משתמש:Yehuz/מרדכי שרון
מרדכי (מוטקה) שרון (נולד ב-22 במאי 1926) איש קהילת המודיעין הישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרדכי (מוטקה) שרון נולד כבנם הבכור של רחל ואריה יוסף שניידר, חקלאים מהמושבה הרצליה (בעלי פרדס , כרם ענבים ורפת).
מרדכי שהיה מבניה הראשונים של המושבה הרצליה, התייתם בגיל 4 מאביו.
הגננת שלו יהודית הלר, מבית מליקובסקי, חינכה אותו לאהבת המדינה ונופיה ולאהבת הפרחים והבוטניקה שהתפתחה אצלו לתחביב מיוחד (לימים אף זכה במדליה בתערוכת פרחים).
נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנער התחנך בבית ספר וייצמן ובמקביל סייע במלאכות המשק החקלאי, ובחליבת הפרות 3 פעמים ביום, שמסבירה את לחיצת היד האימתנית שלו גם בגילו המופלג. מגיל צעיר קלטה אוזנו את השפה הערבית, חברי הטוב היה יוסי, בנו של ישראל ליברמן שומר המושבה. באורווה שלו היה סייס ערבי ובבית עבדה עוזרת ערבייה והוא נהג לשוחח עם הרועים הערביים בסביבה, שרעו את הפרות ועם בדואים מסידנא עלי שבאו למושבה למכור זיפזיף וכך רכש את יסודות השפה הערבית מגיל צעיר, קלט, למד והתאהב בשפה הערבית.
מוטקה היה נוהג לומר : "השפה שלי היא לא של בית הספר או של קורס במודיעין , זו שפה שקלטתי מהרחוב, מהשטח".
לימים עם גיוסו לשירות הביטחון הכללי, הפכה הערבית שבפיו למושלמת ועומק היכרותו עם העולם הערבי היה לימים לשם דבר.
בהיותו נער, אומץ מוטקה על ידי דודו ראובן, מכפר מל"ל. שם צמח כנער חובב טבע והעמיק את ידיעותיו החקלאיות, ולימים פיתח את גידול הדבורים כתחביב שהניב למשפחה דבש טעים מאין כמותו. בכל רחבי השרון ידעו שכאשר מתעוררת בעיה ונחיל דבורים מתמקם על ענף של עץ, יש לקרוא למוטקה. הוא היה מגיע עם כוורת "ומשכנע" את הדבורים להיכנס פנימה. באומנות מפליאה ידע להימנע מעקיצותיהם.
שירות בהגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם הקמת המדינה התגייס מוטקה לשרות ההגנה בהרצליה והיה מפקד כיתה ומדריך קפ"פ (אמצעי לחימה מתקדם באותם ימים , מקלות לקרב פנים אל פנים).
במסגרת שירותו בהגנה השתתף במסגרת ההעפלה הבלתי לגאלית, בהורדת מעפילים אל החוף באישון לילה (בחוף שפיים) והברחתם ליישובי הסביבה בטרם יגיעו חיילי המנדט הבריטי.
באחד ממבצעי ההעפלה, נאלץ לצפות באנייה "ארבע חירויות" , שנתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה הועברו למחנות המעצר בקפריסין. כדבריו " הרגשנו מיותמים על החוף".
אגדה שנקשרה בשמו מאותה תקופה, מספרת על מטוס ספיטפייר מצרי שתקף ביום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל (ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948) את העיר תל אביב.
במהלך מעופו טס הטייס המצרי (בנו של ראש עיריית קהיר) מעל הרצליה. מוטקה מיהר לשלוף מהסליק רובה קנדי וירה עליו "לפי כיוון מוסט של רוח וכיוון מוסט של תנועה" והמטוס נפגע ונחת נחיתת אונס סמוך לתחנת הכוח רדינג. יהודה בורר , מפקד ההגנה בהרצליה, נזף במוטקה על שירה בנשקו מביתו לעבר המטוס (שהופל כאמור ונמשה מהמים ושירת לאחר מכן את חיל האוויר הישראלי).
למען הצדק ההיסטורי יש לציין שישנם עוד מספר לא מבוטל של מועמדים הטוענים לכתר הפלת המטוס.
שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמת המדינה התגייס מוטקה לצה"ל, ועבר את אחד מקורסי המ"מים הראשונים במחנה דורה, בפיקודו של יוחנן פלץ ועימו בקורס היה "דב הבלונדי" לוחם האצ"ל האגדי יעקב גרנק עימו התידד.
לאחר מכן שרת כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה בחטיבת אלכסנדרוני, שהוצבה בגוש תל מונד.
בחטיבה שרתה גם חובשת צעירה טובת מראה בת 17.5 מיבנאל שבגליל (בשם דיצה ליכטנהולץ). הצעירה שעברה למושבה הרצליה נהגה ללכת עם מכנסיים קצרים ולרכוב על סוסים. אחד ממחזריה הנלהבים היצירתיים והנחושים היה מוטקה שרון.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר 3 שנים של מפגשים ארעיים ושרות משותף בחטיבת אלכסנדרוני, זכה במוטקה בידה של דיצה. בעיקר כיוון שהזכיר לה את ה"נהללים" וה"יבנאלים", מילדותה ונעוריה.
החתונה בנוכחות מאות מוזמנים, נערכה בלול התרנגולות (שעוד נחזור אליו) של הורי הכלה בהרצליה (ב-1953) . למרות תקופת הצנע נהנו המשתתפים מכיבוד עשיר (ביצים וסוכר נרכשו בתלושים).
למוטקה ודיצה נולדו 3 ילדים. הבן הבכור אריה יוסף (יליד 1953) שקרוי על שם אביו של מוטקה. שהלך בדרכי מוטקה , התגייס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים) ואף הגיע עד לתפקיד של ראש חטיבה. הבת אורלי (ילידת 1958) משמשת כיום כמדריכה בשיטת פלדנקרייז (ואחת המטופלות שלה, היא דורה אבן, צעירה בת 97 אלמנתו של האלוף דן אבן , אשר על שמה קרוי מחנה דורה שבו עבר מוטקה כזכור את קורס המ"מים). הבן הצעיר אהוד אודי (יליד 1963), ששימש לימים כמפקד יחידת מורן , השתחרר כאל"מ ושימש כנספח צה"ל בוונצואלה ומכסיקו.
שירות בשב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]
במושבה הרצליה היה פרדסן מוצק ונמוך קומה שהתמחה בהשקיה "קליפורנית" וענה לשם איסר הלפרין (לימים הראל). בהוראת ראש הממשלה דוד בן-גוריון הקים אלוף איסר הלפרין (הראל) את שירות הביטחון הכללי בשנת 1949 . בשנת 1952 החליף איסר הראל את ראובן שילוח שהתפטר מתפקידו כראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים והפךתוך כדי כך ל"ממונה" ע שנל הגופים משך 11 שנים וליד ימינו של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון.
איסר הראל גייס את מוטקה בן המושבה לש"ב הידוע והוא הפך במהרה לאיש מבצעים מן המעלה הראשונה. השפה הערבית המושלמת שבפיו, שרתה אותו נאמנה בביצוע תפקידיו.
יחידת המבצעים שהוקמה בשרות הביטחון כללה 3 קציני מטה:
- המטה לענייני יהודים בפיקוד רפי איתן (אנטמן) לימים מפקד מבצע לכידת אדולף אייכמן.
- המטה לענייני נוצרים בפיקוד אברהם (אברום) שלום, לימים ראש שירות הביטחון הכללי.
- המטה לענייני ערבים בפיקוד מוטקה שרון.
דמות נוספת מוכרת ביחידת המבצעים באותם ימים היה צביקה מלחין , אגדת מוסד שלכד פיסית את אדולף אייכמן.
שלושת המטות עבדו לעיתים במשולב ותמכו זה בזה. כך לדוגמא באחד המבצעים בחיפוש אחר קומוניסטים, חדרו רפי איתן ומוטקה לבית בנצרת ומצאו את הנוכחים ישנים. רפי בחושיו המחודדים צפה באחד החשודים ואמר למוטקה "ראה איך הוא מעמיד פני ישן". בתום המבצע, נסעו מוטקה ואברום שלום, שנהג במכונית הסקודה של אביו והתהפכו. רפי איתן שנסע קצת אחריהם, לא שם לב לזהות הנוסעים ברכב ואמר לשותפו למבצע "המנוולים (כשהוא מתכוון לאברום ולמוטקה) אפילו לא עצרו להושיט עזרה", מבלי לדעת שבתוך הרכב ההפוך היו שני "המנוולים".
במבצע אחר, לכד מוטקה את המרגל הארמני קבוראק יעקוביאן (מרגל מצרי שהוחדר ארצה דרך ארגנטינה) הפך אותו במקצועיות וכבל את ידיו. המרגל שאל את מוטקה אם יש לו חגורה שחורהבקראטה.
למוטקה היו כינויים רבים בשרות הביטחון כגון :
- מוראד - שבתרגום מערבית פרושו מרדכי
- זוהייר - על שם כינויו בהגנה, זוהר.
- אבו ריאד - שם שניתן לו בשיח' זוויד
מוטקה הוא אינציקלופדיה מהלכת לתולדות היישובים הערביים, ההיסטוריה והתרבות שלהם ומכיר על בוריין את החמולות השונות. הערבית שבפיו מעוררת השתהות בקרב שומעיו, הבטוחים לחלוטין ערבית היא שפת האם שלו. ע"פ השם יכול מוטקה לדעת איפה כל ערבי מתגורר בארץ (בדואי מהנגב, ערבי מהמשולש או פלאח מאזור לוד) ומה ההיסטוריה וקורות החמולה שלו שנים רבות לאחור. היכרותו עם ערביי ארץ ישראל ומחוצה לה הייתה לאגדה. מיומנות זאת הובילה את מוטקה להפוך ל"רכז", קצין מודיעין שגייס והפעיל סוכנים בקרב ערביי ארץ ישראל (מהמשולש, הנגב והגדה המערבית).
אחד המבצעים החשובים בהם נטל חלק, היה חיסול קולונל מוסטפא חאפז, קצין המודיעין הראשי של מצרים, שהיה אחראי לשיגור חוליות פדאיון מרצועת עזה לפעולות טרור בארץ. הוחלט לחסלו על ידי שיגור מעטפת נפץ (בגלל סקרנותו הגבוהה לדעת כל פרט ולו הקטן ביותר). לצורך כך השתמשו אמ"ן ושב"כ באחד השייחים בנגב עאמר טאללקה, היה סוכן כפול שכביכול עבד עבורנו, אבל בעצם עבד למען חאפז והמודיעין הכללי של מצרים. מעטפת הנפץ הוטמנה בתוך הספר מיין קמפף של אדולף היטלר ועמאר הונה להטמינו בבית קברות ברצועת עזה, כדי שכביכול יאסף על ידי סוכן שלנו. כוחות הביטחון ידעו שהשייח עמאר טאללקה לא יעשה זאת, אלא יביא את הספר ישירות למוסטאפה חאפז וכך היה. כעבור שבועיים שב חאפז מחופשה והסקרנות הרגה אותו תרתי משמע. הוא פתח את הספר בנוכחות הסוכן הכפול והפצצה התפוצצה. קולונל מוסטאפה חאפז נהרג במקום ושייח עמאר טאללקה נפצע והתעוור. היה זה ככל הידוע הסיכול הממוקד הראשון שביצע המודיעין הישראלי.
לימים כשנכבשה רצועת עזה על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים , רצה הגורל ומוטקה שוכן בדירתו של קולונל מוסטאפה חאפז, אללה ירחמו. הוא כיבס את בגדיו בדירה, החליק ונפל בדיוק על המרצפת, עליה היו סימני הפיצוץ של הספר הממולכד. עד היום יש לו מזכרת מאותו אירוע בדמות צלקת בסנטרו.
במהלך שרותו המבצעי המרתק, לכד מוטקה מרגלים והפעיל סוכנים כפולים ובין היתר תרם תרומה מערכתית להצלחת חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים.
הפעלת "יתד"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955 הגיע לארץ באוניה "עולה חדש" בשם ז'אק ביטון . העולה המדומה היה למעשה סוכן כפול מצרי בשם רפעת אל גמאל. ריפאת נלכד זמן קצר לאחר הגעתו על ידי שרותי המודיעין של ישראל והונחו לפני שתי אפשרויות להרקב בכלא עד סוף חייו, או להפוך לסוכן כפול ישראלי. רק בשנת 2015 התפרסם בהרחבה סיפורו של הסוכן הכפול רפעת אל גמאל (ז'אק ביטון) או בכינוי שלו בכל שנות פעילותו החסוייה - "יתד". מוטקה שרון היה מפעילו של "יתד" במשך מספר שנים. בעבודת נמלים העביר מוטקה (באמצעות הסוכן הכפול) שדרים סודיים למודיעין המצרי, על מנת "לבנות" את תדמיתו של ז'אק ביטון ולעורר אמון בעיניי מפעיליו.
הידיעה החשובה והרגישה ביותר שאישר איסר הראל למוטקה להעביר למרגל, נגעה להחלטת ישראל לצאת למבצע סיני בסוף אוקטובר 1956, ימים אחדים לפני המבצע. ז'אק ביטון העביר למפעיליו מכתב בדיו סתרים ובו נכתב מתי ייצא צה"ל למבצע בחצי האי סיני. המכתב נשלח יום או יומיים לפני המבצע, בידיעה ברורה שיגיע למפעיליו המצריים של זא'ק ביטון רק כעבור 3 שבועות ולא יגרום לנזק.
למרות שהידיעה לא תמה למפעיליו המצריים כלום, הם התלהבו מאוד מהמרגל שלהם ומאותו רגע סמכו עליו כמעט בעיניים עצומות. רב הפעילות של הפעלת "יתד" על ידי מוטקה שרון בוצעה בלול התרנגולות של הוריה של דיצה (אשתו של מוטקה). השלב מאוחר יותר צורף למוטקה שרון, אל"מ זאב (זאביק) לירון וההפעלה העיקרית של "יתד" הייתה להערכות של חיל האוויר לעימות/מלחמה צפויה מול המצרים (למה שנקרא לימים מבצע מוקד). באמצעות ביטון הועברו למצרים ידיעות שאם תפרוץ מלחמה, היא תחל בתקיפה קרקעית ולא אווירית ושלחיל האוויר הישראלי אין מטוסים שיכולים להגיע לשדות התעופה המרוחקים של המצרים. כתוצאה מידיעות אלו , הפגינו המצרים שאננות רבה והותירו את המטוסים חשופים על המסלולים. ב5 ביוני 1967תקף חיל האוויר הישראלי במסגרת מבצע "מוקד" את שדות התעופה של חיל האוויר המצרים. המצרים הופתעו לחלוטין, רב מטוסיהם הושמדו על הקרקע ושדות התעופה ניזוקו קשות. כך הוכרעה למעשה מלחמת ששת הימים בתוך 3 שעות, מדובר באחד ממבצעי ההונאה המורכבים והמוצלחים ביותר בתולדות קהיליית המודיעין.
המצרים האמינו שז'אק ביטון היה מרגל צמרת חשוב מאין כמותו, הופקה סדרת טלוויזיה פופולארית על קורות חייו , כיכר בקהיר קרויה על שמו ועד היום הוא מוכר במצרים כגיבור.
השאלה למוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1965 "הושאל" מוטקה מהש"ב ויצא בשליחות המוסד לאתיופיה, כדי לאמן את שרות הביטחון של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. באחד הימים ביקר נשיא מצרים הפופולארי גמאל עבד אל נאצר באתיופיה ואנשי המודיעין המקומיים חששו שמוטקה ינסה לחסלו. במקביל ניהלה דיצה בית ספר של כל ילדי השליחים הרבים במדינה.
באחד הימים טס מוטקה מאדיס אבבה בירת אתיופיה לגמבלה (במערב אתיופיה). המטוס התרסק ובדרך נס שרדו הנוסעים ומוטקה ביניהם את ההתרסקות. לשגריר ישראל באתיופיה דאז, חיים בן-דוד (חב"ד) לא שיחק המזל כשבטיסה אחרת באתיופיה בשנת 1967 התרסק המטוס בו טס והוא מצא את מותו. אחד השליחים מטעם צה"ל באתיופיה היה הצנחן ואיש יחידה 101 דוד בן עוזיאל "טרזן". הוא נתן למוטקה במתנה קוף בשם צ'ינו, שהובא על ידו ארצה. מוטקה ניסה להטמין כדור שינה בתוך בננה על מנת שהקוף יאכל ויישן שנת ישרים בדרך ארצה, אבל המזימה התגלתה וצ'ינו שלף את הגלולה מתוך הבננה ואכל אותה בתאבון. לקראת הטיסה ארצה מניירובי דרך טהראן(ארכה למעלה מ-10 שעות) הוכנס הקוף לתיקוידהופקד למשמרת בידי אריק. באולם הנוסעים הנכנסים, הצליח צ'ינו לפתוח את הרוכסן וכמעט ברח. למרבה המזל הצליח אריק להשיבו לתיק, והעלייה "הבלתי לגאלית" של הקוף המסתנן, הוכתרה בהצלחה.
פרישה מהשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שחרורו משרות הביטחון הכללי לאחר תקופה סוערת, רבת פעילות ומבצעים, ניהל מוטקה מפעל בהרטוב. לאחר מכן עסק בהדרכת תיירים בעולם והוביל מעל 20 טיולים לירדן. באחד הטיולים, זכה להגיע לארמון המלך חוסיין, ולהצטלם יחד איתו.
חברים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל מהלך חייו המגוונים, נוצרו למוטקה קשרים אישיים מיוחדים עם יהודים וערבים כאחד. קשרים אלו נמשכו עשרות בשנים בדמות חברות אמיצה.
- אריאל (אריק) שרון - מפקד יחידה 101 המיתולוגי, אלוף פיקוד הדרום, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל. את אריק הכיר מוטקה בילדותו כילד שמנמן העונה לשם אריק שיינרמן בכפר מל"ל, בתקופה בה אומץ על ידי דודו ראובן. נקשרו בינהם קשרי ידידות לאורך השנים. מוטקה נהג לקטוף הדרים ללא רשות מן הפרדס של משפחת שיינרמן ואביו של אריק אמר לו שאם השמועה אודות הקטיף היזום נכונה, הוא ירדוף אותו עם הקורבץ'. ורה, אימו של אריאל שרון אהבה את מוטקה אהבה רבה והלינה בפניו על הרגלי האכילה של בנה. לימים הרצה אריאל שרון, בפני גדוד צוערים בבה"ד 1 אודות קרב אום-כתף. משנודע לו שמג"ד הגדוד הוא אודי, בנו הצעיר של מוטקה שניידר, הוא אמר לו : "אם יש מישהו במדינת ישראל שמכיר לעומק את הערבים זה אביך".
- משה דיין - רמטכ"ל מבצע קדש ושר הביטחון במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. הערבים עימם עבד מוטקה, ידעו על חיבתו היתרה של משה דיין לכדים עתיקים ולמטבעות. ולפיכך אספו עבורו פריטים נבחרים. בביקורו של משה דיין ברצועה, הכירו השניים ועד מהרה גילו את התחביב המשותף שהניח את היסודות לידידות קרובה. דיין היה חומק ממאבטחיו ובא לבקר את מוטקה בהרצליה על מנת לראות פרטי עתיקות מיוחדים, וכאשר נפגשו בביתו בצהלה, היה מדביק חרסים של עתיקות עם מוטקה, תוך התעלמות מאורחים ששהו אותה עת בביתו. ביום בו צה"ל יצא למבצע כראמה בירדן, היה דיין עסוק בחפירה שהתמוטטה עליו וכמעט מצא את מותו. לאחר שהתאושש, נתן למוטקה כד מאותה חפירה עם הקדשה אישית על גבי הכד.
- רפי איתן - מפקד מבצע לכידת אייכמן, ראש הלק"ם, יועץ ראש הממשלה לטרור ושר הגימלאים. רפי הוא בן גילו של מוטקה ויליד עיר שלום המוכרת כיום כרמת השרון. במסגרת ציד הכישרונות לטובת הקמת ארגון הש"ב, גייס איסר הראל, את מוטקה ואת רפי לשרות הביטחון באותו הזמן. שניהם הפכו לאנשי מבצעים ויחדיו נטלו חלק במבצעים שונים (כאשר מוטקה אמון על התחום הערבי ורפי על התחום היהודי). רפי תאר את מוטקה כאיש מבצעים מעולה וכלשונו : "אם יש מישהו שיודע להיכנס בנעליו של ערבי, הריהו מוטקה שרון". מעת לעת היה רפי מנצל מומחיות מיוחדת זאת ונועץ במוטקה בנושאים ערביים.
- מאיר דגן - מפקד סיירת רימון, מח"ט ומפקד אוגדה משוריינת, אלוף בצה"ל וראש המוסד המיתולוגי. עם שובו של מוטקה מאתיופיה, לאחר מלחמת ששת הימים, שובץ שנית להיות נציג השב"כ באזור אל עריש וחצי האי סיני. שם החלה היכרותו עם קצין צעיר ומוכשר בשם מאיר דגן (הוברמן). מוטקה זיהה את הפוטנציאל בקצין הצעיר והמליץ עליו בפני מפקד רצועת עזה דאז, תא"ל מנחם (מן) אבירם, לתפקיד מפקד סיירת החופים. עד מהרה התבררה ההמלצה כמצוינת, והקצין הנועז והיצירתי הפך במהרה למפקד סיירת רימון וליד ימינו של אריאל שרון בטהור רצועת עזה. לימים מינה אותו שרון לראשות המוסד. מאז נקשרה בין מוטקה למאיר דגן חברות עמוקה ואמיצה שנמשכה כ-50 שנים. במפגש האחרון ביניהם כשבוע לפני פטירתו של מאיר דגן, הוא אמר למוטקה הוא לא רק חבר אלא גם מורה שלימד אותו אודות העולם הערבי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטגוריה:אנשי השב"כ קטגוריה:אנשי המוסד קטגוריה:אנשי קהילת המודיעין הישראלית קטגוריה:לוחמי ההגנה קטגוריה:פעילי ההעפלה