מלחמת מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלחמת מצווה היא מלחמה שעל פי ההלכה חייבים לצאת אליה, ולא חלה החובה לשאול מאת הסנהדרין רשות לכך, אלא יוצאים למלחמה מיידית. בתלמוד מובאות מלחמותיו של יהושע כדוגמה למלחמת מצווה[1].

הגדרת מלחמת מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות כמה שיטות להגדרת מלחמת מצווה:

  • שיטת רש"י:
    • רק מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ היא מלחמת מצווה.
  • שיטת רמב"ם ובעקבותיו ספר החינוך:
    • מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ ובלשונו "מלחמת שבעת עממים".
    • מלחמה נגד עמלק - מלחמה דתית נגד האויב הרוחני של עם ישראל.
    • מלחמת "עזרת ישראל מיד צר" - כלומר הצלה מפני אויב שקם על עם ישראל. (מקור הדין הוא בתלמוד הירושלמי)[2]
  • שיטת הרע"ב:
    • מלחמת ארץ ישראל[3]
    • מלחמת עמלק

מלחמת כיבוש ארץ ישראל, לפי כל השיטות, נחשבת למלחמת מצווה.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס בתנ"ך למשתמטים ממלחמות כיבוש והצלה היה חריף ונוקשה.

סוגיה זו נידונה בתורה באופן רחב במיוחד, בפרק שלם שהוקדש לה, בהקשר של רצונם של שבטי גד וראובן לקבל נחלה בעבר הירדן. כאשר משה רבנו חשד ששבטי גד וראובן, שביקשו שלא לעבור את נהר הירדן, רוצים להשתמט מכיבוש הארץ הוא נזף בהם באופן חריף "הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?" (במדבר לב ו). "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל" (במדבר לב יד), ורק לאחר שהבטיחו לו "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לב יז), הוא הסכים לדבריהם ואמר להם: "אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה...וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. וְאִם-לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם." (במדבר לב כ-כג).

על בסיס הפסוק בשירת דבורה שהתייחס לאלו שהשתמטו ממלחמת ברק וסיסרא: "אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים. (שופטים, ה כג) אמרו חז"ל בתלמוד שמי שמסרב להחלטות בית דין, מחרימים, מנדים ופורטים ברבים את חטאיו (מועד קטן טז א) ועל דברים אלו כותב ערוך השולחן: "וביאור הדברים: שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, וגזרו על כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם אחד שמו "מרוז", אדם גדול, והוא וכל אנשי מקומו לא רצו לבוא. ולכן דבורה וברק קללוהו ונדוהו והחרימוהו." (ערוך השולחן יורה דעה שלד ב').

בפרשת פלגש בגבעה כאשר שבטי ישראל הכריזו מלחמה על שבט בנימין, ואנשי יבש גלעד לא הצטרפו למלחמתם, בני ישראל הענישו אותם בכך שהרגו את כל אנשי העיר מלבד הבתולות, שאותן חיתנו עם אנשי שבט בנימין (שופטים כא ט-יב).

גדרים של מלחמת מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת החלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם פוסק שמלך יכול להחליט לצאת למלחמת מצווה ואינו צריך לבקש אישור מבית הדין הגדול בניגוד למלחמת רשות[4]. מינוי מלך חדש נעשה על ידי הסנהדרין[5] ולדעת הרמב"ם רק בהוראת נביא[6].

רוב הראשונים השמיטו את דין מלחמת מצווה בזמן הזה, כמנהגם במצוות שאינן נוהגות בזמן החורבן[7], וכך השולחן ערוך השמיט מצווה זו, וכן כתבו הנודע ביהודה[8] והחתם סופר[9]. לגבי כיבוש הארץ, ישנם האומרים שיש מניעה נוספת מקיום מצוות כיבוש, בגלל החובה לשרש עבודה זרה מארץ ישראל[10].

בדרשות הר"ן[11] נאמר שלשופט יש תוקף של מלך, ביכולתו לתקן תקנות לטובת הסדר הציבורי. הרב קוק למד מדבריו שיש תוקף של "משפטי מלוכה" שחלקם נוהגים אף במנהיג שאינו מלך, וכותב ש"בזמן שאין מלך... חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה"[12], ולפי דבריו, גם כיום מנהיג שיבחר על ידי רוב ישראל, יחשב למלך לעניינים מסוימים.

מי חייב במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שבמלחמת הרשות מתירים למי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, אירש אישה ולא נשאה ולירא ורך הלבב לשוב מהמלחמה ולא להלחם, במלחמת מצווה אין פטור לאף אחד אלא כולם מחויבים.

הדבר נלמד מהמשנה והתוספתא: "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"[13] (סוטה פ"ח מ"ז). בתלמוד הדבר נלמד ממלחמתו של אסא מלך יהודה. "וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ (=הכריז על גיוס) אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי" (= אין פטור). (ספר מלכים א' פרק ט"ו כ"ב). החזון איש בעניין זה מדייק, שאפילו במקרה שלא צריכים את כולם לצורך הניצחון במלחמה, כולם מחויבים, שאם לא כן הם היו מחויבים בפשטות מצד פיקוח נפש[14][15].

נשים במלחמת מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שכולם חייבים במלחמת מצווה גם נשים מחויבות ואפילו כלה מחופתה כדברי המשנה (רמב"ם וספר החינוך), יש המפרשים את דברי הרמב"ם שאומר "במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"[16] שהנשים משתתפות במלחמה בעניינים לוגיסטיים כאספקת מזון (רדב"ז), ויש המפרשים כי נשים משתתפות בפועל בקרבות מסוימים[17]. דעה אחרת מאידך גיסא קובעת כי נשים אינן משתתפות כלל, ומה שכתוב 'אפילו כלה מחופתה' מדובר במליצה בלבד, ואין לו משמעות לענייני המלחמה (בעל "התורה תמימה").

מלחמת מצווה ותלמידי חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים[18][19] כי במלחמת מצווה תלמידי חכמים ולומדי תורה פטורים ממנה, לפי האמור בדברי הרמב"ם, על שבט לוי: "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה'"[20]. ויש הסוברים כי הדברים האמורים ברמב"ם, לא מכוונים לפטור ללומדי תורה, ורואים בדבר עשיית התורה כקרדום לחפור בו, דבר שיש בו חילול השם[21]. יש המדייקים ממיקום הדברים בסוף ספר זרעים ולא בהלכות מלכים שלא מדובר בהלכה מעשית אלא בדברים פילוסופיים מוסריים[22], כדרכו של הרמב"ם[23]. ויש המצמצמים את דבריו של הרמב"ם למלחמות שבטיות לצורך הרחבת נחלה למשל[24]. הראי"ה קוק בתשובתו שם אף מדגיש "שמלחמה של כלל ישראל היא גם כן עבודת ה'."

תחילת מצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני כל מצור ותחילת מלחמה בין במלחמת רשות ובין במלחמת מצווה, יש חובה לקרוא לשלום לאויב, ורק במקרה שהוא מסרב להשלים יוצאים למלחמה. במלחמת רשות צריך להתחיל את המצור לפחות שלשה ימים לפני שבת בעוד שבמלחמת מצווה מותר להתחיל מצור אפילו בשבת[25].

בעקבות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים היו רבנים ודרשנים כרבי יהונתן אייבשיץ והרב חיים מוולוז'ין שהשתמשו במושג זה במובן סימבולי, בעקבות עולם הקבלה, כמלחמה רוחנית שיש לאדם נגד יצר הרע על מנת לקיים מצוות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מלחמות יהושע לכבש – דברי הכול חובה, מלחמות בית דוד לרווחה – דברי הכול רשות" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד ב')
  2. ^ לפירוש הרע"ב במקרה של "עזרת ישראל מיד צר", לשיטת הבבלי זו אינה מלחמת מצווה: "לא נחלקו ת"ק ורבי יהודה אלא במלחמה שנלחמים ישראל עם אויביהם כדי שלא יתגברו עליהם ויצרו להם. ת"ק קרי לה מלחמת רשות וסובר שאין אדם רשאי להתבטל מן המצווה כדי להילחם במלחמה כזו. ור' יהודה סבר שגם זו מלחמת מצווה, מאחר שהוא להושיע את ישראל מיד שונאיהם, והעוסק במצווה פטור מן המצווה. ואין הלכה כר' יהודה." (רע"ב על מסכת סוטה פרק ח' משנה ז')
  3. ^ הרמב"ם בפירוש המשניות (מסכת סנהדרין א' ה') סובר כמו הרע"ב, "ומלחמת הרשות היא מלחמת עמון ומואב וישמעאל ודומיהן, ומלחמת מצווה היא מלחמת עמלק ושבעה עממין בלבד".
  4. ^ הלכות מלכים ה' א'/ב'.
  5. ^ תוספתא סנהדרין פרק ג'
  6. ^ שם א' ג'.
  7. ^ רי"ף, סמ"ק.
  8. ^ תניינא, אבן העזר קכ"ט.
  9. ^ אבן העזר קנ"ה.
  10. ^ מסכת עבודה זרה דף מ"ה:"גידוע עבודה זרה קודם לכיבוש ארץ ישראל".
  11. ^ דרוש י"א
  12. ^ שו"ת משפט כהן סימן קמד.
  13. ^ מקור הביטוי "חתן מחדרו וכלה מחופתה" הוא בספר יואל "אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים, אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיוֹנְקֵי שָׁדָיִם, יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ." (פרק ב', פסוק ט"ז) בהקשר של חורבן. מכאן אפשר ללמוד מדוע הירושלמי והרמב"ם הבינו שכאשר יש סכנת חורבן כמו במקרה של אויב הקם על ישראל מדובר במלחמת מצווה.
  14. ^ חזון איש, עבודה זרה, סימן כג, ס"ק ג
  15. ^ חזון איש, עירובין, ליקוטים, סימן ו, ס"ק ג http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41158&pgnum=151
  16. ^ הלכות מלכים ומלחמות, פרק ז', הלכה ד', ואף בספר המצוות (סוף שורש יד) מדייקים מדבריו שנשים יוצאות למלחמת מצווה
  17. ^ כך עולה מדברי המנחת חינוך, מצווה תקכ"ז, אך יש לדייק שם שלא מדובר בכל מלחמות מצווה. שכן במקומות אחרים הוא אומר (מצווה תקסו): "ונוהגת בזמן הבית בזכרים כי הם הנלחמים ולא הנקבות".
  18. ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, הלכות מדינה, חלק ב.
  19. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, חלק ג' עמ' פ"ח-צ"ב.
  20. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה י"ב-יג.
  21. ^ אביעד הכהן, על חובת השוויון בשירות הצבאי( קטע "תלמוד תורה כעילת פטור"), המביא את תשובת הרב דוד צבי הופמן, שו"ת מלמד להועיל, חלק א' סימן מב, לשאלה "אם מותר ליהודי להיפטר מחובת הגיוס לצבא כדי שלא יבוא לידי חשש חילול שבת", ש"משיב בשלילה נחרצת, ואומר שהמשתמט מחובת השירות בצבא 'גורם חס ושלום חילול השם'".
  22. ^ אביעד הכהן, על חובת השוויון בשירות הצבאי( קטע "גישת הרמב"ם").
  23. ^ יצחק טברסקי, מבוא למשנה תורה לרמב"ם, עמ' 267 ואילך, ובעמ' 330-329.( מובא במאמר על חובת השוויון בשירות הצבאי, הערה 19.)
  24. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבת הארץ מהדורת מכון התורה והארץ; הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, קובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד
  25. ^ טור אורח חיים סימן רמ"ט.