רבי אבא בר פפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אבא או רבי בא בר פַּפַּי (נפטר בשנת 375) היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי, חי ופעל במאה ה-4.

רבותיו וחבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אבא בר פפי מוזכר רק בתלמוד הירושלמי ובמדרשים הנובעים ממנו והם המקור לידיעות אודותיו:

בענייני אגדה היה תלמידו של רבי לוי ועמיתו של רבי יהושע דסכנין. מימרות רבות משל רבי לוי מובאות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים הנובעים ממנו בשם שניהם. הוא גם מסר דברי הלכה בשם רבי חמא בר חנינא[1], רבו של רבי לוי.

למד עם רבי יודן ורבי מנא מפי רבי יוסי בר זבידא[2]. והיה גם חברם של רבי אבא מרי[3] ורבי יצחק בר נחמן[4].

מובאים בשמו מאמרי הלכה ואגדה במקומו במקומות שונים בתלמוד הירושלמי.

אהרן הימן דוחה את האפשרות שהיה בנו של רב פפי חתנו של רבי יצחק נפחא, כי רבי אבא פעל בתקופת פריחה של ישיבות ארץ ישראל ואילו בימי רב פפי המדובר כבר חרבו ישיבות ארץ ישראל והמרכז התורני כולו עבר לבבל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירושלמי עירובין סוף פ"ז.
  2. ^ ירושלמי גיטין פ"ה ה"א.
  3. ^ ירושלמי עירובין פ"ג ה"ג.
  4. ^ ירושלמי עירובין פ"ה ה"ז.