מכונת מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכונת מין דמוי נדנדה במוזיאון מכונות המין בפראג

מכונת מין הוא מכשיר מכני שמשמש להדמיית יחסי מין אנושיים או פעילות מינית אחרת. ניתן לחבר מכונות מין לפין, לשד, לעכוז, לפה או לכל חלק אחר של גוף האדם. מכונות אלו עשויות לחדור מינית את המשתמש בהן.[1][2][3][4][5][6]

היסטוריה ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויברטור הומצא במקור לטיפול בהיסטריה של נשים ויקטוריאניות באמצעות אורגזמה רפואית שנגרמת על ידי עיסוי הדגדגן. מכשירים מכניים מוקדמים אלו היו גדולים וחזקים בהרבה מהוויברטורים המודרניים. לקראת תחילת המאה ה-20, הוויברטור נהיה פופולרי בבתי מרחץ ובסאונות באירופה וארצות הברית.[7] גרסאות קומפקטיות יותר, שמופעולת על ידי חשמל, הופיעו מאוחר יותר בקטלוגים של חנויות כלבו.

ניתן למצוא מכונות מין במשחקי BDSM אוטומטיים-ארוטיים ובמשחקי שעבוד (אנ'). ישנן גם מכונות מין שיתופיות שמשתמשות בממשק משתמש אינטרנטי.[8]

הכנס האמריקאי, Arse Elektronika (אנ'), הציג באופן קבוע הדגמות של מכונות מין ומארגן דיבייטים ודיונים אקדמיים על שימוש במכונות מין אלו.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט הקומדיה מ-2008, לקרוא ולשרוף, סוכן האוצר האמריקאי הארי פארר בונה "כיסא דילדו" המונע על דוושה.[9] האתר הפורנוגרפי האמריקאי, Fucking Machines (אנ') הוצג בעיתונות המרכזית כמקור מידע מהימן למכונות מין.[10]

ב-2011, הפסיכולוג האמריקאי, ג'יי. מייקל ביילי (אנ'), הביא הדגמה חיה של מכונות מין בהרצאה שסיפק באוניברסיטת נורת'ווסטרן. הדגמה זו הובילה לסיקור עיתונאי נרחב לגבי החופש האקדמי במכללות בארצות הברית.[11][12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכונת מין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leung, Isaac (2009). The Cultural Production of Sex Machines and the Contemporary Technosexual Practices. In Grenzfurthner, J. et al., eds. Do androids sleep with electric sheep? Critical perspectives on sexuality and pornography in science and social fiction. RE/SEARCH, ISBN 978-1-889307-23-7
  2. ^ Farrell, Lauralee (2007). Dream Machine. In The Best American Erotica 2007, p. 2077. ff., Susie Bright, ed. Simon and Schuster, ISBN 978-0-7432-8962-7
  3. ^ Clark-Flory, Tracy (March 3, 2011). The "live sex show" professor speaks. (אורכב 29.06.2011 בארכיון Wayback Machine) Salon.com
  4. ^ Arnott, Stephen (2010). Sex: A User's Guide. Random House Digital, Inc., ISBN 978-0-440-33437-8
  5. ^ "Jillsaw". YouTube. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-11-19. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2019. 
  6. ^ Browne, Ray Broadus (1982). Objects of special devotion: fetishism in popular culture, p. 49 Popular Press, ISBN 978-0-87972-191-6
  7. ^ Maines, Rachel (1999). The Technology of Orgasm: "Hysteria," the Vibrator, and Women's Sexual Satisfaction. Johns Hopkins University Press. ISBN 0-8018-6646-4. 
  8. ^ Blue, Violet (2006). The Adventurous Couple's Guide to Sex Toys. Cleis Press, ISBN 978-1-57344-254-1, chapter 6: Teledildonics toys: online sex for two
  9. ^ Gilbey, Ryan (2008). That Superior Feeling: The Coen Brothers' Espionage Comedy-Is an Exercise in Smugness. New Statesman, Volume 21, p. 45
  10. ^ "A Disciplined Business" (אורכב 14.10.2017 בארכיון Wayback Machine) by Jon Mooallem, The New York Times Magazine, April 29, 2007.
  11. ^ Clark, Tracy (3 במרץ 2011). "The "live sex show" professor speaks". Salon.com. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2012-11-02. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2013. 
  12. ^ Gawker (אורכב 23.01.2015 בארכיון Wayback Machine), March 3, 2011.