צריפין
_camp.jpg)
צריפין (באופן רשמי: מחנה ידין) הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחן של ראשון לציון ובאר יעקב, הכולל בתוכו מספר בסיסים. המחנה גובל במזרח בכביש 44, במערב בראשון לציון (שיכון המזרח) ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל.
עם בניית עיר הבה"דים, והעתקת הבסיסים הצבאיים אליו, עד שנת 2020 כלל בסיסי צריפין יפונו, והשטח יעבור למטרות נדל"ן.
תוכן עניינים
ההתיישבות ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם "צריפין" הוא ביישוב עברי שהתקיים באזור החל מהמאה הראשונה לפנה"ס. שמו של היישוב רומז לענף הצורפות, בו עסקו אנשי היישוב. האזור כולו נקרא באותה העת "גיא החרשים", וכך הוא מוזכר בתנ"ך (דברי הימים א', ד', י"ד). היישוב צריפין מוזכר במקורות העבריים במשנה (מסכת מנחות, פרק י', משנה ב') ובתלמוד הבבלי במסכת מנחות (דף ס"ד, עמוד ב'). בתקופה הערבית שכן במקום הכפר הערבי צרפנד אל-עמאר (صرفند العمار) שנחרב במבצע ברק.
המחנה הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחנה צריפין הוקם בשנת 1917 כבסיס של הצבא הבריטי בשם "סרפנד", על שם הכפר הערבי הסמוך צרפנד אל-עמאר. בשנת 1936 הוקם בסמוך מחנה המעצר סרפנד[1], בו נעצרו פעילי מחתרות[2].
לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 החלו מוסדות היישוב במשא ומתן עם ממשלת המנדט לרכישת מחנות הצבא הבריטי שבתחום המדינה היהודית העתידית. באפריל 1948 הוסכם שמחנה צריפין ירכש בידי הסוכנות היהודית תמורת 650,000 לירות ארץ ישראליות, אך התשלום לא הועבר והעסקה לא הושלמה[3][4].
למחרת הכרזת העצמאות ב-15 במאי 1948 בשעה 9 בבוקר עזבו הבריטים את מחנה צריפין, אחד ממחנות הצבא הגדולים והמרכזיים שהוקמו בארץ, והכניסו דרך השער המזרחי ("שער ירושלים") את חיילי הלגיון הערבי. מיד עם השתלטותם על המחנה החלו חיילי הלגיון להמטיר אש על ראשון-לציון הסמוכה. המחנה נכבש על ידי חיילי חטיבת "גבעתי" במהלך מלחמת העצמאות, בקרב שנערך בתאריך 18–19 במאי 1948[5].
במהלך מלחמת העצמאות היה במקום מחנה שבויים לערבים שנתפסו בקרבות. מחנה השבויים נסגר בקיץ 1949[6].
הבסיס שימש במשך שנים רבות כמחנה בו התרכזו בסיסי האימונים והדרכה בהם נערכו קורסים רבים של צה"ל (בראשם בסיסי ההכשרה הראשיים לבנים ולבנות בה"ד 4 ובה"ד 12, בהתאמה) ובסיסי מפקדי החילות (כגון קצין תותחנים ראשי, קצין קשר ראשי ועוד). עבור הסגל וחניכי הקורסים המתקדמים הוקם "בית קולנוע צריפין", ליד מרכז מסחרי שהקימו הבריטים ב-1924.
בשנות ה-50 הייתה במקום מעברה אשר ברבות הזמן עברו ממנה תושביה אל יישובי הסביבה, בעיקר ללוד.
שטחה של צריפין סופח לשטחה של באר יעקב בשנת 1960. במהלך השנים שחלפו הלכה ראשון לציון והתקרבה לבסיס בשל בניית שכונות חדשות וכיום גובלות שכונתיה המזרחיות של העיר בצדו המערבי של המחנה. מצב זה הביא את צה"ל להכנת תוכנית "עיר הבה"דים" בנגב שבמסגרתה יפונה חלק גדול של הבסיס (בעיקר בסיסי ההדרכה) ובכסף שיתקבל ממכירת הקרקע יכוסו חלק מעלויות ההקמה שלה. פינוי הבסיס החל בשנת 2015 כאשר רוב פינוי הקרקעות יועבר אל העיר ראשון לציון[7].
למחנה שלושה שערים:
- שער יפו - על כביש 44
- שער ירושלים - על כביש 4313, המחבר את כביש 44 עם כביש 431 ונס ציונה, דרך באר יעקב ותלמי מנשה.
- שער ראשון - בשכונת שיכון המזרח בראשון לציון.
במרכז המחנה נמצאת אנדרטת גדוד 42 וחורשת זיכרון לגדוד 42 של חטיבת קרייתי.
ביציאה הצפון-מזרחית מהמחנה המכונה "שער יפו", ליד בית החולים "אסף הרופא", אירע בי"ב באלול תשס"ג (9 בספטמבר 2003) הפיגוע בתחנת האוטובוס בצריפין, בשעה שמחבל מתאבד פוצץ את עצמו בתוך מבנה תחנת ההסעה לחיילים ורצח 9 ישראלים, כל הרוגי הפיגוע היו מחיילי הבסיס ומבסיס בה"ד 7 הסמוך, שהמתינו בתחנה בדרכם לחופשה.
בסיסים, מחנות-משנה ומתקנים צבאיים בצריפין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בה"ד 12 - מפקדת מערך מגל ובית הספר לפיקוד של מגל (ביסל"פ), קורס מ"פים-מג"דים
- בה"ד 16 - בית הספר לחילוץ והצלה של פיקוד העורף (ממוקם בתוך המתחם שאיכלס את בה"ד 11 עד פינויו לעיר הבה"דים)
- סמוך לבסיס, מול "שער יפו", בצידו השני של כביש 44 נמצא "מחנה גדעונים" המאכלס את מרכז הל"א, ענף אימון יחידות וכמו כן את בית הספר הצבאי לתקשורת של חטיבת דובר צה"ל.
- בית מלאכה לציוד אלקטרוני (במצ"א) 108 של חיל האוויר.
- יחידת לוטם
- בסיס הרבנות הצבאית (בר"צ) 779 - הבסיס העיקרי של הרבנות הצבאית.
- מרכז חושן של חיל התקשוב.
- מרפ"א מרכז (חר"פ 542) - מרכז רפואי צבאי אזורי ובסיס חיל הרפואה.
- בסיס מזון של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.
- בית דין צבאי תורן של יחידת בתי הדין הצבאיים (יבד"צ)- פעיל רק בימי שישי וערבי חג ובחגים, ומטפל בהארכות מעצר בלבד.
- בית הספר למשפט צבאי
- בסיס כליאה 394 (כלא ארבע).
- מצ"ח וימ"ר מרחב דן
- בסיס טירונים המשמש בעיקר לטירונות למתגייסים חרדים.
בסיסי צה"ל ששכנו בצריפין בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בה"ד 6 (בית הספר ללוגיסטיקה) - עבר לעיר הבה"דים בסוף ינואר 2016.
- בה"ד 10 (בית הספר לרפואה) - עבר לעיר הבה"דים בסוף אוגוסט 2015.
- בה"ד 11 (בית הספר לשלישות) - עבר לעיר הבה"דים ביולי 2015.
- בה"ד 13 (בית הספר למשטרה צבאית) - עבר למחנה קדום בשומרון במאי 1969 (כיום בעיר הבהדים).
- בה"ד 20 (בית הספר לחימוש) - עבר לעיר הבה"דים ביולי 2016.
- היחידה המרכזית לתעבורה (ימל"ת) של המשטרה הצבאית - עבר לבית ליד.
בית הלוויות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 2007 הוחלט להקים בית לוויות חדש בבסיס הרבנות הצבאית, בית לוויות ראשון מסוגו שהחליף מבנה בריטי ישן שבו היה בעבר "בית הלוויות הצבאי הישן" סמוך אל מחנה דורי בשטח בית החולים תל השומר - לטיהור ולהכנת גופות לטקס קבורה צבאי. הרבנות הצבאית יזמה את הקמת המתחם על מנת להקל על גישתן של המשפחות השכולות לטקס וכדי לאפשר עריכת קבורה צבאית הולמת ומכובדת.
מתקנים לא-צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוסף על הבסיס הצה"לי שוכנים במקום בית החולים אסף הרופא, מחסנים של הסוכנות היהודית וכן אזור תעשייה, שוק סיטונאי (שהוקם ב-2006 כחלופה זמנית לשוק הסיטונאי בתל אביב).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע כספי, בתי-הסוהר בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה 32, יולי 1984
- סרפנד נכבשה בתכסיס-טרזן, מעריב, 20 במאי 1948
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הנציב העליון בסרפנד, דבר, 30 ביוני 1936
- ^ האצ"ל בחיפה ה"אדומה", יהודה לפידות, אתר 'דעת'
- ^ חביב כנען, כיצד נרכשו מחנות הצבא הבריטיים לאחר הכרזת החלוקה, הבוקר, 20 ביוני 1958
- ^ עמירם אורן, אזרוח מחנות הצבא הבריטי - כלכלה במלחמה : קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, יד יצחק בן-צבי 2017
- ^ כיבוש מחנה צריפין, הארץ, 20 במאי 1948
- ^ חודשה תנועת הרכבת חיפה-ת"א, חרות, 22 באוגוסט 1949
- ^ אריק בנדר, בחזרה לצריפין: הבסיס הזניח של הבריטים שהפך לתחנת חובה של כל חייל, מעריב, 29 במרץ 2015
