חדשים, תשמ"ד.
^ על הדעות השונות ראו אסף מלאך, הקרב האחרון של בר-כוכבא, באתר statesmanship
^ אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק ו.
^ The Image of Bar Kokhba, 1994
^ ירון זילברשטיין, Sanctification and “Sacred Sites” in a Jewish Democratic State: A Study of Rabbi Shlomo Goren’s Halakhic Rulings, ‏6/12/2021
^ כל הציטוטים מחז"ל בספריו, לקוחים מספר האגדה של ביאליק ורבניצקי ולא מחז"ל במקור, ומכאן כנראה מסקנותיו.
^ פולמוס: החורבן ולקחיו - כיצד נתייחס לחורבן הבית ולמרד בר כוכבא, הוצאת ון-ליר, 1982.

[1] תלמוד ירושלמי תענית, ד, ה

[2] על פי דברי רבי עקיבא על בר כוכבא "דין הוא מלכא משיחא" (זה הוא מלך המשיח) ותגובת רבי יוחנן בן תורתא "עקיבא... עדיין אין בן דוד בא").

[3] דר. יחיעם שורק, ‏בעזרת השם: מהו שמו האמיתי של גיבור ל"ג בעומר, באתר "הידען", 16 במאי 2014

[חנןאריאל-4] ¹ ² חנן אריאל, בר כוכבא ובר יוחאי, באתר האקדמיה ללשון העברית

[5] כפי שנמצא בתעודות במערות: יהונתן בן מַחֲנַיִם, וישוע בר תַּדְמֹרַיָּה

[6] ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ב.

[יוסטינוס_מרטיר-7] ¹ ² יוסטינוס מרטיר, האפולוגטיקה הראשונה, פרק 31.

[אוסביוס_ד-8] ¹ ² אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק 6, סעיף 2; פרק 8, סעיף 4 (ציטוט של יוסטינוס).

[9] פ' בנואה (אנ'), י' מיליק, ר' דה-וו, "טקסטים עבריים וארמיים ממערות ואדי מורבעאת", בתוך: אהרן אופנהיימר (עורך), מרד בר־כוכבא, מרכז זלמן שזר, ירושלים 1980, עמ' 139.

[10] שמואל ייבין, מלחמת בר־כוכבא, עמ' 174.

[11] פטר שפר, The History of the Jews in the Greco-Roman World: The Jews of Palestine from Alexander the Great to the Arab Conquest, Routledge, 2003. עמ' 158.

[12] איכה רבה, פרשה ב', פסקה ד'

[13] "ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא." (=רבי עקיבא כשהיה רואה את בן כוזבה, היה אומר: זה הוא מלך המשיח), ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א

[14] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב': "אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין. נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו" (=אמר להם לחכמים, אני משיח. אמרו לו, במשיח כתוב שמריח (ברוח הקודש) ודן, נראה אנחנו אם אתה מריח ודן. כיוון שראוהו שאינו מריח ודן ״הרגוהו״). יש המפרשים 'קטלוהו' שהרגוהו ממש. יש המפרשים לא במובן של הריגה ממשית, אלא במובן המקובל היום של קטילה, יחס של בוז וזלזול, למי שמתהדר להשתמש בתואר של המשיח ואינו כזה. ויש המפרשים כי שנהרג בידי הרומאים (הרדב"ז)

[15] תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ח, עמוד א'

[16] ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א. יש מקור דומה בבבלי גיטין נ"ז א', שם אדם שמכונה 'בר דרומא' בעל כוחות פיזיים לא רגילים אומר תפילה דומה, ויש המשערים שמדובר בבר כוכבא.

[17] מדור לדור, תל, תשנד

[18] Historia Romana, LXIX, 12:1-14:3; 15:1, apud: Xiphilinus

[19] M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, p. 401.

[20] ייבין הסתמך בין היתר ספרות ענפה של התנאים מתקופת המרד בנושא טהרות ועבודת המקדש, על תיעוד "מלכות בן כוזיבא שנתיים וחצי" בתלמוד (בבלי וירושלמי, סנהדרין, פרק חלק) וכן אזכורים על עדות רבי עקיבא בעניין אירועי המקדש. בספרות הרבנית נטו להסביר זאת בכך שרבי עקיבא היה זקן מופלג בעת מרד בר כוכבא והיה נער בסוף ימי בית שני, אף שהיה 'עם הארץ' בתקופה זו - ואין זה מסביר את עדותו על פרטי ההלכות. (ספרי, וזאת הברכה, פרשה שנ"ז, ור' מאמר בירור תקופת חייו של רבי עקיבא)

[21] שמואל ייבין, מלחמת בר כוכבא, הוצאת מוסד ביאליק מהדורת 1952 עמוד 77. הספר פורסם לראשונה ב-1946 תוך כדי פרסומים מדעיים על מציאת מכתבי בר כוכבא בשמו בר כוסבא

[22] שמואל אברמסקי על מרד בר כוכבא בעיתון מחניים ה'תשכ"א 1951 (באתר דעת).

[23] זוהי גם העמדה הרשמית במבחני הבגרות בחינוך הממלכתי דתי. נושאים בתולדות עם ישראל לבתי הספר הדתיים, לשנת הלימודים ה'תשס"ג 2003)

[24] התאריכים ששימשו במרד בר כוכבא (אנגלית) מתוך אסופה בנושא מבט מחודש על מלחמת בר כוכבא, בעריכת פטר שפר.

[25] יהושע זלוטניק סוגיית כיבוש ירושלים על ידי בר-כוכבא (אתר החברה הנומיסטית בישראל) - החברה לחקר מטבעות עתיקים, בנשיאות ד"ר קינדלר.

[26] L. J. Lietaert Peerbolte, The Antecedents of Antichrist: A Traditio-Historical Study of the Earliest Christian Views on Eschatological Opponents, הוצאת בריל, 1996. עמ' 58-59.

[27] "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא" (תלמוד ירושלמי דף צג' עמוד ב'). "בן כוזבא המלך" (רמב"ם הלכות מלכים יא ג).

[28] אפרון יהושע, "מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית הארצישראלית כנגד הבבלית", בתוך: מרד בר כוכבא - מחקרים חדשים, תשמ"ד.

[29] על הדעות השונות ראו אסף מלאך, הקרב האחרון של בר-כוכבא, באתר statesmanship

[30] אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר ד, פרק ו.

[31] The Image of Bar Kokhba, 1994

[32] ירון זילברשטיין, Sanctification and “Sacred Sites” in a Jewish Democratic State: A Study of Rabbi Shlomo Goren’s Halakhic Rulings, ‏6/12/2021

[33] כל הציטוטים מחז"ל בספריו, לקוחים מספר האגדה של ביאליק ורבניצקי ולא מחז"ל במקור, ומכאן כנראה מסקנותיו.

[34] פולמוס: החורבן ולקחיו - כיצד נתייחס לחורבן הבית ולמרד בר כוכבא, הוצאת ון-ליר, 1982.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]