רבי סימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי סימון (או רבי שמעון בן פזי) הוא אמורא שחי בדור השני לאמוראי ארץ ישראל, היה תלמיד של רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, וחבר של רבי אלעזר ורבי זירא (תלמידי רבי יוחנן).

רבי סימון מוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי פעמים רבות, אך לעתים מוזכר גם בתלמוד הבבלי. במסכת שבת[1] מוזכר שישב יחד עם רבי אלעזר, ובמקום עבר רבי יעקב בר אחא. אמר אחד לשני: הבה נקום מפניו, שכן הוא ירא שמים וירא חטא. אמר לו השני: הבה נקום מפניו כי תלמיד חכם ובן תורה הוא. נענה הראשון ושאל: אומר אני לך דבר גדול יותר - ירא שמים, אם כן לשם מה צריך אתה לומר שבן תורה הוא שנקום מפניו?

בנו היה רבי יהודה בר סימון, תלמידו היה רבי חלקיה.

ייחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המובא בתלמוד בבלי, היה אביו של רבי יהודה בן פזי שנמנה ככהן, בעל סדר הדורות מנמק כי רבי סימון (כינוי לשמו המקורי רבי שמעון) היה בעצם רבי שמעון בן פזי.

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל[2] נחלקו בזיהוי צאצאיו של תירס. לדעת רבי סימון (או רבי סימאי) תירס הוא אבי פרס. לדעת חכמים תירס הוא אבי תרקיה, כיום בצפון מזרח יוון. זיהוי זה מובא גם על ידי התרגום המיוחס ליונתן על התורה ועל ידי יוסף בן מתתיהו[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]