בר קפרא
| לידה |
המאה ה־2 קֵיסָרְיָה, רומא העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־3 |
| תקופת הפעילות | אחרון לתנאים (תקופת המעבר) |
| רבותיו | רבי יהודה הנשיא |
| תלמידיו | רבי אושעיא ור' יהושע בן לוי |
  | |
בר קפרא היה חכם בדור המעבר שבין התנאים והאמוראים. תלמידו של רבי יהודה הנשיא. היה ידוע כבדחן[1]. בילדותו למד תורה מפי רבי מאיר[2].
יש שמזהים אותו עם רבי אלעזר הקפר, ואחרים אומרים שהוא בנו של רבי אלעזר הקפר. סידר קובץ משניות ערוך המכונה "משנת בר קפרא" (בבלי בבא בתרא, קנד, ב). קובץ זה מקביל ומשלים את משנת רבי יהודה הנשיא.
עם תלמידיו נמנה רבי יהושע בן לוי שמסר רבים מאמרותיו ופסקיו.
בשנת 2001 נמצאה מערת קבורה ליד כרמיאל שהוכרזה כקברי רבי אלעזר הקפר ובנו בר קפרא, שלא נמצאו קודם לכן.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר יחוסי תנאים ואמוראים מובאת אגדה לפיה לבר קפרא היו שתים עשרה נשים שהסכימו לפרנסו מרוב חכמתו. הרב ראובן מרגליות תמה על האפשרות כי היה ריבוי נשים אצל אחד מהתנאים דבר מקובל, והציע לפרש על פי גמרא המובאת בתלמוד ירושלמי[3] המספרת כי לפני רבי יהודה הנשיא באו שתים עשרה נשים שבעליהן מתו ללא צאצאים והיו זקוקות לייבום, האח השלושה עשר סירב לייבם בטענה שלא יוכל לפרנסן, ולכן הציעו כי כל אחת תקבל על עצמה לפרנס את כולן חודש אחד בשנה ובחודש העיבור הסכים רבי יהודה לפרנסן. הרב מרגליות משער כי האח שסירב בתחילה לייבם היה בר קפרא הידוע בשיטתו[4] שראוי לבצע חליצה במקום ייבום ולאחר שייבם היו לו שתים עשרה נשים[5]. לפי הסבר זה היו לבר קפרא שנים עשר אחים ושלושים ושישה ילדים לפחות.
רבי יהודה בן פדייא היה בן אחותו של בר קפרא[6].
מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בר קפרא נחלק עם חבריו בהגדרת ההבדל בין גנבה לגזילה[7]: ”איזהו גזלן? בר קפרא אמר: זה שהוא גוזל בפרהסיא... רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר: לפני תשעה - גנב, ולפני עשרה - גזלן.”. בניגוד לדעת רבי אבהו המגדיר את ההבדל בין גנבה לגזילה בהבדל דק כחוט השערה, ומגדיר אותו בהגדרה השווה להגדרות דומות באיסורי תורה (למשל המחלל שבת בפרהסיא שנחשב לכזה רק אם חיללה לעיני עשרה אנשים) ובמצוות (תפילה בציבור), שבהם "פרהסיא" הוא מעשה הנעשה בפני ציבור חשוב של עשרה אנשים המוגדר בהלכה כ"עדה", בר קפרא הגדיר את הדברים בדרך פחות פורמלית. הרמב"ם אף אימץ את דעתו בספר "משנה תורה": ”איזה הוא גנב? זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעין, כגון הפושט ידו לתוך כיס חברו ולקח מעותיו, ואין הבעלים רואין, וכן כל כיוצא בזה. אבל, אם לקח בגלוי בפרהסיא בחוזק יד, אין זה גנב, אלא גזלן. לפיכך, ליסטים מזוין שגנב, אינו גזלן, אלא גנב, אף על פי שהבעלים יודעים בשעה שגנב”, וכך גם נפסק בשולחן ערוך[8][9].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנימין לאו, "בר קפרא בלוד", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 61-56.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "בר קפרא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 292-288, באתר היברובוקס
- בר קפרא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- צחי כהן, בר קפרא כועס, כעת, עמ' 345
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ', עמוד ב', במפרש ד"ה לא אזמניה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ו, עמוד א', אומר היה רבי מאיר..
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ד', הלכה י"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ ראובן מרגליות, עוללות ה'.
- ^ בראשית רבה כ"א, ז'.
- ^ בראשית רבה פרשה נד, ג.
- ^ חושן משפט, סימן שמ"ח, סעיף ג'.
- ^ ראו: עו"ד אברהם וינרוט על הגניבה והגזילה ומה שביניהן, באתר משרד המשפטים