רבי יצחק עטושיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יצחק עטושיא (בכמה מהגרסאות גם: ר' יצחק איש כפר עיטוש) היה אמורא ארצישראלי בדור השלישי והרביעי (סוף המאה ה-3 עד תחילת המאה ה-4).

לפי הסברה, שמו בא לו ממקום מוצאו - הכפר עטוש, המזוהה כיום עם "ח'רבת עטושה" שבשיפולי בקעת יבנאל בגליל התחתון[1].

רבי יצחק עטושיא שאל מריש לקיש[2], והיה תלמידו של רבי זירא[3][4], וכך מובא בתלמוד: "ר' יצחק עטושיא אמר קומי ר' זעירא משום דבית רבי ינאי אפונים חיים מערבין בהן למי נצרכה לרבי מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן"[5]. לפי דעה אחת היה אף תלמידו של רבי ירמיה[3].

כמו כן, נזכר מספר פעמים בסדר נשים: "אייתי דרבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנון ליה כגיטין כן מתנה, אמר ליה רבי בא או מה גיטין אם לא נתן בחייו לא נותן"[6], וכן: "אייתי ר' זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה וכל מנחה בלולה בשמן, מה אנן קיימין אם בבלול של חיטין כבר הוא אמור"[7].

בנו, רבי חייא (גם: רבי חייה), היה אף הוא תלמיד חכם[8].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 83, ח' עטוש.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק א', הלכה ט'.
  3. ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג', הלכה א'.
  4. ^ "אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים", הוצאת צ'צ'יק תל אביב, כרך ב', 593, ר' יצחק עטושיא.
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ג', הלכה א'.
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת גיטין, פרק ו', הלכה ה'.
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג', הלכה א'.
  8. ^ ^ תלמוד ירושלמימסכת תרומותפרק י', הלכה ו'. ומסכת נזיר, פרק ג', הלכה א'


תקופת חייו של הרב רבי יצחק עטושיא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן