מבנה שערי צדק הישן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית החולים שערי צדק בבנייתו, סביבות 1901
מבנה בית החולים הישן ברחוב יפו, כיום בניין הנהלת רשות השידור
חזית המבנה, 2007
מסדרון בקומת הקרקע
מבט למרפסת בקומה השנייה של בניין שערי צדק
גרם מדרגות בבניין שערי צדק
מבט מהאגף המזרחי אל החצר הקדמית
אבן ראשה מסוגננת בפתח המבנה
גרם מדרגות ישן מחובר למעקה מודרני
בית הכנסת של בית החולים לאחר השיפוץ. היום - חדר ישיבות
ציורי התקרה - מקור (כהה) ושחזור (בהיר)
שער הכניסה לבית הכנסת (הדלת משוחזרת)
תמונה משנות ה-30 של אמבולנס בחזית המבנה

מבנה שערי צדק הישן הוא בניין השוכן על רחוב יפו בירושלים, (מספר 161) ובו פעל משנת 1902 עד לשנת 1980 בית החולים שערי צדק. כיום משמש המבנה להנהלת רשות השידור. הבניין הוא בעל חשיבות אדריכלית והוכרז כמבנה לשימור.

לבניין חשיבות כפולה: הן היסטורית, כבית החולים הראשון שפעל מחוץ לחומות ושירת את תושבי ירושלים, וחשיבות ארכיטקטונית כמבנה העומד בזכות עצמו. בחצר המבנה ישנו בית קברות קטן מתקופת קום המדינה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 1837 לא עמדו לרשות היישוב היהודי בארץ ישראל ולו גם בית חולים אחד. אך בעקבות בניית בתי חולים של המיסיון והחשש מהעברת יהודים אל הנצרות, נבנו במחצית השנייה של המאה ה-19 שלושה בתי חולים יהודיים בתוך העיר העתיקה בירושלים. הראשון, בית חולים רוטשילד, השני, בית החולים ביקור חולים, לאחריו משגב לדך, ובראשית המאה ה-20 נחנך בית החולים שערי צדק שתוכנן ונבנה מראשיתו מחוץ לחומות.

הסיבה העיקרית לפתיחת בית החולים נבעה מסכסוכים בין יהודים אשכנזים שהרגישו כי אינם מקבלים טיפול ראוי בבית החולים ביקור חולים על רקע מוצאם, לבין יהודים ספרדים שהיו הרוב בהנהלת בית החולים ביקור חולים. כך מצאו עצמם יוצאי גרמניה והולנד (כולל הו"ד) מחוץ להנהלת בית החולים ביקור חולים.

האשכנזים שסולקו מביקור חולים החליטו להקים בית חולים משלהם בהנהלת יהודים גרמנים חרדים, למען דוברי גרמנית בלבד, ובחסות הקיסרות הגרמנית. היוזמה קיבלה תנופה עם בואו לארץ של רופא חרדי צעיר בשם ד"ר משה ואלאך, בשליחות הוועד היהודי מפרנקפורט. לאחר עבודה רפואית בעיר העתיקה ופתיחת קליניקה פרטית, הצטרף ואלאך ליוזמה להקמת בית החולים, ויצא לגרמניה לגייס כספים ולקבל חסות אימפריאלית גרמנית. לאחר הצלחת השליחות רכשו אנשי הוועד שטח אדמה מתאים מהבנקאי ממוצא גרמני יוהנס פרוטיגר. חלקת קרקע גדולה נתרמה לצורך זה על ידי הבנקאי ממוצא ספרדי ס"ט חיים ולירו לזכר בתו מלכה שנפטרה בדמי ימיה.

תכנון בית החולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תוכנית הבניין לשערי צדק הכין המהנדס הגרמני תיאודור זנדל, שהיה גם האדריכל של בית החולים הגרמני בירושלים (היום, אגף 'זיו' בבית החולים ביקור חולים). התוכנית התוותה בניית שלושה בניינים נפרדים: בניין אשפוז מרכזי בן שתי קומות ומרתף לאחסון ולתרופות, בניין משני למגורי הסגל הרפואי, ובניין לאשפוז חולים במחלות מידבקות. את שלושת הבניינים הקיף גן גדול ומסביבו חומה. ובגן נחצבו בורות מים לאגירת מי הגשמים.

מספר דוד ילין בספרו 'ירושלים של אתמול', ברישום מיום ט"ז באייר תרנ"ו (1896):

...על בתי החולים אשר לנו בירושלים, ובית החולים הנהדר אשר לבית רוטשילד, הנה יוסף עוד מעט בית חדש, אשר יהיה לתפארת ולגאון ישראל בירושלים. זה כעשרים שנה נוסד באשכנז ובהולנד ועד מתעסק בדבר הקמת בית חולים בירושלים... ויהי לפני שנים אחדות, ותעל בידו לקנות שדה גדול ורחב ידיים, מחוץ לעיר, במקום אויר צח ונקי, ובו ארבעה ועשרים אלף אמה. ובימים האחרונים האלה השיג גם את הרישיון הדרוש, ותחל עתה העבודה להכין את כל הדרוש לבניין הגדול הזה, אשר זמן היבנותו יימשך ליותר משתי שנים. והבית בהיבנותו בסדר ובמתינות הוא נבנה, כמשפט המתוקנים שבהם: גדר אבנים ייבנה מסביב לשדה כולו בראשונה, ובורות ייחצבו בשדה, וגן יכינו בו, ובהיות הכל מוכן והחלו בבניין הבית בעצמו, אשר לא יפול בגודלו ובהדרו מכל בתי החולים היותר יפים אשר לבני העמים בירושלים.

פרופסור יהושע בן אריה בספרו 'ירושלים בראי התקופה' מציין כי המרחק הרב שבו נבנה בית החולים מהעיר העתיקה וממרכזי היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה, עורר את החשש כי החולים לא יגיעו למוסד, ואף התהלכה אמירה בציבור היהודי כי ד"ר ואלאך יצטרך לשלם לכל חולה שיגיע למוסד את דמי הנסיעה.

בניית בית החולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האחריות על בניית בית החולים, קיבל על עצמו הקבלן רבי יעקב משה מן. לפי דוד ילין הנחת אבני היסוד של בית החולים הייתה ביום החמישה עשר באב תרנ"ז, 13 באוגוסט 1897. עיתוני ירושלים של התקופה ובעיקר דוד ילין דיווחו על הבניה:

... חברי הוועד הפועל הנכבדים אשר לבית בעירנו מקבלים פועלים עד כמה שיש רק יכולת לקבל בבת אחת, עד כי רק כארבעה ירחים נדרשו לעבודת היציע התחתית של הבניין כולו, אשר כלתה עתה מהמסד ועד הטפחות. ביציע הזאת, הכוללת בתוכה גם את הבורות, נוכל כבר לראות את מערך הבניין כולו וגודלו: לבית יהיו שני אגפים, האחד לחולים זכרים והשני לנקבות, ועל יד האגף השני יהיו גם החדרים אשר יכינו בעד הילדים הקטנים. ומלבד חדרי המשכב יהיו גם חדרים קבועים לניתוחים, למרחצות לבישול תה, ועוד כאלה. ובקצה שני האגפים שני אולמים גדולים למושב לחולים בעיתות היום, ומסדרון ארוך כשמונים מטר מחבר את שני האגפים. וחדרי היציע התחתונה יהיו לבית הוועד, לבית המרקחת, למועצת הרופא לחולי חוץ וליתר צורכי הבית, וחדרי היציע התחתית, אשר נבנו כבר יהיו למרתפים ולמבשלים וכו'. ורחוק מגופו של המוסד, בקצה השדה, יוקמו עוד שני בניינים נפרדים בעלי שתי יציעות, לחולים במחלות המתדבקות, ארבעה ארבעה חדרים לבניין, וגם שם תהיינה היציעות התחתונות לבורות, ולמבשלים וליתר הצרכים, והעליונות לחדרי משכב החולים. כי בארצנו, אשר בה רבו נגועי הקדחת, אין טוב גם לבריאים לישון בחדרים הסמוכים לקרקע...

וכך ממשיך דוד ילין לדווח על התקדמות הבנייה מפעם לפעם:

...בית החולים האשכנזי אשר זה כשנתיים החל להיבנות, היה כבר לבניין חשוב במראהו החיצון ובערך מבנהו הפנימי. בבניין הראשי אשר על אם הדרך, כבר נבנו שתי היציעות העיקריות, המביאות לנו סימני טוב טעם ודרישת התועלת יחד. אבני הבניין גדולות ונהדרות וחלקות למשעי, החלונות והפתחים גבוהים ורחבים, החדרים מרווחים, ולא נאצל מהם דבר מכל הדרוש להרבות בם האור והאוויר ולהרחבת דעת החולים. וגם שני הבניינים הטפלים, אלה הבניינים הנועדים לנגועי המחלות המתדבקות, עוד מעט ונגמר בניין שתי יציעותיהם. בבית הזה יעבדו יום יום משלוש מאות עד ארבע מאות פועלים, וכמעט חצי מספרם יהודים...

אברהם משה לונץ מציין בחוברתו לוח ארץ ישראל:

... בניין בית החולים החדש "שערי צדק" הנוסד מאחינו באשכנז נגמר כליל. הוצאות בנינו עלה יותר מחצי מיליון פרנק ובו תהינה ששים מטות קבועות, ובראשית חורף הבא יפתח לתעודתו.

למראה הבניין הגמור כתב אליעזר בן יהודה בעיתונו, כי בית החולים שערי צדק הוא הבית היפה ביותר בירושלים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של בית החולים הוא כשמה של השכונה שערי צדק הסמוכה לבית החולים מצפון, שנוסדה כבר בשנת 1890 ושמה נגזר מפסוק בספר תהילים:

פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה

בתי השכונה שערי צדק ואחר כך בית החולים היו המבנים המערביים ביותר בירושלים, והיו בפועל שערי העיר ירושלים שאחד משמותיה במקורות הוא גם עיר צדק.

בזכות ד"ר ואלאך היה בית החולים קרוי בפי תושבי ירושלים במשך שנים רבות בית החולים ואלאך וישנם עדיין ירושלמים ותיקים שעדיין קוראים למבנה הישן בשם זה, יש המגדילים וקוראים לו גם "ואלאך הישן" להבדיל מהבניין החדש ("ואלך החדש").

בית החולים בפעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים החל לפעול בשנת 1902, ובטקס חנוכת הבית השתתפו כל נכבדי העיר ירושלים: יהודים, מוסלמים ונוצרים. ד"ר ואלאך התמנה למנהל בית החולים ולרופא הראשי. בית החולים היה אותה עת בית החולים המודרני ביותר במזרח התיכון, ולמרות שהיה מוגדר כבית חולים יהודי, בפועל היו שעריו פתוחים בפני כל תושבי העיר והארץ, יהודים וגויים.

בעשור הראשון לקיומו טופלו ב"שערי צדק" מעל 4,500 חולים, והוא זכה למוניטין בזכות דמותו של ד"ר ואלאך, עד כי בית החולים נודע במשך שנים בפי כול בירושלים בשם 'בית החולים ואלאך'. ד"ר ואלאך היה יהודי שומר מצוות, וניהל את בית החולים ברוח מסורת ישראל. אופי המוסד לא השתנה גם כיום, במבנה החדש בשכונת בית וגן.

בהשגחתו הקפדנית של ד"ר ואלאך התנהל בית החולים על פי חוקי ההיגיינה האירופאיים, במכבסה של הבניין עבדו 4 כובסות ובבניין הועסקו פועלי ניקיון. לבית החולים היה בית מרקחת פרטי משלו.

החלטה נוספת של ד"ר ואלאך הייתה להעמיד את המוסד על תשתית כלכלית עצמאית ככל הניתן, כך נחפרו בורות מים לאספקה עצמאית של מים, נרכשו 15 פרות מהמושבה הטמפלרית ווילהלמה, אשר רעו בשדה סמוך לבית החולים, על מנת להבטיח לבית החולים אספקת חלב טריה ואף גבינות שהוכנו על ידי צוותו של ד"ר ואלאך.

תחילה היה ד"ר ואלאך הרופא היחיד בבית החולים ושימש גם כמנהלו הפיננסי. הוא ראיין כל מועמד לעבודה ובחר בעצמו את הצוות הרפואי הסיעודי והמנהלתי. אחיות שהתקבלו לעבודה היו רווקות, על מנת שיוכלו להקדיש עצמן לעבודה בבית החולים במשך כל שעות היממה. אחת לחודש קיבלו האחיות חופשה של 24 שעות.

במלחמת העולם הראשונה שימש בית החולים מרכז למיון פצועים טורקים, ולפינוים לבתי חולים אחרים. עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים הגיע גנרל אדמונד אלנבי לבית החולים שערי צדק, שם נחתם מסמך הכניעה של ירושלים העות'מאנית, ומפתחות העיר נמסרו לידי השליטים החדשים.

בשנות ה-30 קלט בית החולים רופאים שעלו לארץ מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. בית החולים נתקל בקשיי מימון במהלך מלחמת העולם השנייה משפסקו תרומות הכספים מיהדות גרמניה.

בית החולים היה מפעל חייו של ד"ר ואלאך, הוא מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים משלו. הוא התגורר בבניין הסמוך לבית החולים, ולפי הסיפורים התהלך תמיד עם צרור מפתחות של כל דלתות המבנה. דמות נוספת ידועה בירושלים, האחות הראשית זלמה מאיר, התגוררה גם היא בבניין בית החולים, וגידלה בתחומי בית החולים ילודים שננטשו על ידי הוריהם.

במלחמת העצמאות מילא בית החולים תפקיד חשוב בהגשת עזרה לנפגעי הקרבות שהשתוללו בירושלים וסביבתה, חשיבות בית החולים הלכה והתעצמה משנותק הקשר עם בית החולים הדסה הר הצופים.

ד"ר ואלאך פרש מניהול בית החולים בשנת 1947, נפטר עשר שנים אחר כך בגיל תשעים ואחת ונקבר בבית הקברות הצמוד לבית החולים.

המבנה הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה מהווה דוגמה בולטת לסגנון הבניה האקלקטי שהיה מקובל בעת תכנונו, ונועד להרשים את כל הבאים בשעריו, ובה בעת לשמור על ייעודו המקורי כבית חולים מודרני המשרת את כל הנזקקים לשירותיו ביעילות.

משעבר המבקר את החומה החיצונית, הוא ניצב מול שער הכניסה הראשי לבניין, המעוטר במשקוף אבן מפואר, ומעליו מרפסת בעלת כרכובים מעוצבים. דלת הכניסה עשויה עץ מגולף, שמעליו סורג מסוגנן ובו משולבת שנת חנוכת הבניין, 5661, כלומר שנת תרס"א (1901). שער הכניסה נמצא במרכז המבנה ומדגיש את הפרופורציות הסימטריות של כל המבנה. משער הכניסה נכנסים למבואת אולם הכניסה הראשי, ששטחו תחום על ידי ארבעה עמודים וקשתות העשויות שיש.

אל החלל המרכזי נפתחת דלת עץ מגולפת של בית הכנסת של בית החולים, ובו הותקן ריהוט עץ האופייני למבני דת יהודיים מהמאה ה-19.

בקירות המבנה נקבעו חלונות במרחק קבוע ובפרופורציות אנכיות. פינות הבניין בחזית המבנה מודגשות בעיבוד אבן בסיתות גס, כניגוד לאבנים המצפות את קירות המבנה.

הזנחת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות פעילותו של בית החולים התרחבה העיר ירושלים, עד שקטן המקום בבית החולים מלהכיל את צורכי הפעילות של בית חולים בשלהי המאה ה-20. בית החולים עבר בשנת 1980 למשכן חדש, מתחת לשכונת בית וגן. עם זאת תהליך המעבר לא היה חלק, ובניית בית החולים החדש פערה חור בתקציב בית החולים שלא ניתן היה לכסות אותו, והביא את המוסד לעברי פי פחת. כדי לאפשר לבית החולים להיחלץ מהמצוקה האמורה אושר סיוע כספי מהמדינה, אשר בפועל הוענק באמצעות הלוואות מחמישה בנקים מסחריים. כביטחון להלוואות אלו שועבד המתחם לטובת הבנקים.

זאת ועוד, במסגרת תוכנית הסיוע נדרש שערי צדק על ידי המדינה לערוך תוכנית הבראה, שכללה מימוש ומכירה של מתחם המבנה הישן, הנהלת בית החולים יצרה קשר עם קבוצת יזמים - אנשי עסקים, שבראשם דוד עזריאלי, והגיעה איתם להסכם על ניצול השטח, שכלל הריסה של חלק מהמבנים, ובניה חדשה על בסיס המבנה המרכזי.

התוכנית נתקלה במספר קשיים שמנעו תכנון וניצול יעיל של המתחם, ובשלב מסוים נוהל משא-ומתן לעסקת חליפין, להחלפת הזכויות בבניין הישן בזכויות בנייה בנכס אחר.

דא-עקא, בהגיע מועד תחילת פירעון חוב ההלוואות לא היה בידי שערי צדק לעמוד בתשלום, ובמקביל טרם אושרה התוכנית של היזמים. בנסיבות אלו, מונה בסוף חודש מאי 1990 כונס נכסים, ובדרך זו נמכרו הזכויות במתחם לרשות השידור. לכן נמנע, כמובן, ביצועו של החוזה בין היזמים לבין שערי צדק שנכנסו למערכת תביעות משפטיות, שנסתיימו בפסק דין בשנת 2002. כל אותו זמן היה המתחם והמבנים שבו חשופים לשיני הזמן וונדליזם, שפגעו קשות במבנים.

קריית רשות השידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 רכשה רשות השידור את המבנה מתוך מטרה לבנות במקום את "קריית רשות השידור", אולם גם אז לא תמה מסכת הייסורים של מבנה שערי צדק הישן.

בממצאי הדו"ח שהכין משרד רואי החשבון הוגן גינזבורג בשנת 2002 מתוארת חלק מהדרך שעבר הפרויקט. על פי הדו"ח, בעקבות כשלים וליקויים כספיים לא הצליחה רשות השידור לממש את תוכניתה להעביר למתחם שערי צדק את כל מוקדי הפעילות של הרשות, המפוזרים עד היום במספר רב של אתרים בירושלים, ולא הצליחה למכור את בניין המשרדים והאולפנים הנמצאים בשכונת רוממה. הדו"ח ממשיך ומציין כי מאחר שהפרויקט לא הושלם, הוא גורר הוצאות כבדות עד ליום עריכת הדו"ח, וכי ניהול הפרויקט לא עמד בסטנדרטים ההכרחיים לניהול פרויקט בהיקף וברמת מורכבות מסוג זה. בנושאים חשובים רבים לא התקבלו החלטות, ולא נערך מעקב לוודא שהחלטות שהתקבלו אכן בוצעו, שינויים שבוצעו בתוכניות הבנייה שלא הובאו לאישור מסודר של הגורמים המוסמכים, ונעשו חריגות בשיעור כ-50% הן בהוצאות הבנייה והן בלוחות הזמנים המתוכננים. בדיקת המבקרים העלתה כי כתוצאה מכל אלה נגרם בזבוז מתמשך, בגינו סך חוב הרשות לבנקים מסתכם ב-125 מיליון שקל. הוצאות המימון השוטפות עומדות על 900 אלף שקל בחודש וכי הפרויקט למעשה מוקפא משנת 1998.

לבסוף, שופץ המבנה הראשי, ובו שוכנים כיום משרדי הנהלת רשות השידור.

בית העלמין שערי צדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית העלמין בשכונת שערי צדק
בית העלמין הקטן ליד שערי צדק

בית העלמין שערי צדק הוא בית קברות יהודי קטן הממוקם בצמוד אל מבנה שערי צדק הישן בירושלים.

אזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מיכאל שלי מספר עמוס עוז את סיפור אהבה המתרחש בשכונת מקור ברוך בירושלים של שנות החמישים המוקדמות, מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות, ובצל המחסור במוצרי מזון ותקופת הצנע בישראל באותן שנים. במקביל מצטיירת ירושלים כעיר ייחודית, בעלת היסטוריה מרתקת, נוף מרהיב, וסמטאות ומבנים המקרינים קסם מיוחד. על רקע העיר, האווירה והנופים, מתפתח סיפור האהבה בין חנה, גיבורת הספר, לבין מיכאל. גיבורת הספר נכנסת להריון ויולדת בבית החולים שערי צדק ומספרת:

... בחודש מרס של שנת חמישים ואחת נולד בננו יאיר...יחזקאל גונן עלה ירושלימה למחרת הלידה. מיכאל הביאו לביקור באולם היולדות של בית החולים שערי צדק. היה זה בית חולים קודר, אפל ומדכדך אשר נבנה במאה הקודמת. מול מיטתי נשר הטיח פצלות פצלות מעל הקיר. הייתי מביטה ורואה מולי צורות מוזרות שנחשפו. שלשלת הרים פראית או נשים שחורות אשר קפאו בהבעה היסטרית"...

הבניין בלילה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליהו (ב"ר גרשון) פרוש, שערי צדק - זכרונות, ירושלים, תשי"ב
  • ד"ר משה וולך, במלאת 100 שנה לבית החולים שערי צדק. ירחון "הרפואה" כרך 142. אורית נבות
  • יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
  • ש' אבן אור, 'ירושלים – בנינים בעיר החדשה', קרדום, 33 (תשמ"ד)
  • ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה האירופית-נוצרית מחוץ לחומות 1855-1918, כתר, מכון ירושלים, ירושלים 1987
  • יהודית אילן, "ד"ר ואלך מושיע ומציל', עת-מול, כא 4 (אייר תשנ"ו)
  • כתבי דוד ילין, ירושלים של תמול, ירושלים, תשמ"ג 1983
  • ש' שבא, 'הדוקטור עם המפתחות', עתמול, 21 (תשל"ח)
  • אריה שושן, ירושלים עירי – חיי אנשי ירושלים, הוצאת שושנים, תשמ"א
  • רות קרק – יוסף גלס, משפחת ולירו, שבעה דורות בירושלים 1800–1948, הוצאת גפן, 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°47′12.47″N 35°12′30.48″E / 31.7867972°N 35.2084667°E / 31.7867972; 35.2084667