משתמש:Bynadav/אימת פולקלור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אימה עממית (מאנגלית: Folk horror, ובהשאלה: אימת פולק[1][2]) היא תת-סוגה של סרטי אימה שעלילותיהם, המתרחשות לרוב באזור כפרי נידח, עוסקות בכתות קנאיות, אמונות וטקסי פולחן פגניים עתיקים, זרים ומוזרים, המעוררים בצופה תחושות פחד וסיוט.[3][2] הסיפור העיקרי עוסק בבני אדם זרים שנקלעים למקום שבו גורלם נחרץ, ותמות רווחות הן בדידות, חיי פרישות, דת וסגידה לטבע ולעוצמתם המסתורית של נופיו. מוטיב שיא נפוץ בעלילות כאלה, הוא טקס הקרבת קורבן אדם, שלעיתים קרובות נועד להבטיח יבול פורה. הגם שהמושג מזוהה עם סרטי קולנוע וטלוויזיה, קיים גוף ספרות מובחן של סיפורת אימה עממית.[4]

שרידי כנסיית סיינט ג'יימס העתיקה בביקס בוטום (אנ'), אוקספורדשייר, אנגליה, שבה צולמו סצנות מהסרט "The Blood on Satan’s Claw"[5]

המושג האנגלי Folk horror הוזכר לראשונה בהקשר הקולנועי, במאמר מאת העיתונאי רוד קופר, שפורסם באפריל 1970 בכתב העת לקולנוע "Kine Weekly" (אנ'),[6][7] ובו סקר קופר את צילומי הסרט הבריטי "The Devil's Touch" בבימוי פירס האגארד (אנ'), תחת הכותרת "Folk horror study from Hemdale and Chilton".[א] הסרט יצא לבתי הקולנוע בשנת 1971, בשם "The Blood on Satan's Claw" (אנ').[9][8] האגארד בעצמו אימץ את ההגדרה, והשתמש בה כדי לתאר את סרטו בריאיון רטרוספקטיבי שפורסם בשנת 2003 בכתב העת לסרטי אימה "פנגוריה" (אנ'), ובו הסביר האגארד כיצד מובחן הסרט שלו מסרטי האימה הגותיים (אנ') הפופולריים של חברת "האמר" (אנ')[ב]:

גדלתי בחווה, והיה טבעי עבורי להשתמש באזורים כפריים כסמלים או דימויים. מכיוון שזה היה סיפור על בני-אדם שהיו כפופים לאמונות טפלות הנוגעות לחיים ביערות, הפואטיקה האפלה של זה קסמה לי. אני משער שניסיתי ליצור סרט אימה עממית. לא [סרט] מופרך. לאמיתו של דבר, לא אהבתי את הסגנון המופרך של "האמר" שלא התאים לי, למען האמת.

הגדרה זו הפכה לפופולרית במיוחד בעקבות "היסטוריה של אימה" (אנ'), מיני-סדרה תיעודית בת שלושה פרקים שיצר מארק גאטיס בשנת 2010 עבור BBC Four, ונחשבת ליצירה מכוננת בהקשר הזה.[11] בפרק השני, "Home Counties Horror" (בתרגום לעברית: "אימת מחוזות הבית"; שודר ב-18 באוקטובר 2010) סקר גאטיס מחזור של סרטי "אימה עממית" בריטיים שפרח בשנות ה-60 של המאה ה-20, והתבסס על נופי כפר בריטיים, פגניזם ופולקלור.[14]

מאפיינים ומוסכמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיסה של כל עלילת אימה עממית מצוי היבט חיוני של פולקלור המובנה בתוך הנרטיב של היצירה,[11] כאשר היחס לאדמה ולנופים הוא היסוד הקושר בין נרטיב הפולקלור לנרטיב האימה.[15] יצירה כזו תהיה מושרשת לכל הפחות בסיפור עם או מעשייה עממית אפלה שבתחום האפור בין היסטוריה לבידיון, נמסרים מדור לדור בקהילה ומקום מסוימים, ומְסַפְּרִים על מפלצות, רוחות רפאים, אלימות והקרבת קורבנות. מסורות אימה עממיות אינן בהכרח אותנטיות, גם אם יוצגו ככאלה, אלא הן מֻתְוָכוֹת במידה רבה מאוד, ולעיתים מומצאות בעליל, כפי שהגדיר הסופר והקולנוען האנגלי אדם סקובל: "כסוגה הקשורה במידה ניכרת לפוקלור, [סוגת] האימה העממית פיתחה אידאולוגיות פולקלוריות משל עצמה".[11]

במאמר שכתב סקובל עבור מכון הסרטים הבריטי, הוא ציין את "השילוש הלא-קדוש" – שלושה סרטי קולנוע בריטיים ששאבו רעיונות מתרבות הנגד של שנות ה-60 (אנ') של המאה ה-20, וצמיחת תנועות העידן החדש, והם: "Witchfinder General" (אנ') (במאי: מייקל ריבס (אנ'), 1968); "The Blood on Satan's Claw" (במאי: פירס האגארד, 1971); "איש הקש" [במאי: רובין הארדי (אנ'), 1973].[12][16] שלושת הסרטים שימשו עבור סקובל בסיס לפיתוח תאוריית "שרשרת האימה העממית", המורכבת מסדרת מאפיינים תמטיים ואסתטיים הקשורים ביניהם בקשר סיבתי, ועל-פיהם משוייכים סרטים לתת-סוגה זו: נוף וסביבה−>בידוד−>אמונות מוסריות מְעֻוָּתוֹת−>התרחשות/זימון: מרחבים כפריים כופים בדידות על קהילות ויחידים.[15] הבידוד גורם לקהילות לפתח מוסר מעוות ומנהגים אמוניים במגוון צורות של פגניזם ואוקולטיזם, ואף סילוף של הנצרות. המוסר המעוות מתגלם בחוליה הסופית של השרשרת: התרחשות אלימה מכל סוג, החל מזימון ישות על-טבעית לחלוטין, כגון שד או רוח רפאים, ועד מעשה של רוע אנושי, עינויים, הקרבת קורבן, וכל התנהגות אחרת הכרוכה באלימות ורצח.[17]

לעומת סקובל, החוקר והסופר אנדי פצ'יורק, סבור שאף על פי שהמסורת הקולנועית מושרשת מסורתית בנופי כפר ובאתרים פסטורליים, ראוי להתייחס למושג "נוף" במובן רחב יותר, כולל נופים אורבניים. לטענתו, בני אדם נושאים איתם את הידע והפחדים שלהם בנדידתם, לעיתים גם אל סביבה בנויה, ומתחת ליסודותיה של כל עיר, יש אדמה עם עבר קדום בהרבה. כדוגמה, פצ'יורק מביא את דרמת הטלוויזיה‏ "The Stone Tape" (אנ')‏ (1972) שיצרו התסריטאי נייג'ל ניל (אנ') והבמאי פיטר סאסדי (אנ'). בסרט זה, קבוצת חוקרי רוחות רפאי מזהים בעזרת ציוד טכנולוגי נוכחות קדומה השוכנת בתוך אבני בניינים. באותו אופן, נעשו סרטים העוסקים ב"גניוס לוקי" (אנ'), "רוח המקום" הזדונית, השומרת ומגנה על מקום מסוים.[18] באשר למוטיב הבידוד, פצ'יורק מציין שלא בהכרח מדובר בבדידות מוחלטת, אלא גם בדמויות המוצאות עצמן לבד בתוך קבוצה שאמונותיה ומנהגיה זרים להן בתכלית.[18]

לצד מרכזיות הנופים, מרכיב חיוני הוא הקהילה, כהגדרה המצמצמת את המושג "עם" (Folk): קהילה "מפלצתית"[11] שחבריה חולקים אמונות פולקלוריסטיות, מסורות, פרקטיקות, כלכלה, ולעיתים קשרי דם ודיאלקט, וכן יש להם מנהיג, וכך הופכת הקהילה לשבט המתקיים בתוך גבולות של "אנחנו" לעומת "הם".[11] הפולקלוריסטית והסופרת מטילדה גרובס, סבורה שממד העם/הקהילה מרכזי יותר מנופי הכפר. ראשית, מכיוון שערים היסטוריות כמו אדינבורו, יורק ולונדון, שוקקות פולקלור וסיפורי עמים, ומרחב כפרי איננו חיוני לעלילות אימה עממית. אבל בעיקר, משום שהדרמה נוצרת בעקבות מפגש בין חוכמה עממית מסורתית של אנשים פשוטים, לבין ידע מודרני, ללא קשר לנופים.[19]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסוגה קולנועית, אימה עממית מוכרת מתקופת הסרט האילם של שנות ה-20 של המאה ה-20, כגון "הגולם: כיצד הוא בא לעולם",סרט אקסריוניסטי גרמני (1920,[17] והסרט השוודי "האקסן"[20] (Häxan) (1922) ששילב סגנון תיעודי עם עלילה דרמטית, ותיאר פרקטיקות מודרניות של מעשי כישוף מימי הביניים.[21] אולם, הסגנון המודרני כסוגה מובחנת, התחיל בקולנוע הבריטי של שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, ושיקף חרדות שרווחו באיים הבריטיים על רקע קונפליקטים של מעמדות חברתיים וקולוניאליזם.[22] סוגה זו התפתחה במקביל לדעיכת תקופת הסרטים הגותיים של חברת ההפקות הלונדונית "האמר", וזכתה למעמד פולחני. ברקע לכך עמד הנאו-פגניזם הבריטי, הוויקה, שהתפתח כאשר צעירים רבים באותו העשור דחו מסורות דתיות ישנות והתעמקו באמונות פגניות, ונופי כפר בריטיים היוו את בסיס האיקונוגרפיה של סוגה זו.[23]

במאה ה-21 התפתחה מסורת מובחנת של אימה עממית צפון-אמריקאית, שמקורותיה נובעים מהקולוניאליזם האמריקאי, ובה, חיי כפר ואיכרים לבנים בעלי אמונות תפלות אינם תפאורה גרידא, אלא מדובר בחוואות חקלאית כפרקטיקה, הלכה למעשה. ההיגיון בסגנון הזה הוא, שאם קהילה מסוימת תיעזב לנפשה, היא תפתח התנהגויות ברבריות. סרטים כאלה עושים דרמטיזציה של שאט נפש כלפי אמונות שקנו שביתה באזורים שנחשבים "מפגרים", מכיוון שאולוסייתם דחתה מודרניזציה עירונית. אולם, ההתנהגויות המוזרות דווקא מעוררות מידה של קסם, בהיותן "אותנטיות" ומתנגדות למוסכמות של קפיטליזם מודרני.[24] בקולנוע האמריקאי נוצרו סרטים ההולמים את מאפייני האימה העממית (נופי פרא, פולחן וזרים לא-קרואים), אולם הם מזוהים באופן מסורתי עם סוגות אחרות, כגון: סלאשר, פאונד פוטג', פילם נואר ומסתורין. דוגמאות: "ליל הצייד" (1955); "המנסרים מטקסס" (1974); "פרויקט המכשפה מבלייר" (1999); "המכשפה" (2015). בתוך כך, התפתחה סוגה אמריקאית היברידית שמוכרת כ"Backwoods horror" (בתרגום חופשי: "אימת יערות שוממים") או "Hillbilly Horror" ("אימת הילבילי"). ה"שבט" בסרטים כאלה הוא משפחה, לעיתים מוגבלת שכלית והתפתחותית, גם עקב הזדווגות בין בני המשפחה ובנותיה, ובכלל, בין בני אדם שיש ביניהם קשר דם, מה שהפך אותם ל"מפלצות". חוקרת אמנויות התקשורת בת' קטלמן[25] מזהה גם את "קר עד העצם" (2010) כסרט היברידי כזה[17][11][26][27].

המאמר של קופר (1970)[7] והמיני-סדרה של גאטיס (2010)[14] יצרו הבחנה בין שני גלים של אימה עממית בקולנוע. הגל הראשון מתייחס לסרטים שנעשו מאמצע שנות ה-60 עד שנות ה-80 המוקדמות של המאה ה-20, והתאפיינו באמונות קולקטיביות בעל-טבעי ובשטן. גם אם דמויות מסוימות האמינו בכוחן-שלהן בלבד, הן שימרו את הכוח הזה תוך ניצול אמונתן של דמויות אחרות בכוחות על-טבעיים. מלבד שלושת סרטי היסוד של "שרשרת האימה העממית" של סקובל, הגל הראשון כלל סרטים כגון: "ליל הנשר" (אנ') [סידני האיירס (אנ'), 1962], "המכשפות" [סיריל פרנקל (אנ'), 1966], "The Devil Rides Out" שנקרא בארצות הברית "The Devil's Bride" (אנ') [טרנס פישר (אנ'), 1968], "מגרש השדים" (ויליאם פרידקין, 1973) ו"אות משמיים" (אנ') (ריצ'רד דונר, 1976).[3][17][11] גל זה דעך בשנות ה-80, עם עליית הפופולריות של סרטי ה"סלאשר" הפשוטים, שהעמידו סדרות של סרטי המשך ודמויות אייקוניות, ובראשית המאה ה-21 – סרטים ששיקפו פחדים מטכנולוגיה מתקדמת, ממשבר האקלים ומתופעות שמעבר להסבר מדעי.[28][29]

הגל השני זוהה עם פריחה מחודשת של הסוגה בעשור השני של המאה ה-21, בעיקר בזכות קולנועני ז'אנר בריטיים שהושפעו מסרטי הגל הראשון,[30] והוא מאופיין ביחס אמביוולנטי כלפי היבטים על-טבעיים: סרטים מסוימים מציגים השפעות על-טבעיות על חיי בני אדם, כגון: "חזרה לחיים" (אנ') (דייוויד קיטינג, 2009), "המכשפה" [רוברט אגרס (אנ'), 2015] "תורשתי" (ארי אסטר, 2018), ו"כופר נפשה" (אנ') [גארת' אוונס (אנ'), נטפליקס, 2018]. לעומת זאת, סרטים כדוגמת "אגם גן עדן" (אנ') [ג'יימס ווטקינס (אנ'), 2008], "רשימת חיסול"[31] (אנ') [בן ויטלי (אנ'), 2011] ו"מידסומר" (ארי אסטר, 2019) , לא עוסקים בתמות על-טבעיות.[11] בגל השני התפתחו שתי מגמות: האחת יוצרת התגלמויות חדשות, ושנייה בוחנת ומעבדת מחדש תכנים של הגל הראשון. סרטים אחרים המייצגים את הגל השני: "האישה בשחור" (ג'יימס ווטקינס, 2012) ו"שדה באנגליה"[32] (אנ') (בן ויטלי, 2013).[3][11]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתרגום חופשי לעברית: "עיון באימה עממית מאת המדייל וצ'ילטון". החברות "המדייל פילם קורפוריישן" (אנ') ו"סרטי צ'ילטון" היו שותפות להפקת הסרט.[8]
  2. ^ חברת ההפקות "האמר", שנוסדה בשנת 1934, הפיקה באותה עת סרטי אימה גותיים דלי-תקציב, שנודעו כ"Hammer horror".[10]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שורץ, ליה. עילי ארנסון: הצלם הישראלי שמאחורי המועמד האיסלנדי לאוסקר, באתר פורטפוליו, 27 במרץ 2022
  2. ^ 1 2 שמיר, אורון, ‏מחכים ל״מידסומר״ (Midsommar): כל מה שצריך לדעת על סרטו השני של ארי אסטר, באתר "סריטה", 16 ביולי 2019
  3. ^ 1 2 3 Crump, Andrew (October 27, 2021). The Best Folk Horror Films You Need To Know. The Playlist, retrieved October 19, 2022
  4. ^ Murphy, Bernice M. (July 23, 2019). Beyond Midsommar: ‘folk horror’ in popular fiction. The Irish Times, retrieved August 6, 2022
  5. ^ The Blood on Satan's Claw (1971) Filming & Production. IMDb, retrieved October 28, 2022
  6. ^ Keetley, Dawn. Introduction: The Blood on Satan’s Claw at 50. Horror Homeroom, retrieved August 16, 2022
  7. ^ 1 2 Cooper, Rod (April 16, 1970). Folk horror study from Hemdale and Chilton. Kine Weekly, retrieved August 16, 2022
  8. ^ 1 2 The Blood on Satans Claw. Alchetron, retrieved August 16, 2022
  9. ^ 1 2 Lyons, kevin (May 2, 2018). Blood on Satan’s Claw (1970). EOFFTV Review, retrieved August 16, 2022
  10. ^ Moody, Paul. Hammer Horror: How a small studio brought new blood to the British horror film. Screen Online, retrieved August 17, 2022
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Keetley, Dawn. Introduction: Defining Folk Horror. Reverant Journal 5, March 2020, pp. 1–32, retrieved August 14, 2022
  12. ^ 1 2 Scovell, Adam (June 8, 2016). Where to begin with folk horror. BFI, retrieved August 14, 2022
  13. ^ Quotes / Folk Horror. TV Tropes, retrieved August 17, 2022
  14. ^ 1 2 A History of Horror with Mark Gatiss – Home Counties Horror, Episode 2 of 3. BBC Four, October 18, 2010, retrieved August 30, 2022
  15. ^ 1 2 Scovell, Adam (July 14, 2017). What Can Folk Horror Tell Us About Our Landscape?. Little Toller Books, retrieved October 1, 2022
  16. ^ Gill-Murray, Julian (January 24, 2019). Evil in the Soil: Folk Horror and the Sublime. Retrieved October 17, 1011
  17. ^ 1 2 3 4 Scovell, Adam (September 25, 2014). The Folk Horror Chain. Celluloid Wicker Man, retrieved August 15, 2022
  18. ^ 1 2 Paciorek, Andy. Folk Horror: From the Forests. Fields and Furrows. in: Folk Horror Revival: Field Studies, UK, Wyrd Harves Press, 2018. ISBN 978-0-244-06830-1, pp. 12–19
  19. ^ Groves, Matilda (April 20, 2017). Past Anxieties: Defining the Folk Horror Narrative. Folklor Thursday, retrieved October 5, 2022
  20. ^ האקסן, כישוף על פני דורות] באתר סינמטק תל אביב, אוחזר ב-28 באוקטובר 2022
  21. ^ Pietro, Lucia (February 16, 2022). A Deep Dive into Folk Horror. The Hoya, retrieved October 17, 2022
  22. ^ Nijhuis, Michelle (February 14, 2022). In the Resurgence of Folk Horror, We Are the Villains. Literary Hub, retrieved October 17, 2022
  23. ^ Crabbe, Eoghan (May 4, 2016). The History Of Folk Horror: A British Tale. Film Inquiry, retrieved October 5, 2022
  24. ^ Murphy, Bernice M. Folk Horror, in: mark Storey; Stephen Shpiro: The Cambridge Companion to American Horror, Cambridge University Press (July 2022). תבנית:ISB, pp. 139–141
  25. ^ Beth Kattelman. The ohio State University, College of Arts and Sciences, retrieved October 18, 2022
  26. ^ Tucker, Jake (August 23, 2020). The Heathen Wilderness: A Tour of American Folk Horror. PHASR, retrieved October 18, 2022
  27. ^ Thompson, Rocco (June 2, 2019). 10 Killer Hillbilly Horror Films. Screen Rant, retrieved October 18, 2022
  28. ^ Bachman, Mara (September 8, 2020). Why Folk Horror Movies Are More Popular Than Ever In 2020. Screen Rant, retrieved October 20, 2022
  29. ^ We Are Going Through a Folk Horror Renaissance. No Film School, retrieved October 20, 2022
  30. ^ Johnson, Travis (March 19, 2019). The new show 'Pagan Peak' is the latest member of a very British subgenre that’s now making inroads into continental crime.. SBS, retrieved October 28, 2022
  31. ^ סיגולי, אור, ‏פסטיבל הקולנוע הבריטי 2012: "אנקת גבהים", "רשימת חיסול" ו-"בושה", באתר "סריטה", 24 באפריל 2016
  32. ^ סיגולי, אור, ‏המדריך לסרטיו של בן וויטלי, באתר "סריטה", 24 באפריל 2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Bynadav/אימת_פולקלור&oldid=34968300"