לדלג לתוכן

צריפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מחנה ידין)
המונח "סרפנד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סרפנד (פירושונים).
צריפין
שער יפו בצריפין
שער יפו בצריפין
מידע על המבנה
סוג מחנה צבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם יגאל ידין עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°57′31″N 34°50′22″E / 31.95868056°N 34.83953611°E / 31.95868056; 34.83953611
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צריפין (באופן רשמי: מחנה ידין) הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחן של ראשון לציון ובאר יעקב, שכולל בתוכו מספר יחידות צבאיות. המחנה גובל במזרח בכביש 44 (היישוב הסמוך אליו הוא כפר חב"ד שבו שוכנת תחנת רכבת), במערב בראשון לציון (שיכון המזרח) ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל.

החל מ-2015 מתפנות יחידות בסיס צריפין באופן הדרגתי, כאשר כל בסיסי ההדרכה שפעלו בו כבר עברו לקריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון בצומת הנגב, חלק גדול מהמחנה נהרס לטובת הרחבת הערים ראשון לציון ובאר יעקב והקמת עשרות אלפי יחידות דיור.

ההתיישבות ההיסטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר חפירות ארכאולוגיות שנערכו בצריפין במשך השנים נחשפו שרידי יישוב שראשיתו בתקופה הביזנטית המאוחרת בארץ ישראל (סוף המאה ה-6 ותחילת המאה ה-7)[1]. בין השאר נחשפו במקום מבנה ציבורי רחב היקף מהתקופה האומיית (תחילת המאה ה-8) ומתקנים חקלאיים רבים מהתקופה העות'מאנית בארץ ישראל. היישוב במקום המשיך להתקיים בשם סרפנד אל-עמאר עד שנחרב במבצע ברק ב-1948[1].

המחנה הצבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילום אוויר של מחנה סרפנד
סרפנד, כיבוש הבסיס 1948
סרפנד, כיבוש הבסיס 1948

כמחנה בריטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחנה צריפין הוקם במהלך מלחמת העולם הראשונה על ידי צבא האימפריה העות'מאנית כמחנה צבאי זמני[2]. הוא נכבש במהלך מרדף פלשת, קרב מהיר בו כבשו חיילי האימפריה הבריטית את כל אזור מישור החוף הדרומי בנובמבר 1917[3]. בתום הקרבות הקים הצבא הבריטי מחנה משלו במקום, חנו בו יחידות של דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק והוקמה בו המפקדה של הכוחות הבריטים בארץ ישראל בראשות הגנרל אלנבי[4] . הוא קיבל את השם "סרפנד", על שם הכפר הערבי שהיה צמוד אליו - סרפנד אל-עמאר.

בדצמבר 1918, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, אך לפני ההתחלה הרשמית של המנדט הבריטי, חיילים ניו זילנדים מחטיבת הרובאים הרכובים של ניו זילנד שחנו ליד הכפר טבחו בתושביו כנקמה על רצח חייל ניו זילנדי, באירוע שקיבל את השם טבח סרפנד אל-עמאר. מאמינים כי בין 40 ל-137 בני אדם נהרגו בטבח, ובתים רבים בכפר נשרפו עד היסוד. באותו חודש הפך המחנה גם לבסיס "הגדודים העבריים" של הצבא הבריטי. וב-18 בינואר 1919 נערך טקס קבלת פנים חגיגי לחיילי הגדודים בראשון לציון הסמוכה[5]. במחנה גם החלה פעילות ארגון מגן דוד אדום בארץ ישראל, שהקים מרפאה עבור חיילי הגדודים[6]. ב-4 בדצמבר 1919⁩ נערך במחנה טקס פיזור "הגדודים העבריים" ואיחודם לגדוד אחד, "הראשון ליהודה", שכלל בעיקר את המתנדבים הארצישראליים תחת פיקודו של אליעזר מרגולין. בטקס נאמו: הקולונל ג'ון פטרסון, הרב הצבאי אייזק לייב פאלק וזאב ז'בוטינסקי, ונמסר אות הוקרה לז'בוטינסקי, כיוזם הגדודים[7]. סמלו של הגדוד היה סמל המנורה וסיסמתו "קדימה".

בדצמבר 1920 הוקם מחנה של גדוד עבודה של הפועל הצעיר, מול המחנה של הגדוד "הראשון ליהודה"[8]. במחנה התגוררו כשמונים פועלים, שעסקו בעבודת סלילת כבישים עבור ממשלת המנדט[9]. לאחר פירוק הגדוד "הראשון ליהודה" במרץ 1921[10], שימש המחנה את המשטרה המעולה, כוח ז'נדרמריה שהמשרתים בו היו תושבי הארץ, יהודים וערבים. הכוח פעל במקביל לכוח בריטי דומה, שכונה הז'נדרמריה הבריטית[11].

עד מהרה הפך המחנה לבסיס המרכזי של הצבא הבריטי בארץ ישראל והוא שימש מספר יחידות ומחלקות של ממשלת המנדט, בהם: בית חולים, שהוקם תחילה עבור חיל האוויר המלכותי ואחר כך שימש את כל כחוחות הצבא הבריטי בארץ ישראל[2]; מחלקת עבודות ציבוריות - P.W.D.) Public Works Department); בית מעצר ובית סוהר[12]. בנוסף השקיעו הבריטים בשדרוג וסלילה של כביש יפו-ירושלים שעבר בצמוד למחנה[13], והקמת שלוחה של מסילת הרכבת יפו–ירושלים למחנה הצבאי שקיבלה את השם "Sarafand Line". המחנה שימש מוקד פרנסה לרבים מתושבי היישוב העברי ותושבי הכפרים הערבים שבסביבה.

בשנת 1924 הופקעו רשמית 3,300 דונם עבור המחנה[14].

לאחר המרד הערבי הגדול הוזרמו לארץ כוחות גדולים של הצבא הבריטי ואז החלה בנייה משמעותית של המחנה, שהפך עד מהרה למתחם של אלפי דונמים הכולל מספר רב של מחנות צבא[15]. בתקופת מלחמת העולם השנייה, המחנה גדל והתעצם משמעותית, במסגרת פריסת כוחות האימפריה הבריטית במזרח התיכון, לממדי השטח החופפים לשטח המחנה עד לתחילת פינויו בשנת 2015 ואף יותר[16]. בשנים אלו הקמו מבני מפקדות, מחנות אימונים, מתחם למגורי חיילים ומשפחות הקצינים (כולל מבני מגורים ובתי ספר), בית קולנוע, תחנת רכבת, מזנונים ומחסנים של ה"נאפי" (השק"ם הבריטי), בית קירור, מאפיה וסניף של רשת הכלבו "ספיניס"[17]. בנוסף הוקם בית ספר לקצינים ("מפקדת חסן סלאמה") סמוך לבאר יעקב[18].

בתקופת מלחמת העולם השנייה שירתו במחנה אלפי חיילים יהודים במסגרת התנדבות היישוב לצבא הבריטי (בו גויסו ועברו אימונים)[19], נוטרים ואזרחים בתפקידים שונים[20]. עם הקמת הבריגדה היהודית בסוף 1944, הוא שימש גם בסיס שלה[21].

בפברואר 1947 לאחר שבריטניה הודיעה על החזרת המנדט לאו"ם, הוחל בפינוי המחנה, שתחילה שימש כמחנה מעבר לאזרחים בריטים עובדי ממשלת המנדט שפונו ממקומות אחרים בארץ ישראל[22].

ספורט במחנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט במחנה פעלה קבוצת כדורגל, ששיחקה בקביעות נגד קבוצות מכבי והפועל, ואף זכתה ב"גביע ארץ ישראל" (לימים גביע המדינה בכדורגל)[23]. בנוסף פעלו בו גם קבוצת רוגבי, נערכו בו תחרויות פולו ומרוצי סוסים[24].

כמחנה צה"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 החלו מוסדות היישוב במשא ומתן עם ממשלת המנדט לרכישת מחנות הצבא הבריטי שבתחום המדינה היהודית העתידית[25]. באפריל 1948 הוסכם שמחנה צריפין ירכש בידי הסוכנות היהודית תמורת 650,000 לירות ארץ ישראליות, אך התשלום לא הועבר והעסקה לא הושלמה[26][27].

למחרת הכרזת העצמאות ב-15 במאי 1948 בשעה 9 בבוקר עזבו הבריטים את מחנה צריפין וכחוחות ערבים נכנסו אליו, המחנה נכבש על ידי חיילי חטיבת "גבעתי", בקרב קצר שנערך בתאריך 18–19 במאי 1948 ללא נפגעים[28]. מיד אחר כך הפך למחנה צה"ל והפועלים היהודים שעבדו בו קודם תחת הבריטים חזרו לעבודה[29].

במהלך מלחמת העצמאות היה במקום מחנה שבויים לערבים שנתפסו בקרבות, בו היו בדצמבר 1948 מעל ל-1,100 שבויים[30]. מחנה השבויים נסגר בקיץ 1949[31].

הבסיס שימש במשך שנים רבות כמחנה בו התרכזו בסיסי האימונים והדרכה בהם נערכו קורסים רבים של צה"ל (בראשם בסיסי ההכשרה הראשיים לבנים ולבנות בה"ד 4 ובה"ד 12, בהתאמה) ובסיסי מפקדי החילות (כגון קצין תותחנים ראשי, קצין קשר ראשי ועוד). עבור הסגל וחניכי הקורסים המתקדמים הוקם "בית קולנוע צריפין", ליד מרכז מסחרי שהקימו הבריטים ב-1924. ובריכת השחייה שימשה את חיילי הבסיס, אך גם תלמידים מבתי ספר מראשון לציון הסמוכה[16].

באוקטובר 1953 נבחר רשמית השם "צריפין" במקום "סרפנד"[32], על שם יישוב המוזכר במשנה ובתלמוד הבבלי, אך בחפירות הארכאולוגיות שנערכו במשך השנים בכפר וסביבתו לא זוהו כל שרידים שניתן לשייכם ליישוב מתקופת המשנה והתלמוד (המאה ה-1 עד המאה ה-5)[1].

בשנת 1960 חלק משטחה של צריפין סופח לשטחה של באר יעקב, כולל בית החולים והאזור בו היה הכפר "סרפנד אל-עמאר"[33].

בקיץ 1995 שונה שם המחנה ל"מחנה ידין", על שם הרמטכ"ל השני יגאל ידין[34].

ב-4 באפריל 2023 נפצעו שני חיילים באורח קשה ובינוני בפיגוע דקירה בשער ירושלים. המחבל נוטרל בידיים חשופות על ידי אזרח בשם בני משולם, שקיבל על כך צל"ש[35].

מבנה המחנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחנה שלושה שערים:

במרכז המחנה נמצאת אנדרטת גדוד 42 וחורשת זיכרון לגדוד 42 של חטיבת קרייתי.

בסיסים, מחנות-משנה ומתקנים צבאיים בצריפין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיסי צה"ל ששכנו בצריפין בעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקנים לא-צבאיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על הבסיס הצה"לי שוכנים במקום בית החולים יצחק שמיר (לשעבר בית חולים אסף הרופא), מחסנים של הסוכנות היהודית וכן אזור תעשייה, שוק סיטונאי (שהוקם ב-2006 כחלופה זמנית לשוק הסיטונאי בתל אביב)[38]. בנוסף, ב-1969 הקים צה"ל במחנה בית ספר תיכון ללימודי אלקטרוניקה, בחסות חיל הקשר[39]. ובשנת הלימודים 1977–1978 החל לפעול בית ספר של רשת אורט, בשיתוף חיל החימוש והלוגיסטיקה[40], בבית הספר נוספה בהמשך גם מגמה לאומנויות הבישול והאירוח[41].

החווה החקלאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 הוקמה על ידי ממשלת המנדט חוות ניסיונות חקלאית בשם "The Sarafand Citrus Demonstration Station", בשטח פתוח סמוך לבית החולים, במטרה לפתח ולטפח את השיטות החקלאיות הטובות ביותר לגידול הדרים. תפקידי החווה היו איקלום זנים שונים של הדרים וסובטרופים, דוגמת אבוקדו ומנגו. בנוסף, לאספקת זרעים ושתילים מורכבים לנוטעים. בשטחה היו גם כוורות, אורוות לסוסים וחממות. בחווה ואדמותיה עבדו פועלים תושבי האזור, ערבים ויהודים, תחת ניהול ממשלת המנדט[2].

לאחר קום המדינה, המשיכה החווה לפעול עוד כעשור, כחוות הדגמה ומחקר לגידול הדרים של אגף המטעים במשרד החקלאות[42]. ותחנה הדגמה לדבוראות[43].

שלוחת הרכבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה של אזור צריפין משנת 1942, בשליש התחתון של המפה ניתן לראות את שלוחת מסילת הרכבת לצריפין ופיצולה לכמה מסילות בתוך המחנה הבריטי

בדצמבר 1920⁩ פרסמה חברת הרכבת המנדטורית מכרז לבניית שלוחה באורך כ-4.5 ק"מ, המתפצלת ממסילת הרכבת יפו–ירושלים כ-16 ק"מ ממזרח ליפו בקשת המקשרת אותה לכיוון תחנת הרכבת לוד[44]. מטרת השלוחה הייתה לאפשר העברת ציוד, אספקה וחיילים למחנה. השלוחה נבנתה במהירות ובסוף 1921 כבר הייתה פעילה[45]. בשטח המחנה הוקמה תחנת רכבת, כמו כן, מספר מסילות השלוחה היו מגיעות למחסנים בשטח הבסיס.

ב-17 בספטמבר 1939 אירע תאונת הרכבת בצריפין במפגש שלוחת הרכבת וכביש 44.

ב-1946 תוכננה סלילת שלוחה נוספה, מהצומת של שלוחת צריפין צפונה אל תחנת הרכבת כפר ג'יניס, במטרה לקצר את הדרך בין תל אביב וחיפה[46]. באוגוסט 1949⁩ שימשה המסילה להסעת שבויים ערבים משוחררים לחיפה[31].

השלוחה הייתה גם בשימוש של צה"ל והייתה משרתת את בסיס המזון 6120 ומרכז המזון 6100 עד לסגירתה בסוף שנות ה-60.

בשנת 2004 הרס צה"ל את שרידי רציף התחנה והמסילה שהייתה בתוך המחנה.

מפעל הארגז-צריפין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90, במפעל הארגז-צריפין (השייך למפעל הארגז), בוצעו פרויקטי שיפוץ לקרונות משומשים שנקנו מחברת הרכבות הלאומית של צרפת עבור רכבת ישראל. כמו כן, שימשה חברת הארגז-צריפין כקבלן משנה עבור חברת רכבות אלסטום שבנתה וסיפקה קרונות חדשים (המכונים מו-דו ספרדים) לרכבת ישראל. לצורך ביצוע הפרויקטים האלה נבנתה שלוחת מסילות למפעל שהתפצלה משלוחה לבסיס צריפין[47]. המפעל נסגר בתחילת המאה ה-21 וקבוצת שלמה הקימה במקומו מרכז לוגיסטי ומשרדים[48].

פינוי מחנה צריפין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדל המים הישן של מחנה צריפין בלב שכונת נרקיסים בראשון לציון שהוקמה לאחר פינויו.

בשנת 2002 החליטה ועדת שרים, בראשות ראש הממשלה אריאל שרון, באופן עקרוני להעתיק את מחנות צה"ל מאזור המרכז לנגב, בין השאר להקים את "עיר הבה"דים",, שבמסגרתה יפונו כל בסיסי ההדרכה שבמחנה למחנה חדש בנגב[49]. לאחר מספר שנות תכנון, בינואר 2006 אישר צה"ל את תוכנית, שבמסגרתה בשטח שיפונה, הנמצא בלב אזור הביקוש באזור המרכז, יוקמו אלפי יחידות דיור שמרביתן בבניינים רבי קומות ומיעוטן בבתים צמודי קרקע; ומהכסף שיתקבל ממכירת הקרקע יכוסו חלק מעלויות ההקמה של הבסיס החדש. ההחלטה להעתיק את הבסיסים נבעה גם מתוך הרצון להתייעל ולצמצם את עלויות התפעול והאחזקה של הבסיסים הוותיקים בצריפין, שהוקמו בתקופת המנדט בהם מבנים ישנים ומחייבים תחזוקה שוטפת, וכוללים תשתיות ישנות[50]. אולם בקיץ 2007 תושבים ממזרח ראשון לציון הגישו התנגדות לתוכנית, בטענה שהקרקעות באזור יועדו תוכניות המתאר הארציות, תמ"א 31 ותמ"א 35 להישאר כשטחים פתוחים כפריים וכשטחים חקלאיים, אולם במקום זאת אושרה תוכנית להקמת עיר בינונית של כ-80 אלף תושבים[51]. ביולי 2008 עתרו התושבים לבג"ץ בטענה כי משרד הביטחון התערב בהליך האישור והטיל חסיון על הליכי האישור של התוכנית, המועצה הארצית לתכנון ובנייה קיבלה את דרישות משרד הביטחון ללא נימוקים, מבלי שהונחו בפניה סקרים סביבתיים ומבלי שייערך דיון על השפעותיה הסביבתיות של ההחלטה; ובנוסף לא ניתנה להם אפשרות להתנגד לה [52].

במאי 2012 הועבר שטח ראשון בשולי המחנה, בגודל 55 דונם, לתחום עיריית ראשון לציון, לטובת הקמת פארק עירוני במקום[53].

במרץ 2014 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז מרכז את תוכנית השלד לפינוי מחנה צריפין, הכוללת 17 אלף יחידות דיור ועוד 1.6 מיליון מ"ר לשטחי תעסוקה. תוכנית האב הזו משתרעת על 4,000 דונם, שיעברו לתחומן של באר יעקב וראשון לציון. התוכנית כללה בין היתר הקמת פארק בינעירוני בשטח של כ-600 דונם וכן מציעה שימור חלק מהמבנים הבריטיים המצויים במחנה ושדירות העצים החוצות את המתחם[54].

פינוי הבסיס החל במרץ 2015, כאשר אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון החל בהריסת מבנים בשטח 60 אלף מ"ר בנוי, ופינוי 427 דונם[55]. פינוי מתחם זה, בו פעלו בין השאר בית הספר למקצועות הלוגיסטיקה (בה"ד 6), ובסיס ההדרכה של חיל הרפואה (בה"ד 10), הושלם בנובמבר 2016[56].

באוקטובר 2015 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור אישרה להפקדה 2 תוכניות במתחמים לבניית כ-7,000 יח"ד במתחם צריפין[57]

בספטמבר 2016, הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור אישרה תוכנית להקמת שכונת מגורים חדשה בת כ-3,200 יחידות דיור בבאר יעקב, על חלק משטח מחנה צריפין[58].

באוגוסט 2022 אושרו שתי התוכניות האחרונות במחנה צריפין, מתחם 7א' בשטח השיפוט של ראשון לציון, ומתחם 7ב' הממקום דרומית למתחם 7א', בשטח השיפוט של באר יעקב[59].

מתחמי תוכנית פינוי צריפין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנית לפינוי מחנה צריפין מורכבת משמונה מתחמים:

  1. מתחם מספר 1 - משויך לבאר יעקב. שכונת מגורים חדשה בת כ-3700 יחידות דיור הכוללת מבני מגורים, מבנים מוסדות ציבור, מסחר ושטחים ציבוריים פתוחים. כמו כן התווית מערכת דרכים חדשה[60].
  2. מתחם מספר 2 - משויך לבאר יעקב, שכונת מגורים חדשה הכוללת כ-3,200 יחידות דיור, כ-180,000 מ"ר שטחי תעסוקה ומסחר וכן מוסדות ומבני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים[61].
  3. מתחם מספר 3 - משויך לבאר יעקב, שכונת מגורים חדשה הכוללת כ-2750 יח"ד, כ-11,132 מ"ר שטחי מסחר וכן, מוסדות ומבני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים[62].
  4. מתחם מספר 4 - משויך לראשון לציון. הקמת שכונת מגורים בצפון מזרח ראשון לציון. סה"כ - 4,002 יח"ד מתוכם 250 יח"ד בדיור מיוחד וכ - 1,000 יח"ד קטנות. בנוסף כ-70,000 מ"ר מסחר ותעסוקה[63].
  5. מתחם מספר 5 - משויך לראשון לציון. הקמת שכונת מגורים חדשה בת כ-3575 יחידות דיור הכוללת מגורים, מבנים ומוסדות ציבור, מסחר ושטחים ציבוריים פתוחים. התווית דרכים חדשות וקו הרכבת הקלה[64].
  6. מתחם מספר 6 - משויך לראשון לציון. הקמת רובע תעסוקה הכולל מסחר בקומות הקרקע ומגרשים עבור דיור מיוחד, מבנים ומוסדות ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים[65].
  7. מתחם מספר 7א - משויך לראשון לציון. יצירת מסגרת תכנונית להקמת אזור תעסוקה ומסחר הכולל מגורים, מוסדות ומבני ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים, מתקן הנדסי ודרכים. מתחם זה כולל כ-409 דונם[66].
  8. מתחם מספר 7ב - משויך לבאר יעקב. יצירת מסגרת תכנונית להקמת אזור תעסוקה ומסחר הכולל מגורים, מוסדות ומבני ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים, מתקנים הנדסיים ודרכים. מתחם זה כולל כ-447 דונם[67].
  9. מתחם מספר 8 - משויך לבאר יעקב. הקמת אזור תעסוקה בצפון מזרח באר יעקב בשטח של כ-195 דונם[68].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צריפין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 אחיה כהן-תבור, ‏חורבת צריפין, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 120 לשנת 2008
    רון טואג, ‏חורבת צריפין (מזרח), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 123 לשנת 2011
    אחיה כהן-תבור, ‏חורבת צריפין (מזרח), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 127 לשנת 2015
    ורד אשד, ‏צריפין, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 133 לשנת 2021
  2. ^ 1 2 3 תיק תיעוד לתכנית מפורטת מס' 455-0631754 - מתחם אסף הרופא, באר יעקב, שפירא אדריכלים, אוקטובר 2019
  3. ^ צבי הוכברג, ימי ג'מל־פחה, הארץ, 9 באפריל 1929
  4. ^ כיבוש ארץ יהודה ע"י הצבאות הבריטים, אמר, 26 בנובמבר 1939
  5. ^ מחיי המושבות - ראשון לציון, הארץ, 16 בינואר 1919
  6. ^ מגן־דוד האדום - היסוד למגן דוד האדום בא"י הונח ברגע הוסד הגדוד העברי ארת-ישראלי, הארץ, 16 ביולי 1919
  7. ^ חגיגת הפרידה של הגדודים העברים, הארץ, 5 בדצמבר 1919
  8. ^ צריפין (סרפנד): מחנה העבודה בצריפין שנסדר לפני שני חדשים בערך ע"י משרד העבודה של הפועל הצעיר, מסודר באופן יפה מאוד, הפועל הצעיר, 4 בפברואר 1921
  9. ^ הקבוצות השונות שבמחנה צרפנד א' התאחדו לחבורה אחת. אל החבורה התקבלו עוד 20 פועלים שלא עבדו קודם בצרפנד והיא מונה עתה שמנים חבר, הפועל הצעיר, 23 באוגוסט 1921
  10. ^ צבא הגנה בארץ ישראל - הנדוד העברי הראשון ליהודה מסיים את קיומו בחודש זח, הארץ, 23 במרץ 1921
  11. ^ טוביה ב. אלמגור, על כוחות הצבא של ממשלת ארץ ישראל, הארץ, 10 בספטמבר 1929
  12. ^ האסורים בצריפין (צרפנד), הארץ, 6 בספטמבר 1925
  13. ^ תיקון כבישים, דואר היום, 17 בנובמבר 1924
  14. ^ פקודה בדבר רכישת קרקעות לצבא - 1920, הארץ, 13 באוגוסט 1924
  15. ^ להרחבת מחנות הצבא, דבר, 14 ביולי 1936
  16. ^ 1 2 עומר וולף, ממחנה צבאי למרחב עירוני-תכנית הבינוי בצריפין, באתר אורבנולוגיה, ‏13 באפריל 2017
  17. ^ גבריאל צפרוני, עיר בתוך גדר־תיל - בסרפנד - מרכז הצבא, הַבֹּקֶר, 14 באפריל 1940
  18. ^ פוצצה מפקדת הכנופיות במחוז לוד - נודע על 39 ערבים הרוגים ועשרות פצועים, הארץ, 6 באפריל 1948
  19. ^ מתבקשים מתנדבים מא"י, הארץ, 1 ביולי 1940
  20. ^ ראשוני המשוחררים יצאו את סרפנד, לחייל, 22 ביולי 1945
    פוטרו פועל" סרפנד, קול העם, 21 באפריל 1948
  21. ^ שלום זיסמן, שנה אחת של הבריגדה - ימי היסוד, החזית וגולת אירופה, הארץ, 8 במרץ 1946
  22. ^ שני פנויים-זה מול זה, הארץ, 5 בפברואר 1947
  23. ^ ביפו ובתל־אביב - בספורט - תוצאות ההתחרות שהיייתה אתמול בין מכבי ירושלים ובין פלוגת האנגלים מצריפין (סרפנד) הן 3- 4 לטובת האנגלים, הארץ, 30 באוגוסט 1925
    בספורט - בהתחרות שנערכה בפתח תקוה בין המכבי אבשלום" ובין האלחוט סרפנד ננמרה בתוצאות 4־2 לטובת מכבי, הארץ, 21 באוקטובר 1929
    בספורט - שלשום הייתה התחרות בכדור רגל בין קבוצת סרפנד' על הזכיה בנביע' שקבוצת סרפנד זכתה בו בבר שלש שנים רצופות, גם הפעם זכתה בגביע קבוצת סרפנד, הארץ, 12 באפריל 1926
    "הפועל" מכה את סרפנד, דואר היום, 17 בספטמבר 1928
  24. ^ במרוץ רוכבי סוסים השנתי שנתקיים בשבת במגרשי צרפנד זכו בפרסים: הסרג'נט מיטלמן שני פרסים, הקורפוראל שוילי פרס אחד, הקצין הבריטי ריגס שני פרסים ובן השייך אבו־קישק פרס אחד, דבר, 3 ביוני 1929
  25. ^ משא ומתן לרכישת סרפנד, הארץ, 12 בפברואר 1948
  26. ^ חביב כנען, כיצד נרכשו מחנות הצבא הבריטיים לאחר הכרזת החלוקה, הַבֹּקֶר, 20 ביוני 1958
  27. ^ עמירם אורן, אזרוח מחנות הצבא הבריטי - כלכלה במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, יד יצחק בן-צבי 2017
  28. ^ ג'ון קמחי, טירוני סרפנד חוזרים אליה ככובשים, על המשמר, 20 במאי 1948
    כיבוש מחנה צריפין, הארץ, 20 במאי 1948
  29. ^ שר העבודה נתבע לחסל.את היחס המחפיר אל פועלי סרפנד, קול העם, 3 ביוני 1948
  30. ^ ביקור נציגי העדות במחנות השבויים, הארץ, 1 בדצמבר 1948
  31. ^ 1 2 רכבת בשרות שחרור שבויים, הַבֹּקֶר, 22 באוגוסט 1949
  32. ^ שמות יישובים חדשים, על המשמר, 21 באוקטובר 1953
  33. ^ שלמה פרג, באר־יעקב ־ מושבה גדלה ומתרחבת, על המשמר, 10 באוקטובר 1960
  34. ^ שלומית רוזן, מחנה בר־לב ומחנה ידין במקום קסטינה וצריפין, במחנה, 2 באוגוסט 1995
  35. ^ אור הלר, דור כהן, הפיגוע בצריפין: הלוחם נאבק במחבל – שניסה לחטוף את נשקו, באתר חדשות 13, 4 באפריל 2023
  36. ^ יניב הלפרין, ‏לא עוד בה"ד 7: מחנה גדעונים הועבר ליחידת הלוחמה האלקטרונית, באתר "אנשים ומחשבים", 30 במאי 2016
  37. ^ אריה הלל, וידי אדם מתחת כנפיהם - תולדות המערך הטכנולוגי בחיל האוויר 1948-1973, מערכות; משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1999, עמ' 55–55
  38. ^ אבי בר-אלי, סגירת השוק הסיטונאי בתל אביב נדחתה בשלושה שבועות, באתר TheMarker‏, 27 באפריל 2006
  39. ^ לימוד מקצוע בצה"ל, על המשמר, 23 במרץ 1969
  40. ^ החלה ההרשמה לבית הספר התעשייתי - אורט צריפין, מעריב, 25 במרץ 1977
  41. ^ על ביה”ס, באתר תיכון ומכללה אורט צריפין
  42. ^ מנסים להאריך משך החיים של עצי הדר, קול העם, 16 ביולי 1959
    נקדם פני מחלות הוירוס בהדרים, זמנים, 28 במרץ 1954
  43. ^ הדגמות בגידול דבורים, על המשמר, 20 במאי 1951
  44. ^ הרכבות בארץ ישראל - הצעות לבנין רכבת רחבה לצרפנד, דואר היום, 16 בדצמבר 1920
  45. ^ לא "לוד או יפו" אלא "לוד ויפו", הארץ, 2 בדצמבר 1921
  46. ^ קו רכבת תל אביב - חיפה, דבר, 11 בינואר 1946
  47. ^ מאת שלומי שפר, הארגז במשא ומתן מתקדם למכירת 135 דונם בצריפין, באתר הארץ, 2 ביוני 2001
  48. ^ דניאל שמיל, קבוצת שלמה החלה בבניית המרכז הלוגיסטי בצריפין בהשקעה של 100 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2009
    דובי בן גדליהו, ‏קבוצת שלמה Sixt מקימה מרכז לוגיסטי עבור ייבוא כלי רכב מסין בהשקעה של 100 מיליון שקל, באתר גלובס, 22 במרץ 2009
  49. ^ שרון קדמי, צה"ל עובר דירה, באתר הארץ, 28 ביוני 2006
  50. ^ ענת ג'ורג'י, מחנה צריפין יעבור לנגב - במקומו מגדלי מגורים וצמודי קרקע, באתר TheMarker‏, 23 בינואר 2006
  51. ^ אריק מירובסקי, משרד הביטחון שינה בחשאי ייעוד צריפין לבנייה עירונית - תושבים בראשל"צ יתנגדו, באתר הארץ, 21 ביוני 2007
  52. ^ נ, עתירה לבג"ץ: לבטל את הפיכת צריפין לאזור פיתוח עירוני, באתר TheMarker‏, 14 ביולי 2008
  53. ^ נמרוד בוסו, 55 דונם משטח מחנה צריפין יועברו לעיריית ראשון לציון, באתר TheMarker‏, 30 במאי 2012
  54. ^ אורי חודי, ‏17 אלף דירות: אושרה תכנית השלד לפינוי מחנה צריפין, באתר גלובס, 11 במרץ 2014
  55. ^ נמרוד בוסו, משרד הביטחון החל בהרס מבנים בבסיס צריפין, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2015
    יובל אזולאי, ‏משרד הביטחון החל לפנות את מחנה צריפין, באתר גלובס, 24 במרץ 2015
  56. ^ נמרוד בוסו, כך זה נראה מהרחפן: בסיסי צה"ל התפנו - 2,760 דירות חדשות ייבנו, באתר TheMarker‏, 29 בנובמבר 2016
  57. ^ קובי ישעיהו, ‏אושרו להפקדה: 2 תכניות של כ-7,000 יח"ד במתחם צריפין, באתר גלובס, 20 באוקטובר 2015
  58. ^ נמרוד בוסו, אושרה תוכנית לבניית 3,200 דירות בבאר יעקב בשטח מחנה צריפין המיועד לפינוי, באתר TheMarker‏, 8 בספטמבר 2016
  59. ^ יעל בלקין, אלפי דירות חדשות בראשון לציון ובאר יעקב: אושרו שתי התוכניות האחרונות במחנה צריפין, באתר TheMarker‏, 17 באוגוסט 2022
  60. ^ תמל/ 1018 צריפין, מתחם 1, באתר תבע.קום
  61. ^ תמל/ 1019 צריפין מתחם 2, באתר תבע.קום
  62. ^ צריפין - מתחם 3, באתר תבע.קום
  63. ^ צריפין מתחם מס. 4, באתר תבע.קום
  64. ^ רצ/151/1 צריפין מתחם 5, באתר תבע.קום
  65. ^ צריפין מתחם 6, באתר תבע.קום
  66. ^ מתחם 7א צריפין, באתר תבע.קום
  67. ^ מתחם 7ב צריפין, באתר תבע.קום
  68. ^ צריפין, מתחם 8, באתר תבע.קום
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צריפין&oldid=42627542"